פתיחת התפריט הראשי

תרבות ערבית

ענתר ועבלה, המהווים את רומיאו ויוליה הערבים.

התרבות הערבית היא התרבות במדינות שבהן השפה הרשמית והשלטת היא ערבית, ואשר המערב וחוקרים נהגו לקרוא להם "מדינות ערב" - מדינות המשתרעות מהים הערבי שבמערב אסיה ועד מרוקו שבצפון אפריקה. השפה, ספרות, גסטרונומיה, אמנות, ארכיטקטורה, מוזיקה, רוחניות, פילוסופיה, מיסטיקה וכדומה, הם כולם חלק מהמורשת של התרבות הערבית.

התרבות של העולם הערבי מחולקת לעיתים לאזורים נפרדים הכוללים את עמק הנילוס (הנמצא במצרים ובסודאן), אל-מגרב אל-ערבי (הכולל את לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה), הסהר הפורה (הכולל את עיראק, כווית, לבנון, סוריה, ישראל וירדן) וחצי האי ערב (הכולל את עיראק, ירדן, כווית, בחריין, קטר, ערב הסעודית, עומאן ואיחוד האמירויות הערביות) וגם את אלג'נוב אלערבי של חצי האי ערב (הכולל את תימן ועומאן).

התרבות הערבית מחולקת לשלושה חלקים עיקריים, התרבות העירונית (אל-מודון), התרבות הכפרית (א-ריף), ותרבות הנוודים (אל-בדאוו). בדרך כלל, רוב מדינות המפרץ יחד עם חלקים של ירדן ועיראק נחשבים כבדאוו (בדואים). אזורים כפריים של מדינות אחרות כגון שטחי "הרשות הפלסטינית" ועזה, סוריה, לבנון, אלג'יריה ותוניסיה נחשבים תרבויות כפריות. הערים שלהם נחשבות לתרבויות עירוניות. למעשה, רוב הערים הגדולות הערביות מוכרות כתרבויות עירוניות, כגון קהיר, ביירות, רבאט, בגדד, אלכסנדריה, דמשק, מרקש וכדומה. אזור הלבנט, במיוחד שטחי "הרשות פלסטינית" ועזה, לבנון, סוריה כמו גם מצרים ידועות בהיסטוריה ארוכת השנים של תרבות עירונית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תרבות ערבית בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.