תוכניות התנקשות באדולף היטלר

רשימת ערכים

תוכניות ההתנקשות באדולף היטלר היא רשימה חלקית של תוכניות מתועדות להתנקשות באדולף היטלר[1]. היסטוריונים מצאו תיעוד ל-42 תוכניות התנקשות בהיטלר[2], חלקן מוזכרות ברשימה למטה. לא ידוע מהו מספר התוכניות הלא מתועדות ולכן לא ניתן לדעת מהו מספר התוכניות הכולל. חלק מהתוכניות יצאו אל הפועל ונכשלו וחלקן בוטלו מסיבות כאלה ואחרות עוד לפני שלב הביצוע.

תאריך מקום מעורבים תקציר
1932 מלון קיזרהוף (ברלין) (אנ') לא ידוע היטלר וכמה מאנשי צוותו חלו לאחר שסעדו במלון היוקרתי קיזרהוף ברלין (אנ'). נחקר חשד להרעלה אך איש לא נעצר. היטלר עצמו נראה כמי שפחות הושפע מניסיון ההתנקשות לכאורה, ייתכן שבזכות היותו צמחוני[3].
9 בפברואר 1932 ברלין לודוויג אסנר
(Ludwig Assner)
לודוויג אסנר, פוליטיקאי גרמני וחבר פרלמנט מדינת בוואריה (אנ'), שלח מצרפת מכתב מורעל להיטלר. מכר של אסנר שידע על הדבר התריע על כך בפני היטלר והמכתב יורט[3].
1934 ברלין בפו רומר (אנ') בפו רומר, חבר בפרייקור, נשבע להתנקש בהיטלר כנקמה על ליל הסכינים הארוכות. הוא הוסגר לגסטאפו לפני שהספיק לתכנן תוכניות קונקרטיות.
1934 ברלין הלמוט מיליוס (אנ') ד"ר הלמוט מיליוס, ראש מפלגת הימין "המפלגה הרדיקלית של מעמד הביניים" (Radikale Mittelstandspartei) החדיר לשורות האס אס 160 איש והחל לאסוף מידע על תנועותיו של היטלר. הקשר נחשף ומיליוס וחבריו נעצרו. מיליוס הצליח לחמוק ממעצר בעזרת חבריו בעלי ההשפעה, ביניהם גנרל-פלדמרשל אריך פון מאנשטיין[4].
1935 ברלין קבוצת מארויץ
(Marwitz group)
מספר פקידים במשרד החוץ הגרמני ניסו לארגן הפיכה צבאית נגד היטלר. הם הפיצו מכתב בו כתבו ששבועת האמונים להיטלר איבדה ממשמעותה כי היטלר מוכן להקריב את גרמניה והגיע הזמן לפעול נגדו[5].
1935 ברלין פאול יוזף שטורמר
(Paul Josef Stuermer)
ד"ר פאול יוזף שטורמר הוביל קבוצת התנגדות בה היו חברים מספר קצינים, פרופסורים באוניברסיטה, אנשי עסקים ואנשי ממשל. הקבוצה סייעה למספר תוכניות התנקשות, ביניהן תוכניתו של בפו רומר(אנ')[6].
20 בדצמבר 1936 נירנברג הלמוט הירש הלמוט הירש היה יהודי גרמני, חבר בארגון החזית השחורה (אנ') שהיה משויך לאגף השטרסריסטי (אנ') במפלגה הנאצית. הירש קיבל משימה להטמין שתי מזוודות נפץ במטה המפלגה הנאצית בנירנברג. סוכן כפול של הגסטאפו חשף את התוכנית והירש הוצא להורג בעריפת ראש.
1937 ברלין יוזף תומאס
(Josef Thomas)
יוזף תומאס היה מעורער בנפשו. הוא תכנן לירות בהיטלר ובמפקד הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) הרמן גרינג. ב-26 בנובמבר תומאס נסע מאלברפלד (אנ') לברלין. הוא נעצר על ידי הגסטאפו לאחר שהודה בתוכניתו[7].
1937 ברלין אדם לא ידוע במדי אס אס לפי דיווחים מהתקופה, אדם לא מזוהה לבוש מדי אס אס ניסה להתנקש בהיטלר במהלך עצרת בארמון הספורט של ברלין[7].
28 בספטמבר 1938 ברלין
