שאנדור ראדו (גאוגרף)

שַאנְדוֹר רַאדוֹ (בהונגרית: Radó Sándor; אויפשט, 5 בנובמבר 1899 – בודפשט, 20 באוגוסט 1981) היה גאוגרף וקרטוגרף יהודי-הונגרי, קומוניסט, פרופסור באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) וחבר קבוע באקדמיה ההונגרית למדעים. משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד סוף מלחמת העולם השנייה היה תחילה סוכן סובייטי ובהמשך קצין מודיעין מקצועי בכיר של המודיעין הצבאי הסובייטי ה-או.ג.פ.או. ושל ה-נ.ק.ו.ד. מחליפו.

שאנדור ראדו
Radó Sándor

ראדו משנות ה-30 של המאה ה-20
לידה	5 בנובמבר 1899 אויפשט הונגריה
פטירה	20 באוגוסט 1981 (בגיל 81) בודפשט
שם לידה	Reich Sándor Kálmán
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
השכלה	אוניברסיטת אטווש לוראנד
מקצוע	סוכן ריגול סובייטי, פרופסור, גאוגרף, קרטוגרף, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים
מעסיק	אוניברסיטת קורווינוס בבודפשט
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1963) עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (1973) עיטור הידידות בין העמים

ראדו (שם קוד: דוֹרָה, DORA) היה גם חבר בתנועת ההתנגדות (גר') נגד גרמניה הנאצית שנקראה "התזמורת האדומה" והייתה רשת ריגול סובייטית במערב אירופה בין השנים 1933–1945. הוא היה ראש קבוצת ההתנגדות בשווייץ שנקראה ה"השלישייה האדומה", אחד התאים היעילים ביותר של התזמורת האדומה.

ביוגרפיה

שאנדור ראדו נולד ב־5 בנובמבר 1899 בשם שאנדור קלמן רייך באויפשט (היום פרבר צפוני של בודפשט), במשפחה יהודית זעיר-בורגנית. אביו גאבור, שהתעשר בשגשוג הכלכלי של ראשית המאה שינה את שמו לראדו בשנת 1908. מאוחר יותר הוא הפך לאחד הסוחרים הגדולים בהונגריה בענפי העץ והפחם, וכוויריליסט (הו') (בעל רכוש שהוא משלם מיסים משמעותי ועל כן בעל זכויות יתר) היה חבר במועצת העיר אויפשט.

בסיום מבחני הבגרות ראדו התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי וכחייל נשלח לבית הספר לתותחנים. במקביל נרשם לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בודפשט, שם למד משפטים. אחרי מהפכת החרציות בהונגריה, בדצמבר 1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של הונגריה (MKP). בשנת 1919, במהלך הרפובליקה הסובייטית בהונגריה, שימש כקומיסר (מפקח פוליטי) של אחת מחטיבות התותחנים של הצבא האדום ההונגרי. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית היגר לווינה, שם המשיך את לימודים בתחום הגאוגרפיה. בשנת 1920 התמנה למנהל סניף סוכנות הטלגרף הסובייטית-רוסית (ROSTA) בווינה. בשנת 1922 נסע לגרמניה. בין 1922 ל־1924 המשיך בלימודיו הגאוגרפיים בינה. בשנת 1923, הוא הצטרף בלייפציג לארגון המזוין והבלתי חוקי של התנועה הקומוניסטית הגרמנית, שם נטל את ההובלה והפך למפקד פלוגות ההגנה העצמית הפרולטרית הסקסונית. בשנת 1924, לאחר נפילת מרידת המבורג הכושלת נמלט למוסקבה עם כמה מחבריו.

