תאולוגיית שחרור

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אינו בנוי כערך, לא בשפה, ולא בארגון המידע. אין מקורות, דרושה ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אפשר לתאר את תאולוגיית השחרור כפרשנות של האמונה הנוצרית מתוך חוויית העוני וניסיון לקרוא את התנ"ך ואת התאולוגיה הנוצרית דרך עיני העניים.

הצורה הטובה ביותר הידועה של תאולוגיית שחרור הוא שהתפתח באמריקה הלטינית בשנות החמישים, אולם מאז התפתחו תאולוגיות שחרור במקרים באסיה, האוכלוסייה האפרו - אמריקאית ובציבור הפלסטיני.

אף על פי שתאולוגית השחרור גדלה והפכה לתנועה בינלאומית ובין-דתית, היא התחיל כתנועה בתוך הכנסייה הקתולית באמריקה הלטינית בשנות החמישים והשישים. תאולוגית השחרור קמה לכאורה כתגובה מוסרית לעוני וחוסר הצדק החברתי באזור. המונח נטבע בשנת 1971 על ידי הכומר הפרואני גוסטבו גוטיירס, שכתב את אחד הספרים המגדירים של התנועה, "תאולוגית שחרור". התאולוג הברזילאי לאונרדו בוף גם הוא כנראה השפיע על הזרם.

תאולוגיית השחרור באמריקה הלטינית נתקלה בהתנגדות בארצות הברית אשר הואשמה במרקסיזם, וכתוצאה מכך גונתה ונדחתה על ידי הוותיקן בשנות ה-80.

יון מיחאי פצ'פה סוכן הק.ג.ב. שערק למערב טען שהתנועה נולדה ונוצרה בק.ג.ב. לדבריו, היא החלה ב”תוכנית דיסאינפורמציה סודית ביותר” שאושרה בידי ראש הק.ג.ב אלכסנדר שלפין ב-1960, ביחד עם חבר הפוליטביורו אלכסיי קיריצ’נקו שהיה אחראי על תיאום המדיניות הבינלאומית של המפלגה הקומוניסטית. התוכנית דרשה לדבריו “השתלטות סודית של הק.ג.ב על מועצת הכנסיות העולמית” שבסיסה בז’נבה, ושימוש בה כ”כיסוי להפיכת תאולוגיית השחרור לכלי מהפכני בדרום אמריקה”.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תאולוגיית שחרור בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פול קנגור, העריק שחשף את מקורות הפייק ניוז, מידה, ‏2021-03-14