אוברסט-לויטננט הנס אוסטר ומיור הלמוט גרוסקורט (אנ') מהאבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) ובכירים שמרנים נוספים בורמאכט תכננו להפיל את היטלר במידה ויפלוש לצ'כוסלובקיה. כוחות הקושרים תכננו להסתער על בנין קנצלר הרייך (אנ') ולעצור או להתנקש בהיטלר. לאחר מכן תכננו להשתלט על הממשלה ולהחזיר לשלטון את הקיסר הגולה וילהלם השני. איום המלחמה התפוגג עם חתימת הסכם מינכן בו בריטניה וצרפת הסכימו שגרמניה תספח את חבל הסודטים. בעקבות זאת הקושרים נסוגו מתוכניתם. רבים מהשותפים לקשר זה השתתפו גם בקשר העשרים ביולי. (פרטים נוספים בקשר אוסטר (אנ')).
9 בנובמבר 1938 מינכן מוריס באבו היה סטודנט שווייצרי לתאולוגיה. הוא התחזה לעיתונאי ותכנן לירות בהיטלר מיציע הצופים כשיעבור במצעד שעתיד להתקיים. באבו הגיע למצעד אך הקהל במקום חסם את קו הראייה שלו ולא איפשר לו להוציא לפועל את תוכניתו. לאחר מכן ניסה לעקוב אחרי היטלר אך כשל. בדרכו חזרה לפריז הוא נחשף על ידי נהג קטר שהסגיר אותו לגסטאפו. הוא הוצא להורג בגיליוטינה בכלא פלצנזה ב-14 במאי 1941.
5 באוקטובר 1939 ורשה גנרל טוקז'בסקי וחברים נוספים בצבא הפולני (אנ') תכננו לפוצץ חומר נפץ במהלך מצעד הניצחון של היטלר בוורשה. הם הטמינו 500 ק"ג TNT בשוחה בצד הדרך. פלסים פולנים התכוננו לפיצוץ המטען. ברגע האחרון מסלול המצעד של היטלר השתנה והקושרים פיספסו את מטרתם[8].
8 בנובמבר 1939 מינכן גאורג אלזר גאורג אלזר היה נגר. הוא הטמין פצצת זמן באולם הבירה (אנ') במינכן בו היטלר צפוי היה לשאת את נאומו השנתי לציון הפוטש במרתף הבירה. היטלר עזב את המקום מוקדם מהצפוי. הפצצה התפוצצה וגרמה למותם של 8 אנשים ולפציעתם של 62. אלזר נעצר והוחזק במחנה הריכוז דכאו יותר מחמש שנים. הוא הוצא להורג באפריל 1945, זמן קצר לפני כניעתה של גרמניה הנאצית.
1939 ברלין אריך קורט (אנ') קורט היה דיפלומט גרמני ומתנגד לנאצים. יחד עם הדיפלומט האסו פון אצדורף (Hasso von Etzdorf) הוא תכנן להתנקש בהיטלר באמצעות חומר נפץ. לאחר ניסיון ההתנקשות של גאורג אלזר אמצעי הביטחון סביב היטלר הוגברו. קורט ופון אצדורף הגיעו למסקנה שהשגת חומר נפץ והחבאתו יהוו סיכון רב מדי והם נסוגו מהתכנית[9].
1941-1943 (מספר ניסיונות) ברלין בפו רומר (אנ') רומר, יחד עם קושרים נוספים מחוג סולף (אנ') תכננו פעם נוספת להתנקש בהיטלר. רומר גייס כסף מחברו לקשר ניקולאוס פון האלם (אנ'). בעזרת איש קשר במפקדת העיר ברלין הוא עקב אחר תנועותיו של היטלר. הגסטאפו חשף את הקשר, רומר נידון למוות ב-16 ביוני 1944 והוצא להורג ב-25 בספטמבר באותה שנה בכלא ברנדנבורג-גרדן (אנ') בעיר ברנדנבורג[6].
1943 ואלקי (אנ'), אוקראינה

פאול לונינג
(Paul Loehning)
גנרל הכוחות ההרריים הוברט לאנץ, הגנרלים הנס שפיידל והיאצינט פון שטראכוויץ ואיש הצבא פאול לונינג תכננו לעצור או להרוג את היטלר במהלך ביקורו באוקראינה במחנה של פלגת הארמייה קמפף. התכנית הייתה שפון שטראכוויץ יקיף עם הטנקים שלו את היטלר ומלוויו. בשלב זה לאנץ יעצור את היטלר. במקרה שייתקל בהתנגדות, פון שטראכוויץ יפעיל את הטנקים ויהרוג את כל הנוכחים, כולל את לאנץ ואנשיו. בסופו של דבר היטלר ביטל את הביקור והתוכנית בוטלה.

