שיחה:קמע

שיחות פעילות

העתקה מדף משתמש של שי יקיר:

שלום שי,
הנחת בספטמבר תבנית שכתוב על הערך. מצבו הנוכחי נראה לי סביר, האם אפשר להוריד את התבנית? בברכה, ‏pacmanשיחה 21:04, 19 במרץ 2007 (IST)

מצב הערך אינו סביר כלל ועיקר. הוא כתוב באופן לא אנצקלופדי וחסר מאוד ומכיל הטיות רבות. בברכה, Shayakir שיחה. 21:18, 19 במרץ 2007 (IST)
אילו הטיות וניסוח לא אנציקלופדי? אמנם מובאת רק עמדתו של הרמב"ם המתנגד לקמעות, אבל עמדה אחרת ניתן להוסיף תמיד. ‏pacmanשיחה 21:24, 19 במרץ 2007 (IST)
ראשית יש בערך ניסוחים לא אנצקלופדים בסגנון "מעריב לנוער" ("מנהג השימוש בקמעות עתיק כימיו של המין האנושי"), שנית הערך מדבר כולו על קמע שמי אך בגוף הערך כתוב "בני דתות רבות, נשאו עימם קמעות". עוד כתוב "כיום רווח השימוש בקמעות גם אצל אנשים שכביכול משוחררים מאמונות טפלות" ראשית אין זה המקום לשפוט אם זו אמונה טפלה או לא ושנית יש סתירה בגוף הדברים, או שהם משוחררים מ"אמונות טפלות" ולא עושים שימוש בקמיעות או שהם כן נגועים ב"אמונות טפלות" וכן עושים שימוש בקמיעות. להביא את דברי הרמב"ם בערך זה הכרחי אולם כשדבריו תופסים כמחצית מהערך והם מוצגים כדעת יחיד זו גניבת דעת ממש! בברכה, Shayakir שיחה. 21:40, 19 במרץ 2007 (IST)
טוב, בן הטבע כתב את הערך, וזו דרך ההתנסחות שלו - לטוב ולרע...לגבי חוסר ההתייחסות לקמיעות בתרבויות אחרות, אני מסכים. לגבי המשפט "כיום רווח השימוש בקמעות גם אצל אנשים שכביכול משוחררים מאמונות טפלות", קשה לי להסכים לגבי הבעייתיות שלו. על פי הדעה המקובלת בציבור הכללי, וכמדומני - גם ביהדות (אני לא מתייחס ל"קבליסטים"), השימוש בקמע הוא אכן אמונה טפלה, אם לא דבר קיצוני יותר. ‏pacmanשיחה 21:44, 19 במרץ 2007 (IST)
לסיכומו של דבר דעתי היא שתבנית השכתוב עומדת במקומה. בברכה, Shayakir שיחה. 22:14, 19 במרץ 2007 (IST)
בדוק נא עכשיו אם זה יותר טוב. חסרה עדיין התייחסות לתרבויות אחרות, אך עובדה זו אינה גורמת להגדיר את הערך כדורש שכתוב.בןאישאחד 20:53, 20 במרץ 2007 (IST)
אני עוקב אחרי ערכיך החדשים ואתה עוקב אחרי דף השיחה שלי...לגופו של עניין עכשיו הערך הרבה יותר טוב, אולם כפי שציינת זה לא פותר את הבעיה שהערך מתייחס רק אל הקמע ביהדות ואולי יש מקום להעביר את שם הערך לקמע (יהדות). מה דעתך? בברכה, Shayakir שיחה. 21:09, 20 במרץ 2007 (IST)
בשמחה. או שתעיין בערך בויקיפדיות האחרות ותשלים, או שאכן תחזיר את תבנית השכתוב ותכתוב בה שהחוסר הוא ביחס לקמע בתרבויות אחרות. ידיעותי שלי (בצורה רחבה, כדי לתרום) מסתכמות במה שמופיע בדף המשתמש שלי. בןאישאחד 21:19, 20 במרץ 2007 (IST)
מצבו של הערך באנגלית גם כן אינו מזהיר. מצאתי פתרון ביניים בדמות התבנית {{להשלים)). בברכה, Shayakir שיחה. 21:41, 20 במרץ 2007 (IST)

