שפיכה מוקדמת

שפיכה מוקדמת, או פליטה מוקדמת (בלטינית: Ejaculatio praecox) היא תופעה של העדר שליטה במועד השפיכה, הנחשבת לעיתים קרובות כליקוי בתפקוד המיני אצל גברים. גברים הסובלים משפיכה מוקדמת אינם מסוגלים לשלוט על שפיכת הזרע (ועל האורגזמה המתלווה לשפיכת הזרע) בעת קיום יחסי מין.

שפיכה מוקדמת תוארה לראשונה בספרות הרפואית ב-1917 על ידי הפסיכיאטר הגרמני קרל אברהם ב-"כתב העת הבין-לאומי לפסיכואנליזה", אך נפוצה בתודעת הציבור רק משנות ה-70 של המאה ה-20.

מאפיינים

לשפיכה מוקדמת אין הגדרה אחידה. יש המגדירים אותה כשפיכה תוך פחות משתי דקות מרגע החדירה. רבים, במיוחד בעת האחרונה, משתמשים בהגדרה גמישה יותר, המציינת כי גבר סובל משפיכה מוקדמת אם אינו מסוגל לקיים יחסי מין במשך הזמן הרצוי לו.

נערים ומתבגרים רבים חווים שפיכה מוקדמת לעיתים קרובות בתחילת דרכם המינית, אך לומדים עם הזמן לשלוט בכך; תופעה זו אינה נחשבת לשפיכה מוקדמת של ממש. אירוע בודד של שפיכה מוקדמת אשר לא גרם למצוקה נפשית כלשהי אף הוא אינו עומד בקריטריונים הרפואיים להגדרת שפיכה מוקדמת.

שפיכה מוקדמת היא בעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בגברים; בין 25% ל-40% מהגברים סובלים ממנה באופן כרוני, ורבים נוספים סובלים ממנה באופן זמני. שפיכה מוקדמת עשויה לגרום לתסכול ולמבוכה אצל הסובלים ממנה.

שפיכה מוקדמת היא בעיה תלוית תרבות. למעשה, רק במאות האחרונות ובעיקר בחברות מערביות, שבהן ישנה הכרה בחשיבות הנאה הדדית ממין, התפתחה שאיפה ליכולת הגבר לשלוט בזמן השפיכה שלו.

גורמים לשפיכה מוקדמת

• גורמים פסיכולוגיים. גברים רבים אינם מודעים לקשר שבין המצב הנפשי שלהם ותפקודם המיני. מצבים נפשיים רבים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת: לחץ נפשי, דיכאון, ביישנות, חוסר ביטחון עצמי. לאחר שהליקוי מתרחש פעם אחת חווים גברים רבים מבוכה רבה, ובפעמים הבאות מרגישים צורך עז לפצות את בן או בת זוגם ולהוכיח שמדובר באירוע חד-פעמי. רצון זה מגביר את הלחץ הנפשי ואת הסיכוי לשפיכה מוקדמת נוספת. הדבר רלוונטי במיוחד כשבן או בת הזוג אינם מגלים הבנה למצב, או מציבים מלכתחילה יעדים מוגזמים בכל הנוגע ליחסי מין. הלחץ הנפשי אשר עשוי לגרום לשפיכה מוקדמת מלכתחילה אינו מוכרח להיות קשור למיניות; דאגות כלכליות, למשל, ובעיות בעבודה או במשפחה עשויים אף הם לגרום לשפיכה מוקדמת. תקשורת לקויה בין בני הזוג, מחלוקות בלתי-פתורות ורגשות שליליים עשויים לתרום להופעת הליקוי. דיכוי מיני בעבר, מטעמים דתיים, למשל, עשוי אף הוא לגרום לשפיכה מוקדמת. לחוויות המין הראשונות בחיים השפעה ניכרת; יחסי מין מוקדמים אשר התבצעו בתנאי לחץ מבחינת מקום או זמן עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת בשלב מאוחר יותר בחיים.
• אי-זיהוי של נקודת האל-חזור. אחת התאוריות בנוגע לגורם לשפיכה מוקדמת גורסת כי גברים הסובלים מהליקוי לא מזהים בצורה יעילה את נקודת הגירוי שלאחריה לא ניתן למנוע שפיכה. אי-הזיהוי אינו מאפשר לגבר לנסות ולעכב את האורגזמה—עד לנקודה בה מאוחר מדי.
• גורמים פיזיולוגיים. שלל גורמים בריאותיים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת, אם כי שיעור הסובלים משפיכה מוקדמת מסיבות פיזיולוגיות נמוך בהרבה משיעורם של הסובלים מסיבות פסיכולוגיות. דלקת בערמונית, למשל, עשויה לגרום לַליקוי. ליקויים במערכת העצבים, לעיתים לאחר פגיעת טראומה גופנית, עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת. תרופות מסוימות עשויות אף הן לגרום לליקוי. מחקרים פיזיולוגיים בעבר הראו כי רמות נמוכות מדי של המוליך העצבי סרוטונין באזורים מסוימים במוח גורמות לשפיכה מוקדמת. לתאוריה זו ניתן משנה תוקף בהתחשב בעובדה כי מספר תרופות מסוג SSRI, אשר מעלות את ריכוז הסרוטונין במוח, גורמות לשיפור אצל גברים הסובלים משפיכה מוקדמת (ראו: טיפול). שפיכה מוקדמת המופיעה לראשונה לאחר גיל 50 עשויה להצביע על סוכרת, מחלה המשפיעה לעיתים על היבטים רבים של התפקוד המיני.
• גורמים פסיכיאטריים. מחלות נפש רבות, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (סוג של חרדה) והפרעה דו-קוטבית, גורמות לליקויים בתפקוד המיני - ביניהם שפיכה מוקדמת - כחלק משלל תסמיניהן.
• גורמים גנטיים. קיים חשד שטרם הוברר דיו לגורם גנטי לשפיכה מוקדמת, שכן הוכח שלרבים הסובלים מהליקוי קרובי משפחה הסובלים ממנו אף הם.

טיפול

לשפיכה מוקדמת קיימות שיטות טיפול המבוססות על תרגול ואשר מטרתן היא שיפור יכולת הזיהוי של הגבר את עוצמת הגירוי המיני ושיפור השליטה בשפיכה. לשיטות אלו, אותן יש לבצע כצעד ראשוני, שיעורי הצלחה גבוהים. בכל מקרה שילוב בת-הזוג בטיפול מגביר את סיכויי ההצלחה.

• שיטת ה"התחל-הפסק" (סטארט אנד סטופ, באנגלית: Start and stop). מטרת השיטה היא להרגיל את הגוף לרמות גבוהות ולזמנים ארוכים יותר ויותר של גירוי מיני. בתחילה מבוצעת השיטה לבד, באמצעות אוננות. הגבר מגרה את עצמו כמעט עד לנקודת האל-חזור, מפסיק לכעשרים שניות ואז ממשיך לגרות את עצמו, וחוזר חלילה, תוך הימנעות משפיכה למשך זמן כולל של כעשרים דקות. מספר מטפלים מורים למטופל לדרג לעצמו את עוצמת הגירוי שהוא חש מ-1 (היעדר זקפה) ועד 10 (אורגזמה). הפסקת הגירוי צריכה להתרחש בעוצמת גירוי של 8 בערך, והמשכת הגירוי מתרחשת כשהעוצמה דועכת לכ-3. השליטה העצמית באוננות והעדר הלחץ הנפשי הנגרם מנוכחות בן או בת הזוג מאפשרים בשיטה זו שיפור השליטה העצמית על השפיכה, זיהוי טוב יותר של נקודת האל-חזור ובעיקר—הארכת משך הזמן הנדרש לשם הגעה לאורגזמה. לאחר תרגול במשך זמן מה (מספר שבועות בדרך כלל) ניתן לשלב את בן או בת הזוג בשיטה. שיטת ה"התחל-הפסק" ניתנת בדרך כלל על ידי סקסולוגים, שאינם רופאים, כטיפול עיקרי בשפיכה מוקדמת.
• שיטת ה"חנק". בשיטה זו על בן או בת הזוג ללפות בחוזקה את הפין רגע לפני שהגבר מגיע לאורגזמה; הדבר גורם למניעת השפיכה. בדומה לשיטת ה"התחל-הפסק", גם כאן יש לחזור על התהליך לאחר כעשרים שניות, לזמן כולל של כעשרים דקות. השיטה מבוצעת בתחילה בדרך כלל באמצעות גירוי ביד; לאחר שמושגת שליטה מסוימת על השפיכה ניתן לבצע את השיטה גם באמצעות חדירה. זוהי שיטה שאינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום. השיטה מסוכנת ועלולה לגרום לפגיעה בשרירים.
• שיטת 7 השלבים - שיטה המשלבת טיפול התנהגותי ותרופתי. הטיפול התרופתי במינון נמוך עוזר לדחות את זמן השפיכה. במקביל, הפציינט לומד לזהות את סימני השפיכה לפני שהיא מגיעה ומתרגל יציאה נשלטת מהנרתיק. בסיום החודש הפציינט לומד לשלוט על השפיכה גם ללא התרופות.
• תרגול שרירי האגן. כיווץ ודחיפה רצוניים של שרירי האגן גורם לחיזוקם ולשיפור השליטה בהם; שרירים אלו אחראיים לשפיכת הזרע. יתרון השיטה הוא פשטותה והעובדה שניתן לבצעה בכל העת, בזמן העבודה או הנהיגה, למשל. גברים רבים מדווחים על שיפור.
• שינוי התנוחה. תנוחות יחסי המין השונות גורמות לעוצמות גירוי משתנות בגברים שונים. על הגבר לזהות את התנוחה בה שליטתו על השפיכה מרבית.

השיטות הבאות אינן מביאות לריפוי השפיכה המוקדמת, והן משמשות כפתרון זמני או במקרה שהשיטות שלעיל נכשלו:

• קרם (או תרסיס) השהייה. קרם זה, אותו יש למרוח על איבר המין הגברי, גורם לאלחוש קל וזמני של האזור. גם בן או בת הזוג עשויים לחוות אלחוש באיבר המין, כשהשותף משתמש בקרם השהייה, דבר המהווה חיסרון של השיטה. חיסרון נוסף הוא היעדר הספונטניות, שכן רוב תכשירי ההשהייה מתחילים לפעול רק לאחר כעשרים דקות מזמן תחילת השימוש.
• קונדום. גברים רבים חשים פחות גירוי כשהם משתמשים בקונדום, דבר המפחית את הסיכוי לשפיכה מוקדמת. קונדומים מסוימים משלבים את השיטה שהוזכרה לעיל וכוללים תכשיר השהייה על גבי הדופן הפנימית שלהם. באופן זה נמנע מגע בין תכשיר ההשהייה ובין בן או בת הזוג.
• תרופות. נוגדי דיכאון מסוג SSRI מביאים במקרים רבים לעיכוב השפיכה, אך לעיתים גם לבעיות בזקפה ולשלל תופעות לוואי אחרות. מספר סמים פסיכואקטיביים, כגון מורפיום והרואין, מביאים אף הם לעיכוב השפיכה.
• משיכת האשכים כלפי מטה לפני השפיכה. זוהי שיטה מיושנת אשר אינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום; השיטה עלולה לגרום לפגיעות ויעילותה שנויה במחלוקת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שפיכה מוקדמת בוויקישיתוף

• דקה זה מספיק? מתי שפיכה נחשבת למוקדמת, באתר ynet, 3 בפברואר 2011
• אריאלה איילון, שפיכה מוקדמת: מהן שיטות הטיפול היעילות?, באתר ynet, 21 באפריל 2013
• דניאל דריי, ‏שפיכה מוקדמת: לא בעיה של גברים בלבד, באתר onlife,‏ 15 בספטמבר 2015
• אליס סיטאר, הופס, אני גומר: להימנע משפיכה מוקדמת, באתר ynet, 27 ביוני 2019

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.