לאנץ סיפר על תוכנית זו לאחר המלחמה. בן דודו של פון שטראכוויץ, רודולף כריסטוף פראייר פון גרסדורף (אנ'), שאף הוא ניסה להתנקש בהיטלר באותה שנה, סיפר שטראכוויץ אמר לו כמה פעמים שהריגת היטלר תהיה בגדר רצח. פון גרסדורף טען שטראכוויץ היה קצין פרוסי נאמן מכדי שאכן יהיה מסוגל להתנקש בהיטלר וייתכן שמעולם לא התכוון באמת לבצע את תוכנית ההתנקשות[10].

13 במרץ 1943 מפקדת קבוצת ארמיות מרכז בסמולנסק, טיסה מסמולנסק למאורת הזאב
פביאן פון שלברנדורף (עומד מימין) והנינג פון טרסקו (עומד משמאל)

גאורג פון בוסלאגר (אנ')
בטיסה חזרה מהחזית המזרחית היטלר עצר במפקדת קבוצת ארמיות מרכז בסמולנסק. במהלך ביקורו במפקדה היו מספר ניסיונות התנקשות:
  • מספר קצינים, בהובלתו של גאורג פון בוסלאגר (אנ'), תכננו לתפוס את היטלר ולהתנקש בו בחורשה בדרכו משדה התעופה למפקדה. כח אס אס חמוש הגן על היטלר והקושרים ביטלו את התכנית.
  • הניסיון האחרון נעשה על ידי פביאן פון שלברנדורף. שלברנדורף נתן לקצין בפמלייתו של היטלר חבילה ובה שני ליקרים וביקש להעביר את החבילה כמתנה לחבר. הוא החביא פצצת זמן בתוך החבילה כשהתכנון היה שהפצצה תתפוצץ בזמן טיסתו של היטלר מעל פולין בדרכו למאורת הזאב. החבילה הונחה בתא המטען של המטוס וקפאה. כתוצאה מכך הנפץ יצא מפעולה. כשהדבר נודע לשלברנדורף הוא מיהר למאורת הזאב לשים את ידו על החבילה לפני שהדבר יתגלה.
21 במרץ 1943 ברלין רודולף כריסטוף פראייר פון גרסדורף (אנ') התיידד עם קולונל (מאוחר יותר גנרל-מיור) הנינג פון טרסקו מקבוצת ארמיות מרכז. הוא הסכים להצטרף לקשר נגד היטלר כדי להציל את גרמניה. אחרי כישלון תוכניותיו של פון טרסקו זמן קצר קודם לכן באותו חודש, פון גרסדורף הצהיר שהוא מוכן לצאת למשימת התאבדות כדי להתנקש בהיטלר.

ב-21 במרץ 1943 היטלר הגיע לבניין הנשקיה הישן (אנ') בשדרות אונטר דן לינדן בברלין כדי לבחון נשק סובייטי שנתפס. התלוו אליו בכירים נאצים ובכירים בורמאכט, ביניהם הרמן גרינג, היינריך הימלר, גנרל-פלדמרשל וילהלם קייטל וגרנד-אדמירל קארל דוניץ. פון גרסדורף, כמומחה לדבר, היה אמור להדריך את היטלר בתצוגה. פון גרסדורף החביא בכיסי מעילו שני מטעני חבלה בעלי מרעומים מושהים לעשר דקות. כשהיטלר נכנס למקום פון גרסדורף הפעיל את מנגנון הפעולה של המטענים. הוא תכנן לקפוץ ברגע האמת על היטלר וללפות אותו לפיתת מוות. הקושרים הכינו מראש תוכנית הפיכה מפורטת ומוכנה לפעולה.

בסופו של דבר היטלר סייר בתצוגה במשך עשר דקות בלבד. אחרי שהיטלר עזב את המקום פון גרסדורף מיהר לשירותים בבניין שם הצליח לנטרל ברגע האחרון את המטענים. לאחר מכן הוא נשלח חזרה לחזית המזרחית והצליח להתחמק מחשדות כלשהם[2].

