ויקיפדיה

שירות נשים בצה"ל

מעמד הנשים בצה"ל, חובת שירותן והתפקידים הפתוחים בפניהן

שירות נשים בצה"ל מתקיים מראשיתו של צבא ההגנה לישראל, והוא המשך להשתתפות נשים בכוחות ההגנה היהודיים ובמחתרות טרם הקמת מדינת ישראל. מעמד הנשים בצבא, חובת שירותן והתפקידים הפתוחים בפניהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. מאז 1995 תופסות נשים יותר מקום במערך הלוחם, ומתחילת שנות ה-2000 הן תופסות יותר מקומות בפיקוד הגבוה. מראשית שנות העשרים של המאה ה-21, נשים מהוות חלק משמעותי מכוח האדם בצבא הישראלי, 86% מהתפקידים בצבא פתוחים עבורן והן 17% מהכוח הלוחם[1].

לוחמת בחיל האיסוף הקרבי, נובמבר 2011

היסטוריה עריכה

 
נשים מתאמנות במשמר העמק, לקראת מלחמת העצמאות, 1947
 
טירוניות עם רובים צ'כיים, בה"ד 12 (צריפין), אוקטובר 1954

טרם הקמת מדינת ישראל עריכה

נשים השתתפו בכוח המגן העברי כמעט מראשיתו. בארגון "השומר", בתחילת המאה ה-20, היו חברות מספר נשים ובין המקימים נמנתה גם מניה שוחט. גם בארגון "ההגנה" שהוקם ב-1920 היו פעילות נשים, תחילה בתפקידי עזר ואחר כך בתפקידי לחימה. בשלב מסוים היוו הנשים כשליש מהכוח הלוחם של הפלמ"ח, שהיה הכוח הצבאי של ארגון ההגנה. במלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי (בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים). עם זאת, שתי הצנחניות, חנה סנש וחביבה רייך מקבוצת צנחני היישוב, פעלו לסייע ליהדות הונגריה וכן אספו מידע מודיעיני ויצרו קשר עם הפרטיזנים המקומיים במסגרת הצבא הבריטי.

הקמת המדינה וייסוד צה"ל עריכה

 
חיילות בחיל האוויר, 1948
 
קצינות בצה"ל, 1950

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לחימה בחזית וכטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים ישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה.

יוכבד קאשי, מפקדת יחידת קיפול המצנחים, ומנוחה פידל ביקשו לעבור קורס צניחה שהיה סגור לנשים. רופא הצנחנים התנגד בטענה שהצניחה תפגע ביכולתן ללדת בעתיד, אך הן התעקשו ומפקד בית הספר לצניחה, יהודה הררי, אישר את השתתפותן. הן סיימו את הקורס בהצלחה בשנת 1955, והיו לצנחניות הראשונות בצה"ל[2][3].

בסקירה שנתן דוד בן-גוריון לממשלה בשנת 1953 אמר על שירות נשים בצה"ל: ”בדרך-כלל האשה בצבא, בין שהיא בוגרת גימנסיה או סמינריון לגננות ומורות, ילידת הארץ ובת-טובים, ובין אם היא עולה חדשה מארצות אירופה או ארצות המזרח - מתעלה בצבא מבחינה אנושית ויהודית גם יחד”[4].

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. גם אם נעשו שינויים קטנים בתפקידים, כך שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות.

שנות ה־70 וה־80: הרחבת התפקידים האפשריים עריכה

מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ ביצע שינוי מרחיק לכת בשנת 1972, כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. בשנות ה־80, החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלחימה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו בפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף, מדריכות כלואים ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות.

1995: בג"ץ אליס מילר והשלכותיו עריכה

אף על פי שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאיגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדודי חי"ר גבולות), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל[5].

המאה ה־21 עריכה

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד היוהל"ם הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות לכלל המגדרים, למיצוי כישורים ויכולות של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדו הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

בתחילת המאה ה-21 ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם בה נהוג שירות חובה לנשים, לצד אריתריאה שבה שרר מצב מלחמה. בשנת 2015 נוספה קוריאה הצפונית. בנורווגיה (מאז 2013) ובשוודיה (מאז 2017) ישנה חובת גיוס לנשים כגברים, אולם היא כמעט שאינה מיושמת בפועל.

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2020 85% מהיחידות בצה"ל היו פתוחות לשירות נשים[6][7].

בחוק הישראלי עריכה

המסגרת החוקית לשירות נשים הוא חוק שירות ביטחון, שנחקק בשנת 1949, ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא הראשון בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר מזה של הגברים. בעוד אורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון בנוסחו הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אימהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון[8]. מגבלות

 
טירוניות במחנה צריפין 1953

נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר בתקנות שירות ביטחון ובפקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד[9]. בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות לנשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

מפקודת השילוב הראוי לפקודת השילוב המשותף עריכה

פקודת השילוב הראוי היא פקודה מטכ"לית משנת 2002 שעסקה במתן תנאים לחיילים בני כל הדתות, לשרת בצה"ל מבלי לפגוע בערכיהם, אמונותיהם ואורח חייהם. בנוסף, עסקה הפקודה בשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה מיוחדת למניעת שיבוצן.

במשך הזמן התלוננו חיילות על אפליה והדרה הנובעות מפרשנות מחמירה שניתנה לפקודה. כך למשל נמנעו מפקדים ממינוי נשים לתפקידי מטה והדרכה, מחשש להתנגדות חיילים דתיים לשיבוץ תחתן. יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, גילה כליפי-אמיר כתבה ב-2011 שהאופן שבו ממומשת הפקודה מגביל בפועל את הנשים בתפקידיהן, כופה קיצוניות דתית והופך את הפקודה לבלתי־אפשרית. דבריה זכו לתמיכתו של האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א[10].

בעקבות הביקורת, בשנת 2016 בוטלה פקודת השילוב הראוי[11] והוחלפה בפקודת השירות המשותף מ-2016 אשר עברה עדכון ב-2018[12][13]. הפקודה מאפשרת לחיילים להימנע משירות עם נשים עקב אורח חייהם הדתי ולחיילות להשתלב בכל תפקיד הקיים בצבא. בפקודה החדשה נרשם: ”מדיניות השירות המשותף נועדה למלא את יִיעודו המבצעי של צה"ל ולשמור על לכידות המסגרת הצבאית. מדיניות השירות המשותף מושתתת על היותו של צה"ל צבאה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ועל תפיסת צבא העם, לפיה משרתים בצה"ל חיילים בני כל המינים, הדתות והעדות ותרומתם של כולם, גברים כנשים, חיונית להצלחתו של הצבא במילוי משימותיו. המדיניות קמה מתוך תפיסה ממלכתית, שוויונית וסובלנית, המעוגנת בערכי כְּבוד האדם וברוח צה"ל”.

 
מצעד בירושלים, 1968

אחוזי גיוס עריכה

בשנים 1997–2001 התגייסו לצה"ל 61.5-63.6% מהמיועדות לשירות[14].

בשנת 2011 58.9% מהמיועדות לשירות צבאי התגייסו ובשנת 2019 ירד השיעור ל-55.9%, כש-35.9% מהמיועדות לגיוס אינן מתגייסות על סמך הצהרה שהן דתיות, והשאר מסיבות אחרות[15][16].

על פי אגף כח אדם בצה"ל הערים הגדולות המובילות בגיוס נשים בשנת 2022 הן:[17]

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני – ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני – ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

התפלגות פטורים מגיוס לנשים ביחס לאוכלוסייה החייבת בגיוס, 1999–2019[18]

25
50
75
100
125
150
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
  •   רפואי
  •   הצהרת דת
  •   בחו"ל
  •   סף גיוס, נשואות ונפטרות[19]
  •   שיעור גיוס

לוחמות בצה"ל עריכה

עם השנים מספר הלוחמות בצה"ל עולה. בשנת 2020 לדוגמה נרשם מספר שיא של 3200 לוחמות[20].

