פתיחת התפריט הראשי

שביל החומוס הוא ביטוי שגור בקרב תרמילאים ישראלים המטיילים בהודו, ומשמעותו היא המקומות בהודו שבהם מטיילים ישראלים באופן קבוע[1][2].

הביטוי נולד בתחילת שנות ה-2000, בעקבות ריבוי הצעירים בוגרי צבא המטיילים בהודו, והפך נפוץ בכלל האוכלוסייה הישראלית. לביטוי יש בדרך כלל קונוטציה שלילית, בהקשר שישראלים צעירים מטיילים תמיד בהתקהלות באותם מקומות שכבר טיילו לפניהם, ולא "חוקרים את הודו" באופן עצמאי[3]. ישנם מקומות בהודו שבשל ריבוי הישראלים, ניתן למצוא שלטים ותפריטים בעברית, ואפילו ספריות עם ספרים בעברית במספר מקומות[4].

לפעמים משתמשים בביטוי "שביל החומוס" גם לגבי מדינות אחרות בעולם בהם נפוצים תרמילאים ישראלים כגון מדינות באמריקה הדרומית[5] דרום אסיה (לאוס קמבודיה, וייטנאם), ויפן[6], אך הוא נולד בהודו וזה גם השימוש שלו בדרך כלל.

מקומות פופולרייםעריכה

מקומות הנחשבים באופן מובהק שביל החומוס:

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דור גליק, מסע בשביל הסמים בהודו שאליו באים הישראלים לרבוץ ולעשן, הארץ, ‏3 באפריל 2009
  2. ^ Matthew Schwarzfeld, Lost in Goa, Tablet Magazine, ‏April 27, 2010
  3. ^ אביטל הירש, אמצע הדרך: מיכל דקלבאום מתנתקת מ"שביל החומוס", מקור ראשון, ‏18 במרץ 2019
  4. ^ גלעד כרמלי, הישראלי ש"איבד את עצמו בהודו" חוזר עם ספר חדש, ynet חופש, ‏16 בנובמבר 2018
  5. ^ אבית עמית, דרום אמריקה בסטיישן: בלי אינטרנט, בלי מים זורמים ובלי מקרר למשך 72 שעות, גלובס, ‏16 במרץ 2019
  6. ^ איריס ז׳ורלט, דרום אמריקה והודו אאוט: יותר ויותר ישראלים עושים את הטיול אחרי צבא ביפן, מעריב on-line, ‏12 בפברואר 2017
  7. ^ קאסול מכונה גם "ישראל הקטנה בהודו" בשל ריבוי הישראלים שם והמסיבות שהם מארגנים. רבים מהם נשארים שם לאורך תקופה Why Israeli tourists in Kasol, called mini-Israel, are euphoric about Modi's visit
  8. ^ וואטה היא היל סטיישן במדינת טאמיל נאדו. גם וואטה ידועה כ"כפר ישראלי" בהודו, ורבים נשארים שם חודש או חודשים