תקרית אום שורט
תקרית אום־שורט אירעה ב-21 בנובמבר 1967 והייתה התקרית הצבאית החמורה בתוצאותיה בבקעת הירדן אחרי מלחמת ששת הימים. היא נפתחה בירי של צבא ירדן על כוחות צה"ל, ובהמשך התפתחה לירי שריון משני הצדדים ואף כללה תקיפות של חיל האוויר הישראלי, בניגוד למדיניות הממשלה דאז. אחד המטוסים הופל על-ידי הירדנים, וטייסו נרצח לאחר שצנח בשלום. בעקבות מאמצים דיפלומטיים רבים הושבה גופתו לישראל. באירוע נהרגו גם חייל מילואים בעמדת תצפית ומפקד טנק.
רקע לתקרית עריכה
כחלק ממלחמת ההתשה בבקעת הירדן אירעו שורה של תקריות אש בין צה"ל לצבא ירדן לאורך נהר הירדן. צה"ל קיים שיגרת פטרולים ומארבים מעבר לקו הגבול, וצבא ירדן מיקש את הדרכים ופתח לעיתים באש על הכוחות ועל היישובים בצד הישראלי[1]. מדיניות הממשלה הייתה להשיב באש שריון וארטילריה, אך מבלי לערב את חיל האוויר.
ב-20 בנובמבר 1967, עלה קומנדקר של צה"ל על מוקש בדרך הפטרולים, בין מעבר אום־שורט לגשר דמיה. על פי הגרסה הירדנית, בדו קרב ארטילרי שהתפתח בעקבות חילופי האש המקומיים, נהרגו 14 איש בעיירה כראמה.[2][3]
מהלך האירוע עריכה
התקרית אירעה ב-21 בנובמבר 1967. הפטרול הישראלי שהיה אמור לצאת לדרכו בבוקר לא יצא בהוראת מפקדו.[4] בשעה 08:45 פתח צבא ירדן בירי שריון מתואם ומדויק ובארטילריה לעבר שתי עמדות תצפית של צה"ל, ממנה נהרגו שני אנשי מילואים: החייל אברהם יהנה חלו ומפקד הטנק יורם קוצר[3]. צה"ל הגיב בירי שריון ומרגמות, ובהמשך הופעלו - לראשונה בגזרה זו - מטוסי חיל האוויר שתקפו את השריון הירדני. בתקיפה השתתפו מבנים של מטוסי ווטור ומיסטר מטייסת 109 ומטייסת 116, וכן מבנה של מטוסי אוראגן של טייסת 113. כתוצאה מירי הנ"מ הירדני הופל אחד המטוסים והטייס, סרן דוד נבו, נטש אותו וצנח בשטח הירדני, בסמוך למעבר אום שורט. הפעלת חיל האוויר נעשתה בהחלטת הרמטכ"ל יצחק רבין ובאישורו של שר הביטחון משה דיין, אך בניגוד להחלטת הממשלה שאישרה הפעלה של חיל האוויר רק בתגובה לירי על יישובים ישראליים. ההחלטה זכתה לביקורת בממשלה, ושר הביטחון הודיע שהוא לוקח עליה אחריות.
סרן נבו הוביל את אחד המבנים של טייסת 116, שהמריא מבסיס תל נוף במשימה לתקוף בפצצות נפל”מ מטרות בין שונת נמרין לעיירה כראמה. בעת התקיפה נפגע מטוסו מאש נ”מ שירו הירדנים. נבו הפנה את מטוסו לכיוון שטח ישראל, אך איבד את השליטה בהגאיו ונאלץ לנטוש, כשהמטוס ממשיך לכיוון דרום מערב ולבסוף פוגע בקרקע ומתרסק. הוא צנח והגיע בשלום לקרקע, אך הותקף מיד עם נחיתתו ונרצח בידי בדואים שהיו באזור[5].
כשנחתו טייסי המבנה ונבו לא שב הוזנקו מתל נוף, כ-20 דקות לאחר הנטישה, שני מסוקי S-58 של טייסת 124 וכן מטוס נורד של טייסת 103 כדי לנסות ולאתר את הטייס בעזרת מאתרי אותות של מכשיר איתור “שרה” שהיו מורכבים עליהם. משלא זיהו כל ממצא בשטח חזרו המטוסים לבסיסם.
השבת הטייס לישראל עריכה
רק לאחר כשבועיים מהתקרית, ובעקבות מגעים דיפלומטיים נמרצים, הוחזרה גופתו של הטייס לישראל, בטקס צבאי מלא בהשתתפות קצינים וחיילים מצבא ירדן[6]. לאחר בדיקת הגופה במכון הפתולוגי, בנוכחות נציג הצלב האדום הבינלאומי, התברר כי הטייס נרצח בקרבת המקום בו צנח.
השלכות פוליטיות של האירוע עריכה
תקרית אום שורט עלתה לדיון בישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון שהתקיימה למחרת. בדיון ביקרו חלק מהשרים את החלטתו התקדימית של הרמטכ"ל יצחק רבין להפעיל את חיל האוויר מול הכוחות הירדנים. שר הביטחון משה דיין הבהיר, כי הרמטכ"ל התייעץ איתו, וכי הוא אישר את הפעולה ולוקח עליה אחריות מלאה.
קישורים חיצוניים עריכה
- חיל האוויר הופעל באזור אום שורט, למרחב, 22 בנובמבר 1967
- אלי לנדאו, מטוסי צה"ל השמידו שריון הלגיון, מעריב, 22 בנובמבר 1967
- פרוטוקול ישיבת ועדת השרים לענייני בטחון - 22.11.1967, באתר ארכיון המדינה
- יוסף צוריאל, הליגיונרים עמדו דום ומסרו גופת הטייס שנרצח בירדן, מעריב, 10 בדצמבר 1967
הערות שוליים עריכה
- ^ דו-קרב ארטילרי באום־שורט, מעריב, 6 במרץ 1968
- ^ מוקש וחילופי אש ליד אום־שורט, על המשמר, 21 בנובמבר 1967
- ^ 1 2 חיל האוויר הופעל באזור אום־שורט, למרחב, 22 בנובמבר 1967
- ^ אלי לנדאו, מטוסי צה"ל השמידו שריון הלגיון, מעריב, 22 בנובמבר 1967
- ^ אבינעם מיסניקוב, הפלת-מיסטר-62, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ יוסף צוריאל, הליגיונרים עמדו דום ומסרו גופת הטייס שנרצח בירדן, מעריב, 10 בדצמבר 1967