נכון לשנת 2022, תפקידי הלוחמה הפתוחים לנשים בצה"ל הם: לוחמת חיל הגבולות, לוחמת טנקים, לוחמת הגנה אווירית, לוחמת חילוץ והצלה, לוחמת עוקץ, לוחמת משמר הגבול, לוחמת חוד בחיל האיסוף הקרבי, לוחמת לוחמה אלקטרונית, לוחמת תותחנים[21][22]בנוסף לטייסות וחובלות בחיל הים. נכון לשנת 2022 נשים מהוות 17% מהכוח הלוחם בצה"ל[23].

 
חמש קצינות סיימו את קורס טיס 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

נשים בקורס טיס עריכה

נשים שהוכשרו לתפקידי טיס אזרחיים לפני הקמת המדינה, טסו גם טיסות צבאיות: ראשונה הייתה רחל מרקובסקי לנדאו, שהשתתפה בקורס הטיס של חברת אווירון שהתקיים בשדה התעופה לוד והייתה לאישה הראשונה שהשלימה את הכשרתה כטייסת בארץ ישראל. היא השתתפה במבצעים שונים בתקופת היישוב ובייבוא מטוסים לארץ. בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה, ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה במלחמת העצמאות ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום, שהייתה טייסת DC-3 דקוטה והשתתפה בהצנחת הכוחות במבצע קדש. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. יעל רום סיימה את קורס טיס מספר חמש והשתתפה בפעילויות מבצעיות, בהן הצנחת גדוד 890 במיתלה במבצע קדש, כטייסת משנה. היא שירתה כטייסת שלוש שנים בשירות סדיר ועוד שבע שנים בשירות מילואים. עם זאת, הניסיונות לשילוב נשים בקורס טיס בשנים 1951–1953 ושוב במשך שנתיים בשנות השבעים, הוגדרו ככישלון.

בשנת 1994 אליס מילר, קצינה בחיל האוויר, עתרה באמצעות האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון, בדרישה לחייב את החיל לזמן אותה למבדקי טיס. בג"ץ קיבל את עתירתה, ופסק שמדובר באפליה אסורה בין נשים לגברים. בנובמבר 1995 נפתח מחדש קורס טיס לנשים, תוך הנמכת "סרגל המאמצים" בהתאם ליכולותיהן. מילר עצמה נכשלה במבדקי המיון, אך מאבקה פתח את אפשרות הרישום לקורס לנשים ופתח פתח לשינוי מעמד הנשים בצה"ל.

בדצמבר 1998 סיימה אשה ראשונה את הקורס - שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, והוצבה כנווטת F16 בטייסת 109. מאז פתיחת קורס הטיס לנשים מחדש ועד דצמבר 2014 החלו את הקורס כ-400 נשים, מהן סיימו 37[24], ובהן ארבע טייסות קרב, הראשונה לסיים רוני צוקרמן[25] מקיבוץ לוחמי הגטאות, ביוני 2001.

בדצמבר 2017 סיימה את הקורס האשה ה-49, סגן ליאור, שהוסמכה כטייסת מסוקים.

בנובמבר 2017 מונתה סרן י' לסגנית מפקד טייסת במערך הקרב[26].

בינואר 2018 לראשונה אישה מונתה לפקד על טייסת תעופה אחרי שהייתה טייסת תובלה[27][28].

בינואר 2021 הוסמכה לראשונה רס"ן נ' לשמש כטייסת ניסוי[29].

ביוני 2021 סיימה את קורס הטיס טייסת הקרב החמישית בתולדות צה"ל, ארבע וחצי שנים לאחר שלא הוסמכה טייסת קרב[30].

בשנים האחרונות 3–4 אחוזים ממסיימי הקורס הן נשים[31], ומאז פתיחת הקורס לנשים ב־1995 ועד לדצמבר 2021 סיימו אותו 70 נשים: 29 נווטות קרב, 12 טייסות מסוקים, 8 נווטות תובלה, 8 מכוננות, 7 טייסות תובלה ו־6 טייסות קרב. 1,600 נשים מגיעות למיונים מדי שנה, מתוכן משתתפות בממוצע 75 נשים בגיבוש[32].

הסיבה העיקרית למיעוט המסיימות היא מיעוט הנשים המתחילות את הקורס, שנובעת מכך שמלש"ביות בעלות נתונים גבוהים לא חייבות להגיע למיונים, בשונה מהמלש"בים הגברים שמחויבים להגיע למיונים אם זומנו אליהם. משפיעה גם המוטיבציה להתגייס לקורס, שנמוכה יותר אצל נשים מגברים בשל הסללה של נשים למקצועות מסוימים, ותחושת מסוגלות נמוכה שנובעת ממסרים של החברה. לכן לרוב רק נשים שרוצות מאוד להגיע לקורס מגיעות למיונים, בעוד רבים מהגברים בקורס בונים את המוטיבציה שלהם במהלכו[31][32].

נשים בקורס חובלים עריכה

בשנת 1978 נפתח בבית הספר לחובלים קורס נפרד לחובלות, ביוזמת מפקד חיל הים, מיכאל ברקאי ובתמיכת קצינת ח"ן ראשית דליה רז. בקורס השתתפו 8 חוגרות, והמסיימות המשיכו לתפקידי קצונה בחיל. מסיבות שונות, שלא היו קשורות לבית הספר לחובלים ולנשים בחיל הים לא הייתה לכך המשכיות.

חידוש הנושא היה בעקבות תהליך הרחבת שירות הנשים בצה"ל החל למעשה עם פסיקת בג"ץ בעניין אליס מילר (1995), שלפיה נשים זכאיות לשוויון הזדמנויות פורמלי ומהותי בשירותן הצבאי, ולפיכך מדיניות הצבא המונעת מהן לשרת בתפקידי טיס פסולה. בעקבות פסיקה היסטורית זו תוקן חוק שירות ביטחון ועודכן בו סעיף 16א, הקובע כי ”לכל יוצא צבא אישה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי.” מאז התיקון נפתחו בהדרגה יחידות שונות לשירות נשים, ובכללן גם יחידות לוחמות או כאלה שנתפסו באופן מסורתי כיחידות "גבריות". כשנתיים לאחר מכן, התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בראשות ח"כ יעל דין. על סדר היום עמד נושא: אי-שילוב חיילות בקורס חובלים. הדיון התקיים כשברקע כוונה של האגודה לזכויות האזרח, לעתור לבג"ץ בעניין אי-שילוב חיילות בקורס חובלים. ח"כ נעמי חזן, חברת הוועדה, ציטטה ממכתב שהגיע בעניין הזה מלשכת שר הביטחון ב-27 באוקטובר 1997 ממנו עולה "סירוב מוחלט" כדבריה. ראש מספן כוח אדם בחיל הים, הביע את עמדת החיל באומרו: " השאלה העקרונית והחשובה היא האם אנחנו מתכוונים שבנות תשרתנה מעבר לקווים או תשרתנה בתפקידי לחימה. כל כלי השיט בחיל הים הם כלי לחימה מקו ראשון".

בשנת 1998 נפתח הקורס בפני נשים. בחודש אוגוסט 2000, סיימה את קורס חובלים הצוערת הראשונה, אורה פלד[33]. עד שנת 2008 התקבלו לקורס יותר מ-80 נשים, וסיימו אותו בהצלחה ארבע עשרה נשים. מתוכן שתיים במגמת אלקטרוניקה ועשר במגמת שיט.

בקורס 124 אשר הסתיים במרץ 2012, לראשונה החניך המצטיין של הקורס – היא חניכה: סגן ירדן סל-מן[34]. מאז נבחרו נשים נוספות כמצטיינות קורס חובלים. בשנת 2017 דנה עבודי סיימה את קורס חובלים בהצטיינות. יחד עימה סיימה צוערת נוספת ו-26 צוערים.