בשירות מוסקבה

בין השנים 1924 - 1926 התגורר שאנדור ראדו בברית המועצות, שם המשיך בעבודתו המקצועית ואת עבודתו הארגונית בתנועה הקומוניסטית. בתקופה זו הפך במוסקבה לעורך במכון ליחסי תרבות, למזכיר ועמית מחקר בכיר במכון לענייני כלכלה ופוליטיקה עולמית ולאחר מכן עמית בכיר באקדמיה הקומוניסטית. על סמך המפות האיכותיות שלו על רפובליקות ברית המועצות ראדו התקבל על ידי הגאוגרפים כמומחה סובייטי. בהמשך נסע שוב לגרמניה והשתתף בעריכת ה- Meyers Lexikon . אז הוא נפגש לראשונה עם המודיעין הסובייטי וככל הנראה גויס באותה תקופה כסוכן (באמצעות קצין המודיעין סמיון אוריצקי) ובהמשך נשלח שוב לגרמניה בהוראה ספציפית. הידע המקצועי שלו בגאוגרפיה וקרטוגרפיה סיפק בסיס נהדר לעבודת המודיעין שלו וגם סיפק לו עסק כיסוי מצוין. על פי הביוגרפיה הרשמית שלו, ראדו עבד בין השנים 1933-1927 כמנהל משרד המידע הגאוגרפי הסובייטי-רוסי בברלין. בשנת 1926 הוא הקים את המשרד של סוכנות החדשות הסובייטית בברלין, הקים את סוכנות העיתונות הראשונה למיפוי הגאוגרפי בעולם שפעלה בשם "פרסייגרוגרפיה" בברלין, לימים כאינפרס בפריז, וגיאופרס בז'נבה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1933, לאחר עליית הנאציזם לשלטון בגרמניה, התיישב בצרפת. בשנים 1933–1936 עבד בפריז תחת מטריית לשכת העיתונאות האנטי-פשיסטית. בשנת 1936 עבר לשווייץ. כמעט עד תום מלחמת העולם השנייה התגורר בז'נבה (1945), שם ניהל רשת ריגול סובייטית שפעלה כחוק תחת סוכנות הגיאופרס.

מרגל סובייטי במלחמת העולם השנייה

בשנים 1936–1944 היה ראדו ממנהיגי ארגון הביון המערבי-אירופי של ברית המועצות. רשת המודיעין הוקמה בסוף שנות העשרים על ידי קודמתו בתפקיד, קצינת מודיעין סובייטית עלומה, והתבססה על מהגרים קומוניסטים גרמנים, רוסים ופולנים שחיו בשווייץ בסוף שנות העשרים. שמה של אישה זו כלל לא מוזכר בביוגרפיה של ראדו. רשת הריגול הסובייטית נמסרה לפיקודו המלא של ראדו בשנת 1941, היא הורחבה על ידו עוד יותר לארגון יעיל. המידע הגיע מכעשרים מדינות, בעיקר מגרמניה ומאיטליה, באמצעות רשת נרחבת של חיילים וסוכנים אזרחיים שהיו מוכנים לשתף פעולה עם המעצמות שלחמו בגרמניה הנאצית. מחקרים זיהו לפחות 60 חברים בשמם בארגון של ראדו. היו לו כמה סוכנים בפיקוד הצבאי הגרמני, במרכזי המודיעין הצבאיים, במשרד הביטחון הגרמני, כולל ארנסט למר, מזכירו שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ, שהפך לפוליטיקאי של המפלגה הנוצרית דמוקרטית שלאחר המלחמה.

הניצחונות הגרמניים הראשונים והצלחתם במלחמה השפיעו בהכרח על המנהיגים הפוליטיים בשווייץ. הם החליטו לשים הכול על הקלף הגרמני. שווייץ נהנתה מיחסים מסחריים וכלכליים משגשגים עם גרמניה הנאצית כמעט בכל מהלך מלחמת העולם השנייה. יחידים וחברות גרמנים הבריחו את רכושם לשווייץ, הן החוקי והן את מה ששדדו ברחבי אירופה. הכישלון המודיעיני האנטי גרמני לא התרחש בשווייץ עד שנת 1943 (ככל הנראה בגלל המדיניות הזהירה ומעלימת העין של הרשויות השווייצריות). בשל מצב זה, ניתן היה לשלוח את מרבית המידע הרגיש לשווייץ בדואר רגיל. לשלטונות הנאצים הייתה שליטה מועטה על תנועת הדואר לשווייץ עד שנת 1943. בשל הישגיו הועלה ראדו לדרגת קולונל בצבא האדום וקיבל את אות מסדר לנין. מאמצי ההתנגדות הגרמנית לחסל את הקבוצה הניבו את התוצאות הראשונות בראשית 1943. אחדים מספרי ההצפנה של הקבוצה נפלו לידיים גרמניות בקיץ 1943 ולאחר ניצחון הצבא האדום בקורסק, חוסלה כל קבוצת המודיעין הסובייטית בשווייץ, על ידי היחידה למניעת ריגול של הנאצים. בפעולה נהרגו ונעצרו רוב חברי הקבוצה ורק שאנדור ראדו נותר חופשי.

