פתיחת התפריט הראשי

שבעים הזקנים

שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הוא כינוי לשתי קבוצות, האחת של משה רבנו והשנייה של תלמידי יהושע בן נון. לא ברור מהם היחסים בין שתי הקבוצות, והאם הן מהוות המשך זו לזו. בנוסף לשתי קבוצות אלה, מופיעים במסורת היהודית מספרים קרובים מאוד של "זקנים": שבעים ושניים זקנים בעניין תרגום השבעים, וכן חברי הסנהדרין, שעל פי ההלכה מנו שבעים ואחד תלמידי חכמים.

זקני משהעריכה

על זקנים אלה לא ידוע, אך נאמר עליהם: "ויאמר אדני אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך" (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ט"ז) זקנים אלה למדו את התורה מפיהם של משה ואהרון.[1]

במדרש אספה[2] מפורטים שמותיהם של שבעים הזקנים, בהם בצלאל בן אורי וחלק מנשיאי השבטים.

זקני יהושעעריכה

הזקנים הללו מוזכרים בפסוק "ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל...ויקרא לזקני ישראל." (ספר יהושע, פרק כ"ד, א'.) ובפסוק "ויעבוד ישראל את אדני כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים...אחרי יהושע." (ספר יהושע, כ"ד, ל"א.)

במשנה נאמר על הזקנים הללו:

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

פתיחת מסכת אבות.

על פי המשנה, יהושע לאחר מותו מסר את התורה לאותם הזקנים, והם היוו חוליה בשרשרת מסירת התורה לדורות הבאים. מהראשונים שבהם היה עתניאל בן קנז ומהאחרונים שבהם היה עלי הכהן.[דרוש מקור]

זקני שיבת ציוןעריכה

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה, מנמק כי נחמיה בן חכליה הציב שבעים איש לסנהדרי גדולה ושמותיהם מוזכרים בתוך השמונים ושלשה שמות -ונחמיה בכללם ובראשם.[3]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מסכת ערובין, דף נ"ד, ב'.
  2. ^ מובא בילקוט שמעוני פרשת בהעלתך רמז תשלו
  3. ^ מלבי"ם לספר נחמיה פרק י


  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.