אורי שגיא
אוּרי שגיא (איזנברג) (נולד ב-5 באוגוסט 1943) הוא אלוף בצה"ל במילואים, בתפקידו האחרון כיהן כראש אגף המודיעין בשנים 1991–1995.
 | |
| אורי שגיא ביום עיון שהתקיים בטבריה, לזכרו של אמיר דרורי מייסד רשות העתיקות | |
| לידה |
5 באוגוסט 1943 (בן 81) כפר ביאליק, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1961–1997 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יו"ר מקורות, דירקטור בחברות שונות, נשיא עמותת כפר ילדים ונוער אהבה | |
  | |
מימין לשמאל: אלוף יוסי פלד, תא"ל חגי רגב, תא"ל עזריאל נבו, אלוף דורון רובין, תא"ל ראובן הרשקו, תא"ל אפרים לפיד, אלוף אורי שגיא.
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהנולד במושב כפר ביאליק לשמשון איזנברג, יליד יסוד המעלה (1909), ופנינה לבית רובינשטיין (ילידת אוקראינה, 1909). הוריו הקימו את משקם בכפר ביאליק ב-1934. משפחתו מצד אביו היא דור שביעי בארץ ישראל ודור רביעי לחקלאים. נשוי לגילה ואב לשלושה ילדים. המשפחה מתגוררת משנת 1979 בכפר ביאליק. בת נוספת מחוץ לנישואים נפטרה בגיל 19 ממחלת לוקמיה.[1]
שירותו הצבאי
עריכהבשנת 1961 התגייס לצה"ל, ובחר לשרת בחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. היה מפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה ב' בגדוד 51, אשר כבשה את תל עזזיאת שברמת הגולן כפלוגת החוד שהובילה את הגדוד בקרב על המוצב הסורי המבוצר.[2][3] במלחמת ההתשה (בשנים 1968–1970) היה מפקד סיירת גולני[4] והוביל אותה למבצעים רבים בלבנון, במצרים, בסוריה ובירדן,[5] ובהם פיצוץ תעלת הע'ור והפשיטה על מוצב החרוט בירדן.[6] בהמשך השתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, וסיים כחניך מצטיין.
ב-1971 מונה למפקד גדוד 13[7] בגולני, והוביל אותו, בין היתר, במבצע קלחת 4 לכיבוש דרום לבנון בתגובה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.[8] נפצע קשה ברמת הגולן ממוקש ומטען שהניחה חוליית קומנדו סורית באוקטובר 1971. במלחמת יום הכיפורים היה עוזר רמ"ח מבצעים במטה הכללי.[9] לאחר הסבה לשריון כיהן כמפקד חטיבת יפתח באוגדה 252 בסיני, ולאחר מכן כמפקד חטיבת גולני[10] בשנים 1976–1977. בתפקידו זה פיקד במבצע יונתן (מבצע אנטבה) על כוח גולני.[11] בהמשך שירת כסגן מפקד וכמפקד אוגדה 36 ברמת הגולן בשנים 1978–1980, וכראש חטיבת המבצעים במטכ"ל מספטמבר 1981[12] עד 1982 בזמן מלחמת לבנון.[13] בשנת 1983 הועלה לדרגת אלוף, ומונה לעוזר ראש אג"ם.[14] בפברואר 1986 מונה למפקד פיקוד הדרום,[15] אולם לאחר כחצי שנה התבקש על ידי הרמטכ"ל משה לוי[16] להתמנות לראש מפקדת חילות השדה (מז"י)[17] ומפקד גיס 479. כמפקד חילות השדה נאבק בתופעת ה"טרטורים" בצה"ל,[18] ומיסד את הכשירות של חיילות היבשה באימונים, בפיתוח אמצעי לחימה והצטיידות התואמים את שדה הקרב המודרני.
