אברהם שמעון הלוי אנגל-הורוביץ
הרב אברהם שמעון הלוי אנגל-הורוביץ (ר' שימעל'ה זעליחובער, תרל"ו, 1876 - תש"ג, 1943) היה ראש ישיבה ומשגיח רוחני בישיבות מזרח אירופה.
 | |
| לידה |
1886 תרל"ו זליחוב (אנ') |
|---|---|
| נרצח |
1943 (בגיל 57 בערך) תש"ג |
| מקום פעילות | מזרח אירופה |
| תקופת הפעילות |
?–1943  |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה ומשגיח רוחני |
| תלמידיו | הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב יצחק פלקסר, הרב ברוך שמעון שניאורסון, הרב יצחק שטרנהל, הרב ירחמיאל ישראל יצחק דומב |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בזליחוב בפולין, ועל שם עיירת הולדתו כונה כל ימיו – ר' שמעון מזליחוב. אביו היה יצרן של חומץ, מחסידי קוז'ניץ. אחרי שאביו נשא אשה בזויווג שני עזב את ביתו ולמד כעשר שנים בבית מדרשו של האדמו"ר רבי אבי עזרא זעליג אלעזר מקוז'ניץ. מגיל צעיר כבר נודע כעלוי. אחרי נישואיו היה סמוך על שלחן חותנו כנהוג אז, ומשנתרושש חותנו, חזר לעיר הולדתו ועסק כאביו בייצור חומץ על מנת שלא להתפרנס מהתורה. אחרי שמפעלו ליצור חומץ פשט את הרגל עבר לעסוק במסחר בכלי חרסינה וראה ברכה בעמלו, אולם לאחר זמן עסקיו חוסלו.
הוא יצא לעיר צאנז בגליציה ושם לימד בישיבה לצעירים, משם עבר ללמד בישיבה בקאשנוב, ומשם עבר ללמד בישיבת בית ישראל בסטולין. לאחר מכן היה ראש ישיבה בישיבת תומכי תמימים בוורשה, בהסכמת הריי"צ מליובאוויטש.
היה נוסע לרבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב. ולרבי אהרלה מקוזניץ. ולרבי פנחס מאוסטילה.
עיקר פרסומו היה כשהחל לשמש בשנת תרצ"ב (1932) כר"מ ומשגיח וכמשפיע בישיבת חכמי לובלין. ר' שמעון התבלט בדרכו המיוחדת, בתפילתו הארוכה, ובהיותו עטוף בטלית ותפילין עד חצות היום, וכן נודע כבעל זיכרון פנומנלי וכבקי בעל פה בכל ספרות חז"ל והפוסקים, וכן בספרי הקבלה ספרי מהר"ל והחסידות.
דעותיו היו ייחודיות ויוצאות דופן. הביע התנגדות חריפה לעיסוק בשיטת הפלפול ודרש מתלמידיו ללמוד רק באופן של לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולהיות בקיאים בתנ"ך, במשנה ובתלמוד על הסדר[1]. כמו כן, התנגד בחריפות לחסידויות בית פשיסחה ובין השאר התנגד להחמרות ביחסי אישות הנהוגות בחסידות גור[2]. כן התנגד לעיסוק במוסר על פי השכל האנושי, ובפרט לשיטת נובהרדוק[3]. בשיחותיו התבסס על כתבי האר"י וספרי קבלה אחרים[1].
דעותיו והנהגותיו אלו עוררו מתיחות בינו לבין ר' מאיר שפירא והנהגת הישיבה[4]. מספר חודשים אחרי פטירת ראש הישיבה (1933), התגברה המתיחות בינו לבין ההנהגה החדשה של הישיבה, ויו"ר יח"ל האדמו"ר רבי שלמה איגר מלובלין פסק שעליו לעזוב את הישיבה. תלמידיו עוררו מהומה רבה בישיבה והמשטרה נאלצה להתערב להשקיט את הרוחות[5], תלמידיו כונו "שמעונאים".
אחרי עזיבתו כתב מאמר מיוחד בו הסביר בהרחבה את שיטתו בעבודת ה' ודרכו בלימוד התורה ותשובתו לטענות מתנגדיו[6].
אחרי לובלין עבר להתגורר בעיר קרקוב שם לימד חוג תלמידים מצומצם, והמשיך לעמוד בקשרי מכתבים ומאמרים עם תלמידיו, נגידי העיר החזיקו אותו כלכלית, בין הנגידים הבולטים היה ר' עקיבא טייכטל סוחר בדים מפורסם בקרקוב.
