שדה פסלים

"שדה פסלים" היא תוכנית ומודל לפסל סביבתי שיצר עזרא אוריון בין השנים 1968–1972. על אף שהתוכנית לא יצאה לפועל, הרי שהיא היוותה חידוש בפיסול הישראלי של שנות ה-60 של המאה ה-20 ומקור ממנו מימש אוריון פסלים עצמאיים שונים.

שדה פסלים

דגם (1968)
מידע כללי
פַּסל	עזרא אוריון
תאריך יצירה	1972-1968
טכניקה וחומרים	גבס (מודל)
ממדים בס"מ
אורך	50
רוחב	93
גובה	23
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	אמנות אדמה

עזרא אוריון עם דגם "שדה פסלים" (1968)

היסטוריה

המפגש הראשון של עזרא אוריון עם פיסול במדבר הישראלי היה ב-1962. אז הזמינו קוסו אלול לשמש שוליה ב"סימפוזיון הבינלאומי לפיסול" שהתקיים במצפה רמון. בדיעבד מתח אוריון ביקורת על הפסלים, כיוון שלא הותאמו לסביבה הייחודית של שפת מכתש רמון.

בין השנים 1967-1964 שהה אוריון עם משפחתו בלונדון, אנגליה. שני פסלים ששלח לתערוכה קבוצתית ישראלית בארצות הברית נרכשו. אחד מהם על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הוא הציג תערוכת יחיד (1965) מצליחה בגלריה שם. ופסל נוסף הוזמן עבור גן האמנות ע"ש בילי רוז במוזיאון ישראל בירושלים. על כן, המעבר מפיסול מסורתי לאמנות סביבתית לא היה מובן מאליו.

כבר בשלהי תקופת שהותו בלונדון ניתן לאתר את המחשבות והעבודה הראשונית על "שדה פסלים". רוח התקופה הביאה אליו, בוודאי, רעיונות בדבר אמנות אדמה והרצון ליצירת יחס חדש שבין הצופה ליצירה האמנותית. תצלומי עבודות מתקופת שהותו שם מעידים על ניסיונות לקומפוזיציה של מבנים עצמאיים, שיתפתחו אחר כך ל-"שדה הפסלים". הבולט מהם הוא מודל לאלמנט המרכזי, שנוצר ב-1967 כמבנה עצמאי. מבנה זה, שבראשו חלון מעוגל, שאב את השראתו מבניני הקתדרלות הנוצריות ושיקף את התעניינותו של אוריון במבנים ורטיקלים, כפי שהתבטא בעבודותיו המוקדמות ובעיקר ברישומים של קתדרלות שיצר.

במאי 1967 שב אוריון לישראל והתגייס ללחימה במלחמת ששת הימים כמפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני. משפחתו כבר חזרה לישראל כמה חודשים לפני כן והתגוררה בקיבוץ רמת יוחנן. לאחר המלחמה עבר להתגורר להתגורר במדרשת בן-גוריון, שם ניהל את בית ספר שדה שדה בוקר במשך שבע שנים. הנוף המדברי סביב מקום מגוריו היווה מניע לתכנון היצירה במישור שעל שפת נחל צין. העבודה היתה אמורה לכלול 12 אלמנטים שונים עשויים בטון, על שטח בגודל של כ-10 דונם. אלו היו אמורים להוות סביבה ומסלול שדרכו יעבור הצופה. בטקסט שחיבר תיאר אוריון את התחושה העתידית שב"שדה הפסלים":

[הפיסול צריך] לצאת מן הגלריות כשם שנכנס אליהן. [...]
הפיסול חייב לשלוט בכל החלל שבו נמצאים האנשים, סביבם, מעליהם, מתחתם
להכיל את האנשים בחלליו הפנימיים והחיצוניים.
[...]
מקום;
פסל ומקום הם יחידה אחת שאין להפרידה
האדמה נכנסת כאן לתחום הפיסול.
[...]
מערכת;
אין קיום לפסל כיחידה בודדת
אלה כחלק מ"מערכת".
"קהילת פסלים". "שדה פסלים".
מערכת צורוות מעל ומתחת פני הקרקע שהן
קומפוזיציה מסיבית אחת המשתרעת על שטח נרחב -
האנשים ינועו בין צורות גדולות ובורות גדולים
ביםן שטחי שמש חזקה וצל כהה
יכנסו אל תוכן וינועו בחלליפם שקועים ומתרוממים, לוחצים ומתרווחים,
בין חושך לאור חיוור גבוה
ופריצות אור עז פתאום.
על שפת מישור גבוה. במדבר.
זהו פיסול טוטאלי.

— עזרא אוריון, שדה פסלים, [חמו"ל], 1968

אוריון תכנן שני אלמנטים גבוהים, אשר יגדירו את "השדה": ה"אלמנט המרכזי" – מבנה חרוט פחוס בגובה 32 מ', שבראשו חלון אליפטי גדול המאיר חלל מפוסל. על פי בנו, אלון, אוריון שאף להפוך את האלמנט למעין "קתדרלה שתכיל בן אדם בודד, שהאור יפול בה בזוויות שונות ויחולל חוויה רוחנית". בקצהו השני של האתר תוכנן "אלמנט אנכי" נוסף בגובה 28 מ'. ביניהם פוזרו אלמנטים אופקיים שונים ובהם בור בעומק 8 מ', מקום תצפית בגובה 14 מ', חלל התבודדות ועוד.

