תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית

תסמונת פוטס (תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית, באנגלית: Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome; בראשי תיבות: POTS; נקראה בעבר בשם תסמונת האי-סבילות לעמידה) היא תסמונת המאופיינת על ידי עליית דופק של כיותר מ-30 פעימות לב בדקה במבוגרים ו-40 פעימות בדקה אצל ילדים - שלוש דקות לאחר מעבר בין שכיבה לעמידה, ללא ירידה משמעותית בלחץ הדם.[1]

הפרעות במערכת העצבים האוטונומית
Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome
תחום מערכת העצבים
תסמינים טכיקרדיה (דופק מהיר), חולשה קיצונית, סחרחורת, לחץ דם נמוך, אי סבילות למאמץ, אי סבילות לשינויי תנוחה, עילפון, קשיי ריכוז וזיכרון, כאבי ראש וצוואר, קשיי נשימה ("רעב לאוויר"), כאבים בחזה, סחרחורות, ראיה מעורפלת ("שחור בעיניים"), טרום עילפון (פרה-סינקופה) ועילפון (סינקופה).
טיפול

תרופתי - חוסמי בטא, fludrocortisone (פלורינף),midodrine ,pyridostigmine עירוי נוזלים IV

א-תרופתי - פרוטוקול לוין (דאלאס), גרבי לחץ עד המותניים

אורח חיים - שתיית 2 ליטר מים לפחות, הגברת צריכת מלח, קיום מספר ארוחות קטנות במקום 3 גדולות, הגבהת המיטה בכשלושים מעלות, הימנעות משהייה בסביבה חמה מאוד
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D054972
סיווגים
ICD-10 I49.8
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית היא סוג של דיסאוטונומיה – שיבוש או כשל במערכת העצבים האוטונומית.[2]

בתסמונת לוקות בעיקר נשים לעומת גברים, ביחס של 4:1.[1]

נהוג לחלק את החולים לפי קבוצות גיל: פוטס של גילאי הילדות והנעורים חולף לעיתים קרובות מעצמו ללא טיפול עם ההגעה לבגרות; פוטס שהתפרץ בגילאים מבוגרים יותר יהיה על פי רוב כרוני; ופוטס עקב מחלה קשה שמאפיין גילאים מבוגרים יותר.

גורמים המקושרים ל - POTSעריכה

ישנם כמה גורמים המקושרים לתסמונת, בהם:

תסמיניםעריכה

התסמונת מאופיינת בדופק מואץ במעבר למצב עמידה, בשינויי תנוחה ולפעמים גם בשכיבה. ללוקים בה יש קושי מהותי בתפקוד היומיומי. התסמינים במצב זה הם: טכיקרדיה (דופק מהיר), חולשה קיצונית, סחרחורת, לחץ דם נמוך, אי-סבילות למאמץ, אי-סבילות לשינויי תנוחה ועילפון.[1]

אספקת דם וחמצן לקויה לפלג הגוף העליון מובילה לקשיי ריכוז וזיכרון, כאבי ראש וצוואר, קשיי נשימה ("רעב לאוויר"), כאבים בחזה, סחרחורות, ראייה מעורפלת ("שחור בעיניים"), טרום עילפון (פרה-סינקופה) ועילפון (סינקופה).[1]

אבחנהעריכה

האבחנה מתבססת על בדיקת דופק ולחץ דם בשכיבה ועמידה.[3][1] נהוג לאבחן את התסמונת גם באמצעות בדיקת טילט, אך לא כל הרופאים מסכימים לגבי הצורך בה.

הפרמטר האבחנתי הוא עליה של יותר מ-30 פעימות לב בדקה במבוגרים ו-40 פעימות בדקה אצל ילדים - שלוש דקות לאחר מעבר בין שכיבה ועמידה,[1][3] או בעליית דופק של מעל 120 לדקה תוך 12 דקות בבדיקת הטילט.

התסמונת שכיחה יחסית, אך המודעות אליה נמוכה למדי. על כן, בדרך כלל חולף פרק זמן ניכר מהופעת הסימנים הראשונים ועד האבחון.