עוד מדף השיחהעריכה

נו נו... תיקנתי קצת את יחסו של הרמב"ם לקמעות שם, שם, ואולם חוששני שזה עלול להיראות כאילו שהרמב"ם חיבב אותם או שמר להם מקום קטן בלב (או סתם שהכותב הוא אפולוגטיקן). צריך לבדוק איך מעמידים את גישתו בצורה הטובה ביותר. הללשיחה תיבת נאצות 10:03, 23 במרץ 2007 (IST)
אכן נראה שכותב הדברים הוא אפולוגטיקן. ההיקש שעשית מתוך דברי הרמב"ם נראה קצת כפוי אבל ניחא, ממילא אני לא משתגע על רציונאליסטים...אגב הערכים שהוספתי לטיפול דחוף, אם אכן אתה מתכוון לכתוב אותם יש לי שאלות מעניינות על "הא לחמא עניא" ואשמח לשתף אותך בהם במהלכת כתיבת הערך. בברכה, Shayakir שיחה. 10:10, 23 במרץ 2007 (IST)
זהו שלא, אין לי כל סימפטיה לקמיעות אלא שיש לי סימפטיה לאמת. הרמב"ם פסק להלכה את כל ענייני הקמיעות! לא שהוא היה מיסטיקן גדול (ההיפך הגמור), אלא שהוא היה איש מדע ואיש הלכה, וידע שיהיה טיפשי מצדו שלא לפסוק זאת. הוא כותב במפורש את ההבדל בין דרכי האמורי האסורות לבין הדברים המותרים: מה שהוכח מדעית, הוא מותר. כל השאר, הם הבלים והם דרכי האמורי. לגבי הלחם העני - נראה שדניאל צבי הקדימני, למזלי :-) הללשיחה תיבת נאצות 10:15, 23 במרץ 2007 (IST)
ראית את הגר"א בביאורו, אליו הפניתי בערך? הוא כותב שלדעת הרמב"ם הקמיעות שקר, חד וחלק. בןאישאחד 10:54, 23 במרץ 2007 (IST)
מתאים לגר"א לסבור כך. Shayakir שיחה. 10:56, 23 במרץ 2007 (IST)
איזה בלגן נהיה כאן. תעביר את זה למטה. בסדר? לגופו של ענין, הגר"א חולק שם על הרמב"ם וכותב שהפילוסופיה הארורה הטעתו, מה שלא מנע ממנו להבין נכוחה את דעת הרמב"ם עצמו. בןאישאחד 11:01, 23 במרץ 2007 (IST)
לדעתי הרמב"ם התייחס לקמיעות רק משום שידע שהקמיעות לעולם ילוו את העם ובפסיקתו פעל כדבריך להפריד את השימוש המותר לבין דרכי האמורי. באשר להוכחות המדעיות ליעילות הקמיעות הרי שזו קביעה תמוהה, מה שכן לשימוש בשמות הקודש ביהדות יש מסורת ארוכה שמגיעה עד המקרא (מי סוטה) ולכן אין ביכולתו של פוסק לשלול לגמרי את השימוש בקמיעות והרמב"ם כדרכו מתרץ זאת באופן רציונלי - מדעי (עלאק). בעניין הא לחמא עניא התמזל מזלך ואני יגש להציק לדניאל עם קצת קושיות של פסח בנושא...בברכה, Shayakir שיחה. 10:39, 23 במרץ 2007 (IST)
אוהב את הלל, אוהב את שי, אך האמת אהובה יותר (פרפרזה). תיקנתי בערך ואיזנתי את האפולוגטיקה שלא תאמה לדעת רוב פרשני הרמב"ם (אם כי קמלאהר ועוד כתבו כך). בןאישאחד 10:29, 23 במרץ 2007 (IST)
