פתיחת התפריט הראשי

שלמה הכהן אהרונסון

הרב שלמה הכהן אהרונסון (אלול ה'תרכ"ג, 1863 - כ' באדר ב' ה'תרצ"ה, 1935) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון של העיר תל אביב (משנת ה'תרפ"ג-1923 עד שנת ה'תרצ"ה-1935). לפני עלותו לארץ ישראל כיהן כרב הערים ניז'ין וקייב שבאוקראינה.

שלמה הכהן אהרונסון
הרב שלמה הכהן אהרונסון
לידה 1863
אלול ה'תרכ"ג
פלך מוהילב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1935 (בגיל 72 בערך)
כ' באדר ב' ה'תרצ"ה
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

נולד בקרוצי, בפלך מוהילוב שברוסיה הלבנה, לרב יעקב אהרונסון, חסיד חב"ד שהיה רב העיירה. בצעירותו למד תורה אצל אביו. בגיל 15 החל למסור שיעורים בתלמוד בישיבת ליאדי, בה אביו היה ראש ישיבה. בשנת תרמ"ז התמנה לרב בקהילת גלוכוב[1], ובגיל 34 קיבל משרת רבנות בניז'ין[2], עירו של ניקולאי גוגול. שם הצליח למנוע פוגרום הודות לפנייתו הישירה להמון שביקש להכות ביהודים, והודות לחינו ולשליטתו המלאה בשפה הרוסית ולהשכלתו הכללית. בגיל 43 התמנה לרבה של קייב. בעת משפט בייליס סייע ביד הסנגוריה לנסח את טענות ההגנה, והשתתף בכל מהלך המשפט. בימי מלחמת העולם הראשונה התמסר לעזרה בשביל פליטי גליציה שהתגוררו בקייב. במהלך מלחמת העולם הראשונה סייע לרבבות יהודים שהוגלו בידי צבא הצאר בדרכם לסיביר. השתתף האספה המכוננת של יהודי אוקראינה כראש הסיעה הדתית "אחדות ישראל".

עקב רדיפות הקומוניסטים יצא מאוקראינה מערבה[3], והגיע לגרמניה, שם נתמנה לרבם של יוצאי רוסיה. בשנת ה'תרפ"ג מונה לכהן כרבה הראשי של תל אביב, במקביל לעמיתו הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. הוא הגיע לתל אביב בסוף אוגוסט 1923 ונתקבל בתחנת הרכבת על ידי מאות מתושבי העיר[4]. הוא הקים תנועה בשם "אחדות ישראל", והשתדל לחזק את החיים הדתיים בתל אביב בדרכי נועם, וקיים יחסי קרבה עם החלוצים אנשי תנועת העבודה. הוא יזם את הקמתה של ישיבת תל אביב, יחד עם הרב מאיר בן הרב אלחנן ברלין ורבנים נוספים.

הרב אהרונסון נפטר אור ליום שני כ' אדר ב' תרצ"ה, בתום מחלה ממושכת. בהלווייתו השתתפו אישים רבים בישוב[5].

פעילותו הציוניתעריכה

עוד מנעוריו נמשך לתנועת חיבת ציון. הוא היה חברו של שלום עליכם, וקיים קשר מכתבים עם אחד העם ומל"ל. מבחינת השקפתו הציונית נטה לשיטתו המעשית של מל"ל. היה ציר באסיפות הכלליות של חובבי ציון ומורשה הוועד ותרם כספים עבור הפועלים בארץ ישראל[6]. בחתונת בתו נאספו כספים למען בניית בתים לתימנים בארץ ישראל[7]. הצטרף אל הציונות המדינית עם הופעתה ואחר הקונגרס הציוני הראשון הגן מעל גבי כתב העת "המליץ" על הציונות מפני מתנגדיה החרדים[8]. כציוני דתי מצא את מקומו במזרחי. במשך שנים רבות היה חבר הוועד הפועל של המזרחי בארץ ישראל ולקח חלק פעיל בוועידות הארציות.

בנוסף, היה הרב אהרנסון מחברי אגודת חובבי שפת עבר, ותואר כמי ש"הדיבור העברי שורר בביתו"[7].

משפחתועריכה

בתו חינה נישאה לסופר נחמן מייזל. נכדו של אחיו, הרב אברהם הכהן אהרונסון, הוא אברהם זכאי, מפקדה הראשון של הפלי"ם.

לקריאה נוספתעריכה

  • 'אהרונסון, שלמה הכוהן', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 518–519.
  • יצחק אלפסי, החכם המופלא - הרב שלמה הכהן אהרנסון - הרב הראשי הראשון של תל אביב - חייו ומפעלו, תל אביב, ה'תשמ"ה
  • שלמה אהרונסון, סבא, או חורים שחורים, הוצאת כרמל, ירושלים, 2006
  • 'הרב ר' שלמה הכהן אהרנסון זצ"ל', שערי ציון, שנה טו חוברות ד-ו, טבת-אדר תרצ"ה, עמ' עג-עה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אל הרועים, המליץ, 9 באוקטובר 1891
    שמאל, שני מלמטה, המליץ, 12 באוקטובר 1893
  2. ^ ברור דברים (טור ימני, פסקה אחרונה), המליץ, 2 באוגוסט 1898
  3. ^ אורח חשוב מאוד, הצפירה, 22 ביולי 1921
  4. ^ הד יפו הרב אהרנסון, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  5. ^ 'רבי שלמה הכהן אהרונסון ז"'ל', ידיעות תל אביב, חוברת 5, מרץ 1935, עמ' 162.
  6. ^ טור אמצעי באמצע, המליץ, 17 בינואר 1894
  7. ^ 7.0 7.1 משה רזנבלט, כותבים אלינו, קיוב, הצפירה, 25 בדצמבר 1912
  8. ^ דעת הרבנים, המליץ, 31 באוגוסט 1900