ויקיפדיה

ארנון מילצ'ן

מפיק קולנוע ואיש עסקים ישראלי

ארנון מילצ'ן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, הנחשב לאחד המפיקים הבולטים בהוליווד. נכון לשנת 2023 הונו מוערך לפי העיתון הכלכלי TheMarker בכ-3.4 מיליארד דולר[2]. חלק מהסרטים שהפיק זכו בפרסי אוסקר ושניים מהם, "12 שנים של עבדות" ו"בירדמן", זכו בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. הפיק סרטים מצליחים רבים אחרים, בהם: "מועדון קרב", "דרדוויל", "אישה יפה", "המבול", "כמו יום ולילה", "סודות אל איי", "דיזנגוף 99" ו"האיש שנולד מחדש".

ארנון מילצ'ן
מילצ'ן ב-1994
מילצ'ן ב-1994
לידה 6 בדצמבר 1944 (בן 80)
רחובות, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, מונקו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1965
מקום לימודים בית הספר לכלכלה של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות

"12 שנים של עבדות" – מפיק (זכה בשלושה פרסי אוסקר)

"האיש שנולד מחדש" – מפיק (זכה בשלושה פרסי אוסקר)[1]
בן או בת זוג אמנדה קוצר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אלכסנדרה מילצ'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס מרי פיקפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מילצ'ן עם ברברה סטרייסנד ב-1984

מילצ'ן שימש סוכן רכש של הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), וסייע ברכישת ציוד עבור תוכנית הגרעין של ישראל[3].

ביוגרפיה

עריכה

רקע משפחתי

עריכה

מילצ'ן נולד ברחובות, הוא דור שמיני בארץ מצד אמו שושנה (לבית גבריאלי). סבו חיים אליעזר מילצ'ן נולד בפולין ועלה כנער לארץ ישראל בשנת 1894[4], עבד כפועל בכרמי נס ציונה ומזכרת בתיה (עקרון), חלה במלריה וחזר לפולין. כעבור 4 שנים חזר לארץ ישראל ועם כספים שקיבל בפולין מאביו (שהיה בעל אחוזה) רכש קרקע ברחובות, עליה נטע כרם ופרדס. הוא היה גם עסקן ואיש ציבור, ממקימי אגודת הכורמים[5]. מאחר שההכנסה מחקלאות לא הספיקה לפרנסת המשפחה, החליט לפנות גם למסחר. הוא קיבל את זכויות השיווק של ינות "כרמל מזרחי" ו"בירה נשר" ברחובות והסביבה, פתח תחנת דלק של חברת "סוקוני ואקום" ( לימים חברת ״סונול") וקיבל זיכיון לשיווק מוצרי תאגיד הכימיקלים הבריטי אימפריאל כימיקל אינדסטריז (ICI - Imperial Chemical Industries). הוא שיתף את בניו בעסקיו שפעלו תחת השם "ח.א. מילצ'ן ובניו"[6]. עסקי יבוא ושיווק הכימיקלים פעלו אחר כך בשם חברת "האחים מילצ'ן", שהוקמה בשנת 1950 ועסקה בשיווק חומרי הדברה ודשנים לחקלאות[7].

האחים הפרידו את עסקיהם ואביו, דב מילצ'ן, קיבל את מלוא הבעלות על חברת "האחים מילצ'ן", שאותה ניהל ממשרדים במרכז המסחרי בתל אביב. ארנון מילצ'ן גדל בצפון תל אביב ביסודי למד בבית הספר דובנוב ובתיכון נשלח ללמוד בפנימייה באנגליה[8]. אחר כך נשאר באנגליה ולמד לתואר ראשון בבית הספר לכלכלה של לונדון ואחר כך באוניברסיטת ז'נבה[9]. כך שמגיל צעיר רכש שליטה באנגלית וצרפתית ברמה גבוהה[10]. מילצ'ן לא שירת בצה"ל[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

למילצ'ן אחות אחת, דליה מילצ'ן. דודו עזריקם מילצ'ן היה יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל[11].

תחילת הדרך

עריכה

כשהיה בן 21 נפטר אביו דב מילצ'ן[12], ומילצ'ן ירש את חברת "האחים מילצ'ן". מילצ'ן הגדיל במהירות את תחומי פעילותה. הוא קיבל את הזיכיון ליבוא לישראל את מוצרי תאגיד הכימיקלים האמריקאי דופונט[13], החל לשווק חומרי הדברה תוצרת ישראל בעולם[14]. הוא החל גם לפעול מחוץ לישראל באירופה, טורקיה ואיראן[10], שם שיווק וסחר בכימיקלים ותרופות[15]. בהמשך החל לפעול כסוחר ומתווך בעסקאות נשק בהם ייצג חברות מארצות הברית וצרפת בישראל. לצורך כך גייס את אלוף שלמה להט כמנהל פעילות זו, ואחר כך את תא"ל חיים ירון[16]. ב-1975 פרצה שערורייה כאשר נחשף שהיה אמור לקבל עמלה של 175,000 דולר מחברת "ריית'יאון", על עסקת מכירת טילי קרקע-אוויר מדגם "MIM-23 הוק" לחיל האוויר[17], והוא הודיע שהוא מוותר על התשלום[18]. בהמשך עסק גם בייצוא נשק למדינות מזרח אירופה[19].