ראש אמ"ן
עריכהבתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 1991 עד 1995, שימש ראש אגף מודיעין.[19] במהלך תפקידו העריך לראשונה כי צפוי תהליך מדיני במזרח התיכון עם מדינות ערב והפלסטינים לאור מלחמת המפרץ הראשונה וקריסת ברית המועצות[20] ומילא חלק פעיל במשא ומתן שהתקיים עם ירדן, עם סוריה ועם אש"ף, בהתרעה מפני טרור ומלחמה והאיום האיראני המתפתח. בשנת 1992 היה מעורב בהכנות למבצע שיח אטד - התנקשות בנשיא עיראק, סדאם חוסיין, באמצעות טילי "תמוז".[21] שגיא התנגד למבצע בטענה כי סיכויי הצלחת הפעולה והסיכויים להחזרת הלוחמים בשלום הביתה קלושים, וההתנקשות תאחד את העולם הערבי נגד מדינת ישראל[22] ותביא להתנגדות מדינות רבות לפעולה ממין זה של חיסול ראש מדינה. גם סא"ל דורון אביטל,[23] מפקד סיירת מטכ"ל שנבחרה לביצוע המשימה, התנגד לפעולה. במהלך תרגיל על מודל למבצע, התרחשה תאונה קטלנית, כאשר אחד ממשתתפי התרגיל שיגר שני טילים לעבר מבנה מאויש; הטילים היו אמורים להיות משוגרים רק בחלק השני וה"רטוב" של התרגיל, בו היה המבנה אמור להיות ריק. מפגיעת הטילים נהרגו חמישה חיילים ונפצעו חמישה נוספים. שגיא מיהר למקום האירוע, עזר במתן עזרה ראשונה לפצועים ובארגון הפינוי לבתי החולים.[24] האירוע נודע מאז בשם אסון צאלים ב'. לאחר האסון בוטל המבצע.
כראש אמ"ן היה מעורב בתכנון ובביצוע מבצע דין וחשבון.[25] כמו כן מילא תפקיד מכריע בהחלטה על ההתנקשות במזכ"ל חזבאללה,[26] עבאס מוסאווי[27]; וכן בתכנון ובפיקוד על מבצע עוקץ ארסי,[28] בו חטפו לוחמי סיירת מטכ"ל את מוסטפא דיראני,[29] בניסיון להשיג מידע בנוגע לנווט הנעדר רון ארד וליצור קלף מיקוח על מנת לקדם את שחרורו של ארד.[30]
שגיא סיים את תפקידו כראש אמ"ן ולאחר תקופת לימודים פרש מצה"ל בספטמבר 1997.
לאחר שחרורו
עריכהבשנת 1996 הודיע שגיא כי הוא שוקל להצטרף למפלגת העבודה, ודובר על התמנותו לחבר הכנסת ולשר, אך בסופו של דבר לא הצטרף ולא הציג את מועמדותו. בדצמבר 1999 מינה אותו ראש הממשלה אהוד ברק לראש הצוות למשא ומתן עם סוריה, והוא ניהל מגעים חשאיים ולאחר מכן גלויים עם המשלחת הסורית (עד מרץ 2000).
ב-1998 פרסם ספר בשם אורות בערפל שעסק גם באירועים אישיים וגם בתהליכי עבודת המודיעין בישראל. בין השנים 2000–2003 כיהן כיו"ר חברת "מקורות".[31] לימד באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמרכז הבינתחומי הרצליה קורסים בנושאי מודיעין, ביטחון לאומי ואסטרטגיה.
משהתמנה גבי אשכנזי לרמטכ"ל בשנת 2007, שימש שגיא, מפקדו לשעבר של אשכנזי בחטיבת גולני[10][6] וחברו, כיועץ בכיר לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, במילואים.[32]
באוגוסט 2011 פרסם ספר נוסף, "היד שקפאה", בו מתאר שגיא את המשא ומתן הסמוי והגלוי בין ישראל וסוריה להסכם ביניהם בשנים 1999–2000, ואת שהתחולל בוועידת שפרדסטאון.
