אהרן מירסקי

משורר וחוקר ספרות ישראלי

אהרן מירסקי (י"ח באייר תרע"ד, 14 במאי 1914, נובוגרודקח' באייר תשס"א, 1 במאי 2001, ישראל) היה משורר וחוקר ספרות ישראלי. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל ופרס ישראל לחקר הספרות[1].

אהרן מירסקי
פרופ' אהרן מירסקי בחדר עבודתו
פרופ' אהרן מירסקי בחדר עבודתו
לידה 14 במאי 1914
י"ח באייר תרע"ד
נבהרדק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 2001 (בגיל 86)
ח' באייר תשס"א עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי שירה, לימודי ספרות, שירה עברית, ספרות ישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1935 (תרצ"ה)
פרסים והוקרה פרס ביאליק לחכמת ישראל
פרס ישראל לחקר הספרות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מירסקי נולד בנובוגרודק, בתחום המושב שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), וגדל בבית ציוני-דתי. הוא התחנך בישיבת תורה ודעת, שייסד אביו, הרב יהושע יצחק מירסקי, ובישיבת מיר. בשנת 1935 (תרצ"ה) עלה לארץ ישראל והיה מחלוצי העלייה החמישית. הוא עבד כפועל חקלאי ולמד בסמינר למורים של תנועת "המזרחי" (היום "מכללת ליפשיץ").

לאחר מכן החל בלימודים באוניברסיטה העברית וקיבל דוקטורט ב-1955[2]. בעבודת הדוקטור שלו עסק בקשר בין פיוט למדרש, וטען שיסודות הפיוט העברי הארץ-ישראלי מקורותיהם בתלמוד. מחקרים אחרים שערך גילו מוטיבים מהיהדות בשירה אנגלו-סקסונית מימי המאה ה-10. כמו כן, מירסקי היה מראשוני החוקרים של שירת רבי ישראל נג'ארה. בין 12 ספרי המחקר שכתב נכללו פרשנות לשירתם של יוסי בן יוסי ורבי יצחק אבן כלפון. הוא היה פרופסור באוניברסיטה העברית, חבר האקדמיה ללשון העברית, חבר מערכת דעת מקרא, חבר סגל באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן במחלקה לספרות עם ישראל, יו״ר חבר השופטים לספרי תרגום ושופט בוועדת פרס יפה.

מירסקי עסק גם בכתיבת שירה, ובכתיבתו הושפע מהתנ"ך, מהתורה שבעל פה ומפיוטים עתיקים. בספר שיריו הקדיש חלק נכבד שבו קונן על השמדת היהודים בשואת אירופה שבה נספו גם הוריו ואחותו. ספרו "עלי שיח", שיצא לאור בשנת 1966, זיכה אותו בפרס הרב מימון. לאורך השנים התפרסמו שיריו בעיתון הארץ ובכתבי העת מאזניים, תרביץ וסיני.

עבודתו ארוכת השנים בחקר שירה ובכתיבתה זיכתה את מירסקי בפרס ביאליק לחכמת ישראל, ובשנת ה'תשנ"ט הוענק לו פרס ישראל. בנימוקי ועדת פרס ישראל נאמר עליו שהוא "אחד מעמודי התווך של מחקר הספרות העברית".

מירסקי נפטר בח' באייר תשס"א, ונקבר בהר המנוחות בירושלים[3]. עיריית ירושלים קראה רחוב בשכונת הר חומה על שמו בשם "שירת אהרן".

ספריו

עריכה
  • ילקוט הפיוטים, לקט שירים שערך וביאר, תשי"ח
  • עלי שיח, שירים, מוסד הרב קוק, תשכ"ו
  • כריח שדה, שירי ילדים, הוצאת ספרי בצרון, תשנ"ט
  • מחצבתן של צורות הפיוט, התפתחותן של צורות השירה הארץ-ישראלית הקדומה, הוצאת שוקן, תשכ"ט
  • דעת מקרא – פירוש על ספר דברים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשס"א
  • הפיסוק של הסגנון העברי, מוסד הרב קוק, תשל"ח. מהדורה שנייה מורחבת: סגנון עברי, מוסד ביאליק, תשנ"ט.
  • הפיוט, קובץ מאמרים על הפיוט, הוצאת מגנס, תש"ן
  • פיוטי יוסי בן יוסי, יוצאים לאור סדורים, מוגהים ומבוארים עם מבוא וחילופי נוסחאות, מוסד ביאליק, תשל"ז
  • שירי ר' יצחק אבן כלפון, יוצאים לאור סדורים, מוגהים ומבוארים, עם מבוא וחילופי נוסחאות, מוסד ביאליק, תשכ"א
  • מחובות הלבבות לשירת הלבבות, הוצאת מגנס, תשנ"ב
  • ליקט מבראשית רבה וסידר: מדרש תנאים לבראשית, מוסד הרב קוק, תש"ס
  • צבי מלאכי (התקין וערך), באורח מדע: מחקרים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי במלאת לו שבעים שנה, הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו

ספר לזכרו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה