ויקיפדיה

שירות נשים במשטרת ישראל

שירות נשים במשטרת ישראל לא היה קיים בעת הקמת המשטרה והחל להתהוות באופן מדורג במהלך השנים.

משטרת המנדט

עריכה
 
אישה יהודיה במדי משטרת המנדט, שנות ה-40. אוסף בית מורשת משטרת ישראל

בעולם הייתה מסורת של נשים־שוטרות, שראשיתה בהעסקתן של "מטרוניות משטרה" (Police matrons) במאה התשע־עשרה[1]. גיוסן של שוטרות ממש החל בראשית המאה העשרים, זאת בניגוד להיעדרן של חיילות־לוחמות, ככלל, מרוב הצבאות בעולם.[דרוש מקור]

משטרת המנדט העסיקה נשים מעטות, רובן ערביות, שעסקו בשמירה על נשים עצירות ואסירות, או לצורך חיפוש על גוף נשים. נשים אלה לא נחשבו לשוטרות, ולמעשה פעלו כמטרוניות משטרה. נשים יהודיות בודדות שירתו במשטרה החל משנת בשנת 1941 כנוטרות, כשומרות על נשים וילדים טמפלרים (תנועה). האישה הראשונה, שגויסה לתפקיד זה, הייתה רבקה ספירו[2]. נשים יהודיות אחרות עבדו כפקידות עבור משטרת המנדט[3]. האישה היחידה בכל תקופת המנדט, שהושבעה כשוטרת מן המניין, הייתה ויולט גרהאם, מפקדת כלא הנשים בבית לחם[4].

שנים ראשונות במשטרת ישראל

עריכה

במלחמת העצמאות גייסה המשטרה נשים למגוון תפקידים, מבצעיים ומינהליים, במטרה לשחרר גברים לשירות הצבא[5]. השוטרת לאה פינטוך מממשטרת ירושלים העברית היא האישה הראשונה בישראל שצוינה לשבח על פעילות נוכח פני אויב, כאשר השתתפה בכיבוי שריפה תחת הפגזה ירדנית[6]. נשים מילאו תפקידים מגוונים, ובכללם פיקוח על התנועה, אלחוט, שמירה על עצירות, ועוד. לצורך טיפול בשוטרות יצרה המשטרת תפקיד "קצינת שוטרות ארצית", אותו מילאה מפקח ציפורה פל-שיק[5]. נשים מילאו תפקידים נוספים במטה הארצי. מפקח נחמה בורשטיין, לדוגמה, הייתה קצינת העיתונות (דוברת) של משטרת ישראל בשנים 1951-1950[7].

 
שוטרות ושוטרים בבית הספר הארצי של משטרת ישראל, 1950-1949. אוסף בית מורשת משטרת ישראל

עם זאת, לאחר תום המלחמה שינתה המשטרה את מדיניותה, פיטרה את רוב הנשים והעבירה את הנותרות לתפקידים טכניים ופקידותיים, או לכאלה שחייבו מגע עם אזרחיות ועם עצורות[5].

יחידת שוטרות הסיור

עריכה

בשנת 1960 חזרו נשים לתפקידי משטרה מבצעיים, עם הקמתה של יחידת שוטרות הסיור במחוז תל אביב.

את הקמת היחידה יזם מפקד המחוז, ניצב עמוס בן-גוריון. לצורך זה, מונתה מפקח לאה גפני למפקדת קורס ראשון מסוגו לשוטרות, שנערך בבית הספר הארצי של המשטרה בשפרעם ונמשך כשלושה חודשים.

