יירד הלילה
יירד הלילה (באנגלית: Night Will Fall) הוא סרט תיעודי משנת 2014 בבימויו של אנדרה סינגר (אנ')' המבוסס על הסרט התיעודי של ממשלת בריטניה משנת 1945 "סקירה עובדתית על מחנות הריכוז הגרמניים (אנ')". הסרט התיעודי משנת 1945, שהציג סצנות מזעזעות ממחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית, אוחסן בארכיונים הבריטיים במשך כמעט שבעה עשורים.
.jpg) | |
| בימוי |
André Singer  |
|---|---|
| הופק בידי |
ברט ראטנר |
| צילום |
Richard Blanshard |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
19 בספטמבר 2014 |
| משך הקרנה |
75 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט תיעודי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט התיעודי משנת 1945, המבוסס על עבודתם של צלמי מלחמה ששרתו עם הכוחות המזוינים וצילומי חדשות, הופק על ידי סידני ברנשטיין (אנ'), אז פקיד ממשל בריטי, בהשתתפות אלפרד היצ'קוק. כ-12 דקות של קטעים בסרט בן 75 הדקות הם מהסרט התיעודי הקודם.[1][2]
כותרת הסרט נגזרה מקו קריינות בסרט התיעודי מ-1945: "אם העולם לא ילמד את הלקח שהתמונות הללו מלמדות, הלילה יפול."[3]
תקציר
עריכה
סרט זה מבוסס על צילומים היסטוריים עבור "סקירה עובדתית על מחנות הריכוז הגרמניים", סרט תיעודי בריטי משנת 1945, הכולל ראיונות עם ניצולים ומשחררים.
בתחילת הסרט, משחררים הכוחות הבריטיים את מחנה הריכוז ברגן בלזן. הם לקחו את מפקד המחנה, יוזף קרמר, ואת שומרי המחנה כשבויי מלחמה, ולאחר מכן אילצו אותם לסייע בקבורה של המוני המתים, שגופותיהם הושארו על הקרקע מסביב למחנה. מחנות אחרים מוצגים בשחרור, כולל אושוויץ ומיידנק בפולין. המחנות האחרונים מוצגים בצילומים שצולמו על ידי צלמים סובייטים. כאשר תושבי המערב ראו לראשונה קטעים כאלה, הם חשדו שהסובייטים הפיקו תעמולת זוועה (אנ'). בעלות הברית אילצו אזרחים מעיירות סמוכות ואנשי שירות גרמנים לסייר במחנות, כדי להכיר במה שהתרחש באזור. הם אולצו לראות את ערימות האנשים שמתו מרעב, מעינויים ומחלות; שרידים שרופים חלקית במשרפות; תצוגות מבעיתות, כולל גולגולות מכווצות וחבילות שיער, ערימות של בגדים, צעצועים לילדים ומשקפי ראייה.
לסרט זה רואיינו ניצולים כמו אניטה לסקר-וולפיש.[4] אווה מוזס קור מספרת על המראה של חיילים במדי הסוואה לבנים, משחררים את המחנה בזמן שירד שלג, והחיילים נותנים לאסירים שוקולד, עוגיות וחיבוקים.
בין הניצולים שרואיינו ברנקו לוסטיג, מפיק רשימת שינדלר,[4] שמדבר על כך ששמע מוזיקה של חמת חלילים כשהמחנה שוחרר. ככל הנראה הכוחות הבריטיים הובלו על ידי סקוטים שניגנו. באותו זמן, היה לוסטיג כל כך חלש שלא יכול היה להרים את גופו להסתכל מהחלון, והוא חשב שהוא עומד למות, וזוהי מוזיקה של מלאכים.
בסרט התיעודי משנת 1945 העריכה כמעט הושלמה כאשר ממשלת בריטניה החליטה לגנוז אותו. לוסטיג מעלה השערה שהעבודה של 1945 נגנזה מסיבות פוליטיות, תוך שינוי חלקי בתנאים בקרב בעלות הברית והקרבה של המלחמה הקרה, ואמר: "בזמן הזה, לבריטים היו מספיק בעיות עם היהודים".[4] הוא התכוון לתסיסה בין יהודים לערבים בפלסטין, אז מנדט של חבר הלאומים בשליטה בריטית.