בסתיו תרצ"ט (1938) ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, פרסם בדפוס כרוז בשם "שובה ישראל", ובו קרא ליהודים, ליטוש את התרבות האירופית והמותרות, ולדבוק בשמירת התורה והמצוות. את הכרוז סיים במילים –"גורו לכם מפני חרב, כי לא אדם הוא ה' אלוקי ישראל שתעשו איתו פשרות, והוא בפשרות לא יחפוץ...היבדלו מדרכי העמים ומהבלי תענוגיהם וחכמתם...כי באם לא בהכרח לגלות מלכותו יתברך לעד על ידי הייסורים הקשים המפורשים היטב בשירת האזינו"[7].
בעת חיסול גטו קרקוב, יצא מעוטף בטליתו. שוטר יהודי הבחין בו ורצה להצילו, אך הוא סירב להצעתו במילים: "כלך לך מזה! אינני רוצה שתצילני! ברצוני לצאת יחד עם כל היהודים – על קידוש ה'!"[8]. בקיץ תש"ג (1943) גורש ר' שמעון יחד עם יהודי קרקוב אל מחנות ההשמדה על ידי הכובש הגרמני[דרושה הבהרה], ומצא בתוכם את מותו.
דברי תורתו ומכתביו ומאמרים לזכרו כונסו בספר "נהרי א"ש" על ידי תלמידו הרב ירחמיאל ישראל יצחק דומב.
מתלמידיו עריכה
- הרב שמואל הלוי וואזנר – ראש ישיבת חכמי לובלין בבני ברק[9]
- הרב יצחק פלקסר – ראש ישיבת שפת אמת בירושלים
- הרב ברוך שמעון שניאורסון – ראש ישיבת טשיבין בירושלים
- הרב יצחק שטרנהל – רב בזלצבורג ובבולטימור.
- הרב חיים קרייזווירט, רבה של "קהילת מחזיקי הדת" באנטוורפן
- הרב נתן לוברט בעל ספר שארית נתן ור"מ בישיבת טשעבין
- הרב ירחמיאל ישראל יצחק דומב – ממנהיגי נטורי קרתא, ועורך ספר מדברי תורתו.
לקריאה נוספת עריכה
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו', בני ברק, תשמ"ח עמ' קיב–קנ
- יצחק לוין, אלה אזכרה חלק ג' עמ' 41-51
- מאמר שובה ישראל, מתורתו של הרב אברהם שמעון אנגל הי"ד, אתר "תורתך לא שכחתי"
- משה נטע לנגרוק, הגיונות דברי חכמים, תל אביב, התשנ"א
- Wojciech Tworek, "Mystic, Teacher, Troublemaker: Shimon Engel Horovits of Żelechów and the Challenges of Hasidic Education in Interwar Poland," Jewish Quarterly Review 110:2 (2020): 313-342
- ישראל שפירא, המשגיח שגער בתלמידים המתפלפלים; "דער אמת ליגט אופן ארט" באתר כיכר השבת, י"ח בטבת 11.01.23
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 נהרי אש מאמר א'
- ^ נהרי אש מכתב נ (מצונזר בחלקו, ראט הנוסח המלא מכתב ר שמעולה נגד חומרות גור)
- ^ נהרי אש מכתב מז ועוד
- ^ ראה מכתבי ר' מאיר שפירא בישורון טו עמוד תתל"ג
- ^ שמואל אברהם נוסבוים, מים חיים, אנטוורפן ה'תשע"ו עמודים צד, תרסז.
- ^ נדפס בנהרי אש מאמר א'
- ^ הנוסח המלא כאן מעמ' 25
- ^ עדות – חורבן יהדות אירופה, רות ליכטנשטיין, עמ' 43.
- ^ בהסכמה לספר המבוא לקבלה - "מפתחי חכמת האמת", של ר' שאול בוימאן (נספה בשואה, להרחבה אודותיו ראו: רבי שאול בוימאן, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל") מופיעה הסכמתו של ר' שמעון מזליחוב. בהוצאה חדשה של הספר משנת תשל"ז מופיעה הסכמתו של הרב וואזנר והוא כותב שאינו מבין בתורת הקבלה ולכן – "אין בכחי להסכים, אבל היות כי ראיתי בין המסכימים בהדפסה ראשונה מכתבו של מורי רבי הגאון העצום מרא דכולא תלמודא אשר כל שבילי התורה הנגלית והסתרי תורה הוו נהירין ליה כנתינתן מסיני רבי אברהם שמעון הלוי אנגל הורוביץ זי"ע הי"ד מזעלכוב...אם כן אין אחר דבריו הקדושים כלום, ומה אעיד ומה אדמה עוד."