גם במקרה זה, הזרז לשילוב שוטרות היה מחסור בשוטרים גברים, שנוצר בשל קשיים בגיוס ושימור כוח אדם[8]. בתחילה התקשה הציבור הישראלי לקבל את מרותן של נשים־שוטרות, ותועדו מקרים רבים שבהם התייחסו האזרחים לשוטרות בגסות או בזלזול[9]. בפיקוד המשטרה הייתה התנגדות להפעלת שוטרות בתפקידים מבצעיים, בטענות כי האזרחים לא יסכימו למלא את הוראותיהן של נשים, או שיתנגדו להן, מסיבות דתיות ותרבותיות[10]. עם הזמן השתנה יחס זה ובשנת 1969 דיווח יומן החדשות "כרמל" כי השוטרות הפכו "לחלק בלתי־נפרד, ונעים, של העיר"[11]. נראה כי אי־שילובן של נשים בתפקידים מבצעיים בצה"ל, היה אחד הגורמים שסייעו לשירותן במשטרה: מאחר שהצבא לא הזדקק לכל הנשים שהיה חייב לגייס, לא התנגדו מפקדיו להעברתן לארגון אחר. לדוגמה, שוטרות שהתגייסו ב־1948 עשו זאת מתוקף גיוס החובה, במקום שירות בצה"ל[12]. נעמי שדמי, המפקדת הראשונה של יחידת שוטרות הסיור, טענה כי הזרז להקמת היחידה היה ביקורו של עמוס בן-גוריון, מפקד מחוז תל אביב, בבריטניה, שבמהלכו נחשף לשוטרות בתפקידים מבצעיים והתרשם מיכולותיהן[13].

 
בוגרות קורס שוטרות הסיור הראשון, בפיקוד מפקח לאה גפני. באדיבות לאה גפני. אוסף בית מורשת משטרת ישראל

חלק מהשוטרות ביחידת שוטרות הסיור של נעמי שדמי היו מגויסות חובה, שצה"ל העביר לשירות במשטרת ישראל, לבקשתן[14]. עם הזמן, נפתחו יחידות שוטרות סיור גם בחיפה ובירושלים.

חיילות בשירות המשטרה (חיב"ה)

עריכה

בשנת 1969 הקים צה"ל יחידה צבאית ייעודית — חיב"ה, חיילות בשירות המשטרה. יחידה זו הציבה חיילות בשירות חובה תחת פיקוד משטרתי. משימתן העיקרית של חיילות חיב"ה הייתה מניעת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע), באמצעות סיור ברחובות הערים הגדולות. הנשים ששירתו ביחידה זו נותרו חיילות, כלומר היו כפופות לצה"ל מבחינת החוק והמשמעת. עם זאת, החיילות הוכשרו במשטרה, קיבלו סמכויות חוקיות של שוטרות ופעלו בהתאם לפקודות הנפות (מרחבים) של המשטרה[15][16] כך קרה ששילוב נשים בתפקידים מבצעיים שירת את שני הארגונים: צה"ל, שהקטין את מספר הנשים שבהן נדרש לטפל, ומשטרת ישראל, שנזקקה לכוח אדם איכותי.

כניסה לתפקידים נוספים

עריכה

בשנות השבעים והשמונים הצטרפו שוטרות לתפקידים נוספים בתחומי עיסוק שונים ובהם זיהוי פלילי, תביעה, מודיעין, ייעוץ משפטי ועוד. יחידת שוטרות הסיור פורקה, ונשים שולבו ביחידות הסיור שבתחנות המשטרה, לצד גברים. התהליך לא אירע בבת־אחת: אף שמאמצע שנות השמונים ואילך היו כל התפקידים (למעט חבלן) וכל הדרגות פתוחים להלכה בפני נשים, בפועל היה המצב שונה. בשנת 1986 היה שיעור הנשים גבוה בעיקר ביחידת התביעות, במרכזי השליטה המשטרתיים, בביקורת הגבולות, בפיקוח על התנועה בערים ובהדרכת בטיחות בדרכים בבתי הספר. תפקידים אלה, למעט הפיקוח על התנועה, שהיה תפקידן המבצעי המקורי של שוטרות החל משנת 1960, מאופיינים בהיותם נייחים ובסיכוי נמוך למגע ישיר בין השוטרת לבין עבריין אלים. בניגוד לכך היוו השוטרות רוב בכל תפקידי המינהלה. גם שיעורן של הנשים בדרגות בכירות ובתפקידים פיקודיים נותר נמוך מאוד[10], אך גם אם השינוי היה איטי, הרי שהיה עקבי. נשים התקדמו לעמדות השפעה, תחילה בתחומי עיסוק מינהליים ומשפטיים ובהמשך גם ביחידות מבצעיות.