בחזרה לברית המועצות

בשל הסכנה הגוברת חילץ ראדו את משפחתו משווייץ. בשנה האחרונה של המלחמה בתחילת 1945, המודיעין הסובייטי החזיר לברית המועצות את ראדו ששהה אז בפריס המשוחררת עם משפחתו, יחד עם מקורביו ששרדו ועם סוכנים אחרים של רשת הריגול הסובייטית. ראדו שהיה בקיא ברזי הקומוניזם הסטליניסטי חשד. מטוסו עבר ונחת בקהיר, שם ניסה ראדו להימלט, עזב את המטוס וביקש מקלט מדיני בשגרירות בריטניה. הרשויות הבריטיות דחו את בקשתו והחזירו אותו למטוס. הוא ניסה להתאבד, אך חולץ. לאחר סיום אשפוזו, הבריטים לקחו אותו למוסקבה, שם נעצר ראדו כמו יתר מקורביו ונכלא בכלא לוביאנקה. הוא נשלח למחנות הפליליים באישומי קונספירציה נגד המדינה הסובייטית ולעבודות כפייה שנמשכה עד מותו של סטלין. שאנדור ראדו שהה מספר שנים במחנות סובייטיים שונים ולא שב למולדתו הונגריה עד שנת 1955, שנתיים לאחר מותם של סטלין ובריה.

כתביו וספרות

עבודותיו הגאוגרפיות-קרטוגרפיות העיקריות:

• חמש הערים הגדולות של ברית המועצות:מוסקבה, לנינגרד, חרקוב, קייב, אודיסה. Führer durch die Sowjetunion. Die fünf grössten Städte der Sowjetunion: Moskau, Leningrad, Charkow, Kijew, Odessa (Moskau, 1925)
• אטלס פוליטי, כלכלי Atlas für Politik, Wirtschaft, Arbeiterbewegung. I. Der Imperialismus (Wien–Berlin, 1930)

עבודות בעלות אופי אוטוביוגרפי:

• דורה מדווחת... Dóra jelenti… (Radó Sándor önéletrajza kihagyásokkal), Kossuth, Budapest, 1971, 1976
• Dóra jelenti…újra (Radó Sándor önéletrajza kiegészítésekkel), Budapest, 2006
• גאוגרף במחתרת בלתי חוקית Bernd-Rainer Barth: Egy térképész illegalitásban: tények és legendák nyugati és keleti titkosszolgálati archívumokból. In: Hegedüs, Ábel / Suba, János (ed.): Tanulmányok Radó Sándorról. A Budapesten 2009. nov. 4-5-én rendezett konferencia előadásainak szerkesztett anyaga. Budapest 2010
• העיניים של מוסקבה. Bernd Ruland: Die Augen Moskaus, Zürich, Schweizer Verlangshaus AG, 1973; magyar fordítása: Moszkva szemei, dr. Radó Sándor előszavával, Európa, Budapest, 1971.
• מרגלים ואנשי מודיעין ברייך השלישי. Kurt Rieder: Kémek és hírszerzők a III. Birodalomban, Vagabund Kiadó, Kecskemét, 2004
• חייו המסתוריים של שאנדור ראדו M. J. Wise: Radó Sándor titokzatos élete, Földrajzi Közlemények, 1980/1-2, /5-6
• Dr. Radó Sándor, Geodézia és Kartográfia, 1981/6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאנדור ראדו בוויקישיתוף

• קורות חייו המקיפים של ראדו. .Magyar Tudomány- és technikatörténeti Műhely, Radó rövid összefoglaló életrajza (בהונגרית)
• התנהגותה של שווייץ במלחמת העולם השנייה - Human Righs Foundation, Svájc második világháborús viselkedéséről (בהונגרית)
• זכרונותיו של ראדו (ברוסית)
• דף בית של היסטוריה רוסית, HRONOSZ” orosz történelmi honlap (ברוסית)
• שאנדור ראדו ב"לוחם היהודי במלחמת עולם השנייה"