לא יהא חוטא נשכר
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מנוסח בשפה תורנית גבוהה ומצריך ניסוח מחדש והבהרות שיקלו על קריאתו.. | |
שלא יהא חוטא נשכר הוא כלל משפטי והלכתי הנקבע מכוח סברא פשוטה (ולכן מקובל גם במשפט הערכאות), והוא קובע דינים רבים שמטרתם שהחוטא לא ירוויח מחטא ומעשה רע שעשה.
מקור
עריכהבמשנה במסכת חלה (פרק ב', משנה ז') מובא שהכמות שצריך להפריש לכהן בהפרשת חלה היא 1/24, אולם במקרים שבהם החלה נטמאה בשוגג או באונס, התירו להפריש רק חצי מהכמות המקורית. אולם, במקרים שבהם אדם טימא את העיסה במזיד, עליו להפריש בכמות המקורית, כדי שאדם לא ירוויח מכך שהוא חטא במזיד. רבי אלחנן וסרמן מסביר שדין זה הוא סברא, ולמרות זאת הוא דין דאורייתא.[דרוש מקור]
שימושים בכלל
עריכהלא למנוע הפסד
עריכההשימוש בכלל זה כפול: אף על פי שבעיקרו הוא אמור לשמש לכך שהחוטא לא ירוויח ממעשהו הרע, הוא משמש בהשאלה גם לכך שעלינו גם לגרום שמעשהו הרע יגרום לו את כל התוצאות השליליות שעשויות להיגרם מהמעשה, ועלינו להימנע מלגרום לכך שהוא ירוויח בכך שלא ייגרם לו ההפסד. למשל, למרות שהוכרע בהלכה כי השומרונים אינם נחשבים חלק מעם ישראל, יהודי שאנס בתולה שומרונית עדיין חייב לשלם קנס בסך חמישים כסף על מעשהו, כאילו הייתה יהודיה, וזאת על מנת שהיהודי לא יתחמק מתשלום הקנס וירוויח מכך[1]. בנוסף, קבעו חז"ל שאף על פי שנערה שנשבתה על ידי גויים אינה בחזקת בתולה (מכיוון שעובדי כוכבים פרוצים בעריות), עדיין חיב האונס לשלם את הקנס, על מנת שלא ירוויח מהמעשה[2].
סיטואציה דומה היא מנחת חוטא, שמכוח סברת "שלא יהא חוטא נשכר" מסתבר היה שלא יוכל להביא קורבן מנחה ללא נסכים (כמו כל קרבן מנחה), אלא שלמרות זאת אין הוא מביא נסכים עם מנחתו כדי שלא יהא קרבנו מהודר[3]. כך גם, מסביר רבי שמעון בר יוחאי, מאותה סיבה, קרבן חטאת שבאה על עונש אכילת חלב אינו בא עם נסכים.
מניעת רווח
עריכההאופן הרגיל שבו משתמשים בכלל ש"לא יהא חוטא נשכר" הוא כאשר חוטא עלול להרוויח ממעשה רע, כך למשל ההלכה היא שכאשר גזלן גזל חפץ מחֲבֵרו, והמחיר עלה, פטור הגזלן מלשלם את המחיר הגבוה של החפץ אלא הוא משלם את המחיר הנמוך, אך אם הוא שבר את החפץ לאחר עליית מחירו, אנו מחשיבים את השבירה כמעשה גזל שני שגם הוא מחייב תשלומין, במחיר הגבוה כמובן. בסוגיא זו קבע הרא"ש[4], כי אם המחיר ירד ואז שבר הגזלן את החפץ, ברור שלא ניתן לומר שאז ישלם הגזלן את המחיר הקטן יותר, "שאם כן מצינו חוטא נשכר".
כך גם דורשים חז"ל את טעמה של התורה הקובעת כי אדם שלא קיים פדיון פטר חמור צריך להרוג את החמור "ואם לא תפדה וערפתו", וזאת כדי שלא יהא חוטא נשכר, לא ייתכן שאדם שלא קיים את המצווה ירוויח כסף מאי קיום המצווה[5].
דוגמאות אקטואליות
עריכהעיקרון זה מופיע בחוק הישראלי ובפסיקה. דוגמה לכך, סעיף 5 לחוק הירושה קובע, כי רוצח אינו יכול לקבל את חלקו בירושה של הנרצח כעיקרון של "הרצחת וגם ירשת" ו"שלא יהא חוטא נשכר".
בשנת 2011 הוגשה הצעת חוק דיני ממונות, בסעיף 3 הוצע לקבוע עיקרון זה כעיקרון יסוד בדין האזרחי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אליאב שוחטמן, הרצחת וגם ירשת?! - שלא יהא חוטא נשכר, באתר "דעת"
- הערך "לא יהא חוטא נשכר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ח, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ל"ו, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ו', עמוד א'.
- ^ על תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה, עמוד א'.
- ^ פסיקתא זוטא ויקרא ל"ד