בדומה לעבודות סביבתיות אחרות שנוצרו באותה עת, כגון "אנדרטת חטיבת הנגב" (1968) מאת דני קרוון או "מצפור ערד" (1968) מאת יגאל תומרקין, גם התכנון של אוריון ביקש ליצור חווית ביקור כולית ביצירה, כזו שאיננה משתמשת במדבר כ"רקע" ליצירה, כי אם מהווה חלק אינטגרלי ממנו. בשונה מעבודות אלו, אוריון סירב להפוך את המבנה לאנדרטה או לחברה לתיאור מילולי.

תוכנית כללית של השדה, בקנה מידה של 1:300 היתה מוכנה כבר ב-1968, אולם אוריון המשיך לפתח ולשכלל אלמנטים בה. באותה שנה פרסם אוריון חוברת בשם "שדה פסלים", שנועדה לעזור לו ולגייס מימון ותמיכה למימוש הרעיון. בנוסף, הקים ועד ציבורי, בראשות שמעון פרס, שניסה לגייס כספים למימוש הרעיון.

בשנת 1969 ביצע אוריון מודל שני עבור ה"אלמנט האנכי" וב-1970 יצר שלושה מודלים לחלל הפנימי של ה"האלמנט המרכזי". בשנים 1973-1972 נוצר מודל גדול ממדים נוסף של האלמנט המרכזי על ידי יוסף טרב, בקנה מידה של 1:10.

בקיץ 1973 הוחלט על קיום תערוכה של הפרויקט במוזיאון ישראל, בירושלים. בארגון התערוכה היו שותפים יונה פישר ומארק שפס. התערוכה נפתחה ב-30 באפריל 1974 והציגה את הפרוייקט ואת השרטוטים השונים למימושו. למרות שהתערוכה זכתה לדיווח במרבית העיתונות העברית, דיווחים אלו לא העמיקו להבין את מכלול משמעותו של הדגם. ביולי 74 רכש המוזיאון שלושה רישומים של אוריון לאוספו.

בדצמבר 1976, לאחר התערוכה במוזיאון, הועבר המודל הגדול למדרשת שדה בוקר והותקן שם. גם שאר הדגמים בקטנים יותר עברו לשם. אוריון הציב אותם ב"גלריה לאמנות מדברית" שפתח בשדה בוקר ופעלה עד למותו בשנת 2015.

בשנת 2008 הוצג מודל הפסל, לצד הרישומים מאוסף מוזיאון ישראל, בתערוכה "לידת העכשיו - העשור השני, 1958-1968", שהתקיימה במוזיאון אשדוד לאמנות. את "האלמנט המרכזי" מימש אוריון בבניית האנדרטה (1972) לחטיבת אלכסנדרוני במצפה גדות שברמת הגולן. אלמנט נוסף - "שדה כוח נטוי" נבנה כפסל חוצות בתל אביב-יפו בשנים 1991-1990.

בשנת 2016, במסגרת התערוכה "אתרי שיגור" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, נסרק המודל שיצר אוריון. הקובץ שנוצר מאפשר לצופה להתהלך בתוך מודל תלת ממדי של היצירה.

אאא

שדה הפסלים של אוריון בנגב מ-1968 היה חלק ממגמת ההתנגדות הרומנטית לעיר הגדולה. [...] אוריון דיבר על שדה הפסלים שלו במונחים של פריצות אור לתוך מסות גבוהות של חושך עטוף בטון; קתדרלות של אור ואבן. הוא דיבר על מערכות פסלים, על קהילות פסלים וכמובן על שדות פסלים.

— יגאל צלמונה, "יותר גבוה, יותר עמוק" (2007)

גלריה

• 
  אוריון עם מודל "שדה פסלים" בסטודיו (1968)
• 
  דגם "האלמנט המרכזי" (1968)
• 
  דגם של "שדה כוח נטוי" (1968 בקירוב)
• 
  אוריון, יונה פישר ווילם סנדברג בפתיחת התערוכה במוזיאון ישראל (1974)
• 
  מבקרים מתבוננים בדגם בתערוכה במוזיאון ישראל (1974)
• 
  , אנדרטה לחטיבת אלכסנדרוני (1972), מצפה גדות, רמת הגולן
• 
  "שדה כח נטוי" של עזרא אוריון (1990–1991) בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב-יפו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שדה פסלים בוויקישיתוף

• שדה פסלים, אוסף עזרא אוריון, המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון
• אורי דידנר, קרית הפסלים של עזרא אוריון, על המשמר, 7 בנובמבר 1969
• קצין (מיל) פותח תערוכה במוזיאון ישראל, על המשמר, 30 באפריל 1974
• שליטת האדם בטבע, מעריב, 6 במאי 1974
• נעמי בנצור, דגמי "שדה פסלים" - במוזיאון ישראל, מעריב, 10 במאי 1974
• יגאל צלמונה, נחיתה לשם המראה: עזרא אוריון, בנאי של קתדרלות אבן, אור ואנרגיה, באתר "מארב", המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, 2016