שמואל גלבהרט
שמואל גלבהרט (נולד ב-1945) הוא אדריכל ומתכנן ערים ישראלי, יושב ראש תנועת הירוקים בחיפה ובעבר סגן ראש עיריית חיפה.
 | |
| שמואל גלבהרט (משמאל) בדיון לבדיקת נזקי המלחמה לטבע ומדיניות ניהול חומרים מסוכנים במפרץ חיפה, 2006 | |
| לידה |
1945 (בן 79 בערך) ברית המועצות |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מ-1971 |
| תחום יצירה | אדריכלות |
גלבהרט עלה מברית המועצות בשנת 1949 ומאז היה תושב חיפה. הוא סיים את בית הספר הריאלי ב-1963 וקיבל הסמכה מהפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים של הטכניון בשנת 1971. את דרכו הציבורית החל בשנות השמונים ומאז נמנה עם מובילי מאבקים סביבתיים בעיר.
פעילותו כאדריכל עריכה
עוד בהיותו סטודנט הועסק גלבהרט בצוות להנחת תוכנית אב לתחבורה חיפה, כמו גם בחברות לתכנון הנדסי ותעשייתי, והיה מעורב בפרויקטים בישראל ומחוצה לה. עם סיום לימודיו ב-1971 הוא שימש למשך שנתיים כאדריכל ראשי במשרד שלינגר-רפפורט, וב-1974 פתח משרד אדריכלים עצמאי, שפעל עד 2003 השנה בה קיבל את תיק ההנדסה בעיריית חיפה בזכות מיקומו ברשימתו של ראש העיר יונה יהב ובמסגרת ההסכמים בניהם. הוא עסק במגוון תחומי הבנייה - תכנון שכונות מגורים, מבני ציבור, תעשייה ועסקים, תוכניות אב ומִתאר ועוד. כמו כן שימש כחבר במוסדות ארגוני האדריכלים והמהנדסים, כדירקטור בקרן הידע של המהנדסים וכחבר בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בצפון. משנת 1975 גם היה חבר בוועדת התכנון הציבורית, לימים "העמותה לתכנון ולפיתוח איכותי בחיפה".
פעילות ציבורית ופוליטית עריכה
גלבהרט הוביל פעילויות ומאבקים ציבוריים[1] בשלושה תחומים עיקריים: איכות הסביבה, איכות החברה ואיכות השלטון. בנוסף הוא שימש כמרצה, ופרסם מאמרים רבים בנושאים בהם עסק ובנושאים מקצועיים.
בשנת 1996 הקים את תנועת "הקשר החיפאי", לימים "הירוקים של חיפה". בשנת 1998 הוביל רשימה משותפת של "הירוקים" ו"שינוי" תחת השם "חיפה שלנו" לבחירות המוניציפליות, והיה מועמד מטעמה לראשות העיר. הרשימה זכתה ל-4 מושבים במועצת העיר, כסיעה השנייה בגודלה, והייתה להפתעת הבחירות. כיו"ר חיפה שלנו, עמד גלבהרט במשך 5 שנים בראש האופוזיציה העירונית.
בשנת 2003 חבר ליונה יהב ברשימה משותפת בשם "חיפה שלנו",המשותפת ל"ירוקים", "שינוי" ונציגי שכונות הפעם כמספר 2 ברשימה, במקום הראשון ניצב יונה יהב. עם ניצחונה, מונה גלבהרט לסגנו של ראש העיר בשכר ומחזיק תיק מינהל ההנדסה בשכר, ובנוסף עמד בראש ועדת המשנה לתכנון ולבנייה, הוועדה לשימור מבנים ואתרים, הוועדה לאיכות הסביבה וועדת נגישות לנכים. הוא ריכז את הוועדה להיערכות לרעידות אדמה וישב בוועדה לחומרים מסוכנים, וכמו כן כיהן כדיקרטור בעמותת התיירות העירונית וייצג את חיפה בוועדות תכנון מחוזיות וארציות ובוועדה הארצית לשמירת הסביבה החופית.
כסגנו של יהב עמד גלבהרט מאחורי פינוי אזורי תעשייה מזהמים מחיפה ויש המייחסים לו חלק נרחב בעזיבת העסקים את חיפה עד היום.
גלבהרט היה חבר בצוותי ההיגוי של תוכניות המתאר הארציות למפרץ חיפה ולחופים, תוכנית פארק הקישון ותוכנית המתאר החדשה לחיפה.
במהלך כהונתו עסק גלבהרט בעיקר בסיכול פרויקטים של קודמו של יהב, עמרם מצנע, בניהם פגיעה בשיקום בת גלים וביטול בניית המרינה. החיבור בין יהב לגלבהרט הוא שעל פי מומחים הביא את ניצחונו של יהב והפיכתו לראש עיר עד היום.
בשנת 2008 התמודד שוב למועצת העירייה, אולם הפעם כראש רשימה נפרדת, "הירוקים של חיפה", בעקבות התמודדותו של יהב בראש רשימה עצמאית שנתמכה על ידי "קדימה". גלבהרט זכה בשלושה אחוזים בלבד מקולות הבוחרים. סיעתו, לעומת זאת, זכתה בכ-10 אחוזים וקיבלה שלושה מושבים במועצת העיר, מה שהפך אותה לשנייה בגודלה בין סיעות הבית.
גלבהרט היה מעורב במאבקים לשמירת חופי חיפה, ששיאם המאבק נגד הבנייה בחופי מערב העיר, להפחתת זיהום האוויר ולהרחקת חומרים מסוכנים ממפרץ חיפה, ופעל להתחדשות מרכז העיר ולקידום התחבורה הציבורית. הוא נמנה עם פעילי שמירת השטחים הירוקים והתנגד לבנייה בהיקפים גדולים[2]. החל מ-2011 הוא חבר הנהגת התנועה הירוקה.
בשנת 2010 דווח בעיתון הארץ כי חיפה לכאורה על עבירות בנייה שביצע בנו, בעת שהיה אחראי על מנהל הנדסה בשנת 2004[3]. עם זאת, בבדיקה שנערכה על ידי מבקר העירייה נמצא שלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותו של גלבהרט.
בשנת 2019 יצא לאור ספרו כיפור 73 על מחדל ההתרעה וכישלון התקפת הנגד במלחמת יום כיפור. הרמטכ״ל ושר הביטחון לשעבר, מר משה ״בוגי״ יעלון, כתב בדברי ההקדמה לספר: ״ספר חובה לכל מדינאי או מצביא צבאי, שאמור לקבל החלטות בתחום המדיני – ביטחוני - צבאי בכלל, ובצמרת מדינת ישראל בפרט".
לקריאה נוספת עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אדריכל שמואל גלבהרט נגד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, 2001
- ^ יובל פלג, התנגדות למגדלים נוספים בחוף, ספט' 2008
- ^ פאדי עיאדאת, סגן ראש העיר חיפה לשעבר,, שמואל גלבהרט, חיפה לכאורה על עבירות בנייה שביצע בנו, באתר הארץ, 14 בפברואר 2010