בשנת 1989 קודמה חנה הירש לדרגת ניצב והייתה לאישה הראשונה באחד מארגוני הביטחון הישראליים שהגיעה למעמד זה. מאז, הגיעו קצינות משטרה נוספות לדרגה זו.
במאי 1990 הייתה שלומית כורם לאישה הראשונה שמונתה לפקד על תחנת משטרה בישראל[17].
בשנת 1995 היו במשטרה 3583 נשים, כ־18% מכלל המשרתים בארגון, כמחציתן שירתו בתפקידים ייעודיים, קרי שיטור, חקירות, מודיעין, תנועה וכדומה, והיתר בתפקידי מינהלה. עם זאת, בעוד שבתפקידים מינהליים היו השוטרות כמחצית מכלל המשרתים, הרי שבתפקידים הייעודיים הן היו מיעוט קטן, 11% בלבד[18]. באופן יחסי היו דרגות הנשים בכירות מהגברים: כשליש מהנשים (29%) היו בדרגות שבין רב־סמל בכיר (רס"ב) לרב־נגד (רנ"ג), לעומת כ־5.5% מהגברים[19] גם השיעור היחסי של הנשים בדרגות קצונה היה גבוה משיעור הגברים, 25% לעומת 20% בהתאמה. בדרגות הבכירות, מסגן ניצב ומעלה, היה שיעור הנשים והגברים זהה כמעט, 3% ו־4% בהתאמה, אם כי שיעור הנשים ירד ככל שהדרגה עלתה[18].

שילוב נשים בתפקידים מבצעיים

עריכה

באפריל 1996 עתרו כמה נשים לבג"ץ, בטענה כי קיימת "מציאות של אפליה מושרשת ומובנית כלפי נשים בכל הנוגע לגיוסן, שיבוצן לתפקידים וקידומן במשטרת ישראל". העותרות טענו כי המשטרה הפלתה אותן על רקע מגדרי, אם במניעת גיוסן לארגון ואם במניעת שירותן של נשים ביחידות מבצעיות מסוימות. הדיון בעתירה גרם למשטרה לקדם את שילוב הנשים בארגון, באמצעות פתיחת תפקידים נוספים בפני נשים, קביעת מכסות מזעריות לגיוס, הצבת נשים בתפקידים ייעודיים, והסברה בנושא שילוב נשים בארגון.

פעילות המשטרה הביאה את שופטי בג"ץ שלא לפרסם פסק דין, בטענה כי העתירה "מיצתה את עצמה" והביאה לתוצאות הרצויות לעותרות[20][21] והמשטרה נדרשה לעסוק בשילוב מלא של נשים ובקידומן.

נשים במשמר הגבול

עריכה
 
נשים במשמר הגבול

באפריל 1995 הורה מפקד משמר הגבול, ישראל סדן, לשלב נשים בתפקידי לחימה בחיל. החלטה זו נבעה גם מאמונתו של סדן, קיבוצניק במוצאו, בשוויון בין המינים, וגם מצרכי החיל להגדיל את כוחותיו בעקבות הסכמי אוסלו והמשימות שהוטלו עליו במרחב התפר. מאחר שעד אז לא שירתו נשים בתפקידי לחימה בצה"ל, לא התנגד הצבא להעביר מגויסות למג"ב, מעבר למכסת המגויסים הגברים.

בפברואר 1996 נפתח בבבסיס ההדרכה החילי של משמר הגבול קורס הלוחמות הראשון. פיקדה על הקורס מפקח הדס שפירא-מדמוני (אז שפירא), שעברה לשם כך משירותה בבה"ד 12. במסגרת הקורס החניכות עברו הכשרה זהה לזו של הטירונים הגברים, והיו הנשים הראשונות בישראל שהוסמכו, כמסגרת אחת, כ"רובאי 05". לאחר סיום הקורס, במאי 1996, עברו הלוחמות לשרת בפלוגות המבצעיות [22].