לסרט גויס הבמאי אלפרד היצ'קוק. הסרט התיעודי כולל הקלטה של ראיון עמו על הפרויקט הזה, וקטעי ראיונות עם צלמים ניצולים שצילמו במחנות הריכוז לאחר השחרור או במהלכו.
רקע והפקה
עריכההצילומים ששימשו את הסרט הגיעו מהחיילים ששחררו את מחנה הריכוז ברגן בלזן. הצילומים הפכו לחלק מהראיות במשפטי נירנברג.[5] בהתבסס על צילומים אלה וצילומים ממחנות אחרים, בשנת 1945 יזם סידני ברנשטיין (אנ'), יחד עם משרד המידע הבריטי (אנ'), סרט תיעודי כדי לתעד עבור הציבור הגרמני את פשעי הנאצים במחנות הריכוז.
ברנשטיין הביא את ריצ'רד קרוסמן לכתוב את הקריינות של הסרט ואת אלפרד היצ'קוק מהוליווד כדי לייעץ לגבי מבנה הסרט. לאחר שההפקה החלה והעריכה כמעט הושלמה, ממשלת בריטניה גנזה את הסרט מבלי להציגו לציבור. הסיבות לסירובם לשחרר אותו לא ברורות עד היום, האם הם דיכאו אותו מסיבות פוליטיות או האם הם קבעו שפרויקטים אחרים יהיו יעילים יותר בתהליך הדה-נאציפיקציה.[4]
אנדרה סינגר (אנ'), במאי "יירד הלילה", אמר בראיון לתקשורת כי לאחר שהמלחמה הסתיימה באירופה במאי 1945, "סדר העדיפויות הממשלתי בבריטניה השתנה. מה שנראה כמו רעיון טוב ב-1945 הפך לבעיה ביוני ויולי". הבריטים היו צריכים את העם הגרמני כדי לבנות מחדש את ארצו, והסרט לא היה תורם לכך. לבריטים היו בעיות עם הציונות המתהווה והם הרגישו שהסרט לא יועיל."[1]
התאמות
עריכהמאוחר יותר ב-1945, הסרט הקצר בן 22 הדקות Death Mills (אנ') הופק על ידי בילי ויילדר מחלק מהצילומים המשותפים לרשויות הממשל בארצות הברית. הם הראו גרסה גרמנית, בבימויו של האנוס בורגר, לקהל הגרמני באזור הכיבוש של ארצות הברית בינואר 1946.
חמישה מתוך ששת הסלילים המתוכננים של "סקירה עובדתית על מחנות הריכוז הגרמניים (אנ')" פורסמו ב-1984 כ"Memory of the Camps". הוא שודר בטלוויזיה בארצות הברית שנה לאחר מכן.[1]
יירד הלילה
עריכהמוזיאון המלחמה האימפריאלי קיבל את הצילומים והתסריט ב-1952. בשנת 2008 הוא החל בשחזור הסרט התיעודי משנת 1945.[6] העבודה הושלמה לבכורה העולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בתחילת 2014.[7][8]
אנג'ל הפיק את הסרט עם ברט רטנר.[1] חברות ההפקה המעורבות בסרט היו מבריטניה, ישראל, גרמניה, ארצות הברית ודנמרק.[2]
תגובה ביקורתית
עריכההסרט זכה לשבחי המבקרים. ב-Rotten Tomatoes, לסרט יש דירוג של 100% על סמך 23 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.13/10.[9] וראייטי (מגזין) כינה אותו "סרט דוקומנטרי עוצמתי שחובה לראות".[2] ב"גרדיאן", המבקר אמר כי הסרט מציג "תמונות שבהחלט לא ראיתי מעולם. הוא חושף שוב את המגונה של הכחשת השואה. זהו שיא יוצא דופן. אבל היזהר. ברגע שתראה, אי אפשר להעלים מהראש את התמונות האלה."[8] ה"ניו יורק טיימס" כתב שהסרט הוא "לא סרט שאתה צפוי לשכוח", וכי "מה שהסרט החדש משיג, יותר מכל דבר אחר, הוא לגרום לך לקוות שתוכל לראות את המקור".[3]
פרטי הסרט, שהולחנו על ידי ניקולס סינגר, היו מועמדים ללחן הטוב ביותר בסרט עלילתי בטקס פרסי המוזיקה והסאונד בבריטניה לשנת 2015. הסרט זכה בפרס אגודת הטלוויזיה המלכותית (אנ') להיסטוריה בשנת 2016.[10] הוא זכה גם בפרס פיבודי בניו יורק באפריל 2016.[11][12]
הקרנות