עדי גיגי סיימה קורס חובלים בגיל 21 והפכה לאישה הראשונה ששימשה כקצינת אלקטרוניקה כשהיא שירתה כאישה יחידה על ספינת טילים ופיקדה על צוות של 20 חיילים. את השירות הצבאי סיימה בדרגת רב-סרן כשהיא עדיין נקראת מעת לעת לשירות מילואים כקצינת אלקטרוניקה.

בוגרות קורס חובלים מוסמכות כקצינות ים ומוצבות לשייטת הסטי"לים כסגניות מפקד מחלקה ובהמשך כמפקדות מחלקה. הראשונות לקבל פיקוד על כלי שיט קרבי ולפרוץ לתחום הבט"ש היו סרן אור כהן אשר הייתה לקצינה הראשונה אשר קיבלה פיקוד על ספינת דבורה במערך הבט"ש הצפוני בשנת 2015[35]. לאחר שלוש שנים התמנתה סגן דנה עבודי למפקדת ספינת דבורה השנייה בחיל הים והייתה למפקדת הראשונה בזירה הדרומית[36].

נכון ל-2017, מגמת צוללות עדיין סגורה בפני נשים בשל פקודת השירות המשותף.

בקורס אשר הוסמך בחודש מרץ 2018, סיימו את הקורס שלוש נשים מתוך שלושים בוגרי הקורס. היה זה מספר הצוערות הגבוה ביותר שסיימו את הקורס עד אותה עת. מפקד בית ספר לחובלים ציין כי את הקורס החלו עשר צוערות והוא "מאמין שבעתיד נראה את המגמה גדלה". מתוך השלוש, שתיים סיימו את הקורס במגמת שייט ואחת במגמת לוחמה אלקטרונית. מפקד חיל הים האלוף אלי שרביט פנה במהלך הטקס אל שלוש הנשים שסיימו את הקורס ואמר כי "עוצמתה של חברה נמדדת ביכולותיה לנצל הון אנושי בלי גבולות מגדריים".

בצד הבשורה המקופלת בשילובן של צוערות בקורס מבחינת שוויון מגדרי, התעוררה ביקורת בקרב רבנים על האפשרות של צוערים לשמור על ההלכה במהלך הקורס בו מתקיים שוויון מגדרי. ביקורת זו נשמעה לאחר שבקורס בו סיימו שלוש צוערות, סיימו גם שלושה צוערים חובשי כיפה סרוגה.

כמענה לדרישות פקודת השירות המשותף אשר החליפה את פקודת השילוב הראוי, נקבע בתחילה הפרדה בין צוערות לבין צוערים דתיים אשר ביקשו זאת כך שנשים שולבו רק במחזורי חובלים אשר נפתחו בחורף ואילו לבנים הדתיים ניתנה האפשרות לבחור בין מחזור הנפתח בקיץ לגברים בלבד או להצטרף למחזור חורף בו קיים שילוב מגדרי. עניין זה הגיע לידי פתרון לאחר גיבוש הסכמות בתוך הצבא בין חיל הים לרבנות הצבאית הכוללות פתיחת צוות מגדרי בכל קורס ומרכיבי פיקוח נוספים על יישום מלא של כללי השירות המשותף.

במחזור 140, סיימו 39 צוערים. מתוך 12 צוערות שהחלו את הקורס סיימה קצינה אחת בלבד, סגן ניצן אלקון.

לאחר שמגמת השייט ומגמת לוחמה אלקטרונית נפתחו בפני צוערות בקורס, נותרה צפייה לשילובן של צוערות גם במגמת מכונה והסמכתן כקצינות ים בתחום זה. לאחרונה צוטט מפקד בית ספר לחובלים כאומר: ”המספרים של הנשים בחיל גדל. זו תרומה משמעותית באיכות. יש נשים בכל המגמות בקורס החובלות והן עומדות כתף אל כתף לצד הגברים בלי שום אפליה מתקנת או ויתורים.”

עם הגעתה לארץ של ספינת "סער 6" הראשונה לארץ, אח"י מגן, נחשף כי הפיקוד על מחלקת האלקטרוניקה וההגנה של הספינה הוטל על כתפיה של סרן שירה קליגר, אשר נטלה חלק פעיל בצוות הבנייה של הספינה בגרמניה והפלגתה לישראל והייתה לחובלת הראשונה בזרוע הים המשרתת על ספינה מסוג סער 6.

האחיות התאומות, לי ושי טנא, בנות 21, הפכו לתאומות הזהות הראשונות אי פעם שסיימו קורס חובלים. בסיום הקורס שחתם שנתיים וארבעה חודשים, הן צעדו לצד עוד 36 בוגרי קורס מספר 143, הן היו שתיים מתוך שלוש הנשים שסיימו במחזור זה. סגן שי טנא נבחרה כמצטיינת בקורס מגמת אלקטרוניקה.

היסטוריה קטנה נרשמה בחודש מאי 2021, לראשונה מונתה קצינה בוגרת חובלים אופיר חורי לתפקיד מפקדת יחידת סנפיר בחיפה. היא סיימה ב-2018 את קורס חובלים ובתפקידה האחרון אף הייתה מפקדת של ספינת דבורה[37].

בסיום קורס חובלים מספר 144 אשר נערך בבסיס זרוע הים בחיפה ביום 2 במרץ 2022, עמדו על מגרש המסדרים 9 קצינות ים מבין 36 מסיימי הקורס. החניכה המצטיינת של הקורס היא סגן יעל סלע. זו הפעם הראשונה שרבע מבוגרות הקורס הן חובלות. בין המסיימות אשר עושות היסטוריה, ישנן לראשונה שתי חובלות, סגן נעם כלף וסגן נועה חן, אשר לראשונה סיימו את הקורס במגמת מכונה, ומיועדות להיות הצ׳יפיות הראשונות בזרוע הים. בהתייחס לשילוב הנשים בצה"ל, אמר שר הביטחון, בני גנץ, בנאומו בטקס הסיום: "שילוב הנשים בכלל המערכים, ובמיוחד במערכי הלחימה, אינו ג'סטה או פעולת יח"צ, אלא צורך ביטחוני ראשון במעלה".

נשים בחיל שריון עריכה

בספטמבר 2019 הגישו שתי צעירות עתירה נגד צה"ל בטענה לאי-שוויון, בניסיון לאפשר לנשים לשרת בחיל שריון[38]. עתירה נוספת הוגשה על ידי שתי נשים שסיימו בהצלחה קורסי מפקדי טנקים.[39] הדיון בעתירות אוחד והן נמחקו לאור ההתפתחויות בצה"ל בנושא זה (המתוארות להלן).[40]

בשנת 2020 התקיים, בהוראת הרמטכ"ל אביב כוכבי, פיילוט שמטרתו לבחון את שילובן של נשים בחיל שריון, אשר בסיומו ציין כוכבי כי "הפיילוט הצביע על פוטנציאל ממשי לשירות נשים בשריון", אך גם על פערים מסוימים בין נשים לגברים, למשל, פערים מקצועיים הנוגעים לזמן טעינת פגז או פריסת זחל[41]. כנגד טענה זו טען הכתב הצבאי של גלי צה"ל, צחי דבוש, שלפי דיווחי סגל ההדרכה של הטנקיסטיות הישגיהן היו זהים או כמעט זהים להישגי הגברים[42]. בעקבות הפיילוט הוחלט להקים פלוגת שריון שתאויש על ידי לוחמות, ותהיה כפופה לחיל הגנת הגבולות.

בנובמבר 2020 גויסו לראשונה חיילות למסלול ייעודי לשריון תחת חיל הגנת הגבולות. ביוני 2021 החלה הפלוגה לבצע תעסוקה מבצעית בגבול ישראל-מצרים[43].

