שלמה הסטרין

שלמה הֶסטרין (Hestrin;‏ 19142 בפברואר 1962) היה פרופסור לביוכימיה ומראשוני החוקרים בתחום באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1957.

שלמה הסטרין
שלמה הסטרין
שלמה הסטרין
שלמה הסטרין
לידה 1914
ויניפג, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 1962 (בגיל 48 בערך)
ענף מדעי ביוכימיה
מקום מגורים קנדה, ארצות הברית וישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מניטובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ישעיהו ליבוביץ, ישראל יעקב קליגלר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1957.
תרומות עיקריות
מחקר בסינתזה אנזימטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

הסטרין נולד בשנת 1914 בוויניפג שבקנדה ליוסף ולמרים הסטרין, שהיו קשורים בפעילות הציונית של אזור מגוריהם.[1] בשנות ילדותו, אירחו הוריו בביתם רבים מבכירי תנועת העבודה שעסקו בשליחות בצפון אמריקה, בהם רחל ינאית בן-צבי, זלמן שזר ויהודה אבן שמואל. לאחר עלייתם לארץ ישראל בשנת 1932, הצטרפה המשפחה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, שם הסטרין היה ממייסדי חברת "ספן", ואביו שימש כמזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית תחת ניהולו של ברל לוקר ומנהל המכון החקלאי.

לאחר מכן החליט הסטרין להתמסר ללימודים אקדמיים, הוסמך באוניברסיטה העברית במדעי הטבע וסיים שם דוקטורטדיסרטציה הייתה בנושא "פירוק מלטוז על ידי מיקרו אורגניזמים", בהנחיית ישעיהו ליבוביץ וישראל יעקב קליגלר).[2] בקנדה למד הסטרין בבית ספר עברי והשתלם במדעי הרוח באוניברסיטת מניטובה. במהלך לימודיו, שימש עוזר מחקר במחלקה לבקטריולוגיה, במעבדה לכימיה, במעבדה להורמונים והשתתף בחקר מחלת הסרטן. לאחר מכן נשלח מטעם הפקולטה לרפואה להשתלמות מקצועית בארצות הברית ושהה שם כשנה וחצי.

לאחר קום המדינה מונה הסטרין לחבר סגל בפקולטה לרפואה ובפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע של האוניברסיטה העברית. בין תפקידי המנהלה אליהם מונה לאורך השנים: ראש המחלקה לביוכימיה, מנהל המעבדה לכימיה מיקרוביולוגית, חבר הוועדה המתמדת של סנאט האוניברסיטה ויו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הטבע. יחד עם פרופ' אפרים קצ'לסקי (לימים אפרים קציר) היה העורך הראשון של כתב העת "מדע".

בשנת 1957 זכה הסטרין בפרס ישראל למדעים מדויקים, במשותף עם דוד פיינגולד ותלמידו גד אביגד. זכייתו ניתנה לו על מחקרו בסינתזה אנזימטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז. בנימוקי השופטים ניתנה התייחסות כוללת לעבודתו, עליה נאמר: "העבודה מהווה תרומה בת קיימא לביוכימיה הכללית ומעודדת את המשך התפתחותה בישראל". באותה שנה זכה מורו בעבר, שאול אדלר, בפרס ישראל למדעי הרפואה.

עבודתו הוכרה גם בפרס שווארץ. במהלך השנים, פורסמו על ידו כתשעים מחקרים בביולוגיה וביוכימיה. במחקריו המעבדתיים התגלה לראשונה חומר המשמש תחליף להרחבת נפח הדם, תגלית המשמשת בעיקר למניעת אובדן דם בנפגעים. בין תלמידיו נמנים מיכאל שרם, צבי זלינגר ואברהם הרשקו.

אחותו של הסטרין, שרה הסטרין-לרנר, זכתה בשנת 1955 בפרס ישראל למדעי הרפואה. הסטרין נפטר בשנת 1962,[3] בגיל 48. נטמן בהר המנוחות, הותיר אחריו את רעייתו, הארכאולוגית רות הסטרין, ואת שני ילדיו.

הוקרה והנצחה

עריכה

לאחר מותו סיפר אפרים קציר על עבודתם המשותפת:

הוא ידע לדלות מידיעותיו הרבות בהיסטוריה, פילוסופיה ואמנות, ולהאיר כל עניין מנקודת ראות מקורית ומאלפת. המדע הפך מכשיר רב יכולת להבין את תופעות הטבע ולנתח ניתוח מעמיק רבות מתופעות החיים.

כדי להוקיר את זכרו של הסטרין, האגודה הישראלית לביוכימיה ולביולוגיה מולקולרית מעניקה פרס על שמו כל כמה שנים (בין שנה ל-3 שנים) הפרס ניתן לביוכימאים צעירים המצויים בתחילת הקריירה העצמאית שלהם, ואשר מבצעים את מרבית עבודתם המחקרים בתחומי ישראל.[4]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יוסף הסטרין – למנוחות, דבר, 14 בספטמבר 1970.
  2. ^ פירוק מלטוז על ידי מיקרו אורגניזמים, ב-HUfind, קטלוג הספרייה של האוניברסיטה העברית בירושלים
  3. ^ שלמה הסטרין באתר GRAVEZ
  4. ^ Hestrin Prize, The Israel Society for Biochemistry and Molecular Biology (ISBMB) (באנגלית)