שיחה:אושוויץ מונוביץ

שגיאות בתוכן

1. בפרק היסטוריית מחנה העבודה בפסקה האחרונה

צריך להיות כתוב:

"

האסירים הוחזרו לאתר הבנייה במאי 1942 ועבדו שם עד ה-21 ביולי, כאשר מגפת טיפוס פרצה במחנה הראשי של אושוויץ-בירקנאו ופגעה ביכולתם להגיע למחנה העבודה. מחשש שתאבד את עובדיה, החליטה הנהלת המפעל להעביר את צריפי המחנה, שנבנו במונוביץ לשיכון אזרחים, לידי אנשי האס אס, על מנת שיכלאו בהם את העובדים-האסירים. עיכובים באספקה של גדרות תיל, דחו את פתיחת המחנה. המשלוח החדש של האסירים למחנה החל ב-26 באוקטובר וכבר בתחילת נובמבר המחנה איכלס כ-2,000 אסירים.

"

2. במקום הפרק מחנה ריכוז

צריך להיות כתוב:

"

ניהול המחנה

"רוב הרחבת המחנה הסתיימה בקיץ 1943; עם זאת, ארבעת הצריפים האחרונים לא נבנו אלא שנה מאוחר יותר. אוכלוסיית המחנה גדלה מ-3,500 אסירים בדצמבר 1942 ליותר מ-6,000 עד החצי הראשון של שנת 1943. עד ליולי 1944 אוכלוסיית האסירים מנתה יותר מ-11,000 נפשות, רוב האסירים היו יהודים. רובם הם מצאו את מותם זמן קצר לאחר הגיעם למחנה. רובם לא הוכשרו ולא התאימו לעבודות הכפייה והם הותשו בה עד לשחיקה גופנית וקריסה, בנוסף לתנאי המחיה שכללו: רעב, הוצאות להורג ושיטות רצח אחרות, הנהלת המפעל פינתה אסירים חולים או מותשים ממונוביץ, אסירים שלא יכלו עוד לשאת את עבודת הפרך נרצחו במחנה. הם נלקחו לבית החולים הראשי של המחנה, ורובם נרצחו שם על ידי הזרקה קטלנית של פנול ללבם. חלקם נשלחו למחנה בירקנאו ושם חוסלו לאחר סלקציה מחודשת או במרבית המקרים נשלחו למות בתאי הגזים. יותר מ-1,600 אסירים מתו בבית החולים במונוביץ, ורבים נורו למוות באתר הבנייה או שהומתו בתלייה במחנה. במקביל, הדרישה לכוח עבודה הלכה וגברה, ועוד אסירים הובאו למחנה. כך למשל, ב-10 בפברואר 1943, אובר-שטורמבאנפיהרר גרהרד מאורר שהיה אחראי על העסקתם של אסירי מחנה הריכוז, נסע למחנה אושוויץ והבטיח לאנשי "אי גה פארבן" שיביא ממנו אלף אסירים חלופיים, בתמורה לאסירים החלשים שאינם יכולים עוד לעבוד. על פי אומדן גס, יותר מ-10,000 אסירי מחנה אושוויץ מצאו את מותם עקב עבודת הכפייה במחנה לטובת תאגיד "אי גה פארבן".

לטענת הנהלת המחנה, האסירים עבדו לאט יותר מפועלי הבניין הגרמנים, על אף הלקאתם. הדבר הכעיס את הנהלת המפעל, והוביל לבקשות חזרות שרשויות המחנה יגבירו את נוכחותם של אנשי האס אס והקאפואים הנמרצים על מנת לפקח על האסירים. קבוצה של קאפואים גרמנים שנבחרה במיוחד נשלחה למונוביץ. לצריפים במונוביץ היו חלונות והסקה בחורף שהופעלה בעת הצורך. לאסירים הוגש להם "בונה-סופ" - מרק נוזלי שהיה תוסף מזון לצד חלוקת מזון דל ומועט. הסיבה העיקרית לתמותה הגבוהה במחנה מונוביץ היה העבדתם בפרך של האסירים. בכירי "אי גה פארבן" הציעו לתגמל את האסירים ולהשתמש במזימות שונות כדי להעלות את המוטיבציה שלהם לעבוד, כגון נתינת זכות לענוד שעונים, לגדל שיער ארוך (הרעיון נדחה בפועל), תשלום לאסירים בתו קניה שבו יוכלו להשתמש במרכול המחנה (שהציע סיגריות וחפצים אחרים קטני ערך) וכן ביקורים במתחם לעינוגים סקסואליים על ידי נשים אסירות, אשר נפתח במחנה מונוביץ בשנת 1943.