 
מדריכת חי"ר במטווח, 2006

נשים ביחידות מיוחדות עריכה

בשנים 2020–2021 הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ, על ידי נשים שרצו לשרת כלוחמות ביחידות מובחרות בצה"ל, תחת אותם קריטריוני קבלה כמו לגברים.[44] [45] כתוצאה מהגשת העתירות (ואיחודן) הקים צה"ל צוות מקצועי לבחינת מדיניותו בנושא זה. הרמטכ"ל קיבל באופן חלקי את המלצות הצוות והורה על פתיחת התנסויות בשתי יחידות חוד: יחידת יהל"ם בחיל ההנדסה ויחידה 669 בחיל האוויר.[46][47]

באוגוסט 2023 פורסם כי מעתה נשים יוכלו להתמיין לסיירת מטכ"ל, יחידת חי"ר ניוד מובחרת ויחידת שריון מתמרנת וכי לא יקבעו תנאי סף למועמדות והליך המיון יהיה זהה לזה של גברים. מדובר צה"ל נמסר: "נשים משרתות בצבא מאז היווסדו, ותורמות תרומה משמעותית להשגת יעדיו. במשך השנים, התקיימו בצה"ל תהליכים ממושכים להרחבת התפקידים השונים בהם משובצות נשים, ובפרט בתפקידי לחימה, תוך הקפדה על עקרונות פקודת השירות המשותף, ושמירה על צבא העם והשירות מכלל חלקי האוכלוסייה והחברה. כיום 90% מהתפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, ואלפי חיילות משרתות בתפקידי לחימה מגוונים".[48]

פציעות בקרב לוחמות עריכה

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובן של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הגברים והנשים, וכן שפציעותיהן חמורות יותר ומתרחשות בתדירות גבוהה פי ארבעה. המחקר אושש מחקרים קודמים כאשר הוכיח כי צפיפות העצם של גברים גבוהה באופן משמעותית מזו של הנשים. הוא גילה שכאשר בודקים כל לוחם או לוחמת באופן פרטני, יהיו מקרים של לוחמות שהן חזקות יותר מלוחמים או בעלות כושר גופני טוב יותר, אך ככלל יש להפחית את הדרישות הפיזיות מאוכלוסיית הלוחמות בכ-30 אחוזים לעומת הבנים, מבחינת אימוני סיבולת לב-ריאה (אימונים הדורשים מאמץ מתמשך כמו ריצה). מבחינת היכולת לשאת משא כבד - אסור שמשקל המשא יעלה על 30 אחוז ממשקל גופה של לוחמת, לעומת 40 אחוז ממשקלו של לוחם.

החוקרים המליצו להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הנשים בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים[49].

בחודש יולי 2015 פורסמו נתוני הפציעות ושברי המאמץ של נשים לוחמות בזרוע היבשה. על פי הנתונים, שנלקחו מתוך מחקר שהתבצע בזרוע היבשה, לוחמות נפצעות פי שניים מגברים בתפקידי לחימה, עקב נתוניהן הפיזיולוגיים טרם הגיוס ובמהלך ההכשרה. עוד נתגלה כי 46 אחוזים מקרב הטירוניות הקרביות נפצעות במהלך הכשרתן, זאת לעומת 25 אחוז מהלוחמים שנפצעים. כשליש מהלוחמות נפצעו יותר מפעם אחת במהלך ההכשרה הקרבית אותה הן עוברות בתחילת השירות הצבאי. על פי ממצאי המחקר, שיעור הפציעות בקרב לוחמות "קרקל" עומד על כ-40 אחוזים, ובחיל התותחנים הוא מטפס לכ-70 אחוזים. מדובר בפציעות שונות כמו קרעים, נקעים, כאבי ברכיים, כאבי גב ושברי מאמץ - שהיא אחת הנפוצות בקרב הנשים וכשמונה אחוזים מהלוחמות סבלו מבעיה זו, לעומת שני אחוזים בלבד מהלוחמים. על מנת לצמצם את כמות הפציעות בקרב הנשים, החל מגיוס נובמבר 2015 כל לוחמת בצה"ל תחויב לעבור בדיקות רפואיות טרם גיוסה וכל לוחמת לעתיד תחויב לעבור בדיקת דם ולשלוח את התוצאות לצבא[50].

בשנת 2020 נעשה פיילוט לשילוב נשים בשריון. בעקבות הפיילוט אמר דובר צה"ל כי פציעות הנשים בצה"ל הן מעט גבוהות מאילו של הגברים אך אחוזי הנשירה זהים ולא גבוהים יותר[41].

נשים בתפקידים בכירים בצה"ל עריכה

מספר קצינות קודמו לאורך השנים לדרגת תת-אלוף, ומילאו תפקידים בדרג גבוה. בשנת 2005 מונתה מירי רגב לתפקיד דוברת צה"ל[51], בשנת 2010 מונתה אילה חכים לתפקיד מפקדת יחידת לוטם[52], בשנת 2011 מונתה סימה וואקנין-גיל לתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית[53] ותפקידים שונים באגף כוח האדם. בשנת 2013 שירתו בצה"ל 24 קצינות בדרגת אלוף-משנה, עליה של כארבעים אחוזים בתוך עשור[54]. נשים מילאו תפקידים רבים בתקן אלוף-משנה, כגון ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים, תובעת צבאית ראשית, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות וכן, מפקדת ממר"ם. בשנת 2018 שירתו בצה"ל 36 קצינות בדרגת אלוף-משנה ו-7 נשים בדרגת תת-אלוף: ראש מטה אכ"א, תת־אלוף מירב קירשנר; יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, תת־אלוף שרון ניר; ראש מחלקת הסגל, תת־אלוף מיכל תשובה; הצנזורית הצבאית הראשית, תת־אלוף אריאלה בן אברהם; המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, תת־אלוף אורלי מרקמן; סגנית ראש אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון, תת־אלוף אורלי שטרן; והיועצת הכספית לרמטכ"ל, תת־אלוף אריאלה לזרוביץ', החברה גם בפורום המטה הכללי של הצבא[55]. בשנת 2021 נרשם מספר שיא של 47 קצינות בדרגת אלוף-משנה[56] ומונתה תת־אלוף דתיה, נועה זומר.

ביוני 2011, קודמה אורנה ברביבאי לדרגת אלוף, לראשונה בצה"ל, ומונתה לתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל[57]. בסוף שנת 2021 מונו שתי נשים נוספות לדרגת אלוף – יפעת תומר ירושלמי שהפכה לאישה הראשונה שעומדת בראשות הפרקליטות הצבאית, ואורלי מרקמן שמונתה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים[58].

מפקדות יחידות קרביות ומבצעיות עריכה

שירות מילואים לנשים עריכה

שירות נשים במילואים היה נדיר עד לאמצע שנות ה-90, אז נפתחו מקצועות צבאיים רבים בפניהן, אגב כך שכתנאי לקבלת תפקידים מסוימים, רבות מהחיילות נדרשו להסכים לשרת במילואים לאחר השירות הסדיר. שיעור הנשים במערך המילואים גדל מכאחוז בודד בשנת 2002, ל-7% בשנת 2012[68] או מ-13% ב-2010 עד כדי 17% בשנת 2022[69] או מ-4% ב-2012 ל-11% ב-2021[70]. נשים מבצעות כ-9% מכלל ימי המילואים, ותפקידן השכיח הוא קצינת משאבי אנוש[71], אם כי במערך ההפעלה והמודיעין הן מבצעות כ־50 אחוזים מסך ימי המילואים[69].

הדיון באשר ליחידות הקרביות המעורבות עריכה

ארגונים רבים, בהם שדולת הנשים, תומכים בשירות נשים ביחידות קרביות מעורבות בצה"ל וטוענים כי השרות מחזק את צה"ל ופותח אפשרויות נוספות בפני נשים. מנגד ארגונים שמרניים, בהם חותם, טוענים כי שירות נשים ביחידות קרביות מעורבות מחליש את צה"ל. ארגון תורת לחימה, אף הצליח לבטל את התפיסה המגדרית של צה"ל, זאת לאחר חשיפת מסמך שנכתב על ידי היוהל"ם תא"ל רחל טבת-ויזל, ואושר על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט[72].

