שלמה גולדברג (כדורגלן)
שלמה (בלפור) גולדברג (11 בנובמבר 1944, טיביליסי, ברית המועצות – 12 במרץ 2021, קריית אונו, ישראל) היה כדורגלן ישראלי, אשר שיחק לרוב בעמדת הקשר הימני ולעיתים החלוץ בקבוצת מכבי יפו.
 | ||||
| בלפור גולדברג ב-2020 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
11 בנובמבר 1944 טביליסי, ברית המועצות  | |||
| פטירה |
12 במרץ 2021 (בגיל 76) קריית אונו, ישראל | |||
| עמדה | קשר ימני, חלוץ | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קורות חייו עריכה
ראשית חייו עריכה
שלמה (בלפור) גולדברג נולד בטיביליסי אשר בברית המועצות לדוד (1907–1979) ולסימה (1908–1979), בני הקהילה היהודית בוורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה בידי דוד למלט את משפחתו הקרובה לשטח שנכבש על ידי ברית המועצות מתוקף הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. ניסיונותיו לשכנע את שאר חברי משפחתו להצטרף אליו במנוסתו לא צלחו, והם נרצחו בשואת יהודי פולין. לאחר תחילת מבצע ברברוסה נמלטה המשפחה לעומק ברית המועצות. דוד גולדברג שהיה בלונדיני, תכול עיניים ושלט בגרמנית, הסתייע בחזותו "הארית", בכדי לעבור מחסומים שונים ולהגיע לשטחים בטוחים. לבסוף, התיישבה המשפחה בטיביליסי ושם בנובמבר 1944 נולד שלמה. לאחר המלחמה שבה המשפחה לפולין לאחר מסע ארוך בשטחי ברית המועצות, בדומה למסעם של מאות אלפי רפטריאנטים אשר עשו דרכם בחזרה לפולין.[1] דוד ומכריו נמנו עם חבורות הנוקמים אשר רדפו נאצים ועוזריהם. ב-29 בנובמבר 1948 במהלך העלייה ההמונית, עלו בני משפחת גולדברג לישראל על גבי האונייה קוממיות, ובהמשך התיישבו בבת ים.[2] אחיו הבוגרים של שלמה גולדברג שיחקו כדורגל בקבוצת הפועל בלפוריה, כך זכה לכינוי "בלפור" בפי חבריו, והכינוי ליווה אותו לאורך הקריירה.
הקריירה הספורטיבית עריכה
בלפור גולדברג היה בן מחזורם של מוצי ליאון ודיקו הרה. ב-1954 שכנע בלפור את חברו מוצי ליאון להצטרף לקבוצת הילדים של מכבי יפו ובהמשך הצטרף גם דיקו הרה. בעונת 1962/1963 בליגה הלאומית העלה אותו המאמן ואסיל ספאסוב לקבוצה הבוגרת, ומשחקו הראשון בליגה נערך ב-20 באוקטובר 1962 מול מכבי חיפה ב"מגרש הפחים" ביפו. במשחק ניצחה מכבי יפו 2–4, וגולדברג כבש צמד שערים. על פי רוב שיחק גולדברג בתפקיד קשר ימני, ולעיתים כחלוץ. בראשית 1963 זומן לסגל נבחרת הנוער בכדורגל.[3] במהלך עונת 1963/1964 שיחק בלפור תחת המאמן פניוט ולב ומכבי יפו סיימה כסגנית האלופה הפועל רמת גן, בהפרש של נקודת ליגה אחת. בעונת 1969/1970 בליגה הלאומית תחת המאמן איינשטיין קליש ירדה מכבי יפו לליגה א' שהייתה השנייה בישראל, וגולדברג היה שותף לעלייתה חזרה לליגה הלאומית, בעונה העוקבת.[4] גולדברג שיחק בליגה במדי מכבי יפו עד עונת 1973/1974 בליגה הלאומית ומשחקו האחרון בליגה היה ב-1 ביוני 1974 מול הפועל ירושלים, שהסתיים בתיקו אפס. בסך הכל שיחק ב-199 משחקים בליגה הראשונה ובהם הבקיע 14 שערים.[5] הוא המשיך לעונה נוספת, על פי רוב כשחקן ספסל, מעת לעת הופיע במשחקי גביע ובסיומה פרש ממשחק פעיל.[6]