ההנהלה שרצתה קצב תפוקה גבוה, ניסתה לעשות זאת על ידי מתן הוראות למנהלי העבודה. מנהלי העבודה היו אחראים על האסירים ובאופן קבוע דרשו שהקאפואים ואנשי האס אס ידאגו לתפוקה גדולה של האסירים, על ידי הלקאתם. הנהלת המפעל אישרה שיטות אלה. בדו"חות שנשלחו למטה החברה בפרנקפורט, מקסימיליאן פאוסט, מהנדס שהיה אחראי על הבנייה העיד בדו"חות אלה שהדרך היחידה לשמור על רמת תפוקה מספקת של האסירים הייתה על ידי שימוש באלימות ובענישה קולקטיבית. בעוד שהצהיר על התנגדותו "להלקאה ולהתעללות באסירים למוות", פאוסט רשם בדו"ח "השגת התפוקה הנאותה אינה באה בחשבון ללא שימוש במקל".^{[דרוש מקור]}

אסירים במחנה

בין האסירים המפורסמים ששרדו את מחנה מונוביץ ניתן למנות את הסופר זוכה פרס נובל לשלום אלי ויזל, הסופר והכימאי פרימו לוי, ובמאי הסרטים ווילי הולט.

פריץ לוכנר-בדה (אסיר מספר 68561 במונוביץ) היה משורר אהוד בקרב האסירים שנרצח במונוביץ בונה בפקודת בכירי "אי גה פארבן", כפי שהעיד חברו ריימונד ון-דן סטראטן במשפט אי גה פארבן בו נשפטו 24 בכירי התאגיד:^{[דרוש מקור]}

"יום אחד, שני אסירים בבונה, ד"ר ריימנוד ון-דן סטראטן וד"ר פריץ לוכנר-בדה היו בדרכם לעבודה כאשר קבוצה של נכבדי חברת "אי גה פארבן" עברה לידם. אחד מהמנהלים הצביע על ד"ר לוכנר-בדה ואמר לאיש האס אס שלצדו 'החזיר היהודי הזה יכול לעבוד מעט יותר מהר'. מנהל אחר הוסיף ואמר 'אם הם אינם יכולים לעבוד, תנו להם למות בתא הגזים'. לאחר שהפיקוח הסתיים, ד"ר לוכנר-בדה נמשך מתור קבוצת העובדים הוכה ונבעט, עד שנותר גוסס, הוא נותר בזרועות חברו האסיר על מנת לסיים את חייו באושוויץ".

כוחות האס אס במחנה

בספטמבר 1944, שירתו 1,315 אנשי אס אס בתתי-המחנות שהרכיבו את מחנה מונוביץ. חיל המצב במחנה מונוביץ הורכב מאנשי אס אס היה אחראי במידה רבה לתנאי המחייה במחנה. קצין האס האס אובר-שטורמפיהרר וינצנץ שטל החזיק בתפקיד "לאגרפיהרר" (בגרמנית: מנהל המחנה) במהלך התקופה שמונוביץ תפקד כאחד מתתי המחנות הרבים של אושוויץ. בנובמבר 1943, לאחר הארגון מחדש של המערכת המנהלתית באושוויץ והחלוקה לשלושה מחנות עצמאיים כביכול, מחנה מונוביץ קיבל מפקד משלו. היה זה האופט-שטורמפיהרר היינריך שוורץ, שהיה עד אז אחראי האסירים במחנה הראשי אושוויץ I. במונוביץ, ניתנה לו הסמכות לפקד על מגוון תתי-המחנות השונים, ביניהם: יאווישוביץ (Jawischowitz), נאו-דצ'ס, פירסטנגרובה, ג'נינהגרוב, גולצ'או, איינטראכטוט, סוסנוביץ, לגישה וברון. בהמשך נפתחו מפעלי כפייה נוספים בשלזיה ובבוהמיה ולעזרתו של שוורץ הצטרפו קצינים נאצים נוספים שבאו לסייע בפיקוח על המחנות והמפעלים השונים. רודולף וילהלם בוכהולץ וריכרד סטוטלן פיקחו על המחנות החדשים. קצינים נוספים שהצטרפו למונוביץ: ד"ר ברונו קיט; מדצמבר 1942 לינואר 1943 האופט-שטורמפיהרר ד"ר הלמוט ווטר; ממרץ 1943 עד ה-20 באוקטובר 1943, אובר-שטורמפיהרר ד"ר פרידריך אנטרס. מאוקטובר 1943 עד נובמבר 1943, אובר-שטורמפיהרר ד"ר וורנר רוד; מנובמבר 1943 עד ספטמבר 1944, האופט-שטורמפיהרר ד"ר הורסט פישר; ולבסוף מספטמבר 1944 עד ינואר 1945 אובר-שטורמפיהרר ד"ר האנס וליהלם קניג.

בינואר 1945, רוב האסירים פונו מן המחנה והוצעדו בצעדת מוות לעיר גליביץ, ומשם נלקחו ברכבות למחנות בוכנוואלד ומאוטהאוזן.

גורלם של מפקדי המחנה

ברנרד רקרס, שהיה "קומנדופיהרר" בשנת 1943, אחראי על המסדרים במונוביץ בונה, נשפט למאסר עולם בשנת 1953 בגין רצח אסירים, קיבל חנינה בשנת 1971 ונפטר בשנת 1980.

---

"

נא לתקן.

נראה שאנונימי כבר הכניס את רוב השינויים. ‏Uziel302 • שיחה • אמצו ערך יתום! 20:41, 27 בפברואר 2015 (IST)