ראש אכ"א, אלוף מוטי אלמוז, הביע את עמדתו בסוגיה, וספג ביקורת רבה[דרושה הבהרה]: ”יש כאן עניין שאני חוזר עליו בתוך הצבא. אני לא חברת כוח אדם ולא חברה לשוויון חברתי. לי יש צורך מבצעי, וביום פקודה המערכים של צה"ל צריכים להיות כשירים גם פיזיולוגית. אני מצטער שאני מאכזב. יש מקומות שאני צריך נשים וזה לא יחידות קרביות. אני לא מנהל על פי אג’נדה, אלא מה יביא לניצחון לישראל וצה"ל”[73].

סקירה ממשלתית בריטית משנת 2014 מצא כי יחידות קרביות מעורבות הן בעלות יכולת שרידות נמוכה יותר, קטלניות פחות, ובעלות יכולת מוגבלת להצבה בזירות לחימה[74].

לפי פרופסור אליעזר שבייד, שורש המחלוקת בין תומכי שירות נשים בטנקים לבין המתנגדים נעוץ בשאלה: "האם הלוחמים והלוחמות, כבני-אדם שוני-מגדר, ראוי להם – מבחינת מוסרם ואושרם – לשרת יחדיו? האם ראוי שצה"ל, כצבא העם, יעשה זאת, מנקודת הראות של מוסר העם הלוחם, אחדותו ואושרו? האם השיתוף של גברים ונשים בפעילות קרבית כמוהו ככל פעילות אזרחית, שירותית ויוצרת, שגברים ונשים מתאימים לה מבחינה גופנית-נפשית במידה שווה ויכולים לעשותה יחד ובלי הפרעה מבחינת מיניותם ומוסר יחסיהם האישיים?"[75].

ביקורת נוספת[76] נעה סביב השאלה העקרונית של החלת חובת גיוס נשים וגברים לשירות קרבי באופן שוויוני, ומעלה את הטענה כי אי-גיוס של נשים לשירות קרבי תחת אותם תנאי גיוס ושירות של גברים אינו חוקתי ואינו דמוקרטי. זאת לעומת ארגונים פמיניסטיים[77] המבקשים לפתוח בפני נשים תפקידים קרביים סגורים, אך בהתנדבות בלבד, ולא כחובה המוטלת עליהן.

ב-2022 הוקדש גיליון של בין הקטבים, כתב העת של מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית בצה"ל, לנושא "נשים - הפוטנציאל המערכתי".[78]

שירות נשים דתיות עריכה

 
כרזה נגד גיוס נשים דתיות, בשכונה חרדית בירושלים

היסטוריה עריכה

בעת חקיקת חוק שירות ביטחון בשנת 1949, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס חובה לנשים. דעתם לא נתקבלה, אולם נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר[79].

בעקבות מחסור בכוח אדם בצה"ל והערכה שאלפי נשים שאינן דתיות קיבלו פטור משירות על סמך הצהרה כוזבת[80], תוקן החוק במרץ 1952 ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא[81]. במהלך השנים עלו תלונות שהוועדה שואלת את הנשים שאלות מכשילות ומגייסת נשים דתיות. מספר פעמים נדונו בבג"ץ עתירות של נשים שהוועדה החליטה לגייס נגד רצונן[82]. בשנת 1972 החליט בג"ץ ברוב דעות לדחות עתירה של בת של רב שחויבה על ידי הוועדה להתגייס[83]. לעומת זאת, ביוני 1973 ביטל בג"ץ החלטה של הוועדה לגייס בת דתייה משום שלמדה באוניברסיטה וגרה במעונות הסטודנטים, ואם כך, לטענת הוועדה, היא יכולה לשרת בצבא[84]. עם עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977 תוקן החוק, לדרישת המפלגות הדתיות, כך שלשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט ואין כל דרישה להופיע בפני ועדה צבאית לבחינה[85]. מי שאינה יכולה להצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות נדרשת להופיע בפני ועדת הפטור[86].

בשנות ה-2000 בעקבות טענות שנשים רבות קבלו פטור על סמך הצהרה כוזבת, הגביר צה"ל את המאמצים לזהות הצהרות כוזבות, בין השאר בחיפוש ברשתות חברתיות. בשנת 2017 הוגשו כ-17,000 הצהרות, אך צה"ל העניק בפועל רק כ-15,000 פטורים. נציג אכ"א הסביר: "יש בנות שביטלו את ההצהרה והחליטו להתגייס, יש חלק שלאחר הבדיקה הראשונית בעניין הודיעו על ביטול ההצהרה ויש כאלה שלאחר השלמת הבדיקה הוחלט לא לתת להן פטור." עם זאת, אף פטור שניתן כבר לא בוטל[87] בנוסף, קידם צה"ל בשנת 2012 את תיקון החוק כך שיחייב נשים שהיו דתיות וחדלו להיות דתיות להודיע לצבא על השינוי. מטרת התיקון הוא למנוע הצהרות פיקטיביות של נשים לא דתיות, אשר בעת שהן נתפסות בהתנהגות נגד הדת טוענות שכאשר הצהירו היו דתיות. השינוי בחוק גם קבע הליך של ביטול פטור, והקמת ועדה שתכריע בבקשות של צה"ל לבטל פטור. תקנות שקבעו את הרכב ועבודת הוועדות נכנסו לתוקף בשנת 2018 וועדה ראשונה מונתה ביולי 2019, בעקבות עתירה לבג"ץ[88].

עמדת הרבנות הראשית עריכה

הרבנות הראשית התנגדה לגיוס חובה של כלל הנשים לצה"ל באופן רציף מאז הקמת צה"ל. בכ"א באדר א' ה'תשי"א, נפגשה משלחת רבנים בראשות הרב הרצוג עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ודתיות בפרט. לאחר שהוא דחה את בקשתם, פרסמה הרבנות הראשית: ”הכרזת הרבנות הראשית לישראל מיום כא אדר א תשיא, בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט!” הנושא עלה פעמים רבות עקב ניסיונות לשנות את עמדת הרבנות הראשית, אך הרבנות המשיכה להתנגד לחיוב נשים בשירות צבאי או לאומי, וחזרה על כך שוב ושוב בכלל פרסומיה בנושא לאורך השנים.[89] בשנת תשי"ב חזרה הרבנות על עמדתה: "המועצה המורחבת עומדת על דעתה והחלטתה שכל בת מישראל האומרת כי לפי מצפונה ודתה אינה יכולה להתגייס לצבא... תהיה משוחררת מגיוס לצבא, מכל איזה שרות לאומי שהוא."[90]

הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, ומאוחר יותר הרבנים הראשיים הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, הזכירו החלטה זו בפרסומיהם האוסרים שירות צבאי של בנות בכל מסגרת שהיא[91].

כך לדוגמה בי' בטבת ה'תשמ"ו, פרסמו הרב שפירא והרב אליהו הצהרה תחת הכותרת "לשאלת רבים": ”עוד מזמן הרב הרצוג והרב עוזיאל קיימת החלטת הרבנות הראשית שאסרה גיוס בנות לצבא בכל מסגרת שהיא, כולל מורות חיילות, והחלטה זו עומדת בתוקפה גם כיום ללא שינוי”. הודעה נוספת בט' במרחשון ה'תשנ"ב פירטה את האיסור גם לגבי גיוס לנח"ל: ”הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל”.[89]

היתרים נקודתיים עריכה

אמנם מצויים מכתבים של מזכירי הרבנים הראשיים אונטרמן וגורן בשמם, המאפשרים לבנות דתיות להתגייס בתנאים מסוימים[92]. מזכירו האישי של הרב גורן, ר' זלמן קויטנר, כתב:

”כב' הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן”[93].