טיפולעריכה

טיפול תרופתיעריכה

הטיפול בדרך כלל מותאם ספציפית לחולה. ישנם פרוטוקולים מקובלים לטיפול, בהתאם לחומרת המצב.

בדרך כלל, קו הטיפול הראשון כולל תרופות מסוג חוסמי בטא, על מנת להפחית את האצת הדופק בעמידה; חולים רבים מדווחים על שיפור כללי ניכר בנטילת תרופות מקבוצה זו. בחולים שבהם לחץ הדם נמוך או שישנו תת-לחץ דם בעמידה (אורתוסטטי; Orthostatic hypotension), תינתן מידודרין על מנת להעלות את לחץ הדם התנוחתי ולהפחית את הסימפטומים הקשים.[1][3]

כמו כן נהוג לרשום לחולים פלודרוקורטיזון (Fludrocortisone; ידוע בשם המסחרי "פלורינף", Florinef), שהוא סטרואיד סינתטי (דמוי אלדוסטרון) אשר מסייע לאצירת הנתרן בכליה; בכך מעלים את לחץ ונפח הדם ומסייעים להפגת הסימפטומים.[1][3]

כן נהוג לטפל באמצעות עירוי נוזלים IV.[1]

שינוי באורח החייםעריכה

ללוקים בתסמונת מומלץ לשתות כמויות גדולות של מים; במקרים רבים, צריכה של 2 ליטר ליום לפחות מפחיתה את חומרת הסימפטומים.[3]

צריכת אלכוהול אינה מומלצת מפאת היותו מרחיב כלי דם ומעודד התייבשות ומחמיר בכך את כל הסימפטומים. כמו כן, תרופות רבות המשמשות לטיפול בתסמונת אסורות לשימוש עם אלכוהול. רופאים רבים ממליצים על הוספת מלח לדיאטה, שכן הוא ידוע בהעלאת לחץ הדם. ניתן להוסיף כדורי מלח בצריכה יום-יומית. מומלץ לחולים לאכול ארוחות קטנות מספר פעמים ביום במקום 3 ארוחות גדולות; אכילת ארוחה גדולה מעודדת במקרים רבים תסמינים ואף עלולה להובילה במקרים קיצוניים להתעלפות. קפאין מועיל לחולים מסוימים בעקבות תכונתו להעלות לחץ דם; עם זאת, בחולים אחרים הוא דווקא עלול להרע את המצב ולעודד הופעת תסמינים.

במקרים מסוימים, הגבהת המיטה בכשלושים מעלות מסייעת להפגת התסמינים.

גרבי לחץ אלסטיים עד המותניים עשויים להיות מועילים גם הם. ישנן עדויות רבות על שיפור ניכר בסימפטומים בעקבות כך. חולים מעטים אף משתמשים בחליפות לחץ.

הלוקים בתסמונת הטכיקרדיה התנוחתית מתקשים מאוד בעמידה ממושכת. במחקרים פיזיולוגיים התגלה שצריכת האנרגיה של אדם הלוקה בתסמונת גבוהה בכפי שלושה מאדם רגיל; למעשה, אצל חולים אלו עמידה משולה לריצה במקום. מומלץ ללוקים בתסמונת לא לעמוד לאורך זמן על מנת לא לעודד הופעת תסמינים.

שיקום פיזיותרפי והתעמלותעריכה

בחולים רבים אחד המפתחות החשובים לחזרה לחיים תקינים הוא העלאת מסת שרירים גדולים ברגליים. כחלק ממנגנון התסמונת, ישנו החזר ורידי לקוי מחלק הגוף התחתון; מכיוון שהלב נעזר בשרירי השלד שברגליים על מנת להשיב דם למעלה הגוף, ככל שהשרירים הגדולים יהיו חזקים יותר, כך תעלה התנגדות הוורידים לצניחת הדם מטה, ויפחתו התסמינים.