16 בנובמבר 1943 מאורת הזאב מיור אקסל פון דם בוסשה החליט, בעידודו של קלאוס שנק פון שטאופנברג, להתנקש בהיטלר במשימת התאבדות. פון דם בוסשה היה בלונדיני עם עיניים כחולות וגובהו מעל שני מטרים. כמייצג נאמנה את הגזע הארי הוא נבחר להציג להיטלר את מדי החורף החדשים של הצבא. הוא החביא בתרמילו מוקש אותו תכנן לפוצץ בזמן שיחבק את היטלר. בסופו של דבר קרון הרכבת בו היו המדים החדשים נהרס בתקיפה אווירית של בעלות הברית על ברלין. תצוגת המדים בוטלה ותוכניתו של פון דם בוסשה לא יצאה אל הפועל.
ינואר 1944 מאורת הזאב אוולד היינריך פון קלייסט-שמנצין תכנן להתנקש בהיטלר באופן דומה לתוכניתו של אקסל פון דם בוסשה- במהלך תצוגת מדים להיטלר. התצוגה נדחתה פעם נוספת ולבסוף היטלר ביטל אותה. התוכנית לא יצאה אל הפועל.
11 במרץ 1944 ברגהוף גנרל-פלדמרשל ארנסט בוש זומן לעדכן את היטלר ב-11 במרץ 1944 בברגהוף בבואריה. אברהארד פון ברייטנבוך (אנ') היה שלישו של בוש והתלווה אליו. הנינג פון טרסקו הציע לפון ברייטנבוך להתנקש בהיטלר במשימת התאבדות אך ברייטנבוך סרב. הוא החליט לנסות לירות בראשו של היטלר באקדח בראונינג 7.65 מ"מ שיסתיר בכיס מכנסיו[11]. בוש וברייטנבוך טסו לבואריה והורשו להיכנס לברגהוף. שומרי האס אס קיבלו הוראה באותו היום לא לאפשר כניסת עוזרים לתדריך עם היטלר וברייטנבוך ביטל את תוכניתו[12].
20 ביולי 1944 מאורת הזאב ראו קשר העשרים ביולי

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Christian Zentner, Friedemann Bedürftig (1991). The Encyclopedia of the Third Reich, pp. 47–48. Macmillan, New York. ISBN 0-02-897502-2
  2. ^ 1 2 Roger Moorhouse (2006). Killing Hitler: The Plots, the Assassins, and the Dictator Who Cheated Death, Bantam ISBN 0553382551
  3. ^ 1 2 T. D. Conner (2016). Demolition Man: Hitler: from Braunau to the Bunker, pp 769
  4. ^ Michael Thomsett (2016). The German Opposition to Hitler: The Resistance, the Underground, and Assassination Plots (1938-1945), pp 87. Crux Publishing. ISBN 978-1909979383
  5. ^ Robert B. Kane (2008). Disobedience and Conspiracy in the German Army, 1918-1945, pp 180. McFarland ISBN 0786437448
  6. ^ 1 2 Peter Hoffmann. History of the German Resistance, 1933-1945. McGill-Queen's University Press ISBN 0773515313
  7. ^ 1 2 Michael Newton (2014). Famous Assassinations in World History: An Encyclopedia, pp 227. ABC-CLIO ISBN 1610692853
  8. ^ Warszawski zamach na Hitlera בפולנית) 2011, 5 באוקטובר)
  9. ^ Klemens von Klemperer (1994). German Resistance against Hitler: The Search for Allies Abroad 1938-1945, pp 73. Oxford University Press ISBN 0198205511
  10. ^ Hans-Joachim Röll (2010). Generalleutnant der Reserve Hyacinth Graf Strachwitz von Groß-Zauche und Camminetz: Vom Kavallerieoffizier zum Führer gepanzerter Verbände [Lieutenant General of the Reserve Hyacinth Graf Strachwitz von Groß-Zauche und Camminetz: From a Cavalry Officer to a Leader of Armoured Units] (בגרמנית). Flechsig Verlag. ISBN 978-3-8035-0015-1
  11. ^ Ian Kershaw (2000). Hitler 1936-1945: Nemesis. Penguin Press. ISBN 0-393-32252-1
  12. ^ Michael Thomsett (1997). The German Opposition to Hitler: The Resistance, the Underground, and Assassination Plots, 1938-1945. McFarland. ISBN 0-78-6403721