בשנת 1976 היקף עסקיו באיראן, נחשף בעקבות תביעה משפטית שהוגשה נגדו על ידי שותפיו במדינה ונטען כי חלק גדול מהרווחים מעמלות אינו מעביר לישראל, במטרה להימנע מתשלום מס הכנסה[15][20].

בשנת 1977 העריך המגזין "וראייטי" את הונו של מילצ'ן בכ-200 מיליון דולר[21].

סוכן הלשכה לקשרי מדע (לק"ם)

עריכה

בספר "סודות – סיפור חייו של ארנון מילצ'ן סוכן חשאי שהפך לאיל הון הוליוודי"[22], שיצא בשנת 2011 טוענים כותביו, מאיר דורון וג'וזף גלמן, שמילצ'ן היה שנים רבות סוכן של הלק"ם, והשתתף ברכש ובמימון רכיבים לתוכנית הגרעין הישראלית. על פי הספר, שמעון פרס הוא זה שגייס אותו ללק"ם והמפעיל שלו היה בנימין בלומברג[23][24]. בספרם של יוסי מלמן ודן רביב "מלחמות הצללים – המוסד וקהילות המודיעין" שיצא ב-2011, מוזכר מילצ'ן כשותף בלשכה לקשרי מדע, וכאחד מסוחרי הנשק הכי גדולים בשירותה[23].

בסוף שנות ה-70 התפרסמו ידיעות בעיתונות העולם שמילצ'ן, בשליחות מדינת ישראל, השתתף בפעילות שנועדה לעזור למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, על ידי יצירת תדמית חיובית למשטר[25][26]. בריאיון לאילנה דיין בתוכנית עובדה בנובמבר 2013, אישר מילצ'ן את פעילותו כסוכן לק"ם. מילצ'ן אף הודה בתוכנית כי השתתף בפעילות למען משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בתמורה לאספקת אורניום לישראל[27][28][29]. הפרשה קיבלה את הכינוי "מאלדרגייט".

בשנת 1985 הסתבך מילצ'ן בפרשה נוספת, בעקבות פעילותו בלק"ם. חקירה של ה-FBI נגד חברת "מילקו" של מילצ'ן ומנהלה, ריצ'רד סמייט, חשפה שהחל מ-1979 הבריחה החברה 800 מתגים אלקטרוניים, שיכולים לשמש את תעשיית הרפואה, אבל גם להרכבת מרעומים בפצצות גרעיניות[30]. השבועון האמריקאי "ניוזוויק", פרסם את פרטי הפרשה וחשף את מעורבותו של מילצ׳ן[30]. ריצ'רד סמייט, ששוחרר בערבות, ברח מארצות הברית לאירופה והוכרז כעבריין נמלט. ב-2001 הגיע להסכם עם רשויות החוק בארצות הברית, חזר למדינה והגיע עמן לעסקת טיעון בה נגזר עליו ב-2002 עונש קל, 40 חודשי מאסר וקנס של 20 אלף דולר. גם מילצ'ן נחקר בפרשה, אך בסופו של דבר התיק נסגר ולא הוגש נגדו כתב אישום[31]. בעקבות פרסום הספר על חייו ב-2011, בו נחשף כי עבד עבור הלק"ם והראיון לתוכנית “עובדה” הרשויות בארצות הברית החליטו לחדש את אשרת השהייה שלו רק לשנה, ולא לעשר שנים כפי שהיה בפעמים קודמות שקיבל ויזה[32].

השתלבות בתעשיית הקולנוע

עריכה

מילצ'ן החל לעסוק בהפקת סרטים לאחר שעבר לגור בפריז ב-1975. תחילה הפיק סרטי פרסומת ואחר כך סרטים באורך מלא בצרפת ואנגליה, ובהמשך גם בארצות הברית[33][21]. ב-1979 הפיק בישראל את הסרט "דיזנגוף 99"[34]. בשנים 1979–1980 היה שותף להפקת סדרת הטלוויזיה "מצדה", שצולמה בישראל בתקציב של כ-25 מיליון דולר עבור רשת ABC[35]. ב-1982 גם הפיק מחזה שהעלה הבמאי רומן פולנסקי בפריז[36].

בתחילת שנות ה-80 החל להיות פעיל בהוליווד (אם כי המשיך להתגורר רוב הזמן בפריז)[37], והקים את חברת ההחזקות ריג'נסי אנטרפרייזס שתחתה הקים מספר חברות הפקה. תחילה טען שהעיסוק בקולנוע הוא תחביב ולא לצורך רווח כספי; ואכן בשנים הראשונות שלוש הפקות עתירות תקציב של מילצ'ן זכו להצלחה ביקורתית ואמנותית, אך נכשלו בקופות[10][38] – "מלך הקומדיה" (1982) קומדיה סאטירית שביים מרטין סקורסזה[39]; "היו זמנים באמריקה" (1984), סרט מאפיה באורך שלוש שעות שהיה סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי סרג'ו לאונה[40]; ו"ברזיל" (1985), סרט מדע בדיוני, אשר בוים על ידי טרי גיליאם[41]. בכל שלושת הסרטים כיכב השחקן רוברט דה נירו אתו התיידד ובמשך השנים ביקר דה-דה נירו בישראל פעמים רבות בהזמנת מילצ'ן[42]. בין השאר, ביולי 1993 הגיע להשתתף בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים[43]. וביוני 2013 הגיע במטרה להשתתף בוועידת הנשיא, לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס[44].

פריצת הדרך העסקית של מילצ'ן בתעשיית הקולנוע הייתה עם הסרט "אישה יפה". לאחר שהחתים את השחקן ריצ'רד גיר על חוזה לשני סרטים. הראשון שהופק (No Mercy), בו גילם גיר שוטר מושחת, נכשל בקופות ולא כיסה את עלות ההפקה. ומילצ׳ן נשאר עם שחקן לו שילם יותר ממיליון דולר מראש לעוד סרט, כאשר איש לא רצה להשקיע בסרט נוסף שלו. מילצ׳ן לא רצה לוותר על המקדמה ששילם ואשר חייבה אותו להפיק את הסרט השני בזמן קצוב, והחליט להפיק סרט זול יחסית. בתקציב קטן מ־10 מיליון דולר ונכנס להפקת "אשה יפה". בשלבי ההפקה הסופיים שכנעו איכות הסרט והכוכבת ג'וליה רוברטס את תאגיד וולט דיסני לרכוש 90% מהזכויות על הסרט, תמורת מימון ההפקה. הסרט הכנים תוך שנה 250 מיליון דולר, מזה חלקו של מילצ׳ן היה 25 מיליון דולר[10].

בתחילת שנות ה-90 עסקי הקולנוע של מילצ'ן זכו לקפיצת מדרגה נוספת. הוא מכר שני שלישי מ"ריג'נסי אנטרפרייזס" לתאגיד המדיה הצרפתי "קאנאל פלוס" וחברת התקשורת הענקית הגרמנית "סקיבה־דהייל"[45]; אחר כך חתם על עסקת שותפות עם תאגיד "טיים וורנר", לפיה תשקיע חברת "ריג'נסי" 600 מיליון דולר בהפקת 20 סרטים, ואילו טיים־וורנר תשקיע 300 מיליון דולר בהפצתם[10]. לצורך שותפות זה הקים חברה חדשה בשם "ניו ריג'נסי", אותה ניהל המפיק הישראלי דוד מטלון, מילצ'ן החזיק ב-58% מהבעלות שלה, ששאר שותפיו היו איל התקשורת האוסטרלי קרי פאקר שהחזיק 27%, תאגיד האלקטרוניקה הקוריאני "סאמסונג" שהחזיק 7.5% ו"ליאו קירש גרופ" מגרמניה שגם החזיק 7.5%. עד 1997 הפיקה השותפות עם "טיים וורנר" כ-50 סרטים, ביניהם שוברי קופות בולטים כמו: "עת להרוג", "הלקוח", "מצור ימי", "שחררו את ווילי", "היט" ואחרים[46]. בספטמבר 1997 נפסקה השותפות עם "טיים וורנר" ובמקומה חתם על הסכם עם תאגיד "ניוז קורפ" של איל התקשורת האוסטרלי רופרט מרדוק, תמורת השקעה של 200 מיליון דולר ב"ניו ריג'נסי"[47].

עסקים נוספים

עריכה

במשך השנים בהן פעל בתעשיית הקולנוע המשיך במקביל לנהל את עסקי חברת "אחים מילצ'ן", בתחום הכימיקלים ועסקים נוספים. בין השאר המשיך לשמש כנציג תאגיד הנשק "ריית'יאון" בישראל. במאי 1997 שילמה מדינת ישראל 1.23 מיליון דולר לחברת "אחים מילצ'ן", בעקבות הסכם פשרה בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. זאת בתביעה שהגישה החברה בגין עמלה על עסקה, בה רכשה ממשלת גרמניה במהלך מלחמת המפרץ בעבור מדינת ישראל סוללת טילי פטריוט מחברת "ריית'יאון"[48].

בנובמבר 1996 רכש תמורת 75 מיליון דולר 12.5% ממניות חברת "פומה", יצרנית בגדי ספורט מגרמניה[49]. בהמשך גדלו החזקותיו ל-39%, וב-2003 מכר את מניותיו בחברה תמורת 676 מיליון[50].

בשנת 2003 הקים מילצ'ן בשותפות עם נעים עבוד, איש עסקים ערבי-נוצרי מחיפה, את מפעל "מילפול" המייצר גלופות לבתי דפוס (שמו של המפעל משלב את השמות מילצ'ן ופוליפלקס, החברה שבבעלות עבוד). המפעל הוקם בעיר עכו לבקשת ראש הממשלה אריאל שרון, מאחר שהעיר סבלה אז מאחוזי אבטלה גבוהים[51].

ביולי 2004 רכש 50% מיבואנית הרכב חברת "מכשירי תנועה" תמורת 40 מיליון דולר מבעליה צבי נטע[52]. ארבע שנים אחר כך מכר את חלקו חזרה לצבי נטע, תמורת 80 מיליון דולר[53].

באפריל 2005 רכש 25% ממניות ערוץ עשר, באמצעות חברת "ניו ריג'נסי", תמורת 12 מיליון דולר[54]. במאי 2015, מכר את רוב מניותיו בערוץ 10 לאיל ההון לן בלווטניק[55]. אחר כך ביקש להשתלב בשותפות עם איש העסקים אודי אנג'ל בזכיינית ערוץ 2 רשת[56]. שבשלב הבא אמור היה להיות מיזוג עם הזכיינית המתחרה, קשת. בהקשר זה ערך כמה פגישות בהרכבים משתנים, שבהן השתתפו ראש הממשלה ושר התקשורת (באותה עת) בנימין נתניהו, מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל זאב פלדמן ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו. אחת הפגישות שבהן השתתף נתניהו נערכה בביתו של מילצ'ן[56].

