שיש קולר
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יחצ. | |
ג'יי ("שיש") קולר (נולד ב־11 באוקטובר 1939) הוא שחקן, אמרגן, מרצה, מבקר ומפיץ קולנוע ישראלי. כשחקן השתתף בעשרות סרטים ישראליים ובינלאומיים וכן בסדרות טלוויזיה. הפיץ בבתי הקולנוע את הסרט "שתי אצבעות מצידון" (1986), שהפך לאחד הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי וזכה לפרסום בינלאומי, אחרי ששובץ בידי קולר בתוכנית הרשמית של פסטיבל הסרטים בקאן.
לידה |
11 באוקטובר 1939 (בן 85) פתח תקווה, ישראל |
---|---|
שם לידה | ג'יי קולר |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-1951 |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהקריירת משחק
עריכהקולר החל את דרכו כשחקן בתיאטרון ילדים "במתנו" (מחלקת הילדים של תיאטרון הפועלים "אהל"), שם השתתף בין היתר בתפקידים מרכזיים ב-"בן המלך והעני" (על פי מארק טוויין), "עוץ העצלן", "שלגייה ושבעת הגמדים" (בתפקיד המכשפה) ובהצגות המבוססות על ספריו של יגאל מוסינזון "חסמב״ה" בהן גילם את דמותו של גיבור החבורה ירון זהבי.
קולר למד באולפן "הבימה". בין היתר למד תנועה ומחול אצל רחל נדב ונירה פז, משחק אצל משה הלוי, פיתוח קול אצל לולה שניצר ותולדות התיאטרון אצל המרצה דב בר מלכין.
בגיל 12 שימש כעוזרו של השחקן והבמאי יצחק ברקת, איש "הבמה" כשהעלה הצגות לסוף שנות הלימודים[1].
בלהקת הגדנ״ע השתתף בהצגת ״הם יגיעו מחר״ מאת נתן שחם ובתיאטרון הנוער ״קלעים״, השתתף בהצגת ״כריסטופר קולומבוס״ מאת לופה דה וגה וב-״אהל הדוד תום״ לצידם של עודד קוטלר, גילה אלמגור, אלכס פלג ואחרים.
בהמשך השתתף במעל ל-50 סרטים בארץ ובעולם, בין המוכרים שבהם ניתן למנות את "סוף המשחק" (1996)[2], "קשר האורניום" (1978)[3] ו-"נערת הפרברים" (1979). בין הבמאים הבינלאומיים איתם עבד כשחקן ניתן למנות את מיכאליס קאקויאניס (אנ')[4], ריצ׳ארד פליישר (אנ')[5], קן ראסל (אנ')[6], פיטר קולינסון (אנ')[7] ועוד.
כמו כן, השתתף בהתנדבות במספר רב של סרטי סטודנטים.
כמפיק וכמפיץ
עריכהבמשך קרוב ל-12 שנה, קולר עבד כמשווק וכיחצ"ן עבור חברת "גלובוס גרופ" שהייתה בבעלותם של המפיק מנחם גולן ובן דודו המפיק יורם גלובוס, עבורם תרגם והמציא עשרות שמות עבריים לסרטים זרים. קולר המציא את השם לסדרת הסרטים "אסקימו לימון"[דרוש מקור][1] (1978-2001) בבימויו של בועז דוידזון. ניהל את היח״ץ של הזמר יהורם גאון, יוסי בנאי, אילי גורליצקי, יהודה ברקן, זאב רווח ורבים אחרים. היה שותף בהפצת מספר סרטים, ובמסגרת זו ״גילה״, הפיץ והמציא את שם הסרט "שתי אצבעות מצידון" (1986) (שיועד במקור להקרנות פנים צה״ליות). את זכויות הסרט קולר רכש מדובר צה"ל, בהפצתו הפך הסרט לאחד מחמשת הסרטים הנצפים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. הסרט נבחר רשמית להקרנה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקאן, כ-920,000 צפו בסרט בבתי הקולנוע בישראל. קולר הוא בעל הזכויות הבלעדי של מספר סרטים ישראלים, ביניהם "חגיגה לעיניים" (1975) ו-"הזמנה לרצח" (1973) של הבמאי אסי דיין, "אדמה חמה" (1984) בבימוי סרג׳ אנקרי, "אסירי החופש" (1968) בבימויו של יונה זרצקי ועוד.
קולר מחזיק (עם משה אדרי ודודי זילבר) בבלעדיות בזכויות ההסרטה של יצירת המופת "העבד" מאת חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס-זינגר.
בעל זכויות ההסרטה הבלעדיות של ״מושל יריחו״, מחזה מאת יוסף מונדי.
