תכפו עלינו צרות
תכפו עלינו צרות הוא פיוט קדום שנאמר אצל יהודי אשכנז בתפילות יום הכיפורים כחלק מסדרת הפיוטים שנאמרים לאחר אמירת סדר העבודה. הפיוט מבטא את גודל הצרות שבאו על עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש. הוא תולה את סיבת הצרות בהיעדרו של בית המקדש, וכן מבטא את חוסר הטעם בהנאות בזמן החורבן.
תָּכְפוּ עָלֵינוּ צָרוֹת
|
|---|
|
תָּכְפוּ[1] עָלֵינוּ צָרוֹת[2]. תְּלָאוֹת עָבְרוּ רֹאשֵׁנוּ: |
הרעיון המרכזי בפיוט בנוי על דברי אבא שאול[6] שאין הגיון שהעבודה במקדש תתבטל ועם ישראל יהנו מאכילתם: ”אבא שאול אומרה בלשון אחרת: וכן בדין: שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן[7].”
הפייטן מבטאת זאת במילים: "בְּאֵין אֲרֻחַת אָב תָּמִיד. בְּכֵן בֶּטֶן בָּנִים תֶּחְסָר", שנמתפרשות הן כמציאות עגומה, בה מצבם הכלכלי של הבנים הוא רעב וחוסר, והן כהסבר והצדקה לכך: כל עוד לא נוהגת עבודת המקדש, מתאים הדבר ונכון שבטן הבנים תחסר.
המשפט הפותח את הפיוט "תכפו עלינו צרות" משמש כביטוי לצרות וקשיים רצופים[8].
הפיוט בנוי באקרוסטיכון של תשר"ק (אלפבית עברי הפוך) כפול - בכל שורה שתי צלעות שכל אחת מהן פותחת באות על פי סדר תשר"ק. הפיוט אינו מחורז. לדעת אופיר מינץ-מנור, על פי סגנון הפיוט יש לשייך אותו לתקופה הקדם-קלאסית של הפיוט, כלומר לארץ ישראל עד המאה השישית.[9]
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ נוסח אחר: תָּקְפוּ.
- ^ הלשון על פי "תכפוהו אבליו" בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ג, עמוד א' ועוד, והככונה לשני מקרי אבלות סמוכים זה לזה. כאן המשורר עוסק בצרות ישראל שהיו סמוכות זו לזו.
- ^ על פי לשון הפסוק בספר דברים, פרק כ"ח, פסוק מ"ד: " הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב". הברכה ההפוכה היא המקור לביטוי שנהיה לראש ולא לזנב.
- ^ נוסח אחר: טַרְפָּם לֹא סֻפַּק לָמוֹ.
- ^ על פי לשון הפסוק ספר משלי, פרק י"ג, פסוק כ"ה:"צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ', עמוד ב'.
- ^ במקורם של הדברים סברה זו נאמרה כדי לבסס את ההיתר להקריב קרבנות נדרים ונדבות ביום טוב, כהרחבה של ההיתר להכין אוכל נפש.
- ^ ראו כאן, וכן לדוגמה כאן ביחס למגפת הקורונה.
- ^ אופיר מינץ-מנור, עיונים בלשונו הציורית של הפיוט בתקופה הקדם-קלאסית, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ו, עמ' 43–44.