אני חושב שהרמב"ם לא התייחס בפסיקתו לקמיעות ממשיים, אלא לנושא עקרוני. נראה לי שלשיטתו לא היו קמיעות אמיתיים בזמנו שיכלו לעבור את הסף של "קמיע מומחה" אם לא מסיבה פסיכולוגית (וזו כשלעצמה סיבה טובה מספיק). אבל מבחינה עקרונית, הרמב"ם חייב לתחום קו, מה נקרא מדעי ומה לא. והוא הגדיר במפורש (אני לא זוכר כרגע איפה, אבל אתם ודאי יודעים. מקסימום אחפש) שהקו הוא האמפיריות. אם משהו הוכח - יהא זה דבר מגוחך כמו "מסמר הצלוב" או "שן השועל" - הרי שהוא הוכח, ואחת היא מהי הסיבה. לכן, פסיקתו את נושא הקמיעות הייתה טבעית לחלוטין. אגב, דל מכאן אפולוגטיקה - אני האחרון שעושה דברים כאלה לשם האפולוגיה (אין לי עניין בקמיעות מסוג כלשהו), ואך את האמת מבקש אני. הללשיחה תיבת נאצות 10:45, 23 במרץ 2007 (IST)
לשיטתך אם כן, האם השימוש בקמיע שיש בו משום דרכי האמורי אבל "הוכחה" יעילותו באופן אמפירי מותרת על פי הרמב"ם? באשר לסוף דבריך, אין אתה חלילה נחשד באפולוגטיקה וידוע לכל שהאמת היא נר לרגליך ידידי היקר. בברכה, Shayakir שיחה. 10:53, 23 במרץ 2007 (IST)
אם "הוכחה" יעילותו, כבר אין בו משום דרכי האמורי לשיטת הרמב"ם. ועיין בארוכה בתשובת הרשב"א על כך (באזור תשובה תיד, משהו כזה). הללשיחה תיבת נאצות 10:55, 23 במרץ 2007 (IST)
ראית את הגר"א בביאורו, אליו הפניתי בערך? הוא כותב שלדעת הרמב"ם הקמיעות שקר, חד וחלק. ולענין האפולוגטיקה - אני מכיר אותך לא רק מיום בואי לויקי, וחלילה לי לחשדך בכך. אם השתמע כך, שא זרי התנצלות. בןאישאחד 10:57, 23 במרץ 2007 (IST)
דעת הגר"א בביאורו אינה קריטית בביאור דעת הרמב"ם כשלעצמו. והרמב"ם ביאר עצמו יפה מאוד (הציטוט ממורה נבוכים, אגב, אינו משכנע, מכיון שהוא דן בשמות קדושים ולא במוסד הקמיעות כשלעצמו). הללשיחה תיבת נאצות 10:59, 23 במרץ 2007 (IST)
הלל, אתה באמת חושב שיש לי את שו"ת הרשב"א מונח לפני? תן לפחות את תמצית סברתו. בברכה, Shayakir שיחה. 11:00, 23 במרץ 2007 (IST)
נראה גם שיש להבחין בדעת הרמב"ם בין דברים האסורים משום דרכי האמורי, שבהם נכון הכלל שהבאת שהדבר תלוי בהוכחת היעילות ועל זה דיבר הרשב"א, לבין עצם הנושא שהרמב"ם סבר שאין שום כח עליון מלבד הבורא, וקמעות עם שמות לא אמורות להשפיע. אולי לשן שועל יש כן לייחס משמעות מסוימת. הרמב"ם שאותו אתה מחפש הוא אולי זה שבפירוש המשניות ליומא במשנת מי שנשכו כלב שוטה. בןאישאחד 11:05, 23 במרץ 2007 (IST) וז"ל (תרגום קאפח): ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד שלכלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההגיון והנסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שענינם חלוש לא יחייבהו ההגיון, ונסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו.