התלונות על הטרדה מינית
עריכהבאוקטובר 2012 הצטרף שגיא למפלגת העבודה[33] אך לאחר פחות מחודש פרש מהתמודדות במפלגה לאחר שיו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', טענה כי הועלתה נגדו טענה על הטרדה מינית שביצע לכאורה בשנת 1973. שגיא הגדיר את הטענות "הכפשות עלומות",[34] והאשים את יו"ר מפלגת העבודה באי אמירת אמת ופגיעה בשמו הטוב; וזאת מבלי שאפשרה לו כלל לדעת את זהות המתלוננת ולהגן על עצמו.[35] בספטמבר 2014, בעקבות ראיון נרחב שהעניק ל"הארץ" ובמסגרתו מתח ביקורת חריפה על התנהלותה אותה עת, פרסמה ח"כ שלי יחימוביץ' את גרסתה לפרישתו של שגיא, וטענה כי מתלוננת העידה בפניה על אונס עליו חלה התיישנות, עדות שגובתה בתצהיר ובבדיקת פוליגרף, וכי שגיא עצמו לא הכחיש את החשדות והעדיף להסיר את מועמדותו.[36] שגיא שב והצהיר כי יחימוביץ' אינה דוברת אמת, וכי הכחיש בו במקום בפגישתם באופן נחרץ את ההאשמות כלפיו, ושב והכחישם בכלי התקשורת. בהמשך יצא שגיא בתגובה כתובה בעיתון "הארץ" בה קבל על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת דיבה, והצהיר כי זהות המתלוננת הגיעה אליו על דרך השמועה, וכי הוא כלל אינו מכיר אישה זו, היא לא שירתה תחת פיקודו ומעולם לא היה לו כל קשר אישי או חברתי עימה, וכי הוא נבדק בפוליגרף ונמצא שהוא דובר אמת בכל הסוגיות הללו. בתגובתו גם אמר כי אם יחימוביץ' לא תחזור בה, הוא יאלץ לתבוע אותה על הוצאת דיבה.[37]
מורשת והנצחה
עריכהאורי שגיא החל לעסוק בשימור והנצחה במהלך שירותו בצה"ל וביתר שאת עם שחרורו מצה"ל בשנת 1997,
- שימור תל עזזיאת ושחזור הלחימה בקרב על התל במלחמת ששת הימים. [38]
- הקמת אנדרטה להנצחת חללי סיירת גולני בפיקודו של אורי שגיא בשנים 1970-1967.[39]
בכפר ביאליק
עריכהבין השנים 1995–1999 היה שגיא חבר ועד האגודה של כפר ביאליק, ובין השנים 1998–1999 היה יו"ר הוועד. כיו"ר הוועד ניסה לקדם פרויקט נדל"ן גדול להרחבת כפר ביאליק, שלא צלח והביא לסכסוכים בתוך היישוב שנדונו רבות בבתי המשפט.[40][41]
שגיא הוא בעל משק חקלאי ועוסק בגידול זיתים וייצור שמן זית. בשנת 2004 זכה במקום השני בתחרות שמן הזית המצטיין של השנה.[42] בשנת 2015 זכה באות הוקרה לחקלאי מצטיין בענף הזית מטעם שר החקלאות ומועצת הצמחים.[43]
במרץ 2015 זוכה שגיא מאישום פלילי בגין עבירת איום. בצד הזיכוי ציין השופט: "זיכוי של הנאשם מביצוע עבירה פלילית, אין משמעותו כי יש להשלים עם התנהגותו. במהלך האירוע מושא האישום, התנהג הנאשם בצורה בוטה ואגרסיבית, שכללה ביטוי ומעשה", גם אם סבר כי למעשהו קדמה התנהגות לא הולמת ולא נאותה מצד אחרים. השופט כתב בפסק הדין כי לאור בחינת היסוד ההתנהגותי והנסיבתי, אין מדובר במעשה איום פלילי, וזיכה את שגיא.[44]
באוקטובר 2015 פסק בית משפט השלום בחיפה[45] כי שגיא עשה שימוש חורג בקרקע שבבעלותו.[46]
השכלה והתנדבות
עריכהשגיא הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. עבודת התזה שלו עסקה בגורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים במחקר היסטורי ובמחקר מודיעיני.[47] הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובוגר המכללה לביטחון לאומי בקרלייל בפנסילבניה שבארצות הברית.
מכהן בהתנדבות כנשיא מוסד "כפר ילדים ונוער אהבה" בכפר ביאליק לילדים בסיכון, וחבר דירקטוריון ב"כישורית" - מסגרת לחיים לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים בקיבוץ כישור. מלמד בהתנדבות במכינה קדם צבאית בחנתון, שהיה ממייסדיה.
אחיינו הוא מפקד פיקוד העורף לשעבר, האלוף איל איזנברג.[48]
שגיא מתגורר בכפר ביאליק.
ספריו
עריכה- אורות בערפל, ידיעות ספרים, 1998.
