פתיחת התפריט הראשי

שלמה קדר

דיפלומט ישראלי

שלמה קדר (1 בספטמבר 1913 - 5 בפברואר 1987) היה מדריך בכיר בהגנה, פעיל ציוני ודיפלומט אשר שימש כציר ישראל בצ'כיה. שימש בין השאר כנציב תלונות הציבור המוניציפלי (Ombudsman) הראשון בירושלים ולאחר מכן כמנכ"ל הראשון של העיר.

שלמה קדר
שלמה קידר.jpg
לידה 1 בספטמבר 1913
מינסטר, גרמניה
פטירה 5 בפברואר 1987 (בגיל 73)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
פעילות בולטת איש הסוכנות היהודית, דיפלומט ישראלי וציר ישראל בצ'כוסלובקיה
שנות הפעילות 1957-1953
מקצוע דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד ציר ישראל בצ'כוסלובקיה
תקופת כהונה 1949-1958
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

שלמה קדר נולד בשם פריץ קסלר במינסטר (Münster) גרמניה, השני מתוך שלושה אחים, הני קסלר בלוך הבכורה והצעיר קרל קסלר. אביו, זיגפריד קסלר, ניהל סמינר למורים יהודים. כאשר היה בן 12 עברה המשפחה למינכן, שם קיבל האב משרה של רב ליברלי בעיר.

בשל האנטישמיות הגואה במדינה, הצטרף קדר לתנועת נוער ציונית בעיר.

בשנת 1930 נשלח לאוטרכט שבהולנד על מנת לרכוש ידע במקצוע החקלאות, שם שהה עד שנת 1933.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל דרך ארגון עליית הנוער והתיישב בקיבוץ נען, ובשל ניסיונו החקלאי היה אחד ממקימי הרפת.

בשנת 1935 התחתן עם Auguste Scheyer, ונולדה להם בת. בשנת 1936 הזוג התגרש.

בשנת 1938 נישא ללו קידר, מזכירתה ויד ימינה של גולדה מאיר, והיו נשואים כ-7 שנים, עד שנישא בשלישית בשנת 1945 למריזה פסילי שאיתה נשאר עד יום מותו בשנת 1987. לפסילי ולקדר נולדו שתי בנות.

תפקידים ציבורייםעריכה

פעילותו המדינית-ביטחונית של קדר החלה עוד בשנת 1943, כאשר שימש כמדריך בכיר בארגון ההגנה בירושלים. בשנת 1946 עבד בסוכנות היהודית ושימש כמאבטח בקונגרס היהודי בבזל.

 
הזמנה למושב הכרזת העצמאות של מנהלת העם

בשנת 1948 מונה קדר לתפקיד העוזר הראשי למזכיר הממשלה, זאב שרף. במסגרת זו שימש כאחד ממארגני טקס הכרזת העצמאות ובתום הטקס לקח את מגילת העצמאות והטמין אותה בכספת של בנק א.פ.ק שברחוב הרצל בתל אביב[1]. בנוסף הוא היה בעל תפקיד במזכירות הממשלה וארגן את הטסת ארונותיהם של הרוזן ברנדוט והקולונל סארו לרודוס[2].

בשנת 1949 מונה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון לארגן את אירועי יום העצמאות הראשון ובשל כשלונו של המצעד הצבאי שהיה האירוע המרכזי במהלך החג הודח מתפקידו כחלק ממסקנותיה של ועדת החקירה שמונתה לבדוק את הנושא.

קדר הצטרף אל משרד החוץ ובמסגרת זו נשלח לצרפת לשמש כמזכיר ראשון של השגרירות הישראלית בפריז[3]. מינויו לתפקיד דיפלומטי עוררה ביקורת מסוימת בציבור, שראה בכך מעין פרס למי שהוחלט להטיל עליו עונש[4]

בין השנים 1951-1953 שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בבלגיה.[5] בשנת 1953 החל את שליחותו המדינית בצ'כוסלובקיה ושימש כנציג ישראל במדינה[6].

בשנת 1956 הועלה לדרגת ציר[7]. כציר ישראל בצ'כוסלובקיה, קדר היה פעיל בשחרורם של היהודים אשר נכלאו במסגרת משפטי סלנסקי.[8] קדר שימש בתפקיד זה עד שנת 1957, ולאחר מכן שב עם משפחתו ארצה.[9]

בשנת 1958 שימש כמפקח על שגרירויות ישראל בעולם[10].

באותה שנה פרש משירות החוץ ומונה למנכ"ל הראשון של עיריית ירושלים בזמן כהונתו של מרדכי איש שלום כראש העיר.[11] קדר שימש בתפקיד זה עד 1963.

בשנת 1967 מונה על ידי טדי קולק לנציב תלונות הציבור הראשון של ירושלים ולאומבסדמן המוניציפלי הראשון בעולם[12] .

בשנת 1977 פרש לגמלאות בגיל 64.[13]

מפרישתו עד יום מותו שימש כבורר מקצועי בבתי הדין לעבודה.

בשנת 1987 נפטר ממחלת לב.

הערות שולייםעריכה