שלמה פישר (הסב)
הרב שלמה אלכסנדר פישר (א' בניסן ה'תרי"ב, מרץ 1852 – ב' באב ה'תרצ"ב, אוגוסט 1932) היה רב הקהילות האורתודקסיות במינכן ובאלבה יוליה (קרלסבורג) שבטרנסילבניה.
 | |
| לידה |
מרץ 1852 א' בניסן ה'תרי"ב |
|---|---|
| פטירה |
אוגוסט 1932 (בגיל 80) ב' באב ה'תרצ"ב קלוז', |
| מקום קבורה | אלבה יוליה |
| מקום פעילות | מינכן, אלבה יוליה |
| תקופת הפעילות |
? – אוגוסט 1932  |
| רבותיו | הרב בנימין וולף אוסטרליץ (סבו), הרב אברהם שמואל בנימין סופר, הרב יצחק דב במברגר |
| חיבוריו | קרבני לחמי; נרות שלמה |
| בת זוג | שרה גיטל |
| אב | אהרן |
| אם | בילא |
| צאצאים | ראה להלן |
| חותנים | הרב שמעיה הלוי |
| רב הקהילה האורתודקסית במינכן | |
| רב הקהילה החרדית באלבה יוליה | |
תולדות חייו עריכה
נולד לאהרן ולבילא, בתו של הרב בנימין וולף אוסטרליץ, שכיהן כראש ישיבה ודיין באייזנשטט. למד בישיבתו של סבו, בישיבת פרשבורג אצל הרב אברהם שמואל בנימין סופר (ה"כתב סופר"), ובישיבתו של הרב יצחק דב במברגר בווירצבורג שבגרמניה. היה בעל השכלה כללית וידע בשפות. התגורר לזמן מה בהמבורג, והתפרנס כמורה פרטי לתלמוד וכמורה לצרפתית בבית הספר. נשא לשרה גיטל בתו של הרב שמעיה הלוי, רב בנובו מסטו (אנ') שבסלובקיה[1] ונינת רבי צבי הירש הלר.
לאחר נישואיו התמנה לרבה הראשון של בית הכנסת "קהל יראים - אהל יעקב" במינכן. הרב עזריאל הילדסהיימר סייע לו לקבל משרת רבנות בשטרסבורג, אך זו לא יצאה לפועל. ב-1891 (ה'תרנ"א) נבחר, בהמלצת הרב משה צבי פוקס מאוראדיה, לרב הקהילה המרכזית בעיר אלבה יוליה (קרלסבורג) שבטרנסילבניה. קהילה זו השתייכה לקהילות הסטטוס קוו אנטה, והרב פישר ניסה לשכנע את אנשיה להצטרף ללשכה האורתודקסית, ולאחר זמן רב אף הצליח. פרסם מעל מאה מאמרים בתחומים רבים בקובץ התורני המרכזי של רבני הונגריה, "תל תלפיות" עליהם חתם בשם העט "בן ר' אהליאב" (על שם הוריו אהרן ובילא), וכן בקובצי "המאסף" ו"וילקט יוסף".
בשנת 1928, לאחר מות אשתו, עבר להתגורר לצד בתו בקלוז' נאפוקה (קלויזנבורג), שם חי עד לפטירתו. נקבר באלבה יוליה.
משפחתו עריכה
- בתו, בילא נישאה לר' ברוך מיכאל יהודה פישר, בנו של ר' ידידיה פישר משטלוייסנברג.
- בנו, הרב אהרן פישר עלה לארץ ישראל והצטרף ליישוב הישן בירושלים, שם לימד בתלמוד תורה דורש ציון[2] לאחר מותו נפוצו שמועות שהוא ירה במנהיג ההמון הערבי שבא לפרוע ביהודים במאורעות תרפ"ט, אך יש המפקפקים בשמועות אלה[3]. בניו היו:
- הרב ישראל יעקב פישר – רב שכונת זיכרון משה וראב"ד העדה החרדית.
- הרב שלמה פישר ראש ישיבת איתרי ואב בית הדין הרבני בירושלים.
,_1935.jpg)
- בנו שמעיה (תאודור) היה עורך דין ופוליטיקאי. ממייסדי המפלגה היהודית הרומנית וחבר הפרלמנט הרומני מטעמה, ממנהיגי התנועה הציונית ברומניה[4][5]. מימן את הדפסת ספרי אביו.
ספריו עריכה
- קרבני לחמי לקט ממאמריו, רובם פרסמו בכתבי העת השונים, בעיקר בענייני ספר "עבודה" במשנה תורה לרמב"ם.
- ייני עם חלבי נוסף לספר קרבני לחמי – מאמרים בעניינים שונים.
- נרות שלמה – מאמרים בנושא המנורה וחנוכה.
כתבים רבים שלו אבדו במהלך מלחמת העצמאות, בעת שבנו ומשפחתו שגרו בירושלים נמלטו מאימת הקרבות.
לקריאה נוספת עריכה
- הרב אהרן פישר, הקדמה לספר "קרבני לחמי", ירושלים תרצ"ג–תרצ"ז
- הרב יחיאל שטרנברג, פרקים מתולדות חייו של הראב"ד רבי ישראל יעקב פישר, ישורון יג, עמ' שסג-שסז
- ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ, "אנציקלופדיה ליהדות רומניה" חלק ב עמ' 672–673.
קישורים חיצוניים עריכה
- פישר, שלמה אלכסנדר בן אהרן, 1852-1932, נרות שלמה, באתר היברובוקס
- פישר, שלמה אלכסנדר בן אהרן, 1852-1932, קרבני לחמי חלק א, באתר היברובוקס
הערות שוליים עריכה
- ^ להבדיל מנובו מסטו שבסלובניה.
- ^ ראו אודותיו: נתן בן אברהם, "איש האמת", בתוך: "סיפורים ירושלמיים" כרך ה', תשנ"ח, עמ' 101–120
- ^ הסיפור מופיע אצל שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, כרך ג' עמ' 315–316. וראו דיון בשמועה זו ובשמועות סותרות בספרו של הלל כהן, תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים: הוצאת כתר, 2013.[דרושה הבהרה]
- ^ דוד שערי, יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, עמ' 107–119, אוניברסיטת תל אביב, 2004
- ^ בספר "סיפורים ירושלמיים" (כרך ה', עמ' 108–109) נטען בשם בני משפחתו כי הוא היה זה שהכניס את האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים לרשימת נוסעי רכבת קסטנר (וכך גם בכמה מקורת של חסידות סאטמאר), אך האמת היא כי חל בלבול בינו לבין ד"ר יוסף פישר (גם הוא מראשי המפלגה היהודית), מראשי הקהילה בקלוז', שהיה חותנו של קסטנר והיה מעורב בגיבוש רשימת נוסעי הרכבת.