שתיים דובים

רומן מאת הסופר הישראלי מאיר שלו

שתיים דובים הוא רומן מאת הסופר הישראלי מאיר שלו, שיצא לאור בשנת 2013. מקור שמו של הספר בסיפור אלישע והדובים שמתרחש בספר מלכים ב', פרק ב', פסוק כ"ד. גם ספר זה, בדומה לספרים קודמים שכתב שלו[1], נסב סביב ההוויה החברתית, החלוצית והחקלאית של התקופה שבטרם הקמת המדינה, של המתיישבים הראשונים במושבים, במושבות ובקיבוצים.

שתיים דובים
מידע כללי
מאת מאיר שלו
שפת המקור עברית
תורגם לשפות הולנדית, איטלקית, גרמנית (2014), רוסית (2015), אנגלית (2016), סלובקית (2017)
הוצאה
הוצאה עם עובד
מקום הוצאה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2013
מספר עמודים 369
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003540724
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיפור העלילה עריכה

הספר "שתיים דובים" מתאר את קורותיה של משפחת תבורי, המתגוררת במושבה בכרמל, כפי שבחרה לספרם רות תבורי, המכונה רותה, מורה לתנ"ך בבית הספר התיכון של המושבה, המתגוררת באחוזת המשפחה, היא "חצר תבורי", שבמושבה. הסיפור נסב סביב יחסיה של רות עם סבה, זאב תבורי, אדם קשה ואכזר אשר לחם במלחמת העצמאות, ולו עין אחת, אחיה הבכור, דוביק, חברו הטוב ביותר, איתן, אשר כמוהו שירת ביחידה מובחרת, אשר היה לאהובה ולבעלה ונטע בנה הקטן. במקביל לסיפור אותו מספרת "רותה" לוורדה, חוקרת מגדר בתולדות היישוב, חלק מהעלילה מסופרת גם על ידי "מספר יודע-כל".

בין הפרקים משולבים שלושה סיפורי ילדים שכתבה רותה לבנה נטע: "השור האדיר, העגלה והתות", "האדם הקדמון והאש", "נטע ומלכמוות". הסיפורים מקבילים לעלילת הספר אשר מפרשת את הרקע לסיפורים אלו, אולם כל סיפור כזה עומד בפני עצמו.

כספרים אחרים של מאיר שלו, הספר כתוב בשפה עשירה, שמתובל בה הומור דק וחשיבה פרועה.

רותה המספרת עריכה

כבספרים נוספים של שלו,[2] בא חלק משמעותי מהסיפור מפיו של אחד הגיבורים המשתתפים בעלילה, השתתפות פעילה, כמו ב"שתיים דובים", או השתתפות פסיבית כמו למשל בספרו הראשון: "רומן רוסי". השונה בספר זה הוא שהמספרת היא אישה: רותה. מאיר שלו עצמו מעיד בראיונות, שלא היה לו קל לעצב את סיפורה ושפתה של רותה, המורה לתנ"ך, שצריכה לשלב בשפתה את המיזוג שבין אחת שמתענגת על שפת התנ"ך והשפה העברית, ובין היותה טיפוס שובב, "פרחחית" כלשונו. ברגע שהוא מצא את המשלב המתאים של לשון הגיבורה, היא החלה כאילו לתקשר איתו, והיה לו קל לכתוב מפיה של האישה המיוחדת הזו.[3] או כפי שמעידה רותה בספר:

אני כותבת כי יש סיפורים שעדיף לכתוב מלספר, כי לא נעים להרגיש את המילים שלהם בתוך הפה. במקום שיהיו כמו עקרבים ונדלים על הלשון, עדיף שיזחלו על הנייר ויטפטפו את הרעל שלהם עליו

שתיים דובים, עמ' 36

במילותיה של רותה יש לא רק הסבר לכתיבתה שלה, אלא לכאורה גם לכתיבתו של שלו את הספר הזה, שמדבר על מעשים שלא תמיד קלים לקליטת הקורא, אך הכתיבה עליהם כאילו מאפשרת להם לעבור סוג מסוים של זיכוך. כי הספר מכיל יצרים עזים, נקמות אפלות, רציחות, נקמת דם - תחושות ואירועים מעבר להתרחשויות הרגילות בספריו.[4]

רותה מעידה על עצמה, שיש לה ראש אחר.

אני אוהבת ראשים אחרים. גם לי יש ראש אחר, לאיתן הראשון [בעלה] היה ראש אחר, לסבא שלי, לטוב ולרע, במיוחד לרע, היה ראש אחר. לדוביק ולדליה, לעומת זאת, אין ראש אחר. לרוב בני האדם אין ראש אחר. יש לכולם אותו ראש והם גם משאילים אותו זה לזה בשעת הצורך.

שתיים דובים, עמ' 316-315

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל", ידיעות ספרים, 1998, עמוד 29.
  2. ^ ראו רומן רוסי שהמספר הוא ברוך שנהר, "עשו" שמספר אותו עשו עצמו, יאיר מנדלסון, שמספר את "יונה ונער" וכן הלאה.
  3. ^ אריאל הורוביץ, ברמת התאוריה... (ראו למעלה)
  4. ^ מאיה סלע, מאיר שלו יוצא לנקום... (ראו למעלה)