ציטוט:

ואדון בזה עמך וגם הרב הגדול מורה צדק הרב רבינו משה ברבי מימון ז"ל. ולא כמשיב על דבריו ועל דבריך רק כחוקר ושואל אולי תמצא ארוכה למבוכה. כתבת שהעושה צורה בשעה ידועה אפילו לרפואה עובר משום לא תעוננו. שהתורה לא אסרה אלא דבר שיש בו קצת עיקר שיש בו כדי לטעות. אלו דבריך. ואפשר שהוא כן. אבל הרב /רמב"ם/ ז"ל כתב בהפך שכן כתב בהלכות עבודה זרה. זה לשונו כל המאמין בדברים אלו ובכיוצא בהם ומחשב בלבו שהן אמת אבל התורה אסרה אותם אינו אלא מן הסכלים /הכסילים/ ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתם שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברי' שאסרה תורה אינם חכמה. אלא דברי תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעה ונטשו דברי דרכי האמת בכלל'. ומפני זה אסרה תורה כשהזהירה על כל אלו הדברים (דברים י"ח) תמים תהיה עם ה' אלהיך ע"כ לשונו. וכפל עוד זה בפרק ל"ז בספר המורה זה לשונו והמעשים האלה אשר יעשו המכשפים אין ההיקש נותן אות' ולא יאמין שכל שהם יחייבו דבר כלל. עוד חזר וחזק דברים אלה בספר המור'. ואלו היה בידנו להכריע היה נראה יותר כמו שאמרת לפי שאמרו בפרק חלק (דף ק"א) שרי שמן ושרי בצים נשאלין מהן בשב' מפני שמכזבין. וכן באוב וידעוני בשאול ובחרטומי מצרים שהעידה התורה השלמה שעשו בלטיהם ובלהטיהם. ומכל מקום יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל. שמתוך דבריו נמצינו למדים שכל דבר שנמצא בו תועלת באמת אינו בכלל מה שאסרה תורה מאי זה צד שיהיה בין מסגלה אמיתית שנמצאת בהן בגופן בין שנתאמ' מצד הנסיון. ונמשך הרב עוד בזה להתיר מה שנמצא בו מצד סגולה הלקוחה מסגולה אחרת מקרית. כגון מסמר הצלוב שאין סגלתו כסגלת שן של שועל. שסגולת שן של שועל היא מצד עצמה כסגלה הנמצאת באבן השואבת. וסגלת אותן שמנה הרב סגלת הפאוניא' וצואת הכלב וזולתן הרבה. אבל סגלת מסמר הצלוב אינה מצד הברזל עצמו ולא מצד צורת המסמר. אלא מצד המקרה שקבל מן הצלוב ומן הסגלה ההיא תמשך עוד סגלה אחרת לפעול באיש דאית ליה זירפא. וכמהו אבן תקומה שמצאו שמצלת האשה שלא תפיל ולא היא בלבד אלא אפילו משקלה. ואעפ"כ מותר וכמו שכתב הרב ז"ל זה לשונו ואל יקשה בעיניך מה שהתירו (שבת פ"ו דף ס') מסמר הצלוב ושן של שועל. כי הדברים בזמן ההוא היו חושבין בהם שהוציא אותן הנסיון והיו משם רפוא'. והולכין על דרך תליית העשב שקורין פאוניאה על הנכפה וצואת הכלב על מורסת הגרון. שכל מה שנתאמת נסיונות כאלו אע"פ שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשות משום רפואה. הנה אחר שאסר התיר כל מה שנמצא' בו תועלת מצד הנסיון. ואם כן מותר לסמוך על נסיוני הקודמים. ואין אנו אסורין בהן עד שיבחן הנסיון בהתאמת לעינינו. שהרי מסמר הצלוב ושן של שועל אנו מותרין לסמוך על נסיונם של הקודמים וכמו שאנו סומכין על חכמי הרפואה באותן הרפואות שאין ההקש הטבעי גוזר אותם. ולא על חכמי התורה וחכמי הרפואות בלבד אלא על כל האנשים שאומרים שנתנסה הענין ההוא התירו לנו לסמוך עליהן כבעלי הקמיעין. שהרי התירו הקמיעין בין של עיקרין בין של כתב. ולא פי' לנו חכמים אי זה קמיע של כתב ואי זה עיקר מן העיקרין. והרב זכרונו לברכה בספר המורה כתב לאיסור אחר שהתיר. והוא שכתב שם בפרק ל"ז זה לשונו כל מה שיאמרו שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נהגו להתיר לפי דעתם כמנהג הסגלות והכחות המיוחדות אסור. והוא אמרו (ויקרא כ') לא תלכו בחקות הגוי והם אשר יקראו דרכי האמורי מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים ושהם דברים לא יגזרם היקש טבעי. הנה שאסר לנו אפילו מה שיש בו תועלת מצד הסגלה כל שאינו גוזר אותו העיון הטבעי. ונשוב לאסור מסמר הצלוב משום דרכי האמורי אחר שהתרנו אותו. לא ידענו אי זה נקח בידנו למעשה מדברי הרב או ההיתר כמסמר הצלוב או מה שאסר משום דרכי האמורי. ואולי יאמר הרב ז"ל שאפי' מה שתלה בספריה' לסגלה לא נאמין לפי שעיקר ענינם לתוהו ולהבל בעניני המכשפים. אבל מה שאמרוהו חכמים ז"ל נאמין ונסמוך לעשות מעשה מצד מה שהתירו ונתאמת להם לסגלה. ושמנו הרב ז"ל במבוכה רבה.

