פתיחת התפריט הראשי

20 פלוס היא סדרת טלוויזיה שהופקה בטלוויזיה החינוכית במשך 2 עונות ו-38 פרקים בשנים 19981999. הסדרה היא סדרת-בת של סדרת הטלוויזיה המצליחה "עניין של זמן".

20 פלוס
20pkux.JPG
סוגה דרמה
כותבים מירב בן-גוריון, צביקה קרזנר
בימוי יעל גרף
שירלי שטרן
אריה בן ציון
שחקנים משה בן-בסט
שי קפון (יחזקאל ויצמן)
שירה גפן (מיקי הופמן)
לי את גליק (איילה)
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
שפות עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 2
מספר פרקים 38
הפקה
מפיק מיכל גבעון
עורכים יעל גרף, תמי דבס
אורך פרק כ-23 דקות
שידור
רשת שידור הטלוויזיה החינוכית
תקופת שידור מקורית ספטמבר 1998אוגוסט 1999
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסדרה בוימה על ידי יעל גרף, שירלי שטרן ואריה בן ציון.

הסדרה התמקדה בשתיים מן הדמויות הראשיות של "עניין של זמן" – עידו מרקוביץ' (משה בן-בסט) סטודנט לפסיכולוגיה, ויחזקאל ויצמן (שי קפון) העובד כשיפוצניק, שעברו לגור בדירה שכורה בתל אביב לאחר השחרור מהצבא יחד עם שותפה בשם מיקי הופמן (שירה גפן), ליצנית במסיבות יום הולדת. בתחילת העונה השנייה עוזבת מיקי את הדירה ודמותה של איילה (לי את גליק) הופכת לשותפה של השניים לדירה.

מבנה הסדרהעריכה

הסדרה בנויה על פני רצף כרונולוגי של שנה, אך כל פרק עומד בפני עצמו ועוסק בנושא אחר, לרוב בעל מסרים חינוכיים, כגון: ערכה של חברות (12–14), סטריאוטיפים (5 ו-20) והיחס לדתיים (5), תופעת העובדים הזרים (3), לקיחת אחריות בחיים הבוגרים (10), חדירה לפרטיות (4), הקשר עם המשפחה והאחים גם לאחר עזיבת הבית (1, 15 ו-18), ועוד. כמו כן, חלק מהפרקים, ובמובן מסוים כולם, עוסקים בחווית התבגרות מאוחרת, בחששות ובקשיים המלווים צעירים באמצע שנות ה-20 בחייהם, על קו התפר שבין נעורים למחויבות וזוגיות יציבה והורות מעבר לפינה.

רוב הסצנות מתרחשות בביתם של השלושה בשכונה בצפון הישן של תל אביב, על רקע האווירה המשפחתית שנוצרה ביניהם, ולרוב המנוע של העלילה הוא מפגש עם דמויות חיצוניות ואורחים המעוררים תגובות שונות בקרב שלושת השותפים ואת הדינמיקה הפנימית שלהם.

כמו כן, מלבד בן-בסט וקפון, שתי שחקניות נוספות מסדרת האם "עניין של זמן" שבו להופעות אורח בסדרה זו: גלית גיאת (שרית) בפרק אחד בעונה 1 ודנה ברגר (דנה) בארבעה פרקים בעונה 2.

את שיר הנושא לסדרה, שנקרא באותו שם, כתב אהוד מנור, הלחין ושר ארקדי דוכין.

פרק הסיום של העונה הראשונהעריכה

בצירוף עם הפרק הראשון הוא בעל משמעות סימבולית. הפרק הראשון מתאר את המפגש בין הדמויות והדבק המאחד ביניהם, ואילו הפרק האחרון (20) מראה כי למרות הכל - חוויית ההתבגרות ה"קיבוצית" שלהם בדירה תבוא לבסוף אל סופה וכל אחד יפנה לכיוון אחר ועצמאי, ובנית עתיד משלו. הפרק האחרון עוסק בשאלת העתיד כאנשים בוגרים, והרצון ה"פיטר פני" להישאר במצב הנוכחי. הפרק מתרחש במהלך טיול סופשבוע ספונטני ליער בצפון, והלילה בו. מרקוביץ' מתאהב ללילה אחד בתיירת אוסטרלית יהודיה, מתבודד עמה, וחושב לרגע אחד לברוח עמה לשם לאחר שובה. בסוף הפרק היא נעלמת במסתוריות. אותה תיירת היא היפוכו של מרקוביץ', ואלמלא היה מאוהב בה היה ודאי מזלזל בה. הופמן הולכת לאיבוד בחורשה, ובדרך שוקעת בדיאלוג עם דמות דמיונית שמסמלת את מה שאולי חלמה להיות וכנראה לא תהיה לעולם. (אולי זוהי הסיבה הפרוידיאנית שבגללה דחתה את דורון בפרק 19) ויצמן מפתח שיחות עומק חד צדדיות עם בדואי שפגשו במקום, עד שלבסוף מתברר שהאיש הוא בכלל ישראלי מחופש - שכנראה התייאש מההתבגרות וההתברגנות שלו עצמו ומצא דרך יצירתית "לחזור אחורה", ובנוסף ויצמן משוחח עם חייל גולני בחופשה בדרך לבסיס, ומבין שהשירות הצבאי שלו הוא כבר זיכרון ו"נחלת העבר", ומשלים עם זה שהגיע הזמן לעבור הלאה. (התרה של פרק 8)

