תומאס לואיס דה ויקטוריה

תומאס לואיס דה ויקטוריהספרדית: Tomás Luis de Victoria[1];‏ 154827 באוגוסט 1611) היה מלחין ספרדי בשלהי תקופת הרנסאנס. הוא היה המלחין המפורסם ביותר בספרד של המאה ה-16 ואחד המלחינים החשובים ביותר של הקונטרה-רפורמציה, לצד ג'ובאני פלסטרינה ואורלנדו לאסוס.

תומאס לואיס דה ויקטוריה
Tomás Luis de Victoria
לידה 1548?
אווילה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1611 (בגיל 63 בערך)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1572 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Collegium Germanicum et Hungaricum עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקת רנסאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ויקטוריה נולד באווילה ובילדותו למד כנראה אצל אסקובדו בסגוביה. ידוע שנסע לרומא בסביבות 1564, שם נכנס למנזר גברים, שייסד איגנטיוס מלויולה כחלק ממאבקו בלותרניות. ייתכן שוויקטוריה למד אצל פלסטרינה בערך באותה תקופה, אם כי הראיה לכך נסיבתית; מה שברור הוא, שהושפע מן הסגנון האיטלקי. בשנת 1575 הוסמך לכמורה, לאחר פרק זמן של שירות במנזר כמאסטרו די קאפלה. מכל מקום, הוא לא נשאר באיטליה; בשנת 1586 חזר לספרד, הפעם בשירות הקיסרית האלמנה מריה, שנכנסה אותו זמן למנזר של דסקאלסאס ריאלס במדריד. ויקטוריה נשאר במנזר הנשים הזה עד סוף חייו ומילא שם כמה תפקידים - כומר, מלחין, מנצח מקהלה ונגן עוגב.

יצירתו

עריכה

ויקטוריה הוא אחד הנחשבים ביותר במלחיני מוזיקת הקודש בשלהי הרנסאנס, סוגה שלכתיבתה התמסר בלעדית. יצירותיו זכו במאה ה-20 להתחדשות, שבאה לביטוי במספר רב של הקלטות עכשוויות. פרשנים רבים שומעים במוזיקה שלו דריכות מיסטית ופנייה ישירה אל הרגשות, תכונות החסרות, לדעת חלק מהם, במוזיקה של פלסטרינה, הרוגעת יותר מבחינה רתמית והרמונית.

מבחינה סגנונית, הוא מתנער בכתיבתו מן הקונטרפונקט המשוכלל של רבים מבני תקופתו ומעדיף קו פשוט ומרקמים הומופוניים, שאותו הוא מעשיר בגיוון רתמי ולפעמים גם בניגודים עזים ומפתיעים. בכתיבה המלודית שלו ובשימוש שהוא עושה בדיסוננס ניכרת חופשיות רבה יותר מזו של פלסטרינה; מדי פעם הוא משתמש במרווחים שהיו אסורים בשימוש על פי חוקי הקונטרפונקט המחמירים של המאה ה-16, כמו סקסטות גדולות בעלייה, או אפילו, לעיתים רחוקות, קוורטות מוקטנות (טריטון): לדוגמה, קוורטה מוקטנת מלודית מופיעה בקטע המייצג יגון במוטט שלו "מריה הקדושה, הושיעי" (Sancta Maria, succurre). ויקטוריה משתמש לעיתים בציור מילים דרמטי, מן הסוג הנמצא בדרך כלל רק במדריגלים. חלק ממוזיקת הקודש שלו עושה שימוש בכלים (נוהג שאינו יוצא דופן במוזיקת קודש ספרדית של המאה ה-16), והוא כתב גם יצירות פוליכוראליות לקבוצות זמרים אחדות, המוצבות במרחק זו מזו, בסגנון מלחיני האסכולה הוונציאנית, שעבדו בקתדרלת סן מארקו בוונציה.

אחת מן המעולות ביצירותיו, היפה והמעודנת ביותר היא מיסת הרקוויאם הגדולה שכתב בשנת 1603 להלוויית הקיסרית מריה, שבחצרה עבד מאז 1586. הקיסרית הייתה אחותו של פליפה השני ואשתו של מקסימיליאן השני, שליט הקיסרות הרומית הקדושה. היצירה יצאה לאור בשנת 1605 בשם Officium .Defunctorum, sex vocibus, in obitu et obsequiis sacrae imperatricis יצירה אחרת, ראויה לציון בשלווה וברוגע המאפיינים כל אחד מ-37 החלקים המרכיבים אותה, היא Officium Hebdomadae Sanctae משנת 1585, קובץ של מוטטים וקינות, הקשורים אל חגיגות השבוע הקדוש של הכנסייה הקתולית.

לקריאה נוספת

עריכה
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0393095304

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפעמים נכתב 'da Vittoria'