פעילות נוספת בתחום
עריכהבנוסף לפעילותו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, קולר פעל גם כעיתונאי וכמבקר קולנוע ותיאטרון במספר שבועונים ועיתונים, ביניהם "העולם הזה", "עולם הקולנוע", "קולנוע", "עולם האישה"[9], "מעריב", "פוסט ישראל", "פרימדונה"[10] ועוד.
היה מספר פעמים מאלופי הארץ בתחרויות ידע שונות בתולדות הקולנוע מטעם "התאחדות ענף הקולנוע"[11] ותוכניות רדיו שונות.
מרצה לתולדות הקולנוע בקיבוצים, בבתי ספר ובמוסדות שונים ברחבי הארץ. כאחד מכוכבי תוכנית הרדיו ״קול ישראל לנוער״ השתתף בתפקידים ראשיים בתסכיתי רדיו רבים ובין היתר גילם את אוברון גיבור ״חלום ליל קיץ״ של וויליאם שייקספיר.
קולר הקים את "אקרן", אשר היה הסינמטק הראשון לסרטי איכות בישראל שפעל מספר שנים בתל אביב עד לסגירתו במלחמת ששת הימים.
שימש כדובר וכיחצ״ן של חברת המחשבים ״קונטרול דאטה״, ישראל. כמו כן ניהל את היח״צ של תיאטרון החאן הירושלמי, תיאטרון מחול ״ענבל״ ואף של תיאטרון היידיש של שמעון דז׳יגאן.
הוגה וממקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה ומקים איגוד הבמאים יחד עם דן וולמן ואחרים.
קולר כתב, הפיק וביים סרט קצר באורך 27 דקות בשם "פיל ברחובות"[12], שייצג את ישראל באופן רשמי בשנת 1970 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה שצולם על ידי זוכה פרס ישראל לקולנוע דוד גורפינקל. את המוזיקה המקורית הלחין חתן פרס א.מ.ת. נעם שריף. את הסרט ערך דב הניג (היה מועמד לפרס האוסקר על הסרט ״הנמלט״).
לפני כ-15 ייסד ומנהל "פרלמנט" הפועל מדי יום באחד מבתי הקפה במתחם בזל בתל אביב ובו כ-30 חברים ביניהם מרצים, אמנים, פרופסורים, עורכי דין, רופאים, אדריכלים, אנשי רוח וחברה.
שימש כשופט במספר פסטיבלי קולנוע בינלאומיים.
שימש כסוכן אישי של שחקנית הקולנוע דליה לביא ואמן הפנטומימה קלוד קיפניס איתו הפיק בשנת 1962 את הצגת ״אנשים וחלומות״ שעמו ועם הזמרת נחמה הנדל יצא כנציג ישראל לפסטיבל הנוער בהלסינקי, בירת פינלנד.
סייע לארנון מילצ'ן בראשית דרכו כמפיק סרטים וכן ליזם הישראלי-קנדי סם דובינר כשהפיק סרט עלילתי על-אודות פסלי ה-"אמלאש" העתיקים שברשותו. קולר הצליח בזכות קשריו לשבץ את הסרט בשני פסטיבלי קולנוע בינלאומיים: פסטיבל קאן ופסטיבל ברלין. בשנת 1970 טיפל בפסטיבל קאן בסרט ״התמהוני״ של דן וולמן שהשתתף בתחרות הרשמית.
ייסד וניהל תיאטרון ילדים בשם "צברון", לו כתב מספר מחזות בפסיבדונים גילה זוהר.
כתב מחזה מוזיקלי על פי יצירתו של ג'ונתן סוויפט "גוליבר בארץ הענקים" (את הפזמונים חיבר דן אלמגור) בבימויו של מנחם גולן בתיאטרון הנוער שלו "תילון".
קישר בין משקיעים למפיקים, יזם ועמד מאחורי הפקות של מספר סרטים ביניהם: "השיבה מהודו" (2002) שביים מנחם גולן,[דרוש מקור] ו"אמי הגנרלית" (1979) שביים יואל זילבר.
קולר רקם ויזם שיתוף פעולה עסקי בין המפיץ משה אדרי למפיקים דוד זילבר ומיקי רבינוביץ'.[דרוש מקור]
ניהל חוגים דרמטיים בבתי ספר ברחבי הארץ וביים בהם הצגות לסיום השנה.
יוזם הקמת פרס קולנועי חדש: "פרס שיש קולר למצוינות בקולנוע ובטלוויזיה". נשיאת הפרס היא כלת פרס ישראל, השחקנית גילה אלמגור.