חולים רבים סובלים מאי-סבילות לפעילות גופנית ואינם מסוגלים להתאמץ יתר על המידה. לחולים אשר רופאם מאשר להם או אשר נמצאים בהשגחה רפואית, מומלץ לבצע פעילות גופנית אירובית למשך של כ-20 דקות, שלוש פעמים בשבוע.

הפרוטוקול המקובל הוא פרוטוקול לוין (דאלאס).

חולים מסוימים מתקשים לשהות בסביבות חמות בעקבות הפגיעה ביכולת הגוף לווסת חום. במצב זה רופאים נוהגים להמליץ על הימנעות משהייה ממושכת בחוץ בימים חמים מאוד, וממליצים על שהייה במקומות ממוזגים.

היסטוריהעריכה

התסמונת תוארה במהלך המאה ה-20 מספר פעמים ובשמות שונים, עד שב-1993 הוגדרה סופית על ידי רונלד שונדורף (Schondorf).

ניתן להגיע לאבחון של התסמונת במספר מקומות בישראל.

מרפאת דיסאוטונומיה מנוהלת בבית החולים שיבא על ידי פרופסור יהונתן שרעבי במסגרת היחידה ללחץ דם.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Stiles, Lauren. “Dysautonomia International"
  2. ^ “Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome (POTS)” Cleveland Clinic, 2017
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Raj, Satish R. “Postural Tachycardia Syndrome (POTS).” Circulation, vol. 127, no. 23, 11 June 2013, pp. 2336–2342
  4. ^ Goldstein, David S. “The Possible Association between COVID-19 and Postural Tachycardia Syndrome.” Heart Rhythm, vol. 0, no. 0, 10 Dec. 2020
  5. ^ Blitshteyn, Svetlana, and Sera Whitelaw. “Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome (POTS) and Other Autonomic Disorders after COVID-19 Infection: A Case Series of 20 Patients.” Immunologic Research, 30 Mar. 2021
  6. ^ Goldstein, David S. “The Possible Association between COVID-19 and Postural Tachycardia Syndrome.” Heart Rhythm, vol. 0, no. 0, 10 Dec. 2020
  7. ^ Lindgren, S., et al. “Disturbed Autonomic Nerve Function in Patients with Crohn’s Disease.” Scandinavian Journal of Gastroenterology, vol. 26, no. 4, 1 Apr. 1991, pp. 361–366
  8. ^ Ng, W.-F., et al. “Primary Sjogrens Syndrome Is Associated with Impaired Autonomic Response to Orthostasis and Sympathetic Failure.” QJM: Monthly Journal of the Association of Physicians, vol. 105, no. 12, 1 Dec. 2012, pp. 1191–1199
  9. ^ Gibbons, Christopher H., et al. “Structural and Functional Small Fiber Abnormalities in the Neuropathic Postural Tachycardia Syndrome.” PLoS ONE, vol. 8, no. 12, 27 Dec. 2013, p. e84716
  10. ^ Carew, S., et al. “A Review of Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome.” Europace, vol. 11, no. 1, 12 Nov. 2008, pp. 18–25
  11. ^ Kanjwal, Khalil, et al. “Autonomic Dysfunction Presenting as Orthostatic Intolerance in Patients Suffering from Mitochondrial Cytopathy.” Clinical Cardiology, vol. 33, no. 10, Oct. 2010, pp. 626–629
  12. ^ Kanjwal, Khalil, et al. “Clinical Presentation and Management of Patients with Hyperadrenergic Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome. A Single Center Experience.” Cardiology Journal, vol. 18, no. 5, 2011, pp. 527–531
  13. ^ 1 2 Grubb, Blair P., and Beverly Karabin. “Postural Tachycardia Syndrome.” Circulation, vol. 118, no. 3
  14. ^ Stovner, L. J., et al. “Sinus Arrhythmia and Pupil Size in Chiari I Malformation: Evidence of Autonomic Dysfunction.” Functional Neurology, vol. 8, no. 4, 1 July 1993, pp. 251–257

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שולייםעריכה