מלאכת מחשבת

מלאכת מחשבת הוא שם כולל למספר תְּנָאִים בהם ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהם אסורים להיעשות מדאורייתא בשבת ויום טוב. הכלל "מלאכת מחשבת אסרה תורה" הוא אחד הכללים המרכזיים והבולטים ביותר בכל מושגי מלאכות שבת, וממנו נלמדים עקרונות רבים.

מקור המושג מלאכת מחשבת

מצוות השבת: (א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם: (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לה' כָּל־ הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת:

ציווי המשכן: (ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לֵאמֹֽר: (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לה' כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת ה' זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: ... (ל) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א ה' בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה: (לא) וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה: (לב) וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת: (לג) וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת.

— ספר שמות, פרק ל"ה

בשל סמיכות פרשיות ציווי המשכן ומצוות השבת הנמצאות בסוף ספר שמות למדו התנאים, כי המלאכות האסורות בשבת מן התורה, הן אותן המלאכות שנעשו בבניין המשכן. מלאכות אלו כונו בתורה "מלאכת מחשבת". משום כך, לא כל פעולה של הכנת סעודה או סידור הבית, תחשב למלאכה אסורה. לדוגמה, חיתוך ירק לסעודה, שטיפת ככלי במים, הצעת המיטה, ועשיית ערימה של פירות בבית, אינן נחשבות למלאכה שאסורה בשבת, מכיוון שאינן דומות למלאכות שנעשו במשכן. דבר נוסף שנלמד מהדמיון למלאכת המשכן הוא שכדי להאסר צריכה להיות "מלאכת מחשבת", כלומר מלאכה מתוכננת. מכאן למדים שרק מלאכות הנעשות במחשבה כשם שנעשו בבניית במשכן, אסורות בשבת מדאורייתא.

תנאי מלאכת מחשבת

לגבי הציווי לא לעשות כל מלאכה בשבת, לומדים מסמיכות הצווי למשכן שתנאי האיסור הם שהמלאכה תהיה "מלאכת מחשבת". לולי סמיכות זו, היה מובן שכל מה שאפשר לתאר בשם מלאכה היה אסור. נמצא שהכלל מלאכת מחשבת אסרה תורה, פעמים בא להתיר מה שאינו מלאכה, ופעמים בא לאסור מלאכה שאינה נעשית באופן ישיר, משום שגם פעולות שנעשות על ידי כוחות הטבע כמו מלאכת זורה הן תוצאה של פעולה מושכלת, מלאכת מחשבת. כדי שהמלאכה תהיה אסורה מן התורה יש כמה תנאים:

• כוונה - כדי להתחייב באיסור שבת ישנה חשיבות להתכוון למעשה שעושה, "שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה". מלאכה הנעשית בכוונה (אם באופן ישיר ואם כאשר המלאכה היא תוצר לוואי הכרחי ורצוי). למשל, מלאכה שנעשית בטעות בדרך של התעסקות סתמית, מכונה בשם מתעסק ואין חייבים על מלאכה שנעשתה בדרך זו מכיוון שאינה מלאכת מחשבת. לדוגמה, אדם שהתכוון לחתוך ירק שכבר תלוש ואינו מחובר לאדמה, אך מתוך חוסר שימת לב חתך ירק שמחובר לאדמה. אף על פי שהפעולה שעשה היא מלאכת קוצר, בכל זאת אינו חייב על פעולה זו, כיוון שאינה מלאכת מחשבת. היא נעשתה בחוסר כוונה לעשייתה. יש לשים לב שעשיית דבר שאינו מתכוון אינה מותרת בגלל דין מלאכת מחשבת אלא מטעם אחר, מכיוון שדין זה הוא דין בכל מצוות התורה ולא רק בשבת.
• מתקן - מלאכה שיש בה תכלית לאדם, להוציא ממקלקל אשר מלאכתו איננה מלאכת מחשבת מהתורה.
• מלאכה הצריכה לגופה - מלאכה הנעשית לשם אותה תכלית שנעשתה המלאכה במשכן.
• כדרכה - מלאכה הנעשית בדרך שרגילים לעשותה ולא בשינוי. עשיית המלאכה באופן שאינו דרך המלאכה נקרא "כלאחר יד" ואינו אסור מהתורה.
• מתקיים - מלאכה אשר תוצאותיה צפויות להתקיים פרק זמן סביר.
• המלאכה כולה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה רק אם יחיד ביצעה לבדו, להוציא מקרה של שניים שעשאוה, שפטורים.

הדינים האלו מורכבים וסבוכים, וכוללים המון פרטים.

"והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו, דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה - ובאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת, כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה"

— רבינו חננאל, מסכת חגיגה דף י עמוד ב

תקנות חכמים בנוגע למלאכה שאינה מלאכת מחשבת

חכמים תקנו לאסור משום גזירה אופנים נוספים של עשיית מלאכה, אשר מצויים בסטטוס פטור אבל אסור (פטור מן התורה אך נאסר על ידי חז"ל) ואשר מרחיבים את האיסורים בשבת ויום טוב:

• מקלקל - מלאכה שאין בה תכלית לאדם.
• מלאכה שאינה צריכה לגופה - מלאכה הנעשית שלא לצורך גוף המלאכה אלא לצורך אחר.
• כלאחר יד - מלאכה הנעשית בשינוי.
• אינו מתקיים - מלאכה שתוצאותיה לא יתקיימו פרק זמן סביר.
• חצי מלאכה - מלאכה הנעשית בדרך כלל על ידי יחיד אסורה מדרבנן גם אם שנים ביצעוה.

העונש

אדם שעשה מלאכת מחשבת בשבת במזיד, כלומר ידע שהמלאכה אסורה וידע שאותו הזמן הוא שבת - עונשו כרת. אם המלאכה נעשה לעיניהם של שני עדים אשר התרו בו - חייב סקילה. אם עשה את המלאכה בשוגג - חייב חטאת.

אם עבר על איסור דרבנן במזיד והתראה - מכים אותו מכת מרדות, ובשוגג - פטור מעונש.

הבדלי דאורייתא ודרבנן

להבחנה בין מלאכות האסורות מדאורייתא לאלו האסורות מדרבנן ישנן כמה נפקא מינוֹת:

• חומרת העונש.
• בכללי הספקות נאמר כי בספק דאורייתא נוקטים לחומרא ואילו בספק דרבנן לקולא, ועל כן סיווג נכון של האיסור הצפוי הוא בעל משמעות הלכה למעשה.
• אמירה לגוי, באיסורים שתוקפם דרבנן בלבד ניתן להקל כך שגוי יעשה את המלאכה עבור היהודי, במקום בו יש חשש להפסד כלכלי מרובה או לצורך קיום מצווה אחרת.
• פסיק רישא דלא ניחא ליה, (באופן שאינו מתכוון למלאכה ולא נוח לו מתוצאתה)- באיסורי דרבנן ישנם פוסקים שמתירים.

איסורי שבות

ערך מורחב – שבות

נוסף על הגרעין הפנימי של איסורי מלאכת מחשבת, בכמה מקומות גזרו חכמים איסורים שנועדו להרחיק את האדם מלעבור על איסורים אלה. גזירות אלו מכונות "שבות" וקיימים ארבעה טיפוסים לאיסורים אלה:

1. מלאכות בעלות דמיון למלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל: מאחר שמלאכת דש אוסרת רק סחיטת זיתים וענבים מדאורייתא, יצרו חכמים איסור נוסף לסחוט גם פירות שאינם זית וגפן).
2. מלאכות שביצוען מוליד חשש שמא תוביל המלאכה לעשיית מלאכה מל"ט אבות מלאכה (למשל, איסור על שימוש ברפואה בשבת מחשש שיבוא לשחוק סממני רפואה ויעבור בכך על מלאכת טוחן ומלאכות נוספות).
3. מלאכה אשר איננה מתאימה לאווירת השבת (כגון איסור הכנה משבת לחול, דיבור בענייני חולין).
4. מלאכות שנאסרו משום מראית עין (תליית כביסה לייבוש שמא יחשבו אנשים שכיבס בשבת).

לקריאה נוספת

• הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, סיון תשנ"ט (1999).

קישורים חיצוניים

• הערך "מלאכת מחשבת", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• אסופת מאמרים בנושא מלאכת מחשבת, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.