במקרים פרטניים קיימות עדויות של נשים דתיות שהרב גורן התיר להן להתגייס, וגם בתו התגייסה. אולם בריאיון לעיתון 'הארץ' הוא אמר שעמדתו העקרונית היא נגד גיוס בנות לצה"ל. הוא הדגיש שאת התנגדותו ביטא גם בעודו לבוש מדים ומכהן כרב צבאי ראשי, וכולל בישיבות סגל הפיקוד הגבוה. את סיבת גיוסה של בתו שלו הסביר נימק בהיותו האחראי על הדת והמוסר בצבא, שמחמת כך לא חפץ שבתו תפקד מגיוס כזה בהינתן שסוף כל סוף הוא קיים. בתו אמרה ש"הרב התבטא שרצוי שבת דתית תהיה בלילה בביתה", ושההיתרים שניתנו היו באופן חד משמעי: ספורים, פרטניים, מסויגים, ועל סמך היכרות אישית עם מצבן של המדוברות[94].

מזכירו האישי של הרב אונטרמן, ר' אברהם בידרמן, כתב: ”אין מקום לזלזל בחוו"ד של הרבנים הראשיים וחלילה להתייחס לדבריהם בקלות ראש…עצת הרה"ר שבחורות… יתנדבו לשירות לאומי… לעומת זאת בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית ותשמור על תומתה…בהתנהגותה והנהגותיה ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות – אין הרבנות מוחה בידיה.”[95].

לטענת ארגון "רבני בית הלל", בפגישה שקיימו ראשי בני עקיבא עם הרבנים הראשיים ב-1984, נאמר על יד הרבנים הראשיים כי אין להם התנגדות לגיוס בנות לנח"ל הדתי[91].

לאור סטיות פרטניות אלו מעמדת הרבנות הראשית הרשמית, ישנם רבנים שהסבירו שהרבנים הראשים ביקשו לאסור את כפיית חובת השירות הצבאי על האישה הדתית, אך לא התנגדו לכך שהיא תתנדב לשירות צבאי[91].

עמדת הרבנים בציבור עריכה

בציבור הדתי לאומי רוב הרבנים מתנגדים לגיוס נשים[96][97], ויש המתירים[97][98]. בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס בנות אסור[97][99], אך אף על פי שגיוסן אינו מקובל ישנם מקרים נדירים של נשים חרדיות העובדות בצבא[100].

מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים הן לשירות צבאי של בנות, והן להתנדבות לשירות לאומי. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת החזון איש והסטייפלר כאיסור של ייהרג ואל יעבור. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב צבי פסח פרנק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי והרב שך. גם רבנים חרדים ספרדים קיבלו עמדה זו, ביניהם הבאבא סאלי, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה והרב עובדיה יוסף[99].

ארגונים דתיים התומכים בגיוס נשים עריכה

תנועת נאמני תורה ועבודה תומכת בגיוס נשים דתיות לצה"ל ואף הוציאה לאור ספר עיון הלכתי בנושא, שפורסם בשנת ה'תשמ"ב, ונכתב על ידי יו"ר התנועה יחזקאל כהן[101][102][103]. היא הייתה אז הגוף הדתי היחיד, מלבד הקיבוץ הדתי, שראה בחיוב גיוס נשים דתיות לצה"ל.[דרוש מקור]

ב-2014, ארגון בית הלל - הנהגה תורנית קשובה פרסם מסמך המעודד כל בת לשרת את המדינה במקום שבו תוכל לתרום תרומה מרבית, בשירות לאומי או בשירות צבאי, בהתאם לכישוריה ולאופייה. לדברי רבני ורבניות הארגון צעירות שהחליטו לשרת בצבא אינן עוברות על ההלכה, אלא מקיימות מצווה חשובה. את עמדתם הם ביססו על החשיבות ההלכתית של נתינת כתף לקיום המדינה וביטחון תושביה, אם כקיום של מלחמת מצווה, של הצלת נפשות או גמילות חסדים. כמו כן, הם התמודדו עם טענות בדבר האיסור החל על האישה לשאת כלי נשק, הדאגה לצניעותה והנזק הרוחני הצפוי לה. לצד היתר זה, הם הדגישו את החשיבות בשמירת זכות הבחירה של האישה ואת חובתה לשקול באיזו מסגרת שירות היא תוכל לתרום בצורה מיטבית. כמו כן, הם המליצו למועמדת לשירות להצטרף, לפני השירות, למסגרת לימודית שתחזק אותה מבחינה רוחנית ודתית ותתן לה כלים שיאפשרו לה להתמודד עם אתגרי השירות[91].

בשנת 2006 הוקמה מכינת צהלי בראשות הרבנית מיכל נגן. צהלי היא מכינה קדם צבאית המיועדת לנשים דתיות.

שיעורי התגייסות בקרב נשים דתיות עריכה

בשנים האחרונות, כחמישית עד רבע מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל, בין אם תוך ויתור על הפטור ובין אם מחמת שאינן דתיות. בשנים שלאחר תוכנית ההתנתקות חלה ירידה בשיעור בוגרות החינוך הדתי שהתגייסו. בשנת 2010 צה"ל הקים את תחום "בת חיל" על מנת להעלות את שיעור הגיוס של בנות דתיות. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות. לפי פרסומי צה"ל, מספר הבנות הדתיות המתגייסות עולה בחדות בעשור השני של המאה העשרים ואחת[104], אולם זאת לאחר שהורחבו הקריטריונים להגדרת חיילות כדתיות במחזורים החדשים, ומאידך נתוני הגיוס של שנת 2010 קוצצו רטרואקטיבית בכ-36%[105]. לפי קריטריונים ברי השוואה, שיעור בוגרות החינוך הממלכתי דתי המגויסות עלה עד שנת 2016 מעט יותר ממה שירד בעשור הראשון של המאה ה-21[106].

שירות נשים דרוזיות וצ'רקסיות עריכה

הדרוזים והצ'רקסים מתגייסים לצה"ל על פי חוק שירות חובה מ-1956, אשר נחקק בעקבות קריאות ראשי שתי עדות אילו למנהיגי המדינה. בסעיף 29 נקבע כי "נשים דרוזיות וצ'רקסיות לא תקראנה לשירות ביטחון"[107][108].

מאז שנת 2005 דרוזים משולבים גם בשירות הלאומי, והדבר מאפשר גם לנשים דרוזיות לשרת שירות לאומי. לפי נתוני הכנסת נכון לפברואר 2006 שירתו במסגרת זו ארבעה צעירים – שלוש נשים וגבר אחד[109]. בשנים 2011–2017 נרשמה מגמת עלייה משמעותית בהתנדבות של נשים דרוזיות וצ'רקסיות לשירות לאומי כתחליף לשירות צבאי[110].

האישה הדרוזית הראשונה ששרתה בצה"ל היא אימאן ספדי מאבו סנאן ששרתה בגלי צה"ל[111].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שירות נשים בצה"ל