מוטיבים חוזרים בסדרהעריכה

  • דוחות החניה של מרקוביץ' - כמעט בכל פרק מקבל מרקוביץ' דו"ח חניה, עד הפרק שבו הפקח מוזמן לליל הסדר.
  • הוויכוחים על שטיפת הכלים והורדת הזבל - הם רוטינה קבועה הבאה לשקף את האווירה ה"משפחתית" שנוצרה בין השלושה.
  • שירה משותפת של מרקוביץ' וויצמן - כל אימת שאחד מהשניים מתחיל לשיר, השני מצטרף. מוטיב זה בא להבליט את העובדה שהחברות הוותיקה ביניהם היא הצלע החזקה במשולש החברות בין השניים להופמן, הנספחת המאוחרת.
  • גלישה לסוריאליזם - לעיתים, בעיקר בסוף הפרקים ישנם אירועים סוריאליסטים בעלי משמעות סימבולית. כגון: החלפת תחפושות בן רגע של הופמן, מפגש של ויצמן עם אליהו הנביא, ניחוש מושלם ולא ממומש של הופמן את תוצאות הלוטו, היעלמו של מרקוביץ בלחיצת כפתור בשלט, ופגישה של הופמן ביער עם האלטר אגו היאפי שלה (בפרק האחרון).
  • ניתוחיו הפסיכולוגיים של מרקוביץ - בפרט את התנהגויותיו של ויצמן. יש בהם נימה פטרנליסטית, ועל אף שהם לרוב מחוייכים, אפשר שהם מראים על תחושת עליונות (או לחלופין תסביך נחיתות) של מרקוביץ' השכלתני, ביחס לויצמן האמוציונלי בעל הכישורים הבינאישיים, והידיים הטובות.

דמויות הסדרהעריכה

הדמויות הראשיותעריכה

  • עידו מרקוביץ' (משה בן-בסט) – הדמות הראשית בסדרה. החבר הטוב של ויצמן עוד מהתיכון (בסדרת האם "עניין של זמן"). 'פריק' של פסיכולוגיה פילוסופיה ומוזיקה קלאסית, "צפוני", יוצא חיל מודיעין, סטודנט שנה א' לפסיכולוגיה הסובל מתסמונת ה"אבחון" האובססיבי, חי בעיקר מכספי אביו הקבלן האמיד, המממן לו את לימודיו ורכבו, הוא מעט ציני, מריר, ולעיתים מתקשה לסלוח ולוקח ללב.
  • יחזקאל ויצמן (שי קפון) – חברו הטוב של עידו, ומהווה מעין אנטיתזה שלו. טיפוס עממי, לא-אקדמי אך נבון, חברותי, "בגובה העיניים" עם כולם, יוצא שייטת עם נוסטלגיה לשירותו, שב מהודו לפני שנה, שיפוצניק בהווה, המקווה בעתיד להתקדם בחייו כעצמאי. לויצמן יש נטייה לנאיביות מסוימת, וקל "לעבוד עליו", ויחד עם זאת הוא רגיש ובעל לב זהב.
  • מיקי הופמן (שירה גפן) - סטודנטית למשחק שעובדת בתור ליצנית במשרה חלקית. בחורה רגישה, מלנכולית, לא צפויה, ומעט היפראקטיבית ונוירוטית. סגנון התנהגותה של הופמן לרוב מתיילד וגחמתי, אך כשיש צורך בשיחה רצינית וכנה, בעיקר עם ילדים, היא מגלה בגרות יוצאת דופן.
  • איילה נפתלי (לי את גליק) - חברתה הטובה והמתוסבכת של מיקי, נכנסת בתור שותפה בעונה 2 במקום מיקי. דיירי הבית מסמפטים אותה באופן כללי.

דמויות משנהעריכה

בנוסף, השתתפו בסדרה שחקנים רבים בתפקידי אורח, בהם: מרים זוהר, דבורה קידר, אורי אברהמי, רמי ברוך, צחי גראד, שרון צור, יסמין קידר, דנה שרייר, ערן סיקורל, דורית לב ארי, קובי שטמברג, שירי גולן, אבי גרייניק, גורי אלפי, אסי כהן, טינקרבל, רון לוונטל, עודד מנסטר, אילנית דדו, שיר גוטליב, רותם אבוהב, יעל לבנטל, טל ליפשיץ, יוסי עיני, אבי טרמין, שלומית ארנון, גיא לואל, גולן אזולאי, יורם טולדנו ועוד.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה