תאודור סטרג'ן

תיאודור סטרג'ן (Theodore Sturgeon;‏ 26 בפברואר 1918 - 8 במאי 1985) היה סופר מדע בדיוני אמריקאי וסופר אימה ומבקר. אתר ה-ISFDB‏ (Internet Speculative Fiction Database) זוקף לזכותו 400 ביקורות ויותר מ-200 סיפורים. המפורסם שבהם הוא ספר המדע הבדיוני על אדם (1953). היכל תהילה למדע בדיוני ולפנטזיה הכניס אותו בשנת 2000 לרשימה. הוא נולד בשם אדוארד המילטון ואלדו.

תאודור סטרג'ן
Theodore Sturgeon
Edward Hamilton Waldo
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 27 בפברואר 1918
סטטן איילנד, ניו יורק
פטירה 8 במאי 1985 (בגיל 67)
יוג'ין, אורגון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Edward Hamilton Waldo עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
שם עט E. Waldo Hunter עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מבקר ספרות
שפות היצירה אנגלית
סוגה מדע בדיוני, פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי מדע בדיוני, ספרות אימה, סיפורי מערבונים
יצירות בולטות על אדם (More Than Human), אל בזעיר אנפין (Microcosmic God)
תקופת הפעילות 1938–1985 (כ־47 שנים)
השפיע על ריי ברדבורי, הרלן אליסון, קורט וונגוט, סמואל ר. דילייני
פרסים והוקרה הוגו, נבולה[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

סטרג'ן נולד בשם אדוארד המילטון ואלדו (Edward Hamilton Waldo) בסטטן איילנד, ניו יורק בשנת 1918. שמו שונה באופן חוקי לתיאודור סטרג'ן, בגיל אחת עשרה, לאחר גירושיה של אמו ונישואים מחדש לוויליאם דיקי ("ארגיל") סטרג'ן[2].

הוא מכר את הסיפור הראשון שלו בשנת 1938 לסינדיקט העיתונים של מקלור (McClure Newspaper Syndicate), שרכש חלק גדול מעבודותיו המוקדמות. ההופעה הראשונה שלו בז'אנר הייתה "נשיפת האתר" (Ether Breather) באסטאונדינג בשנה שלאחר מכן. בתחילה הוא כתב בעיקר סיפורים קצרים, בעיקר למגזיני ז'אנר כגון אסטאונדינג ולא ידוע (אנ'), אבל גם לציבור הכללי כגון למגזין ארגוסי (Argosy). הוא השתמש בשם העט "א. ואלדו האנטר", כאשר שניים מסיפוריו פורסמו באותו הגיליון של אסטאונדינג.

סטרג'ן כתב רומן מסתורין בסדרת אלרי קווין כסופר צללים, "הנגן בצד השני" (The Player on the Other Side) (רנדום האוס, 1963). רומן זה זכה לשבחים ממספר מבקרי ספרות מסתורין.

הוא כתב תסריטים לפרקי מסע בין כוכבים "חופשת החוף" (Shore Leave, ‏1966) ו"אמוק הזמן" (Amok Time‏, 1967; שפורסם מאוחר יותר כ-"Fotonovel" ב-1978). פרק זה ידוע בהמצאת טקס החיזור הוולקני - פּוֹן פארר; השימוש הראשון במשפט "חיים ארוכים ולשגשג", והשימוש הראשון בהצדעה וולקנית. סטרג'ן מוזכר לעיתים ככותב שהכניס במכוון סאבטקסט הומוסקסואלי בעבודתו, כמו סצנת עיסוי הגב בפרק "חופשת החוף". סטרג'ן כתב גם כמה פרקים של מסע בין כוכבים שמעולם לא הופקו. אחד מהם היה ראוי לציון שהכניס את הצו העליון לראשונה. הוא כתב גם פרק של "ארץ האבודים" בשנת 1975. שניים מסיפוריו של סטרג'ן עובדו לסדרה המחודשת של אזור הדמדומים בשנות ה-80. הנובלה "Killdozer!" מ-1944 היוותה השראה לסרט טלוויזיה באותו השם ב-1970, למארוול קומיקס וללהקת רוק אלטרנטיבית באותו השם.

סטרג'ן התגורר במשך כמה שנים בספרינגפילד (אורגון). ונפטר ב-8 במאי 1985, ממחלת ריאות, בעיר הסמוכה יוג'ין.

הוא היה חבר במועדון ספרותי לגברים "Trap Door Spiders", ששימש כבסיס לקבוצה הבדיונית פותרת התעלומות של אייזק אסימוב בשם "Black Widowers". סטרג'ן גם היה ההשראה לדמות החוזרת של קילגור טראוט ברומנים של קורט וונגוט[3].

החוק של סטרג'ן עריכה

ההתגלות של סטרג'ן, הנקראת גם החוק של סטרג'ן, היא אמרה שלרוב צוטטה כ”90 אחוזים מהכול הם שטויות.” (ninety percent of everything is crap). הביטוי נגזר מתצפית של סטרג'ן שבעוד שהמדע הבדיוני הושם, על ידי מבקרים, לעיתים קרובות ללעג ולקלס עקב איכותו הנמוכה, הרי שגם רוב הדוגמאות של עבודות בתחומים אחרים יכולות באותה מידה להיחשב באיכות נמוכה, ושהמדע הבדיוני לא נבדל בכך מכל אומנות אחרת.