במאי 2000 הציגה מחלקת משאבי אנוש במג"ב את תמונת המצב בנוגע לשילוב נשים בחיל. ארבע שנים לאחר הקורס הניסיוני הראשון שירתו בחיל 150 לוחמות, שפעלו ביותר מ־20 פלוגות. לוחמות אלה היוו כ־3% מכלל סדר הכוחות הלוחם של מג"ב. כמה מהן שסיימו את שירות החובה והיו בשירות קבע, בחרו להמשיך במג"ב. הצידוק הסופי לשילובן של לוחמות מג"ב היה תפקודן אל מול אש אויב. במהלך הפרות הסדר באוקטובר 2000 הוכיחו לוחמות מג"ב כי הן מקצועיות ואמיצות לא פחות מהגברים שלצידם לחמו. עשר לוחמות זכו לציונים לשבח על גילויי גבורה אל מול פני אויב[23]. נשים פיקדו ומפקדות על יחידת הסיירות במג"ב ירושלים[24]. צה"ל והמשטרה הודיעו על כוונתם להקים שתי פלוגות חדשות במג"ב, שתורכבנה מלוחמות בלבד ואשר תהיינה אחראיות לביטחון השוטף בחלק ממרחב התפר[25].

מג"ב הוביל למהלך מיוזמתו, ולא נגרר אליו בתגובה ללחצים חיצוניים, כגון עתירה לבג"ץ או ועדת חקירה. שילוב הלוחמות במשמר הגבול הוא דוגמה מוצלחת לאופן שבו ארגון ביטחוני משלב בקרבו אוכלוסייה, אשר לא יוצגה בו קודם לכן ובשנת 2021 "רבע מהמתגייסות ללוחמה סימנו את משמר הגבול בהעדפה הראשונה"[26].

נשים מעוטרות

עריכה

עיטורי משטרת ישראל מוענקים בהתאם להוראות חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, תשל"ב–1972. הענקת עיטורים לאנשי ביטחון משקפת את הערכת החברה למקבליהם. עיטורים שהוענקו לשוטרות כוללים שלוש קטגוריות של אירועים[27]:

  1. אירועי טרור והיתקלויות עם מחבלים. בקטגוריה זו הוענקו 12 עיטורים לנשים, מתוכן 8 ללוחמות מג"ב וזו הקטגוריה הגדולה ביותר.
  2. אירועי פשע, "הסביבה הטבעית" של פעילות המשטרה, בקטגוריה זו זכו שש שוטרות לעיטורים.
  3. אירועי שריפה, בהם עוטרו 3 שוטרות בעיטורים. אמנם אירועים אלה מטופלים בידי לוחמי כיבוי האש, אולם הכוח הראשון המגיע לאזור השריפה הוא המשטרה, המתחילה מיד לחלץ נפגעים עוד בטרם מגיעים כוחות הכיבוי למקום.