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ד"ר עידית שפרן גיטלמן, שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏16 באפריל 2018
  2. ^ קורין אלבז - אלוש, הלכה לעולמה הצנחנית הראשונה בצה"ל: "דוגמה למופת וחלוציות פורצת דרך", באתר ynet, 3 בנובמבר 2022
  3. ^ עופר אדרת, מנוחה קוטיק, אחת משתי הצנחניות הראשונות בצה"ל, נחשפת בגיל 90, באתר "הארץ", 29/11/2022 עמ' 12..
  4. ^ דוד בן-גוריון, ‏צבא ומדינה, מערכות 280-279, יוני 1981, עמ' 9
  5. ^ עמוס הראל, מי צריך לוחמות, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  6. ^ קראו בכותר - שילוב נשים בצה"ל בראי פקודת השירות המשותף, באתר kotar.cet.ac.il
  7. ^ ד"ר עידית שפרן גיטלמן, מאמר דעה | פקודת השירות המשותף – אינטרס חיוני לנשים ולדתיים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏06 בינואר 2019
  8. ^ סעיף 39 לחוק שירות ביטחון
  9. ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 11), התש"ס-2000, באתר הכנסת
  10. ^ "האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א היוצא לרמטכ"ל גנץ: לעצור את ההקצנה הדתית בצה"ל". הארץ. נבדק ב-2022-09-21.
  11. ^ ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, באתר www.nevo.co.il
  12. ^ קראו בכותר - שילוב נשים בצה"ל בראי פקודת השירות המשותף, באתר kotar.cet.ac.il
  13. ^ פ"מ 0207.33 –השירות המשותף, ‏2018
  14. ^ אילן מרסיאנו וחנן גרינברג, סגן הרמטכ"ל: בנות רבות לא מתגייסות "כי אין אתגר", באתר ynet, 13 ביולי 2004
  15. ^ מתן חצרוני, 43% מהנערות לא מתגייסות לצה"ל: "חלק פשוט משקרות", 7 בנובמבר 2013, אתר מאקו
  16. ^ חנן גרינווד, ירידה במספר המתגייסות לצה"ל, באתר www.israelhayom.co.il
  17. ^ איזו עיר מובילה בנתוני הגיוס? ואיפה יש הכי הרבה קצינים ולוחמות?, באתר אגף כח אדם, ‏13 במרץ 2022
  18. ^ דובר צה"ל בתגובה לעידן ארץ, מענה לבקשת חופש מידע בעניין התפלגות פטורים מגיוס ולאחר הגיוס, בין השנים 1999-2019, 12 ביולי 2020
  19. ^ אחוזי הפטור לנשים בשל רישום פלילי או קשיי הסתגלות הם אפסיים
  20. ^ הנוכחות הדלה של נשים בתפקידים בכירים בצה"ל פוגעת בהן ובמערכת, באתר www.maariv.co.il
  21. ^ תפקידי לחימה לבנות, באתר מתגייסים
  22. ^ 78 ק"ג ו-10 עליות מתח: אלו תנאי הסף של הנשים ביחידות המובחרות, באתר www.maariv.co.il
  23. ^ פתיחת כלל תפקידי הלחימה בצה"ל בפני נשים, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  24. ^ שלומי דיאז, יש להם כנפיים: היום - טקס סיום קורס טיס, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2014 01:18
  25. ^ ערן בר-גיל, בנות, קבלו אישור המראה, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
  26. ^ זיתון, יואב (2017-11-06). "לראשונה בחיל האוויר: סגנית מפקד טייסת קרב". Ynet. נבדק ב-2022-09-24.
  27. ^ איתי בלומנטל, טייסת אחת במסדר כנפיים: "בואו להגשים את החלום", באתר ynet, 22 בדצמבר 2017
  28. ^ הכירו את בוגרי קורס טיס 175, באתר חיל האוויר הישראלי, 22.12.2017
  29. ^ היסטוריה: הפכה לטייסת הניסוי הראשונה בחיל האוויר, באתר mako, ‏2021-01-24
  30. ^ ליאור בן עמי, "אני לא וונדרוומן. ממוצע 80 בבגרות. בינונית לגמרי. כל מה שעשיתי זה לנסות", באתר המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, ‏2021-06-24
  31. ^ 1 2 אסיף טור-פז | צילום: עמית אגרונוב, ‏השינוי מתחיל כאן, באתר חיל האוויר הישראלי, 17 בינואר 2022
  32. ^ 1 2 קורין אלבז-אלוש, הפערים בחיל האוויר מרקיעי שחקים: פי 10 גברים מסיימים קורס טיס מאשר נשים, באתר ynet, 19 בדצמבר 2021
  33. ^ קורין אלבז-אלוש, האישה הראשונה בקורס חובלים: "ציפיתי שיהיו היום מאות חובלות, לא עשרות", באתר ynet, 5 ביוני 2022
  34. ^ לילך שובל, החובלת המצטיינת הראשונה בצה"ל, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2012
  35. ^ אחיה ראב"ד, צפו: הפלגה עם המפקדת הראשונה על כלי שיט קרבי, באתר ynet, 17 באוקטובר 2015
  36. ^   קורין אלבז־אלוש, הו רב חובלת, באתר "ידיעות אחרונות", 26 בספטמבר 2018
  37. ^ חנן גרינווד, "לא שוברת תקרת זכוכית": המפקדת הראשונה על יחידת סנפיר, באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2021
  38. ^ אור הלר, ‏עתירה נגד אי השוויון בשירות לחימה בשריון, באתר "IsraelDefense‏", 10 בספטמבר 2019
  39. ^ מפקדות טנק עתרו לבג"ץ: "גייסו נשים לשריון", באתר ישראל היום, 2 בינואר 2020
  40. ^ בג"ץ 5923/19 אור אברמסון ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־3 בפברואר 2020
  41. ^ 1 2 אור הלר, ‏הרמטכ"ל כוכבי הכריע: יקודם שילוב נשים בשריון, באתר "IsraelDefense‏", 5 בינואר 2020
  42. ^ הנתונים נחשפים: יכולות הלוחמות בשריון היו דומות ליכולות הלוחמים, באתר גל"צ
  43. ^ רועי שרון, בפעם הראשונה: בגבול מצרים יוצב טנק שבו נשים לוחמות - ומפקדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 ביוני 2021
  44. ^ מיכל פעילן, ‏4 צעירות בעתירה לבג"ץ: פתחו את המיונים לסיירות גם לנשים, באתר ‏מאקו‏, 20 במאי 2020
  45. ^ בג"ץ 3227/20 מיקה קליגר ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־24 באפריל 2023
  46. ^   מייא הררי, אלו תפקידי הלחימה הנוספים בהם ישולבו נשים, באתר צה"ל, 7 ביוני 2022
  47. ^ מערכת פז, ‏מחזור גיוס מרץ-אפריל 2023 יצא לדרך: לראשונה לוחמות התגייסו ליחידת יהל"ם, באתר ‏מאקו‏, 20 במרץ 2023
  48. ^ N12 - מהפכה בצה"ל: נשים יוכלו להתגייס לסיירת מטכ"ל, באתר N12, ‏2023-09-19
  49. ^ אפרת כהן, ‏בעקבות מחקר ענק: הקלות ללוחמות, באתר "IsraelDefense"‏, 9 באוגוסט 2011
  50. ^ מתן חצרוני, ‏טירוניות קרביות נפצעות פי 2 מטירונים קרביים, באתר ‏מאקו‏, 30 ביולי 2015
  51. ^ עמוס הראל, הרמטכ"ל הנכנס חלוץ מינה את תת-אלוף מירי רגב לדוברת צה"ל, באתר הארץ, 3 ביוני 2005
  52. ^ תא"ל איילה חכים מונתה למפקדת לוט"ם, באתר דובר צה"ל, 8 בפברואר 2010
  53. ^ הצנזורית הראשית קיבלה תת-אלוף, IsraelDefense,‏ 4 באוקטובר 2011
  54. ^ שירות הנשים בצה“ל - כל הנתונים, רותם פסו, אתר צה"ל, 8 במרץ 2013
  55. ^ לילך שובל, מסתערות קדימה: יותר נשים בפיקוד צה"ל, באתר ישראל היום
  56. ^ אמיר בוחבוט‏, שיא נשים בתפקיד אל"מ: קצינה בכירה שלישית ביחידת העילית של אמ"ן, באתר וואלה!‏, 17 בינואר 2022
  57. ^ אור הלר, אלופה חדשה בצה"ל: אורנה ברביבאי מונתה לתפקיד ראש אכ"א, באתר של "רשת 13", 23 ביוני 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  58. ^ האלופה השלישית בתולדות צה"ל: אורלי מרקמן נבחרה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים, באתר ערוץ 7
