שפת אם (ספר)

שפת אם (באנגלית: Native Tongue) הוא הרומן הראשון בסדרת המדע הבדיוני הפמיניסטית של הבלשנית סוזט היידן אלגין באותו שם. הטרילוגיה מתארת עתיד דיסטופי של החברה האמריקאית, כאשר גברים פטריארכליים בשלטון מבטלים את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, ונגזלות לחלוטין זכויות האזרח של נשים. כעבור כמאתיים שנים, קבוצה של נשים, שמשמשות כבלשניות בשירות התקשורת האנושית אל מול גזעי חייזרים שהאנושות פגשה בהם במהלך השנים, יוצרות שפה חדשה במיוחד עבור נשים כאקט של התנגדות. אלגין אכן יצרה את השפה, לאאדן (Láadan), כולל מדריך לשוני ומילון.

שפת אם
Native Tongue

עטיפת הספר "שפת אם" במהדורה העברית
מידע כללי
מאת	סוזט היידן אלגין
שפת המקור	אנגלית
תורגם לשפות	צרפתית, ספרדית, גרמנית
סוגה	ספרות ספקולטיבית מדע בדיוני ספרות דיסטופית
הוצאה
הוצאה	DAW
תאריך הוצאה	1984
מספר עמודים	320
הוצאה בעברית
הוצאה	קדמת עדן
תאריך	2008
תרגום	חגי אברבוך
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-0-87997-945-4
הספרייה הלאומית	002650447

תקציר העלילה

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, מבוטל התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, אשר העניק זכויות פוליטיות לנשים. בעת ביטול החקיקה יוצאת הצהרה זו:

לא הייתה בידינו ההוכחה המדעית לנחיתותן השכלית המולדת של נשים. רק עם פרסום המחקר הראוי לשבח של זוכי פרס נובל אדמונד או. האסקיל ויאן בריאנט נת'רלאנד מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בשנת 1987, השגנו סוף כל סוף הוכחה, ולשבחנו ייאמר שפעלנו במהירות רבה לתקן את עוולות העבר שנבעו מבורותנו...

עד מהרה, מעבירים הגברים בשלטון חוקים נוספים השוללים כליל את זכויותיהן של נשים, שכעת מוגדרות כקטינות בעיני החוק, וכרכוש שניתן לסחור בו:

המגבלות הטבעיות של נשים מהוות סכנה מיידית לרווחת המדינה כל עוד הן אינן נמצאות תחת הפיקוח הזהיר והמתמיד של אזרח זכר אחראי. כל האזרחיות ממגדר נקבה ייחשבו בעיני החוק כקטינות, ללא קשר לגילן הכרונולוגי.

כעבור מאתיים שנה, במאה ה-22, עדיין נשים בעמדת נחיתות זו, כאשר הפרקטיקה התפשטה לכל רוחב החברה האנושית. לנשים אסור לפעול במישורים חברתיים או פוליטיים, וגם עבודה מחוץ לבית היא אסורה, אלא בתנאים מוגבלים ותחת השגחה. אחד התחומים בהם נשים מגויסות לעבודה היא תחום הבלשנות. בשלב זה בהיסטוריה, האנושות התפשטה לחלל, יסדה שם קולוניות, ופגשה במספר רב של גזעים של חייזרים. הצורך לתקשר עמם דורש כוח עבודה יותר גדול מהמצוי, ולצורך זה, למעשה, החברה האנושית מחולקת ל"בלשנים" ולכל השאר. במסגרת זו, בלשנים בחברה קיימים ב"משפחות", ועל כל אדם במשפחה לדעת על בוריה לפחות שפה חייזרית אחת, ומספר שפות אנושיות. קיימת תוכנית רבייה מיוחדת כדי "לייצר" בלשנים בעלי יכולות מתקדמות, ובמסגרתה תוכנית ממשלתית סודית המנסה להטמיע בתינוקות יכולות תקשורת חייזריות, שגורמת לתינוקות למות באופן אכזרי.