- היד שקפאה, ידיעות ספרים, 2011.[49]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אורי שגיא- ערוץ ה Youtube הרשמי של אורי שגיא
ערוץ אורי שגיא ביוטיוב- אמנון אברמוביץ', דו"ח - יושב מחוץ לכל הקליקות, מעריב, 22 בנובמבר 1985, אמנון אברמוביץ', דו"ח - אלוף שגיא, בא לשכונה בחור חדש?, מעריב, 22 בנובמבר 1985
- יוסף ולטר, אלוף אורי שגיא מתמנה היום לאלוף פיקוד דרום, מעריב, 23 בפברואר 1986
- עמנואל רוזן, אלוף שגיא: היה צריך להכות אנשים עם פטיש בראש כדי שיבינו שהמפח"ש חיונית, מעריב, 6 באוקטובר 1987
- עקיבא אלדר, "אותי לימדו שהצבא צריך לגבות את העורף - לא להיפך", באתר הארץ, 18 ביולי 2006
- מירב קריסטל, האלוף במיל' שגיא: צה"ל צריך טיפול שורש, באתר ynet, 25 באוגוסט 2006
- אמיר בוחבוט, שגיא מציג: הכישלון הגדול, באתר nrg, 11 בספטמבר 2006
- אמיר בוחבוט, הדרישה: היעזר בנו או שנפנה לדרג המדיני, באתר nrg, 13 בספטמבר 2006
- עקיבא אלדר, ומה יקרה אחרי שנכבוש את עזה?, באתר הארץ, 6 במרץ 2008
- אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ריאיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", אפריל 2010 - גיליון 222, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה"
- עקיבא אלדר, שמחת עניים ממעש, באתר הארץ, 3 במאי 2011
- עמיחי אתאלי, "במקום להיות פתרון, הצבא הפך לבעיה", באתר nrg, 24 באוגוסט 2011
- אושרת קוטלר, רא"ל אמנון ליפקין-שחק והאלוף אורי שגיא בריאיון משותף נגד תקיפה באיראן. המגזין, חדשות 10, 5 בנובמבר 2011 (וידאו)
- אמיר אורן, ראש אמ"ן לשעבר: אי אפשר לסמוך על נתניהו וברק, הם מפזרים היסטריה וחרדה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2012
- מתי סיבר, אורי שגיא: יחימוביץ' עושה הון פוליטי מהפרשה, באתר ynet, 12 בנובמבר 2012
- דליה קרפל, "׳לנהל את הסכסוך׳ זה כמו לטכס עצה מול מיטת החולה הסופני" – ריאיון עם אורי שגיא, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2014
- יעקב בר-און, "השחיתות בחברה מאיימת יותר מהגרעין האיראני": האלוף אורי שגיא תוקף, באתר מעריב אונליין, 19 במרץ 2018
"חותם אישי - דן מרגלית בשיחה אישית עם האלוף במילואים אורי שגיא", סרטון באתר יוטיוב, 16 באפריל 2018- דודו צור, רון כתרי ואופיר שהם בראיון עם האלוף אורי שגיא מבט מל"מ, גיליון 86, עמ' 34–37, אפריל 2020
- יזהר באר, אורי שגיא: "פופולרי עכשיו בקרב אנשי המודיעין לשעבר להיות פרשנים. צריך להיזהר מאנשי מודיעין שהופכים לצדקנים משיחיים", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2023
אורי שגיא (1943-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ברוריה אבידן-בריר ומלי זיידמן, חסמב"ה: הילדים הלא חוקיים של הסלבס בישראל, באתר nrg, 15 בינואר 2014
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמ' 52–60.
- ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמ' 159–168.
- ^ אנשיל פפר, גולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
- ^ אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמ' 171-182.
- ^ 1 2 אבי צור, "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", ריאיון עם האלוף אורי שגיא, "ביטאון הלוחם", גיליון 222, אפריל 2010, כפי שהועלה באתר "תנועה לשלום ישראל-סוריה".
- ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמ' 17
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמ' 70–72.
- ^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמ' 28.
- ^ 1 2 עמיר רפפורט, גולנצ'יק, באתר nrg, 28 בינואר 2004.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, עמ' 79.
- ^ עורך: אל"ם (במיל') בעז זלמנוביץ, הקרב בסולטאן יעקוב, מבוסס על מחקרו של ד"ר רפאל יקר ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל, מודן, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, צה"ל - המחלקה להיסטוריה, 2020, עמ' 34
- ^ גל פרל פינקל, בגלל שהוא בדרך כלל צודק, כשהוא טועה זה מסוכן, באתר זמן ישראל, 23 בספטמבר 2019.