בשנת 2007 רכש יחד עם קבוצת משקיעים בראשות ג'יימס פאקר את השליטה בחברת "מרידיאן אודיו" (אנ'), יצרנית בריטית של מוצרי וידאו ואודיו יוקרתיים[50]. באותה שנה גם רכש מקבוצת "אורתם סהר" 50% מחברת "אורתם-אנרגיה", אשר עסקה בפיתוח מיזמים בתחום האנרגיה הירוקה[57]. החברה הייתה שותפה בהקמת תחנת הכוח מעלה גלבוע בשיטת אנרגיה שאובה[58]. עם זאת ביולי 2008 מכר מילצ'ן ליוסי מימן את כל פעילות קבוצת "האחים מילצ'ן" בישראל למעט עסקי המדיה[59].

בפברואר 2012 דווח כי מילצ'ן מקים עם סוכנות ADD "חממת תוכן" המיועדת לקידום תכנים ישראליים בארצות הברית. בתקשורת דווח כי במסגרת ההסכם בין הצדדים, חברת ניו ריג'נסי של מילצ'ן תשקיע בפיתוח רעיונות שיוצרים ישראלים יציעו לסוכנות ADD[60].

שובו לישראל

עריכה

ב-2008 אושר תיקון מס' 168 לפקודת מס הכנסה, הפוטר עולים חדשים ותושבים חוזרים ממס הכנסה בישראל על הכנסותיהם מחוץ לישראל במשך 10 שנים מבואם לישראל. ב-13 באוקטובר 2009, בעקבות ההטבות במס המיועדות לעולים חדשים ולתושבים חוזרים אותן יזמה המדינה, הודיע מילצ'ן על חזרתו לישראל, בה הוא מחזיק בבתים בהרצליה פיתוח ובבית ינאי[61]. החוק זכה לכינוי "חוק מילצ'ן" לאחר חזרתו של מילצ'ן לישראל ב-2009[62]. בדו"ח מבקר המדינה מ-2013 נקבע שהחוק מעודד תושבים חוזרים אך פותח פתח להלבנת הון[63]. למרות רצון של משרד האוצר לשנות פטור זה, התיקון לחוק הוצא מספר פעמים מהצעת חוק ההסדרים ולא אושר.

בשנת 2013 בדק אצל נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד לגבי האפשרות להאריך את החוק לתקופה שמעבר לעשר שנים. לפיד לטענתו סירב ואמר שזה רעיון לא טוב; נתניהו ומילצ'ן פנו ללפיד וניסו לשנות את דעתו[64].

יחסיו עם בנימין נתניהו

עריכה
  ערך מורחב – תיק 1000

בדצמבר 2016 נחקר מילצ'ן על ידי המשטרה לגבי קשריו עם נתניהו. זמן קצר לאחר מכן עזב מילצ'ן את ישראל ומאז לא שב לבקר בה. ב-5 בינואר 2017 פורסם כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשוד בקבלת טובות הנאה ממילצ׳ן בדמות סיגרים ושמפניה בשווי מאות אלפי שקלים[65], כן פורסם במהלך החקירה כי ב-2004 נתן מילצ'ן לשרה נתניהו סט תכשיטים בשווי 8,600 דולר[66], אך נושא זה לא נכנס לכתב האישום בתיק. ב-13 בפברואר 2018 המליצה משטרת ישראל להעמיד לדין את מילצ'ן באשמת מתן שוחד ואת נתניהו באשמת לקיחת שוחד[67]. אולם היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין את נתניהו בעבירה של מרמה והפרת אמונים ולא להעמיד לדין את מילצ'ן[68].

בכתב האישום בתיק 1000 נטען שנתניהו סייע למילצ'ן במספר עניינים, למרות הקרבה ביניהם. עניינים אלו כוללים: שיחה עם יאיר לפיד לגבי הארכת תקופת הפטור ממס מעבר לעשר שנים[69], שיחה עם שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו ומזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ון קרי לגבי חידוש אשרת הכניסה שלו לארצות הברית שעוכב בגלל הפרסומים על כך שהיה סוכן הלק"ם. סייע למילצ'ן, באפשרות למיזוג זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת, בענייני רגולציה ואף קידם פגישות מקצועיות לצורך כך[70]. בנוסף סייע למיזם שקידם מילצ'ן בשיתוף איש העסקים ההודי ראטן טאטא, להקמת אזור סחר חופשי בשיתוף פעולה בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, בו הם תכננו להקים מפעל לייצור כלי רכב בעלות נמוכה[71].

ב-25 ביוני 2023 החלה עדותו של מילצ'ן במשפט נתניהו, שניתנה בברייטון שבאנגליה. עדותו הסתיימה ב-6 ביולי 2023. בעדותו אישר שנתניהו פעל עבורו בענייני הויזה, הרגולציה, הארכת הפטור ממס והמיזם עם קבוצת טאטא[72].

חיים אישיים

עריכה

מילצ'ן היה נשוי לבריג'יט ז'אנמר, דוגמנית ילידת צרפת אותה הכיר שהגיעה לעבוד בתצוגת אופנה בישראל ב-1966. הם נישאו שנה אחר כך, לאחר שהתגיירה[73]. לזוג נולדו שלושה ילדים: יריב[74], אלכסנדרה ואלינור. ב-1975 עבר עם משפחתו לגור באחוזה בפרברי פריז. בני הזוג התגרשו ב-1977[21], והוא נשאר לגור עם ילדיו באחוזה, אך לסירוגין גר בדירת גג בהרצליה[75]. אחר כך היה במערכת יחסים עם ברברה סטרייסנד[76].

מילצ'ן הוא חובב טניס[77], וב-1998 רכש את זכויות השידור של התאחדות טניס הנשים הבינלאומית[78]. כך הכיר את אשתו השנייה אמנדה קוצר[79], טניסאית דרום אפריקאית בעברה[80], שבשיאה המקצועי דורגה שלישית בדירוג העולמי. הם נישאו ב-2008 ולזוג שני ילדים משותפים, שמעון (על שמו של שמעון פרס) ואולימפיה[81]. ב-1991 פורסם בעיתון "חדשות" שיש לו בן נוסף, שנולד לאשה ממוצא סקנדינבי[10]. בעיתון "מעריב" פורסם שאמו של ילד זה הייתה העוזרת האישית שלו[81].

מילצ'ן מרבה לארגן כינוסי הזדהות ותמיכה בישראל בהשתתפות מיטב כוכבי הוליווד. היה ידיד אישי של שמעון פרס, ובצעירותו היה מעורב פוליטית במפלגת התנועה להתחדשות ממלכתית ואף סירב להצעה של משה דיין לרוץ במקום השלישי ברשימה בבחירות לכנסת העשירית ב-1981[82]. מילצ'ן ידוע במעורבותו הפוליטית ובקרבה לראשי המנהיגים בארץ ואף תיווך בניסיונות להקמת ממשלת אחדות בין ציפי לבני לנתניהו ב-2009 ובין יצחק הרצוג לנתניהו במאי 2016[83][84][85][86]. המשא ומתן להקמת ממשלת אחדות והתנעת התהליך המדיני לא צלח ואביגדור ליברמן מונה לשר הביטחון[87].

מילצ'ן מחזיק באוסף אמנות גדול. בדצמבר 1979 נגנבו ציורים מביתו – גניבת האמנות הגדולה ביותר שבוצעה בישראל. מביתו נגנבו יצירות מקוריות של פבלו פיקאסו, מאנה כץ, רנה מגריט, נחום גוטמן ונפתלי בזם[88][89]. אחד מהגנבים היה משה לוי, שבהמשך יתגלה כ"מזריק הנפט" שרצח את אשתו[90]. באפריל 2015 דירגה אותו רשת הטלוויזיה CNBC במקום השלישי ברשימת "אספני האמנות הגדולים ביותר של הוליווד", עם אוסף שמוערך בשווי של 600 מיליון דולר[91]. במסגרת הדלפת הענק, המכונה 'מסמכי פנדורה' נחשף כי הוא מחזיק בנכסים בשווי של כמעט חצי מיליארד דולר דרך מקלט מס באיי הבתולה, כולל חברות, אוסף אמנות ונדל"ן[92].

מאז 2017 גר מילצ'ן בממלכה המאוחדת, באחוזה במחוז סאסקס בדרום-מזרח אנגליה, מצפון לעיר ברייטון. שם השתלב בחיי הקהילה המקומית ואף תרם לבית ספר מקומי[93].

פילמוגרפיה נבחרת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: ארנון מילצ'ן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארנון מילצ'ן

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ציון נאנוס, ‏בדרך לאוסקר: הישראלי שעומד מאחורי הסרט המדובר של השנה, באתר ‏מאקו‏, 19 בינואר 2016
  2. ^ צבי בר-נר, המיליארדרים של ישראל, ארנון מילצ'ן: המפיק שהסתבך בסרט משל עצמו, באתר TheMarker‏, 7 ביוני 2023
  3. ^ יוסי ורטר, "מבצע מסכות פנים": פרקליטי נתניהו טוענים שמילצ'ן היה סייען של המוסד, באתר הארץ, 19 במרץ 2024;
    איתמר ב"ז, מה עומד מאחורי הטענה שמילצ'ן הוא נכס חשוב של המוסד? מתברר שלא הרבה, באתר העין השביעית, 19 במרץ 2024
  4. ^ לאבא היקר חיים אליעזר מילצ'ן - ברכותינו מקרב לב ביום 70 שנות עליתך ארצה, הַבֹּקֶר, 15 במאי 1964
  5. ^ לזכרו של חיים אליעזר מילצ'ן, הארץ, 24 בינואר 1965
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "חיים אליעזר מילצ'ן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2180
  7. ^ "הייבר־אכס" אושר להדברה בפרדסים, הארץ, 11 באפריל 1967
    חומר הדברה חדש יופעל נגד תולעת ה"פרודניה", מעריב, 4 בדצמבר 1967
    משרד החקלאות אישר שימוש בחומר הדברה חקלאי חדיש, הארץ, 4 בדצמבר 1967
  8. ^ נחום ברנע, הוארד יוז קטינא, דבר, 5 במאי 1978
  9. ^ יורחב המחקר במדע השימושי במפעלי אחים מילצ'ן - המחזור בשנת 1969 הגיע ל־20 מיליון ל"י, הארץ, 28 במאי 1970
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 יגאל לביב, מילצין עולה כיתה, חדשות, 24 במאי 1991
  11. ^ אבל בכדורגל הישראלי: עזריקם מילצ'ן נפטר, באתר ONE‏, 27 בינואר 2020
  12. ^ למשפחת מילצ'ן השכולה ולחברת האחים מילצ'ן בע"מ אתכם אנו באבלכם הכבד, הארץ, 1 ביולי 1966
  13. ^ דופונט מצוניינת בשוק הישראלי, הארץ, 16 ביוני 1966
  14. ^ חברות מודיעות - חומרי הדברה מייצור מקומי, הארץ, 18 בדצמבר 1966
  15. ^ 1 2 עמלה בלי עמל, "העולם הזה", גיליון 2005 מ-4 בפברואר 1976, עמוד 29
  16. ^ יעקב ארז, תא"ל ח. ירון היה "כוכב" מוכשר ויעיל בחיל האדר, מעריב, 23 באפריל 1975
  17. ^ זאב בליצר, חברת הטילים האמריקנית מאשרת: 175 אלף ד' ישולמו לאחים מילצ'ן כעמלה, על המשמר, 27 באוקטובר 1975
    לא אושר מתן עמלה לסוכן של ה"הוקים, מעריב, 26 באוקטובר 1975
  18. ^ נחום ברנע, דובר "רייתיאון" החלטנו לשלם עמלה לאחים מילצן, דבר, 27 באוקטובר 1975
  19. ^ אבי קרטין, הקשר המזרחי - כתבה רביעית בסידרה על סתר הנשק הישראלי, חדשות, 19 ביוני 1984
  20. ^ סוחרים מטהרן תובעים מיליון ורבע לירות מחברה בתל אביב, מעריב, 16 באוגוסט 1973
  21. ^ 1 2 3 סוכן הנשק מממן את הוליווד, "העולם הזה", גיליון 2079 מ-6 ביולי 1977, עמוד 33
  22. ^ הספר "סודות- סיפור חייו של ארנון מילצ'ן סוכן חשאי שהפך לאיל הון הוליוודי", באתר "סימניה"
  23. ^ 1 2 יוסי מלמן, ספר חדש: המפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן שימש סוחר נשק וסוכן של ישראל, באתר הארץ, 18 ביולי 2011
  24. ^ ynet, "המפיק ארנון מילצ'ן מימן קניית רכיבים לגרעין", באתר ynet, 18 ביולי 2011
  25. ^ יורם פרי, ישראל והקשר הדרום־אפריקאי, דבר, 21 בדצמבר 1978
  26. ^ תמר גולן, הכסף נועד לגייוס תמיכה של יהודי דרא"פ וישראל, מעריב, 8 באוגוסט 1979
  27. ^ אפרת לכטר, ‏מבצע הוליווד, באתר ‏מאקו‏, 20 בנובמבר 2013
  28. ^ מערכת "עובדה", ‏ארנון מילצ'ן מספר על הכל, באתר ‏מאקו‏, 24 באוקטובר 2017
  29. ^ תומר אביטל, יכול להיות ששכחתם כמה פרטים על ארנון מילצ'ן?, באתר הארץ, 19 בפברואר 2018
  30. ^ 1 2 ליאון הדר (וושינגטון), אבי קרטין, עתי"ם, משרד הביטחון: לא השתמשנו במתגים האמויקאים לנשק אטומי, חדשות, 13 במאי 1985
    ארנון מילצ'ן, יבואן שלטרים, חדשות, 24 במאי 1985
  31. ^ יוסי מלמן, דיסקרטי, באתר הארץ, 20 באפריל 2005
    דיסקרטי (המשך), באתר הארץ, 20 באפריל 2005
  32. ^ יוסי מלמן, ‏בן התפנוקים שמתח את סבלנות ארצות הברית - סיפורו של ארנון מילצ'ן, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2018
  33. ^ טלילה בן-זכאי, לא כל כך מסובך להפיק סרטים.... - ארנון מילצ'ן - תעשיין עושה קולנוע, מעריב, 18 בספטמבר 1977
  34. ^ מריוס טימן, תפסו את התלבושות, דבר, 24 בינואר 1979ושוב דיזנגוף, על המשמר, 21 בדצמבר 1978
  35. ^ גידי אורשר, הסתיימה הסרטת מצדה בישראל, מעריב, 28 בנובמבר 1979
  36. ^ תרזה איזנברג, אירוע ולא הצגה, דבר, 16 בפברואר 1982