ההיסטוריה עריכה

ההתייחסות הכתובה הראשונה לאמרה מופיעה בגיליון מרץ 1958 של מגזין ונצ'ר (Venture), שבו כתב סטרג'ן:

אני חוזר על ההתגלות של סטרג'ן, שסחטה ממני 20 שנים של זיעה בהגנה על המדע הבדיוני מפני התקפות של אנשים שהשתמשו כתחמושת בדוגמאות הגרועות ביותר של הז'אנר, ומסקנתם הייתה כי 90% מהסיפורים הם זוהמה. על ידי שימוש באותם הסטנדרטים שבהם קוטלגו 90% של המדע הבדיוני כאשפה, ניתן לטעון כי 90% מהסרטים, מהספרות, ממוצרי הצריכה וכו', גם הם זבל. במילים אחרות, הטענה כי "90% מהמדע הבדיוני הם שטויות", בסופו של דבר לא מספקת שום מידע אינפורמטיבי, משום שהמדע הבדיוני תואם לאותן מגמות של איכות כמו כל צורת אומנות אחרת.

.

לדברי סופר המדע הבדיוני ויליאם טן (פיליפ קלאס), סטרג'ן העיר הערה זו בסביבות 1951, בהרצאה באוניברסיטת ניו יורק שבה היה נוכח. ההצהרה נכללה לאחר מכן בפסטיבל הבינלאומי למדע בדיוני בפילדלפיה, שנערכה ב-1953.

ההגדרה מופיעה גם במילון אוקספורד האנגלי.

חייו ומשפחתו עריכה

אביו הביולוגי אדוארד וואלדו, היה יצרן צבעים, ולו ולאשתו השנייה נולדה בת, ג'ואן - אחות למחצה לתאודור. אימו, כריסטין המילטון דיקר סטרג'ן (ואלדו), הייתה סופרת משכילה, ציירת בצבעי מים, ומשוררת שפרסמה בעיתונות, בשירה ובסיפורת בשם פליקס סטרג'ן. אחיו, פיטר סטרג'ן, כתב ספרות טכנית לתעשיית התרופות ואף לארגון הבריאות העולמי, הוא זכה לקרדיט של הבאת המנסה לארצות הברית. אביו החורג, ויליאם דיקי סטרג'ן (לעיתים מכונה ארגיל), היה מורה למתמטיקה בבית ספר יסודי ולאחר מכן פרופסור לשפות רומאניות במכון דרקסל בפילדלפיה.

סטרג'ן עבד במגוון רחב של מקומות עבודה במהלך חייו: כמתבגר שאף להיות לוליין בקרקס, אך קדחת שיגרונית מנעה ממנו להגשים זאת. מ-1935 (בגיל 17) ועד 1938, היה ימאי בצי הסוחר, ניסיון שמצא דרכו לכמה מסיפוריו. תקופה מסוימת מכר מקררים מדלת לדלת. הוא ניהל מלון בג'מייקה בשנים 1940–1941, עבד בבניין ובכמה עבודות תשתית עבור צבא ארצות הברית בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה (נהג דחפור בפוארטו ריקו, הפעלת תחנת דלק ומרכז שימון משאית, עבודה במבדוק יבש), ועד 1944 היה רעיונאי בפרסום. נוסף על כתיבת סיפורת עצמאית ולטלוויזיה, הפעיל סוכנות ספרותית (שבסופו של דבר הועברה לסקוט מרדית), עבד עבור מגזין Fortune ועיתונים אחרים של רשת טיים.

הוא ניגן בגיטרה וכתב מוזיקה ואף ניגן אותה לעיתים בכינוסי מדע בדיוני.

סטרג'ן התחתן שלוש פעמים, ניהל שתי מערכות יחסים ארוכות מחוץ לנישואין, התגרש פעם אחת, והיה אב לשבעה ילדים.

הוא עישן מקטרת במשך כל חייו. מותו ממחלת ריאות (Pulmonary fibrosis) יכול היה להיגרם מחשיפה לאזבסט במהלך שנותיו בצי הסוחר.

פרסים והנצחה עריכה

זכה בפרסים הוגו ובנבולה.

המרכז לחקר מדע בדיוני באוניברסיטת קנזס מחלק את הפרס על שם תאודור סטרג'ן (The Theodore Sturgeon Memorial Award) למחבר הסיפור המדע הבדיוני הקצר הטוב ביותר שיצא לאור באנגלית בשנה הקלנדרית הקודמת. הפרס נוסד ב-1987.

מיצירותיו עריכה

רומנים עריכה

  • The Dreaming Jewels (1950) פורסם גם כ- The Synthetic Man
  • More Than Human (1953) Fix-up of three linked novellas, the first and third written around the previously published Baby Is Three
  • The Cosmic Rape (1958) Abridged version published as To Marry Medusa
  • Venus Plus X (1960)
  • Some of Your Blood (1961)
  • Godbody (1986) (published posthumously)

רומנים בעקבות תסריטים עריכה

סטרג'ן נשכר לכתוב רומנים המבוססים על תסריטים של הסרטים הבאים :

  • The King and Four Queens (1956)
  • Voyage to the Bottom of the Sea (1961)
  • The Rare Breed (1966)

רומנים תחת שמות עט עריכה

  • I, Libertine (1956): רומן היסטורי שנוצר כמתיחה. Credited to "Frederick R. Ewing", written from a premise by Jean Shepherd.
  • The Player on The Other Side (1963): Mystery novel credited to Ellery Queen and ghost-writer|ghost-written with Queen's assistance and supervision.

סיפורים קצרים עריכה

סטרג'ן פרסם אסופות רבות של סיפורים קצרים במהלך חייו, רובם בשנות כתיבתו הפוריות ביותר של שנות ה-1940 וה-1950. תורגמו רק סיפורים בודדים.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תאודור סטרג'ן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה