שניים שעשאוה

שניים שעשאוה הוא דין הלכתי שעניינו הוא פטור מעונש על עבירה במקרה שבוצעה על ידי שני אנשים. דין שניים שעשאוה הובא בתלמוד לעניין הלכות שבת.

מקור הדין וטעמועריכה

בתלמוד[1] למדו דין זה מהנאמר בפרשת חטאת "בעשתה" ודרשו כך: "יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין".

בפירוש רש"י מבואר שטעם הפטור בשניים שעשאוה, הוא משום 'דלאו אורחיה למעבדה בתרי' (=שאין דרכו לעשותה בשני אנשים). כלומר, מאחר שאין הדרך לעשות את המלאכה על ידי שניים כאשר די באדם אחד שיעשה אותה, אם עשו בדרך זו המלאכה אינה נחשבת ל'מלאכת מחשבת' שנאסרה מן התורה בשבת. יש מהאחרונים שכתבו שהטעם שהזכיר רש"י הוא רק להווה אמינא (=בתחילה חשבו כך), אך למסקנת הסוגיא הפטור אינו מטעם זה אלא מגזרת הכתוב שנזכרה לעיל.

גדר הדיןעריכה

בתלמוד נחלקו תנאים באיזה אופן יש לפטור מדין שניים שעשאוה:

  • לדעת רבי יהודה הפטור נאמר רק במקרה ואין אחד מהם יכול לעשות המלאכה לבדו "זה אינו יכול וזה אינו יכול".
  • לדעת ר' שמעון הפטור נאמר אף במקום שכל אחד לבדו יכול לעשות המלאכה לבדו "זה יכול וזה יכול".

באחרונים נחלקו מהו אותו פטור שנאמר ב'שניים שעשאוה':

יש שכתבו שפטור 'שניים שעשאוה' הוא פטור מחיוב קרבן בלבד, אבל שניהם עוברים על איסור דאורייתא[2]. ויש שכתבו שהוא פטור כללי, אפילו מהאיסור, ומדאורייתא אכן הדבר מותר לגמרי, אמנם מדרבנן אסור לעשות כן.

יש שכתבו שדין 'שניים שעשאוה' נאמר רק במלאכות שנאמר בהם שיעור למלאכה, כגון מלאכת כותב ומלאכת הוצאה, ולכך ב'שניים שעשאוה' יש לפוטרם מאחר שכל אחד לא עשה כשיעור הנצרך, אך במלאכות שלא נאמר בהם שיעור, אלא שיעורים בכל שהוא, כגון מלאכות בונה תופר שוחט, אין פטור 'שניים שעשאוה' ועושי המלאכה עברו על האיסור ומתחייבים עונש.

בשו"ת הריב"א[3] כתב לחדש שאף לעניין איסור מחמר כגון במחמר על ידי שתי בהמות, במקרה וכל אחת מהם יכולה לסחוב את העגלה לבדה, ישנו פטור 'שניים שעשאוה'.

מסייע אין בו ממשעריכה

  ערך מורחב – מסייע אין בו ממש

במקום שאחד יכול ואחד אינו יכול ("זה יכול וזה אינו יכול"), לדעת כולם חייב, בנוגע לזהות החייב אמרו בתלמוד "אמר רב חסדא: זה שיכול. דאי זה, שאינו יכול - מאי קא עביד? - אמר ליה רב המנונא: דקא מסייע בהדיה! - אמר ליה: מסייע אין בו ממש"[דרושה הבהרה].

באיסורים נוספיםעריכה

אף שבתלמוד נזכר הפטור של 'שניים שעשאוה' רק לעניין איסורי שבת. באחרונים הזכירו דין זה של 'שנים שעשאוה', אף בדינים אחרים:

  • במצוות - יש שכתבו שכשם שלעניין עבירות שניים שעשאוה פטורים, כך גם במצוות - אם שני אנשים קיימו יחד מצווה אחת, אין עשיית המצווה מתייחסת אליהם, ולא יצאו בה ידי חובתם.
  • החי נושא את עצמו - בתלמוד נאמר במקרה שאדם, הוציא אדם חי אחר, מרשות לרשות פטור, והטעם משום ש'החי נושא את עצמו'. בפירושו של טעם זה האריכו בראשונים, ויש שכתבו לבאר שפטור זה מבוסס על הפטור של 'שניים שעשואה', מאחר שהאדם שהוציאוהו עזר אף הוא קצת בהוצאת גופו, נמצא ששניים יחד עשו את המלאכה ולכן פטורים[4].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג, עמוד א'
  2. ^ מקור חיים בהגהותיו על המגינים סימן רס"ו
  3. ^ סימן ו.
  4. ^ תוספות רא"ש תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג, עמוד א'