- ^ רון בן ישי: "אני חסיד גדול של הצנזורה" במחנה, 10 בדצמבר 2009.
- ^ חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986
- ^ עמנואל רוזן, שגיא לרמטכ"ל: בוא תסביר אתה בפיקוד את סבב המינויים, מעריב, 15 באוגוסט 1986
- ^ דניאל אדלסון, מדור לדור, באתר זרוע היבשה, אפריל 2008.
- ^ יוסף ולטר ויוסף צוריאל, טרטור נוסח 86': מסע אלונקות על הברכיים, מעריב, 22 בינואר 1987
- ^ גל פרל, "אם האנשים אינם מאחורינו, אנחנו ניכשל", הבלוג על הכוונת, 7 בדצמבר 2012.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998, פרק, "הערכת המודיעין"
- ^ נתנאל רוזמן, במחנה, אחרי שנים בעלטה: צה"ל חושף את ה"תמוז", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 7 באוגוסט 2011.
- ^ רונן ברגמן, כך ניסה צה"ל לחסל את סדאם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2003.
- ^ אמיר אורן, ההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
- ^ רונן ברגמן, בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2003.
- ^ בן כספית, חמקן, זמורה ביתן, 2013, עמ' 381.
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 298-299.
- ^ רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009.
- ^ עמרי אסנהיים, רקע אדום, באתר nrg, 15 באפריל 2005.
- ^
גל פרל פינקל, אי של מצוינות: מבצעי סיירת מטכ"ל שנשכחו, בעיתון מקור ראשון, 11 בספטמבר 2020.
- ^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל.
- ^ מיכל רוה, אלוף (מיל') אורי שגיא נבחר ליו"ר מקורות, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2000.
- ^ עקיבא אלדר, ומה יקרה אחרי שנכבוש את עזה?, באתר הארץ, 6 במרץ 2008, "אני עוזר לרמטכ"ל ככל יכולתי ומתרשם שבמהות, וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, המצב נראה הרבה יותר טוב מאשר בקיץ 2006".
- ^ טל שלו, הביטחוניסט הגיע: אורי שגיא מצטרף למפלגת העבודה, באתר וואלה, 22 באוקטובר 2012
- ^ אורי שגיא הודיע כי לא יתמודד מפלגת העבודה, באתר וואלה, 7 בנובמבר 2012
- ^ יניר יגנה, אורי שגיא תקף את יחימוביץ': צדקנית, עושה הון תקשורתי מהפרשה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2012
- ^ שלי יחימוביץ', יחימוביץ' מגיבה לאורי שגיא: התלונה התייחסה לאונס, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2014
- ^ אורי שגיא, אורי שגיא בתגובה: אני מוצא לנכון לומר הפעם לגב' יחימוביץ' - לא עוד, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2014
- ^ naamoush, חטיבת גולני 2017: אירוע 50 שנה, באתר נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים, 2017-06-11
- ^ אורי שגיא, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 44:59)
- ^ ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח', ניתן ב־23 בפברואר 2010, סעיפים 3, 5
- ^ ע"א 3638/15 אורי שגיא ואח' נ' פרדי פייביש ואח', ניתן ב־8 במאי 2016
- ^ שירות גלובס, שמן הזית המצטיין: משק ג'האשן, באתר גלובס, 8 באפריל 2004
- ^ החקלאים המצטיינים בענף הזית לשנת תשע"ה - 2015, הענקת אותות הוקרה, ענף הזית במועצת הצמחים, 2 ביולי 2015.
- ^ ת"פ 53029-06-12 מדינת ישראל נ' שגיא
- ^ ת"א (חיפה) 31183-10-10 - הקרן הקיימת לישראל נ' אורי שגיא
- ^ גור מגידו, האלוף אורי שגיא עשה שימוש חורג בקרקע; איך הגיבה רמ"י?, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2015
- ^ יוסי מלמן, "התהילה מספיקה לכולם", הארץ, 22.09.1996.
- ^ חן קוטס-בר, למפקד אוגדת עזה יש עדיין הרבה מה להוכיח, באתר nrg, 3 בינואר 2009.
- ^ עקיבא אלדר, כך הצלחנו לסכל את השלום עם סוריה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011
| אורי שגיא – תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|