פילמוגרפיה
עריכהסרט | שנה | תפקיד |
---|---|---|
הבוגד | 1960 | בתפקיד חייל לצידו של אריק איינשטיין
בסרט קצר בבימויו של יואל זילברג ששולב בהצגת תיאטרון "אהל" |
טוביה ושבע בנותיו | 1968 | יחצ"ן |
מרגו שלי | 1969 | יחצ״ן |
לופו | 1970 | יחצ"ן |
תיק ירושלים | 1972 | עוזר למפיק רם בן אפרים |
הטרמפיסט | 1972 | ממציא שם הסרט ויחצ״ן |
חכם גמליאל | 1973 | משווק בינלאומי ויחצ״ן |
The Story of Jacob and Joseph | 1974 | יועצו של פרעה |
הדיבר ה-11 | 1975 | בלש |
לופו בניו-יורק | 1976 | יחצ"ן |
משפחת צנעני | 1976 | יחצ"ן |
מזימות בירושלים | 1976 | בעל בית מרחץ טורקי בו מתבצע רצח |
יופי של צרות! | 1976 | חיליק (לקוח קירח במספרה) |
ונדטה | 1977 | כרוצח מקסיקני במערבון לצידם של ג׳ים בראון ולי ואן-קליף |
חמש מאות אלף שחור | 1977 | עורך הדין של עולם הפשע הישראלי |
מבצע יונתן | 1977 | מנהל יחסי ציבור |
רשות נחיתה | 1977 | דובהל'ה, איש משרד החוץ |
בדרנית בחצות | 1977 | צבעי |
ישראלים מצחיקים | 1978 | יחצ״ן |
נערת הפרברים | 1979 | רופא ה-"גואל" את כוכבת הסרט עפרה חזה מעיוורונה |
אימי הגנרלית | 1979 | יחצ״ן |
נישואין נוסח תל אביב | 1979 | מחלקת חיסול חשבונות |
אשנטי | 1979 | סוחר עבדים |
מעגלים של שישבת | 1980 | אמרגן |
שגעון של אבא | 1981 | ע. במאי |
שפשוף נעים (אסקימו לימון 3) | 1981 | ע. במאי שני |
העיט | 1981 | עורך דין |
שתי אצבעות מצידון | 1986 | מפיץ |
מנת יתר | 1993 | הרצל, סוחר סמים |
אחרי החגים | 1994 | יחצ"ן |
המונה דופק | 1995 | עורך דין לצידה של ״השופטת״: חנה מרון |
מי האבא? | 1996 | מפיץ הסרט. וכשחקן: בתפקיד נציג ההוצאה לפועל |
סוף המשחק | 1996 | קונדוקטור ברכבת |
Mindbender (אנ') | 1996 | רוצח |
סופר בוי | 1998 | מנהל בי"ח |
אביב | 1998 | יחיאל (מוכר פרחים) |
תסתכל לי בעיניים | 1999 | שופט |
דום לב (סדרת טלוויזיה) | 2001 | רופא |
אינג׳יל | 2001 | סוהר |
שלווה | 2004 | פציינט |
תגובה מאוחרת | 2004 | שרגא |
זינזאנה (סדרת טלוויזיה) | 2000-2005 | תת-גונדר יואב לרר (מפקד בתי הכלא בישראל) |
דיסטורשן | 2005 | זקן בהצגה |
מחילות | 2006 | מאושפז |
מכתבים לאמריקה | 2006 | פועל בדפוס |
מעורב ירושלמי (סדרה) | 2009 | שכן אלים |
לחיות מחדש | 2009 | מעפיל על הספינה |
דאוס (סדרה) | 2010 | עבריין |
עוד אני הולך | 2010 | משכונאי |
זוהי סדום | 2010 | מהמר |
הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן | 2011 | בעל אולפן ציוד |
ג׳נקשן 48 | 2016 | סבא מזוקן |
יוני 0 | 2022 | מוכר קפה |
גלריית צילומים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דודי פטימר, "מגיל 3 אני בעסק": איש הקולנוע שיש קולר חוזר לסרטים הגדולים בהם לקח חלק, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2023
- ^ Sof Hamis'chak, נבדק ב-2022-07-26
- ^ Agenten kennen keine Tränen, 1978-08-10, נבדק ב-2022-07-26
- ^ The Story of Jacob and Joseph, 1974-04-07, נבדק ב-2022-07-26
- ^ Ashanti, 1979-04-06, נבדק ב-2022-07-26
- ^ Mindbender, 1996-10-02, נבדק ב-2022-07-26
- ^ The Sell Out, נבדק ב-2022-07-26
- ^ שיש קולר עם ולריה ברונו, נבדק ב-2022-07-31
- ^ עולם האשה מגזין חודשי - כמהזה, באתר www.kamaze.co.il
- ^ מגזין פרימדונה – אופנה, לייף סטייל ותרבות
- ^ התאחדות ענף הקולנוע, באתר bizisrael, 2020-11-19
- ^ עדה לוצ'אני, פיל ברחובות, מעריב, 20 באוגוסט 1970