  37. ^ חברים מספרים על מילצ'ן ומילצין מספר על עצמו, מעריב, 14 בפברואר 1992
  38. ^ ג. עיטור, שלושה סרטים שהפיק ארנון מילצ'ן נכללים ברשימת עשרים הסרטים הטובים ביותר של העשור, חדשות, 20 בפברואר 1990
  39. ^ רחל נאמן, ביקורת - דיוקנו של פסיכופאט כגיבור תרבות - "מלך הקומדיה", כותרת ראשית, 5 בינואר 1983
  40. ^ ליקי אגינסקי, בכורה - "היו זמנים באמריקה", חדשות, 30 בדצמבר 1984
  41. ^ תמי גלבץ, קולנוע - שפכים - "ברזיל", במאי: טרי גיליאם, מפיק: ארנון מילצין, שחקנים: ג'ונתן פרייס, רוברט דה־נירו, קתרין הלמונד, כל העיר, 22 בנובמבר 1985
  42. ^ עירית שמגר ועמוס לבב, הבמאי רומן פולנסקי והשחקן רוברט דה־נרו מבקרים בארץ, מעריב, 26 בספטמבר 1980
    דה נירו הבטיח לבוא, מעריב, 5 ביוני 1985
  43. ^ דורית חכים, מסעות דה־lנירו בישראל - המעריצים מופתעים: הכוכב התהולל כל הלילה בירושלים, חדשות, 5 ביולי 1993
  44. ^ רועי צ'יקי ארד, 90 שנים הוא איתנו, הפרס הזה, באתר הארץ, 19 ביוני 2013
  45. ^ יגאל לביב, בנקים גרמניים יממנו סרטי ארנון מילצין, חדשות, 19 באפריל 1993
    אבי אוכליגנהרץ (לום אנג'לס), קאנל פלוס ומילצ'ן נפרדו, חדשות, 17 בפברואר 1993
  46. ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, ‏מילצ'ן בוחן שיתוף פעולה עם אולפני סרטים אחרים בהוליווד, מלבד וורנר, באתר גלובס, 21 ביולי 1997
  47. ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, ‏ניוז קורפ של מרדוק ירכוש מחברת ההפקות של ארנון מילצ'ן, באתר גלובס, 15 בספטמבר 1997
  48. ^ יצחק דנון, ‏הסכם פשרה: המדינה תשלם 1.23 מיליון ד' לחברת אחים מילצ'ן, באתר גלובס, 4 במאי 1997
  49. ^ בלומברג, פרנקפורט, ‏ארנון מילצ'ן רכש 12.5% ממניות "פומה" - ומנייתה קפצה ב-13%, באתר גלובס, 11 בנובמבר 1996
  50. ^ 1 2 ניר נתן, לוס אנג'לס, ‏אחרי ההצלחה של פומה: ארנון מילצ'ן מהמר על מותג האודיו מרידיאן, באתר גלובס, 28 במאי 2008
  51. ^ טלי חרותי-סובר, ‏ציונות של דו-קיום ברווח, באתר גלובס, 20 ביוני 2006
    רוני קורן-דינר, ארנון מילצ'ן הולך ומשתקע בישראל, באתר TheMarker‏, 20 בפברואר 2005
  52. ^ יורם גביזון, מפיק הסרטים ארנון מילצ'ן רוכש 50% מיבוא הרכב של מכשירי תנועה תמורת 40 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 19 ביולי 2004
    דובי בן-גדליהו, ‏מילצ'ן רוכש 50% מפעילות הרכב של מכשירי תנועה ב-40 מיליון דולר, באתר גלובס, 18 ביולי 2004
  53. ^ דניאל שמיל, ארנון מילצ'ן מוכר לצבי נטע את חלקו במכשירי תנועה ב-80 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2008
  54. ^ רוני קורן-דינר, קבוצת מילצ'ן-שילוח: "נפעל לקיום כל המחויבויות של ערוץ 10, ולא נבקש כל שינוי בכללי נאותות ההפקה", באתר TheMarker‏, 3 באפריל 2005
  55. ^ נתי טוקר, עסקה בדקה ה-90: RGE רוכשת את ערוץ 10 מידי יוסי מימן, באתר TheMarker‏, 28 במאי 2015
    לי-אור אברבך, ‏ארנון מילצ'ן טרם חתם על ההסכם שיציל את ערוץ 10, באתר גלובס, 25 במאי 2015
  56. ^ 1 2 נתי טוקר, מילצ'ן לא מוותר על שוק הטלוויזיה: בוחן הצטרפות כשותף לזכיינית רשת, באתר TheMarker‏, 29 בנובמבר 2015
  57. ^ אבי בר-אלי, ארנון מילצ'ן פוזל לאנרגיה: משקיע בחברת האנרגיה הירוקה של אורתם-סהר, באתר TheMarker‏, 12 ביוני 2007
  58. ^ אלי שיצר, אורתם סהר נכנסת לתחום האנרגיה: תקים עם אלקטרה ושותפות נוספות תחנת כוח בגלבוע בהשקעה של כ-300 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 16 ביולי 2007
    ליאור ברון, ‏מימן יצטרף לאורתם סהר ולאלקטרה בפרויקט להקמת תחנת כוח בגלבוע ב-300 מיליון דולר, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2008
  59. ^ אבי בר-אלי, ארנון מילצ'ן מוכר את עסקיו הבינלאומיים פרט לעסקי המדיה, באתר TheMarker‏, 30 ביולי 2008
    יוסי ניסן, ‏מרחב אגרו של יוסי מימן רכשה את נכסי האחים מילצ'ן בתחום החקלאות, באתר גלובס, 30 ביולי 2008
  60. ^ לי-אור אברבך, ‏המפיק ארנון מילצ'ן יקים "חממת תוכן" בישראל, באתר גלובס, 6 בפברואר 2012
  61. ^ יהודה שרוני ויוסי גרינשטיין, ארנון מילצ'ן שב לארץ: יקבל הטבות מס של תושב חוזר, באתר nrg‏, 13 באוקטובר 2009
  62. ^ מקלט המס של ארנון מילצ'ן, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2009