הסיפור עוקב אחרי מעשיה של נצרת, בלשנית מבריקה במיוחד. היא בת למשפחה הבלשנית צ'ורניאק, ובילדותה גילתה כישרון לקידוד לשוני - כלומר, זיהוי מושגים שאינם מגולמים במילות השפות האנושיות. נצרת חיה בתנאים מחמירים אפילו יותר מהמקובל בחברה. היא נשואה לגבר אותו היא מתעבת, והיא מחכה בציפייה רבה לזמן בו תוכל לפרוש מעבודתה ולעבור לגור ב"בית העקרות" של צ'ורניאק, שם שולחים נשים למות כשכבר אינן יכולות להוליד ילדים. אך כשהיא מגיעה לשם, היא מופתעת לגלות כי נשות הבית פועלות לייצר שפה חדשה שתסייע להן להשתחרר מכבלי הגברים. כישרון הקידוד של נצרת מתגלה כמרכזי לפיתוח השפה החדשה.

במקביל, קבוצות נוספות של נשים עמלות למען פיתוח שפת הנשים החדשה, שתאפשר להן לומר דברים שתמיד רצו לומר, והשפות האנושיות הקיימות אינן מאפשרות. הן מצפות ששינוי בשפה תחולל גם שינוי במציאות. 

הגברים אינם מודעים כלל לקיום השפה החדשה, שנקראת "לאאדן". הם מאמינים שהנשים מפתחות שפה אחרת, "לאנגלית", שיסודותיה בשפה האנגלית, אך זהו רק סיפור הכיסוי תחתיו הן פועלות. 

קו נוסף בעלילה עוקב אחר מיכאלה לנדרי, שמורדת בחוקי החברה בדרך אחרת: היא רוצחת את בעלה המתעלל, ואז במהלך עבודתה כאחות סיעודית, הופכת לרוצחת סדרתית של גברים זקנים. היא מפסיקה כאשר היא פוגשת את הנשים מבית העקרות של צ'ורניאק, ומצטרפת לעשייתן.

הסיפור מסתיים כאשר לאאדן מוכנה להיחשף.

דברי המחברת

אלגין כתבה ש"שפת אם" היה תרגיל מחשבתי, ושההיפותזה שלה הייתה שאם היא תיצור שפה שמיועדת לספק מכניזם טוב יותר לביטוי תפישותיהן של נשים, יקרה אחד משני דברים: או שנשים יאמצו את השפה ויתחילו להשתמש בה, או שהן יאמצו את הרעיון אך לא את השפה עצמה, אם זו לא תהיה מספקת, ויפתחו בתורן שפת נשים אחרת במקומה. היא כתבה:

עברו עשר שנים, ואף אחת משתי התוצאות הצפויות לא אירעה; לאאדן לא גרפה הרבה תשומת לב מהציבור, אפילו שיצא לאור מילון ומדריך לשוני, ואני הוצאתי קלטת שתלווה את הספר. אף מגזין פמיניסטי (או כל כתב עת של נשים) לא שאל אותי לגבי השפה או ביקש ממני לכתוב על כך מאום.

לעומת זאת, השפה הקלינגונית, שהיא שפה "גברית" בכל מדד אפשרי, השפיעה רבות על התרבות הפופולרית--יש מכון, יש ז'ורנל, יש מדריכי לשון וקלטות, וכולי וכולי; שום דבר דומה לא קרה עם לאאדן. ההיפותזה שלי הופרכה, ומסקנתי מכך היא שנשים... לא חוות את השפות האנושיות שהן דוברות, כלקויות למטרת תקשורת.

היסטוריית הוצאה לאור

הספר יצא בארצות הברית בהוצאות הבאות:

• August 1984, United States, DAW Books, ISBN 0-87997-945-3 (paperback)
• October 2000, United States, The Feminist Press at the City University of New York (CUNY), ISBN 1-55861-255-6, (Hardcover)
• November 2000, United States, The Feminist Press at CUNY, ISBN 1-55861-246-7, (Trade paperback)

בתרגום לעברית, הספר יצא לאור ב-2008 בהוצאת קדמת עדן, ובתרגומו של חגי אברבוך.

ראו גם

• כתב נושו, שיטה סינית סודית לכתיבת נשים
• מעשה השפחה, רומן ספקולטיבי דיסטופי מאת מרגרט אטווד

לקריאה נוספת

• Mohr, Dunja M. Worlds Apart: Dualism and Transgression in Contemporary Female Dystopias. Jefferson, NC, McFarland, 2005. (Extensive chapter on the Native Tongue Series)

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של טרילוגיית "שפת אם"
• אתר שפת לאאדן
• ראיון עם סוזט היידן אלגין, באתר Womenwriters.net, שנת 1999
• שפת אם, באתר OCLC (באנגלית)

• "We have always spoken Panglish" (Panglish appears in Native Tongue)