לאחר פרישתו השתלב גולדברג בהנהלת מכבי יפו. בראשית 1976 מונה למנהל הקבוצה לצד צ'וצ'קו לוי שהיה מאמנה.[7] עם זאת, באוגוסט 1976 התפטר מתפקידו ובמקומו מונה דיקו הרה.[8] בפברואר 1978, במהלך עונת 1977/1978 בליגה הלאומית מונה למאמן הקבוצה, במקום מוצי ליאון שכיהן כמאמן חירום. מכבי יפו סיימה במקום העשירי בטבלה ובסיום העונה פרש מתפקידו.[9] בהמשך, כיהן לשנה נוספת כמנהל הקבוצה ופרש מתפקידיו בקבוצה.[10]
לאחר הפרישה וחייו הפרטיים עריכה
לאחר פרישתו ניהל גולדברג קונדיטוריה בתל אביב. בהמשך, התגורר מספר שנים בארצות הברית לרגל עסקיו, ושב לישראל. הוא היה נשוי לדניז-דינה (1946–2019), ילידת סופיה שבבולגריה. מרעייתו וממשפחתה למד ודיבר בולגרית. הם התגוררו בקריית אונו והיו הורים לשני בנים ובת. בנו, חן גולדברג שיחק כדורגל בהפועל צפרירים חולון,[11] מכבי תל אביב ומכבי חיפה, עימה זכה בתואר האליפות בעונת 1988/1989 בליגה הלאומית, תחת המאמן אמציה לבקוביץ'.[12] בלפור גולדברג הלך לעולמו ב-2021 לאחר התמודדות עם מחלה קשה והוא בן 76. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון.
הישגים עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים עריכה
- בלפור גולדברג באתר GRAVEZ
- עם הסיום פרצו החיפנים בבכי, חרות, 5 במאי 1963
- יאיר שטרן, חודורוב יצא הכדור נכנס, מעריב, 10 במאי 1964
- "צרת" בלפור לא התגשמה, דבר, 15 באוגוסט 1971
הערות שוליים עריכה
- ^ יהודה פולק, פליטים יהודים מפולין 1939-1946, באתר tomashov.org.il.
- ^ רשימת העולים על גבי הספינה קוממיות, באתר MyHeritage.
- ^ 26 כדורגלנים הוזמנו לאימון סגל נבחרת הנוער היום, חרות, 29 בינואר 1963.
- ^ ותיקי מכבי יפו הפכו את הקערה, מעריב, 25 באפריל 1971.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמוד 237. נתונים היסטוריים: ירון משעל
- ^ מכבי יפו (לאומית)-הפועל אופקים (ב') 0:1, דבר, 12 באוקטובר 1975.
- ^ ע.יקותיאל, יפו וחיפה מתאמות אבטחת החיפנים בשבת, מעריב, 1 ביוני 1976.
- ^ ע.יקותיאל, שינויים בהנהלת מכבי יפו בגלל...."סחבת" בבניית המגרש, מעריב, 4 באוגוסט 1976.
- ^ רדלר יאמן את מכבי יפו, מעריב, 30 באפריל 1978.
- ^ הלאומיות מזנקות, מעריב, 5 באוגוסט 1979.
- ^ בא לחולון בחור חדש, מעריב, 10 בדצמבר 1987.
- ^ נערים ג': "מקס" הופתעה בדרבי ביתי 2:0- חיפה/ נהלל ניצחה את מטה אשר 2:8, באתר "מכבי חיפה".