מקבלות העיטורים (לפי שנים) הן

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שוטרות במשטרת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "מטרונית משטרה" הייתה אישה שהועסקה על ידי המשטרה בתפקידים הקשורים בנשים, כגון שמירה על עצורות, חיפוש על גוף אישה, וכיוצא באלה. בנוסף, המטרונית עסקה לעיתים בניהול משק הבית בתחנת המשטרה. בבריטניה הוטל התפקיד לעיתים על נשותיהם של השוטרים או על בנותיהם. ראו Kerry Segrave, Policewomen : a history, McFarland & Company, Incorporated Publishers, 2014
  2. ^ שירה מרמורשטיין אלישע ושלומי שטרית,   שלושה נוטרים, נוטרת אחת, ומלחמה עולמית, הרצאה בערוץ "בית מורשת משטרת ישראל", באתר יוטיוב, 8 במרץ 2021
  3. ^ ראיון עם הגברת באטריס גרייף, 22.11.2018. ראיין: שלומי שטרית, בית מורשת משטרת ישראל
  4. ^ Edward Horne, A job well done : (being a history of the Palestine Police Force, 1920-1948), Anchor Press, 1982
  5. ^ 1 2 3 שרון גבע, שחרור בתנאים מגבילים: נשים במשטרת ישראל 1948-1958, באתר בית מורשת משטרת ישראל
  6. ^ פקודות משטרת ירושלים 1948.7.9 (בית מורשת משטרת ישראל)
  7. ^ שלומי שטרית, "בשוטר תלוי הדבר...": משטרת ישראל ואמון הציבור, 1948-1953 בתוך: נעמי לבנקרון, עורכת, משטרה והיסטוריה גיליון מס׳ 1, תשע"ט 2019
  8. ^ אראלה שדמי, Discrimination and Integration of Patterns: Israel in Officers Police Female, Issues Feminist 13/2, 1993, עמודים 23, 30-29
  9. ^ צפורה שחורי-רובין, ‏שיטור ומגדר: כניסתן של נשים למשטרת ישראל, 1948–1981, קתדרה 164, תמוז תשע"ז
  10. ^ 1 2 נעמי שדמי, מרתה ונעמי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005, עמודים 113–114,120)
  11. ^ יומן 554 יומני כרמל־הרצליה, 27 בנובמבר 1969 (מדקה 1:55)
  12. ^ יהודה אלירם, ראש מחלקת היסטוריה במשטרה, ראיון עם צפורה פל־שיק, מפקחת (גימ'), בית מורשת משטרת ישראל, 7 בנובמבר 1988
  13. ^ אורי קוסובסקי, ראש חוליית היסטוריה במשטרה, ראיון עם נעמי שדמי, מפקדת יחידת שוטרות הסיור, 29 בנובמבר 2009
  14. ^ אחת מהשוטרות הייתה יונה קוממי, שהתגייסה למשטרה במקום לצה"ל בשנת 1963, נהרגה ב־29 באוגוסט 1965 במהלך מרדף אחר אדם חמוש ברחובות רמת־גן, והייתה השוטרת הראשונה בישראל שנהרגה במהלך ביצוע תפקיד מבצעי־משטרתי. לאחר מותה, זכתה קוממי בעיטור הגבורה, אחת משני השוטרים היחידים שעוטרו בו
  15. ^ משטרת ישראל דין וחשבון שנתי 1968
  16. ^ נסתיים הקורס לחיילות בשירות המשטרה, למרחב, 14 בפברואר 1969
  17. ^ אלי הוד, ספר המפקדים: מפקדי מרחבים, נפות ותחנות 1948-1990,עמודים 59-60
  18. ^ 1 2 אגף כוח אדם, סיכום פעילות לשנת 1995
  19. ^ דרגות הנגדים - שוטרים שאינם קצינים - נעות בין שוטר - הדרגה הזוטרה ביותר - לרב־נגד. דרגת רב־סמל בכיר היא השנייה בבכירותה
  20. ^ בג"ץ 2979/96 בן גיאת ו־4 אח' נ' השר לביטחון פנים
  21. ^ אגף כוח אדם סיכום שנתי 1997
  22. ^ שלומי שטרית,   שומרות על הגבול, פורצות מחסומים: שילוב נשים לוחמות במשמר הגבול, 1998-1995, הרצאה באתר יוטיוב, 26 במרץ 2019
  23. ^ שלומי שטרית, פורצות מחסומים: שילוב לוחמות במשמר הגבול (1995-1998) בתוך: לילך רוזנברג־פרידמן ונעמי לבנקרון, עורכות, משטרה והיסטוריה גיליון מס׳ 3, תשפ"ב 2021
  24. ^ אבישי חורי, ‏"אין על כוח נשי": הבנות של מג"ב עושות סדר בירושלים, באתר ‏מאקו‏, 17 במרץ 2013
  25. ^ כרמלה מנשה, לראשונה: משמר הגבול יקים פלוגות לנשים בלבד, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 במרץ 2021
  26. ^ איציק סבן, שיא במג"ב: 320 לוחמות יתגייסו לחיל, באתר ישראל היום, 4 באוגוסט 2021
  27. ^ עפר דרורי, נשים שוטרות מעוטרות בעיטורים וצל"שים 1948 - 2021, באתר בית מורשת משטרת ישראל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירות_נשים_במשטרת_ישראל&oldid=40113676"