תקיפה אווירית

תקיפה צבאית המתבצעת מן האוויר
השלכות הפצצה במלחמת קוסובו

תקיפה אוויריתאנגלית: Air Strike) היא פעולת תקיפה המבוצעת על ידי כלי טיס. תקיפות אוויריות יכולות להתבצע באמצעות ספינות אוויר, בלונים, מטוסי קרב, מפציצים, מסוקי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים. אין הכוונה למתקפה אווירית כוללת, ובשימוש פופולרי הכוונה במונח זה היא לתקיפה טקטית (בקנה מידה קטן) על מטרה קרקעית או ימית. כלי נשק המשמשים לתקיפות אוויריות יכולים להיות תותחי מטוסים, טילי אוויר-קרקע, טילי שיוט, טילים בליסטיים ופצצות מסוגים שונים (פצצות שימוש כללי ופצצות מונחות).

היסטוריהעריכה

תחילת התקיפות האוויריותעריכה

 
תקיפה אווירית של A-26 של חיל האוויר של ארצות הברית על מחסנים במלחמת קוריאה

ב-1 בנובמבר 1911, במסגרת המלחמה האיטלקית-עות'מאנית הטיל הסגן האיטלקי ג'וליו גבוטי ארבע פצצות על שני בסיסים בטורקיה ובלוב, ובכך ביצע את התקיפה האווירית הראשונה בעולם. במהלך מלחמת העולם הראשונה הורחב השימוש בלוחמה אווירית. לדוגמה, בקרב על נוב שפל בשנת 1915, הטילו הבריטים פצצות על הרכבות הגרמניות. הפשיטה האווירית הראשונה בקנה מידה גדול התרחשה מאוחר יותר באותה שנה כאשר לונדון הופצצה על ידי 15 ספינות צפלין שונות במהלך הלילה.[1]

מלחמת העולם השנייהעריכה

אף על פי שתקיפות אוויריות נעשו נפוצות במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוסיף מילון אוקספורד את המונח "תקיפה אווירית" רק במהלך מלחמת העולם השנייה.[2] במהלך מלחמת עולם השנייה תקיפות אוויריות - ובהן הפצצות שטיח על ערים, מרכזי תעשייה ותשתיות - נעשו נפוצות מאוד והיוו חלק חשוב בלחימה. לדוגמה: הבליץ על לונדון והפצצת דרזדן.

מלחמת העולם השנייה ראתה גם התפתחות בתחמושת מונחית מדויקת, אשר הייתה בשימוש מוצלח על ידי הגרמנים, ותרמה למודרניזציה של התקיפות, שהפכו מדויקות יותר. לא ניתן להפריז בחשיבות התפתחות זו: לפי נתונים סטטיסטיים, למעלה ממאה פשיטות היו נדרשות כדי להשמיד יעד טקטי במלחמת העולם השנייה; במלחמת המפרץ פרסם חיל האוויר האמריקאי תמונות של פצצות הפוגעות ביעד במדויק וכמעט ללא נזק לסביבה. כיום עושות מדינות מפותחות מאמצים למנוע פגיעה בסביבת המטרות.

המלחמה הקרהעריכה

במהלך מלחמת וייטנאם הותאמו תקיפות האוויר למטוסים, כמו ה-F-100 סופר סייבר, A-4 סקייהוק, מקדונל דאגלס F-4 פנטום ועוד. כלי טיס אלה יכלו לטוס מהר יותר, לשאת יותר תחמושת ולהגן על עצמם טוב יותר לעומת ה-P-51 מוסטנג וווט F4U קורסייר שלחמו במלחמת קוריאה.

 
מרבית המטוסים הצבאיים המודרניים כמו F-16I זה (שנושא פצצות מונחות) נושאים תחמושת מונחית מדויקת, כדי ליעל את התקיפות ולהוריד את מקרי המוות האזרחיים.

בשנות ה-70 של המאה ה-20, בעקבות שימוש מוצלח ב-F-4 פאנטום לתקיפה והפצצה, מטוסי קרב רבים, שהחלו כמטוסי יירוט, הותאמו לתצורת מטוס קרב-הפצצה, ושימשו הן כמטוסי יירוט והן כמטוסי הפצצה. ומאוחר יותר פותחו מטוסי קרב רב-משימתיים שנועדו לביצוע מספר תפקידים בהם יירוט וקרבות אוויר לצד תקיפה אווירית, הפצצת מטרות קרקע ושיגור חימוש מונחה מדויק (חמ"ם). דוגמה למטוס כזה הוא ה-F-16 פייטינג פלקון.

ניתן לבצע תקיפות אוויריות אסטרטגיות גם ללא מלחמה כוללת. לדוגמה, מבצע אופרה של ישראל להשמדת הכור העיראקי הביא לביקורת עולמית, אך לא הוביל למלחמה. דוגמה כזו של תקיפה יצרה שאלות חדשות באשר למשפט הבינלאומי.

המאה ה-21עריכה

במאה ה-21 רוב התקיפות האוויריות מבוצעות על ידי חימוש מונחה מדויק על-מנת לשפר את האפקטיביות של התקיפות, להגדיל את הסיכוי לפגיעה מדויקת במטרה ולהפחית את הנזק האגבי לבלתי מעורבים (בעיקר כאשר ארגוני טרור ממקמים מטרות צבאיות בתוך אוכלוסייה אזרחית המשמשת כמגן אנושי). מאחר שטיל אוויר-קרקע יקר מאוד פותחו מערכות הנחייה לפצצות שימוש כללי (כגון JDAM ו-SPICE) שהופכות אותן לנשק מדויק בעלות סבירה.

ארצות הברית פתחה את המלחמה העולמית בטרור ב-2001 בתקיפות אוויריות נגד אל-קעידה והטליבאן באפגניסטן. מלחמת עיראק ב-2003 נפתחה בגל תקיפות אוויריות ("הלם ומורא") שפורר את הצבא העיראקי.

בתחילת המאה ה-21 ביצעה ישראל (באמצעות חיל האוויר הישראלי) מספר רב של תקיפות אוויריות נגד אויביה, כחלק ממלחמתה בטרור הפלסיטיני ובסכסוך האיראני-ישראלי. התקיפות הללו כוללות מאות סיכולים ממוקדים נגד מחבלים פלסטינים, הפצצת תשתיות טרור ברצועת עזה, השמדת הכור הגרעיני בסוריה, תקיפת מספר רב של משלוחי נשק וטילים לחזבאללה והפצצת תשתיות צבאיות של איראן בסוריה. בתקיפות אלו נהרגו מאות עד אלפי מחבלים והושמדו אמצעי לחימה רבים.

תקיפות אוויריות ומלחמה בטרורעריכה

  ערך מורחב – מלחמה בטרור

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 מתבצעות תקיפות אוויריות רבות נגד ארגוני, תשתיות ופעילי טרור לצורך לוחמה בטרור. הסיבה לכך היא העליונות האווירית המוחלטת שיש למדינות על פני ארגוני טרור שלרוב חסרים כלי טיס או סוללות הגנה אווירית. דבר זה מאפשר פגיעה ודאית בארגוני הטרור ותשתיות טרור ללא סיכון של ספיגת אבדות, בניגוד לפשיטה קרקעית.

ישראל שיכללה את התקיפות האוויריות נגד ארגוני טרור, תשתיות טרור ופעילי טרור לדוקטורינת הסיכול הממוקד: חיסול כירורגי של פעילי טרור ומחבלים בכירים באמצעות ירי חימוש מונחה מדויק מהאוויר. הסיכולים הממוקדים הגיעו לשיאם בתקופת האינתיפאדה השנייה (ובשנים 20012009 ברצועת עזה), ובהתחלה לוו בלא מעט נפגעים אזרחיים, דבר שגרם להם להיות שנויים במחלוקת. בהמשך הם השתכללו והתעדנו ויחס הנפגעים עמד על 30 מחבלים הרוגים על כל אזרח שנפגע.[3]

גם כיום (המאה ה-21), תקיפה אווירית של תשתיות טרור - כגון מפקדות, מחסני אמל"ח ומחנות אימונים - היא כלי רווח בארסנל של מדינות המערב וישראל בפרט, נגד ארגוני הטרור.

הרג בלתי-מעורביםעריכה

תקיפות אוויריות גורמות לעיתים למותם של בלתי-מעורבים, כולל אזרחים.[4][5] החוק הבינלאומי קובע את עקרונות הצורך, ההבחנה והמידתיות הצבאית. עקרונות אלה מדגישים כי יש לתקוף מטרות צבאיות, והפגיעה הנגרמת ליעדים שאינם לוחמים צריכה להיות מידתית.[6][7]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תקיפה אווירית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כריסטופר קליין, טרור הצפלין בלונדון במלחמת העולם הראשונה, ערוץ ההיסטוריה, ‏2 ביוני 2014
  2. ^ מילון אוקספורד, air, n.1, OED Online, Oxford University Press.
  3. ^ Yaakov Katz, Analysis: Lies, leaks, death tolls & statistics, Jerusalem Post, 29-10-2010
  4. ^ Chris Woods, Pentagon in Denial About Civilian Casualties of U.S. Airstrikes in Iraq and Syria, Foreign Policy (בAmerican English)
  5. ^ Airstrikes launched amid intelligence gaps, PBS NewsHour, ‏2014-10-01 (בAmerican English)
  6. ^ Customary IHL - Practice Relating to Rule 14. Proportionality in Attack, ihl-databases.icrc.org
  7. ^ Collateral damage on the 21st century battlefield: enemy exploitation…, archive.is, ‏2012-06-29