שו"ת הרשב"א, א, תיג

ועוד שם:

עוד יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל שכתב אמרו בפי' כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. רוצה בזה כל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור. ע"כ. ואני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מהו הדבר שיקראוהו הרב ז"ל שיגזרהו העיון הטבעי. אם מה שיגזרהו עיון חכמי' שחברו ספרים בטבע כאריסטו וגאלינוס וחבריהם שחברו ספרים בטבע הסמים והמסעדים המועילים לפי עיונם וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי. לפי שעיון חכמים אלו שהשתדלו בחכמת הטבע כולל כל מה שאפשר להיות פעל כל בעל טבע בטבעו. ואצל עיון חכמים אלו יפסק מאפשרות העיון הטבעי. זה באמת מה שלא יקבלהו השכל. כי באמת הדברים הפועלים בסגלה אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל. רצוני לומר טבע לא ישיגנו עיון החכמים. ואולי אפילו החכם שבחכמים לרוב העלם הטבע ההוא מכלל המין האנושי מצד שהוא אדם כסגלת האבן השואבת שהברזל קופץ עליה. ויותר מזה מורגל ביורדי הים באניות תוחבין מחט בחתיכת עץ צף על פני המים ומראין לו אבן וישוט על פני המים עד שיפנה אל פני הסדן ושם ינוח. ולא ישיג עיון טבע זה כל חכם שבחכמים אלו של חכמת הטבע. ואם כן אף כל המינין בעלי הסגולות בטבע הם פועלים כסמים והמסעדים ואין בהם משום דרכי האמורי כמו שאין בדברים המפורסמים המועילים לפי העיון הטבעי של אלו החכמים. ואולי עוד לא יגזרהו עיונם גזרו עיון החכם עליו השלום שעשה ספר רפואו' ידבר על הכל מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר. וא"כ למה נאסור מה שיאמרוהו מצד הטבע המסוגל? ושמא יגזרהו עיון החכם ע"ה ואע"פ שלא יגזרהו עיון אחד מאלו חכמי הטבע. ועוד אני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מה שאמרו אביי ורבא /חולין ע"ח/ כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. אמרו מה שיש בו משום רפואה לפי עיון החכמים האלה שחברו ספרים בטבע בלבד. וזולת מה שהשיג עיונם אסור. אם כן מה הוא שחדשו לנו אביי ורבא מקרא מלא דבר הכתוב ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופאים לרפאות? ולמה הביאו בגמרא דברי אביי ורבא באותה שמועה שדברו בה בדברים שיש בהם משום דרכי האמורי? ובאמת יראה שהדבר מוכרע ממקומו שהם התירו לרפואה אפילו מה שלא יגזרהו העיון הטבעי של חכמים אלו. ושלמה עליו השלום שעשה ספר רפואות חס ליה לעשות דרכי האמורי. ומה שגנזו חזקיה והודו לו אינו משום שהיה בו דרכי האמורי. אלא שהחכם בחכמתו עשה ספרו בענינים המועילים הרבה בטבעים הנגלים בין בטבעים המסוגלים. עד שהיו העולם סומכים עליהם בחליים ובחליים לא היו דורשים את השם על כן גנזוהו והודו לו. וכענין שכתוב (ד"ה ב' י"ז) גם בחליו לא דרש אלהים כי ברופאים. על כן גנזוהו אבל לא שרפוהו כי אין בו משו' דרכי האמורי אע"פ שכיתת נחש הנחושת.