  63. ^ "חוק מילצ'ן": הטבות מס בהיקף עצום לתושבים חוזרים, באתר ynet, 13 בפברואר 2018
  64. ^ עמירם ברקת, ‏"חוק מילצ'ן": החוק שצלח את ניסיונות הביטול של לפיד, כחלון וראשי רשות המסים, נסרדישי ואשר, באתר גלובס, 14 בפברואר 2018
  65. ^ "נתניהו קיבל סיגרים במאות אלפי שקלים מהמפיק ארנון מילצ'ן", באתר וואלה, 5 בינואר 2017
  66. ^ מילצ'ן רכש עבור שרה נתניהו תכשיטים בשווי 8,600 דולר ב-2004, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
  67. ^ אלון חכמון, נעמה עוזרי, ‏המלצות המשטרה: להאשים את נוני מוזס וארנון מילצ"ן במתן שוחד, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2018
  68. ^ אלי סניור, מילצ'ן בחקירה: "אם המילה שוחד תדלוף, זה יהרוס אותי", באתר ynet, 21 בנובמבר 2019
  69. ^ איתן אבריאל, היד הנעלמה שדואגת להעניק מדי שנה מתנה גדולה ויקרה לארנון מילצ'ן, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2018
  70. ^ טל שניידר, ‏תשתית ראייתית לשוחד והפרת אמונים נגד נתניהו בשני התיקים, באתר גלובס, 13 בפברואר 2018
  71. ^ עמירם ברקת, ‏הקשר ההודי: נתניהו, מילצ'ן ומפעל המכוניות בבקעת הירדן, באתר גלובס, 14 בפברואר 2018
  72. ^ יעל פרידסון, מילצ'ן אישר: נתניהו פעל עבורי בענייני ויזה, רגולציה והארכת הפטור ממס, באתר הארץ, 26 ביוני 2023
  73. ^ דרכי אדם - אהבה דשנה, "העולם הזה", גיליון 1577 מ-22 בנובמבר 1967, עמוד 17
  74. ^ למר ארנון מילצ'ן ורעיתו ברכות לבביות להולדת הבן, הארץ, 22 בדצמבר 1968
  75. ^ רק לא בשבדיה - מודעה המבקשת זוג ישראלים לעבוד באחוזה ליד פאריס, "העולם הזה", גיליון 2186 מ-25 ביולי 1979, עמוד 49
  76. ^ בין ארנון מילצ'ן, המפיק הישראלי, לבין ברברה סטרייסנד, הכוכב היה רומן נרגש. הפעם הוא היה רק המלווה, "העולם הזה", גיליון 2431 מ-4 באפריל 1984, עמוד 60
  77. ^ אירית רותם, כימיקאלים, קולנוע וגם טניס, מעריב, 26 באוקטובר 1988
  78. ^ REGENCY ACQUIRES WTA TOUR TV RIGHTS; PUMA INKS TOUR DEAL
  79. ^ Amanda falls in love - game, set and match, IOL | News that Connects South Africans, ‏21 ביוני 2004
  80. ^ שירות "ספורט ", פיסטולצ'י נגד קוצר בסיבוב השלישי, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  81. ^ 1 2 ליאורה גולדנברג-שטרן, ‏ספיישל | רומן עם עובדת הפקה וילד מחוץ לנישואין: כל מה שלא ידעתם על ארנון מילצ'ן | TMI, באתר מעריב אונליין, 30 ביוני 2023
  82. ^ בשיחה על הדשא בצהלה: משה דיין רכש את מילצ'ן, "העולם הזה", גיליון 2271 מ-11 במרץ 1981, עמוד 34
  83. ^   שוקי שדה, הסרט הרע של ארנון מילצ'ן, באתר TheMarker‏, 3 בפברואר 2017
  84. ^ טל שלו‏, "נתניהו והרצוג נועדו בחשאי עם א-סיסי בקהיר בשנה שעברה", באתר וואלה, 12 ביוני 2017
  85. ^ "נתניהו הציע להרצוג לקדם יוזמת שלום אזורית – אך נסוג", באתר וואלה, 5 במרץ 2017
  86. ^   שי פוגלמן, נתניהו ביקר בביתו של ארנון מילצ'ן ארבע פעמים בשבועות האחרונים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2015
  87. ^ אריק בנדר, ‏מאחורי הקלעים של מפלגת העבודה: ניסנקורן הדהים את הרצוג דקות לפני הנאום, באתר מעריב אונליין, 18 במאי 2016
  88. ^ איה אורנשטיין, מערכת אזעקה שותקה, יצירות אמנות ב־10 מיליון נגנבו מדירת מילצ'ן, מעריב, 23 בדצמבר 1979
  89. ^ הוגש כתב־אישום נגד החשודים בגניבת הציורים מבית מילצ'ן, דבר, 9 בינואר 1980
  90. ^ יוסי ורטר, מזריק הנפט הורשע בהריגה ובניסיון ורצח ונשאר שליו, חדשות, 26 בפברואר 1985
  91. ^ שי ניב, ‏מי אתה ארנון מילצ'ן, שעומד במרכז חקירת הסיגרים והשמפניה למשפחת נתניהו?, באתר גלובס, 27 בינואר 2017
  92. ^ אורי בלאו, אוסף אמנות ונדל"ן: שווי אחזקותיו של המפיק ארנון מילצ'ן באיי הבתולה עמד על כמעט חצי מיליארד דולר, באתר שומרים, 7 באוקטובר 2021
    אלה לוי-וינריב, ‏מסמכי פנדורה: מילצ'ן החזיק כחצי מיליארד דולר במקלטי מס באיי הבתולה, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2021
  93. ^ Windlesham House School receives donation from ’12 Years a Slave’ producer | Independent School Parent, Independent School Parent, ‏16 באוגוסט 2021
  94. ^ משה בן-שאול, ה"גנסטר והמודוזה" - לינו ונטורה בישראל, מעריב, 12 ביוני 1978
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ארנון_מילצ%27ן&oldid=40312146"