תוכנית-האב למזרח

תוכנית-האב למזרח או תוכנית כללית מזרחגרמנית: Generalplan Ost) הייתה סדרת מסמכים סודיים של גרמניה הנאצית לביצוע רצח עם, טיהור אתני וכיבוש קולוניאליסטי בשטחי מזרח אירופה שנכבשו בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. המסמך הראשון חובר על ידי אקדמאיים המקורבים לאס אס ובראשם קונראד מייר , מנציבות הרייך לחיזוק האומה הגרמנית (RKFDV). הוא נכתב באביב 1940, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין[1], עסק בשטחי פולין בלבד ופורט לאחר מכן בשורת התכתבויות בין ראש האס אס היינריך הימלר ובין קונראד מייר[2]. ביולי 1941 הוקם משרד הרייך לשטחי המזרח הכבושים, בראשות אלפרד רוזנברג, שהיה אחראי למימוש התוכנית.

תוכנית-האב למזרח
Generalplan Ost.svg
תוכניות ההתיישבות הגרמנית במזרח אירופה (אדום מקווקו — מחוזות להקמה. משולשים, עיגולים ומעויינים — מאחזי התיישבות), שהוכנו על ידי המכון לחקלאות באוניברסיטת פרידריך-וילהלם בברלין, מאי 1942
פרק הזמן 1940-1945
מיקום השטחים שהנאצים כבשו במזרח אירופה
אחראיים עיקריים היינריך הימלר, ארהרד וצל, קונראד מייר, האס אס, המשרד הראשי לביטחון הרייך, משרד הרייך לשטחי המזרח הכבושים ונציבות הרייך לחיזוק האומה הגרמנית
תוצאות כישלון התוכנית, מיליוני קורבנות, מדיניות נקם של הסובייטים והפולנים נגד הגרמנים במזרח גרמניה

המסמכים הבאים עסקו בכל שטחי מזרח אירופה ולכן נקראו "התכנית הגדולה". עד 1941, המשרד הראשי לביטחון הרייך של האס אס כתב את המסמך השני, למסמך זה נכתב מסמך תגובה באפריל 1942,[3] ואז, לבקשתו של הימלר, מייר כתב את הנוסח הסופי לתוכנית שהוא גם היחידי ששרד[4].

התוכנית נועדה לספח לגרמניה את שטחי פולין, בלארוס, לטביה, אסטוניה, אוקראינה וחלקים מרוסיה, ולהגשים את החזון הגרמני העתיק הקרוי "דראנג נאך אוסטן" (Drang nach Osten) – "המשיכה מזרחה", הסיסמה הקדומה של הכובשים הגרמנים, שבדרך כלל כבשו שטחים ממזרח לגרמניה. התוכנית דנה בדרכים לבצע טיהור אתני של האוכלוסייה המקומית בשטחים הכבושים — עשרות מיליוני בני אדם. מתוכם את מי שנחשבו לפי תורת הגזע לגרמנים תכננו לקלוט אל הרייך, את השאר תכננו להשמיד, לשעבד או לגרש אל מעבר להרי אורל. בשטחים שיתפנו יוקמו קולוניות והן יאוכלסו בגרמנים, וגרמניה הנאצית תשתלט עליהם מבחינה כלכלית ותרבותית.

בשנת 1943 החלה גרמניה לספוג כישלונות במלחמה והפרויקט הושעה.

תכנון תוכנית-האב למזרחעריכה

 
רודולף הס והיינריך הימלר מציגים דגם של קולוניה ובה חווה חקלאית המאוכלסת באזרחי גרמניה הנאצית, כפי שהוקמו על שטחי אדמה חקלאית שנכבשו ב-1941

תוכנית-האב למזרח הייתה למעשה פרויקט גדול של טיהור אתני שחולק לשני חלקים. השלב הראשון כונה "התוכנית הקטנה", ובו נכללו פעולות שהיו אמורות להתבצע במהלך המלחמה, ולאחריו תבוא "התוכנית הגדולה", שהייתה אמורה להימשך 25–30 שנה, לאחר תבוסת ברית המועצות. עם סיום התוכנית שטח הרייך של גרמניה הנאצית היה אמור לכלול את שטחי גרמניה, פולין, לטביה, ליטא, אסטוניה, בלארוס, אוקראינה, שטחה האירופי של רוסיה, הרי הקווקז וחלקה המערבי של קזחסטן, עד להרי אורל.

התוכנית כללה גרמניזציה של כל השטחים הכבושים על ידי הכחדת האוכלוסייה המקומית, שנאמדה ב-45 מיליון בני אדם: חלקם יוצאו להורג וחלקם יגורשו אל מעבר להרי אורל. בשטחים הכבושים יושמדו סממני התרבות המקומית ובמקומם תבוא שליטה כלכלית ותרבותית של גרמניה הנאצית.

על פי התוכנית, מתוך 45 מיליון התושבים בשטחי מזרח אירופה יש להשמיד 31 מיליון איש שהוגדרו "נחותים מבחינה גזעית", בהם 100% מהיהודים, 100% מהצוענים, 85% מתושבי ליטא, 80-85% מתושבי פולין, 65-75% מתושבי רוסיה (50-60% יחוסלו ו-15% יגורשו לסיביר), 65% מתושבי אוקראינה ו -50% מתושבי צ'כוסלובקיה, לטביה ואסטוניה.

לפולין הוקדש פרק מיוחד בתוכנית. על פי התחזית, בשנת 1952 יישארו בחיים בפולין רק 3 עד 4 מיליון תושבים, והם ישמשו ככוח עבודה עבור הקולוניות הגרמניות. הפולנים הוגדרו כ"תת-אדם", וככאלה ייאסר עליהם להתחתן או לקבל כל טיפול רפואי, והם יושמדו לחלוטין באופן טבעי בתוך דור.

מימוש התוכניתעריכה

טיהור אתניעריכה

במהלך המלחמה החלו הנאצים ליישם את התוכנית על ידי גירוש תושבי פולין (אנ'), בתחילה לגנרלגוברנמן ולאחר מכן למחנות ריכוז בשלזיה. בשטחי פולין שנכבשו הוקמו קולוניות גרמניות והתיישבו בהן גרמנים נאצים.

בשנת 1943 הוקמו יישובים גרמניים רבים במחוז זמושץ' בפולין, בשל אדמתו הפורייה. החוות החקלאיות הופקעו מבעליהן הפולנים, והאוכלוסייה המקומית סבלה רבות מהאלימות של המתיישבים הגרמנים, דבר שגרם לפולנים לוותר על בתיהם ועל רכושם.

גם באוקראינה בוצעו חלקים מהתוכנית באופן דומה - גירוש התושבים המקומיים והקמת יישובים שאוכלסו באזרחי גרמניה הנאצית על שטחי אדמה חקלאית.

גרמניזציהעריכה

מטרת התוכנית הייתה "גרמניזציה" של השטחים הכבושים, על ידי יישוב השטחים בגרמנים, השתלטות כלכלית ותרבותית, והשמדת סממני התרבות המקומית.

בפולין חיו תושבים רבים ממוצא גרמני, מלא או חלקי. תושבים אלה נדרשו להישבע אמונים לרייך, והאחרים נרצחו או גורשו. מספר רב של ילדים פולנים ממוצא גרמני הופרדו ממשפחותיהם ונשלחו לגרמניה לאימוץ. רק ילדים בודדים מאלה שנחטפו הוחזרו להוריהם. תופעה דומה התרחשה גם בצ'כוסלובקיה.

רצח עםעריכה

לאחר מבצע ברברוסה (1941) נהגתה "תוכנית הרעב" (אנ')רצח המוני באמצעות רעב המוני מכוון, כחלק מתוכנית-האב למזרח. מטרת התוכנית הייתה השמדה של מיליוני סלאבים שנחשבו "נחותים מבחינה גזעית" על ידי מניעת מזון מתושבי ברית המועצות והעברתו לחיילים ואזרחים של גרמניה הנאצית.

לחיילים הגרמנים נאמר: "הקשו את לבכם למראה נשים וילדים מורעבים בשטחים הכבושים, משום שכל מוצר מזון שיש להם נגנב מן העם הגרמני, ובכך סיכן את קיומו".

הרעב בברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מעשה ידי אנוש, שתוכנן ויושם כחלק מהמדיניות של גרמניה הנאצית. צבא הוורמאכט החרים מוצרי מזון מאוקראינה, מרכז רוסיה וצפון רוסיה, והעביר אותם לחיילי הצבא הפולש ולאוכלוסיית גרמניה. התוכנית תוארה במספר מסמכים שנאספו על ידי הרמן גרינג, ונכלל בה אומדן של כ-20 ל-30 מיליון מקרי מוות הצפויים "כתוצאה מפעולות צבאיות ומשברים באספקת מזון".

מבצעי החיסול ומדיניות ההרעבה של הנאצים בשטחים הכבושים גרמו להשמדה של רוב יהדות אירופה, צוענים רבים, כ-6 מיליון מתושבי פולין, ומספר רב של תושבי רוסיה, בלארוס ואוקראינה. במקרים רבים הצבא הנאצי שרף כפרים על תושביהם, ומאות אלפים נוספים מתו במחנות ריכוז ובמחנות השמדה.

תבוסת גרמניה הנאציתעריכה

גרמניה הנאצית התקשתה לממש את תוכנית-האב למזרח ככל שמלחמת העולם השנייה התמשכה והנאצים ספגו תבוסות בשדה הקרב. עם זאת, "תוכנית הרעב" מומשה במחנות הריכוז של שבויים סובייטים. מתוך כ-4 מיליון שבויים סובייטים, 2.6 מיליון מתו מרעב.

הרמן גרינג מונה להיות האחראי על "תוכנית הרעב" אולם במהלך המלחמה הוא לא הצליח להעביר לארמייה השישית הנצורה בסטלינגרד מספיק מזון וציוד להחזיקה במצב תקין תחת מצור. סמכויותיו של גרינג נשללו והוא הוחלף על ידי אלברט שפר, שזנח את התוכנית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תוכנית-האב למזרח בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מארק מאצובר, האימפריה של היטלר — כיצד שלטו הנאצים באירופה, תרגום: אריה חשביה, מושב בן-שמן: מודן, 2015, עמ' 229
  2. ^ ראלף ג'ורדאנו, אילו ניצח היטלר במלחמה — תוכניותיהם של הנאצים אחרי הניצחון הסופי, תרגום: חנה לבנת, תל-אביב: מטר, 1991, עמ' 105-109
  3. ^ מייקל ברליי, הרייך השלישי — היסטוריה חדשה, תרגום: עדית זרטל, אור יהודה: זמורה-ביתן, 2007, עמ' 530-531
  4. ^ ראלף ג'ורדאנו, אילו ניצח היטלר במלחמה — תוכניותיהם של הנאצים אחרי הניצחון הסופי, תרגום: חנה לבנת, תל-אביב: מטר, 1991, עמ' 111-112