הללשיחה תיבת נאצות 11:17, 23 במרץ 2007 (IST)

כאמור, הבלגן כאן גדול, ואין דברים ברורים בדעת הרמב"ם. עם זאת, רוב פרשניו פירשו שלדעתו הקמיעות הבל, ולכן טוב שבערך יובאו שני הדעות. ראה גם שד"ל ב"ויכוח" עמ' 21, ואם אתחיל עם מקורות... בןאישאחד 11:19, 23 במרץ 2007 (IST)

קמיעעריכה

כך גורס אבן שושן, וכן הוא במקורות הקדומים. אני מציע להעביר לשם זה. הללשיחה תיבת נאצות 09:50, 23 במרץ 2007 (IST)

עם 250,000 מול 14,500, אין ספק שהצורה קמע היא עדיפה. ‏odedee שיחה 11:20, 23 במרץ 2007 (IST)
בנושא הזה איני בטוח שגוגל הוא המומחה המתאים (ע"ע סנקט פטרבורג). וצ"ע. הללשיחה תיבת נאצות 11:22, 23 במרץ 2007 (IST)
בהינתן ששתי הצורות נכונות, צריך נימוק חזק מאוד לבחור דווקא בצורה שזוכה ל-5% שימוש, ולא בזו של ה-95%. ‏odedee שיחה 11:29, 23 במרץ 2007 (IST)
הנימוק הוא שהאחת היא המקורית. הללשיחה תיבת נאצות 11:38, 23 במרץ 2007 (IST)
אמרנו "חזק"... אנחנו לא משתמשים בעברית "מקורית" אלא בעברית בת ימינו. הצורה ההיסטורית מופיעה כבר בשורה הראשונה של הערך, ונראה לי שדי בכך. לא כדאי לתת לערך שם ארכאי רק בגלל שהוא המקור. ‏odedee שיחה 11:40, 23 במרץ 2007 (IST)
מסכים עם עודדי. בברכה, Shayakir שיחה. 11:41, 23 במרץ 2007 (IST)
מענין גם לבחון, לאור שני הפירושים האטימולוגיים שהוצעו בערך, מהי צורת הכתיב הנכונה, ואיך זה שבכל ספרי המקורות לא מופיע כלל הכתיב "קמע" (לפי חיפוש בפרוייקט השו"ת), ומתי החליפו להשתמש בכתיב הזה. בןאישאחד 12:41, 23 במרץ 2007 (IST)
נראה לי שבאמת מבחן פרויקט השו"ת פה יעיל יותר... הללשיחה תיבת נאצות 15:37, 23 במרץ 2007 (IST)
מסכים עם הלל. דרור 15:42, 23 במרץ 2007 (IST)

היתר טלטול קמיע בשבתעריכה

"מפני שהחולה סבור שהם מועילים, והדבר נחוץ כדי שלא תיטרף דעתו" - זוהי תועלת ממשית של הקמיע! והוא אשר כתבתי בגרסה הקודמת: "(והיא יכולה להיות פסיכולוגית גרידא...)". הללשיחה תיבת נאצות 10:39, 23 במרץ 2007 (IST)

בכל זאת ראוי היה להדגיש שרק החולה סבור שהם מועילים. הרי אנחנו יכולים להעלות על דעתינו השפעה פסיכולוגית מסוג אחר, שהקמיע משנה באופן סגולי את דעתו והרגשתו של החולה (כמו קמיעות לאהבה ונגד עין הרע). בןאישאחד 10:51, 23 במרץ 2007 (IST)
זה לא נקרא השפעה פסיכולוגית, במינוח המקובל היום. הללשיחה תיבת נאצות 11:13, 23 במרץ 2007 (IST)
אז תחזיר לעריכה הקודמת את הקטע הזה. אין בעיה. בןאישאחד 11:35, 23 במרץ 2007 (IST)
שים לב, שמותר גם לבהמה לצאת בקמע - נראה לי שלבהמה אין פסיכולוגיה שיכולה להיות מושפעת מקמעות. דודסשיחה 11:25, 23 במרץ 2007 (IST)
אתה צודק, כך משתמע מדברי הרמב"ם (שבת פ"כ הי"ג), וצע"ג על כל אלו שהבינו ברמב"ם אחרת. בכל אופן עדיין ראוי להביא את שתי הדעות בערך, אך אולי כדאי להביא קודם את הדעה השניה. בןאישאחד 11:35, 23 במרץ 2007 (IST)
לצערי, נראה לי כי הרמב"ם הבין את זה אחרת ממני. דודסשיחה 11:36, 23 במרץ 2007 (IST)
לו הייתי לוינגר, הייתי אומר שלכן שינה הרמב"ם לשונו, ובפרק יציאת האדם כתב שהאגם יוצא בקמיע מומחה, ואילו בבהמה רק כתב שאינה יוצאת בשאינו מומחה, שבא הרמב"ם להשמיענו שבבהמה לעולם אינו מומחה ואינה יוצאת בו.בןאישאחד 12:30, 23 במרץ 2007 (IST)
לדעתי (בגישה שד"ליסטית), הרמבם הפריד בין הלכה להשקפה הפרדה גמורה: אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה על קמעות, אך חז"ל התירו טלטול קמע בתנאים מסוימים - וכך יש לעשות. למותר לציין כי את הרמבם לא עניין כלל מה השקפתם של חז"ל - עניינה אותו רק ההלכה שהם קבעו. דודסשיחה 05:49, 25 במרץ 2007 (IST)
עובדתית, זה לא נכון. הרמב"ם פסק להלכה הלכות הקשורות לעין הרע תוך פרשנות מקורית ביותר של המושג ושימוש בכלים תלמודיים מפתיעים (כך, הוא לא הביא את דין "אסור לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה", משום שלשיטתו אין זו אלא מידת חסידות של 'עין רעה' - דבר קשה מאוד בגמרא עצמה. הוא התייחס לכך בתשובה ואמר שאין למדים ממשא ומתן בתלמוד). את נטילת הידיים בבוקר נימק בכך שזו נקיות לקראת התפילה ולא בתור משהו נגד אותה "בת מלך" מסתורית (ויש לכך נפקא-מינות). ויש עוד דוגמאות רבות. הרמב"ם ראה את הדברים באופן אחיד, ולא חילק באופן מכני בין הלכה להשקפה. וע"ע בספרו המצוין של טברסקי, מבוא למשנה תורה. הללשיחה תיבת נאצות 09:01, 25 במרץ 2007 (IST)

מחקרה של ד"ר חגית מטרסעריכה

מצאתי את זה, אבל הטענה שם כללית הרבה יותר, ולא מציינת במפורש רציונליסטים מערביים. יש מקור יותר ספציפי לאותו מחקר שמראה את זה? JavaMan - שיחה 20:08, 14 באוקטובר 2008 (IST)

מה לגבי קמע כחיה של קבוצת ספורט? 192.116.90.220 18:25, 8 בדצמבר 2010 (IST)

נשיאת קמיע לשם ריפוי בשבתעריכה

במסכת שבת, הנלמדת על-ידי לומדי הדף היומי בימים אלה דנים בנשיאת קמיע שמרפא מחלה בשבת סוגיה המכונה:"כללי אתמחי גברא ואתמחי קמיעא" המאירי מבאר את טעם הדבר, כאשר הקמיע אינו "מומחה" (אמין, מצליחת מביא תועלת) והאדם אינו סומך עליו כל כך, חוששים שמא יורידו בשבת ויטלטלו ברשות הרבים. אך אם הקמיע כבר "מומחה", האדם לא יורידו מעליו ומותר לשאת אותו בשבת. אם כן, כיצד תבחן אמינותו של הקמיע - אם יחשב ל"מומחה או לא ? אם הריפוי בעזרת אותו הקמיע יתרחש לפחות שלוש פעמים וירפא לפחות שלוה בני אדם, אנו אומרים שהריפוי אינו מקרי אלא נובע כתוצאה מהקמיע - יש לכך "חזקה". ברם, אם הקמיע ירפא פחות משלש פעמים, אין תולים את הריפוי בקמיע אלא במקרה. ואשר לסגולות האדם שכתב את הקציע, אם הוא ריפא שלשה חולים כל אחד ממחלה אחרת, על ידי שלשה מיני קמיעות - האדם נחשב ל"מומחה" לכל קמיעות שיכתוב, אך הקמיעות (שכתב אותו אדם והוכיחו את יעילותם) לא נחשבות "מומחות" - אם יכתבם אחר. ולכן, אם נכתבו על-ידי אותו אדם מותר לשאת אותן, אם נכתבו על-ידי שלושה אנשים, אף על פי שכל אחת הביא תועלת בנסיבות קודמות - אין לשאת אותו בשבת. הסגולה היא של האדם ולא של הקמיע !

משתמש:דניאל ונטורה 77.126.57.83 03:17, 3 בדצמבר 2012 (IST)

חזרה לדף "קמע".