  59. ^ יואב זיתון, לראשונה: אישה תעמוד בראש טייסת תעופה, באתר ynet, 16 בינואר 2018
  60. ^ אלישע בן קימון, מפקדת ראשונה לטייסת טיסה: "חיכינו לך 71 שנה", באתר ynet, 25 בספטמבר 2019
  61. ^ שי לוי, ‏מג"דית התקשוב הראשונה מול סוריה: "חשוב להראות נשים עוצמתיות", באתר ‏מאקו‏, 8 במרץ 2021
  62. ^ לילך שובל, היסטוריה בצה"ל: אל"מ רעות רטיג-וייס תהיה המח"טית הראשונה, באתר ישראל היום, 16 ביוני 2022
  63. ^ זיתון, יואב (2022-06-16). "לראשונה בצה"ל: אישה תפקד על חטיבה קרבית". Ynet. נבדק ב-2022-06-17.
  64. ^ לילך שובל, לראשונה: אישה מונתה למפקדת גדוד במערך ההגנה האווירית, באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2021
  65. ^ יואב זיתון, לראשונה: מפקדת טייסת בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, באתר ynet, 25 בנובמבר 2021
  66. ^ מפקדת גדוד ראשונה בחטיבת החילוץ וההדרכה, באתר ערוץ 7, 30 בדצמבר 2021
  67. ^ יואב זיתון, אחריה: הלוחמת שהסתערה על מחבלים תהפוך למג"ד הראשונה של גדוד חי"ר, באתר ynet, 30 בדצמבר 2021
  68. ^ סהר אלמוג, "למעלה מאלף מהמילואימניקים הפעילים: מעל גיל 60", במחנה, 2 במאי 2013
  69. ^ 1 2   "אנשים עם ברק בעיניים, הזדהות ומחויבות", באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2022
  70. ^ בקשת חופש מידע בנושא משרתות מילואים בצה"ל, 2021
  71. ^ הודעת צה"ל ביום ההוקרה למערך המילואים 2019(הקישור אינו פעיל)
  72. ^ מסמך "התפיסה המגדרית" בוטל, באתר ערוץ 7
  73. ^ עידית שפרן גיטלמן, ‏שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי, פרלמנט ‏81, 16 באפריל 2018
  74. ^ WOMEN IN GROUND CLOSE COMBAT (עמ' : נספח C)
  75. ^ פרופסור אליעזר שבייד, ‏"למען השוויון: הותירו את הנשים מחוץ לטנק", השילוח, 5, יולי 2017
  76. ^ ד"ר עופר קצ'רגין, גיוס נשים לשירות קרבי – על 'הברית הבלתי קדושה' של פמיניסטיות ושמרנים, באתר ערוץ 7, ‏16.04.21
  77. ^ בג"ץ 3227/20, בג"ץ 3227/20, באתר שדולת הנשים בישראל, ‏09.11.2020
  78. ^ מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, גיליון 36: נשים - הפוטנציאל המערכתי, באתר מרכז דדו, ‏ינואר 2022
  79. ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
    בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949
  80. ^ חוק נגד ... 5000 משתמטות, מעריב, 27 בפברואר 1952
  81. ^ צו בדבר התייצבות נשים לרשום לבדיקה רפואית ולשרות סדיר, חרות, 4 ביולי 1952
  82. ^ יוסף צוריאל, כמה ימים - יום כיפור?, מעריב, 4 בינואר 1967
  83. ^ בג"ץ 456/71 שרה ברזני נ' שר הביטחון ואח', פ"ד כו(2), 543.
  84. ^ בג"ץ נענה לבקשת צעירה דתיה לשחררה מגיוס לצה"ל, דבר, 18 ביוני 1973
  85. ^ שלמה לורינץ, אגודת ישראל השתלטה על הכנסת?, מעריב, 13 באפריל 1978
    פשר הפשרה, מעריב, 1 באוגוסט 1978
  86. ^ גדולי התורה שוכנעו: 95% מהנשים שירצו יוכלו להשתחרר לפי החוק החדש, מעריב, 12 ביולי 1978
  87. ^ דיון סוער על התקנות לשינוי הליך ביטול הפטור מטעמי הכרה דתית, 16 בינואר 2018, אתר הכנסת
  88. ^ בג"ץ 9202/18 חדו"ש - לחופש דת ושוויון נ' שר הבטחון, ניתן ב־4 בספטמבר 2019
  89. ^ 1 2 גיוס נשים - הרבנות הראשית (מאמר) – שיעורי הרב שלמה אבינר, באתר shlomo-aviner.net
  90. ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - פרוטוקולים מישיבות המועצה המורחבת של הרבנות והחלטותיה בנושאים שונים (עמ' 14), באתר www.archives.gov.il
  91. ^ 1 2 3 4 שירות משמעותי לנשים בשירות לאומי ובצה"ל – חוות דעת רבני בית הלל, באתר בית הלל - הנהגה רבנית קשובה
  92. ^ יונתן אוריך, מסמך: הרבנות הראשית לא התנגדה לגיוס בנות, באתר nrg‏, 16 בינואר 2014
  93. ^ מכתב מיום ט"ז בטבת תשמ"ב 11/1/1982
    גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016
  94. ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בריאיון ל'הארץ' לפני 40 שנה: "אני נגד גיוס בנות לצה"ל", באתר חרדים10
  95. ^ הרב אוהד טהר-לב, האם מותר לבת דתית לשרת בחיל המודיעין, באתר בית הלל
  96. ^ הרב שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017; הרב יועזר אריאל, ‏גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014; דניאל סגרון, ‏גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2017
  97. ^ 1 2 3 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014.
  98. ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016; נטעאל בנדל, ‏רב העיר עפולה: "אין שום בעיה שבנות דתיות יתגייסו לצה"ל", באתר כיפה, 26 בינואר, 2014; עדו בן פורת, "מסע תעמולה מעצבן למדי", באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2017
  99. ^ 1 2 נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
  100. ^ ענבר טויזר, ‏מיוחד: הנשים החרדיות שהצטרפו ליחידה מודיעינית בחיל האוויר מדברות, באתר ‏מאקו‏, 8 באפריל 2021
  101. ^ יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי - עיון בהלכה, הקיבוץ הדתי
  102. ^ יפעת סלע, בנות דתיות בהחלט יכולות לשרת בצה”ל, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏25 באוגוסט 2009
  103. ^ שלמה פיוטרקובסקי, תנועת נאמני תורה ועבודה: בעד גיוס בנות, באתר ערוץ 7, ‏16 בדצמבר 2013
  104. ^ 2015: שיא במספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצה"ל, אתר מאקו, 14 בדצמבר 2015
  105. ^ קלמן ליבסקינד, ‏כך חגג צה"ל גידול מטאורי שלא היה במספר הדתיות המתגייסות, באתר מעריב אונליין, 2 בינואר 2018
  106. ^ עדו אבגר, ‏נתונים על גיוס דתיות לצה”ל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2017
    חגית רוזנבאום, "הרבה דמעות נשפכו על שולחן הוועדה", באתר ערוץ 7, ח' בכסלו תשע"ח, 23 בנובמבר 2017, מתוך בשבע גליון 770
  107. ^ ערוץ 20 (2015-05-10). "הדרוזים והמדינה". Ynet. נבדק ב-2022-09-22.
  108. ^ ליאב אורגד, המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחו, ‏תשס"ז
  109. ^ מריה רבנינוביץ, שילוב בני העדה הדרוזית בצה"ל והשתלבותם בשוק העבודה, באתר הכנסת - מרכז המידע והמחקר, ‏2008 ביולי 28
  110. ^ מיכה נוי, נתונים על מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי, ‏7 בפברואר 2022
  111. ^ ד"ר הני זובידה מארח את אימאן ספדיאתר=הכנסת, ‏3 בנובמבר 2011
  112. ^   יגיל לוי, "על ביטחון וחוסר ביטחון": עלייתו של הפמיניזם המיליטריסטי בישראל, באתר הארץ, 19 במאי 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירות_נשים_בצה%22ל&oldid=37136011"