עריכהיירד הלילה שודר בבריטניה בערוץ 4 ב-24 בינואר 2015 כתוכנית רציפה אחת, ללא הפסקות פרסומות. הוא שודר ברשתות גדולות ברחבי העולם במהלך השבוע של 27 בינואר, יום השואה וביום השנה ה-70 לשחרור אושוויץ.[1][13] הוא שודר על ידי תאגיד השידור השוודי ב-26 בינואר 2015, ועל ידי NRK שלוש פעמים בינואר 2015, ו-HBO בארצות הברית.
פרסים
עריכה- פרס אגודת הטלוויזיה המלכותית להיסטוריה
- פרס ג'ורג' פוסטר פיבודי
- האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה אמי לתכנות היסטורי מצטיין: צורה ארוכה
- פרס FOCAL לשימוש הטוב ביותר בארכיון בהוצאת קולנוע
- פרס FOCAL לשימוש הטוב ביותר בארכיון בהפקת היסטוריה
- פסטיבל הסרטים היהודי במוסקבה
קישורים חיצוניים
עריכה
"יירד הלילה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"יירד הלילה", באתר AllMovie (באנגלית)
"יירד הלילה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"יירד הלילה", באתר Metacritic (באנגלית)- "יירד הלילה", באתר אידיבי
"יירד הלילה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- German Concentration Camps Factual Survey at the מוזיאון המלחמה האימפריאלי
- אור סיגולי, הסרט הישראלי-בריטי "ירד הלילה" זכה בפרס האמי, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2016-09-22
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 King, Susan (25 בינואר 2015). "HBO's 'Night Will Fall' chronicles making of WWII Holocaust film". Los Angeles Times. נבדק ב-2 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Simon, Alissa (27 באוגוסט 2014). "Film Review: 'Night Will Fall'". Variety. נבדק ב-2 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hale, Mike (25 בינואר 2015). "Recalling a Film From the Liberation of the Camps". The New York Times. נבדק ב-1 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Jeffries, Stuart (9 בינואר 2015). "The Holocaust film that was too shocking to show". The Guardian. נבדק ב-11 בינואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dorothy Rabinowitz, ‘Night Will Fall’ Review: "Nazi Crimes on Film", Wall Street Journal, 22 January 2015.
- ^ "Restoration and Completion of the Film". Imperial War Museum. נבדק ב-1 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ van Hoeij, Boyd (2 בפברואר 2014). "German Concentration Camps Factual Survey: Berlin Review". The Hollywood Reporter. נבדק ב-1 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Peter Bradshaw (18 בספטמבר 2014). "Night Will Fall review – unflinching footage reveals true hell of the Holocaust". The Guardian.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Night Will Fall". Rotten Tomatoes. נבדק ב-1 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RTS Programme Awards 2016". Royal Television Society. 19 באוקטובר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Peabody Awards 2016 Finalists". The Hollywood Reporter. 12 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Birnbaum, Debra (26 באפריל 2016). "'Going Clear,' 'The Jinx,' 'What Happened, Miss Simone' Named 2015 Peabody Awards Winners".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Carole Horst, Holocaust Doc ‘Night Will Fall’ Gets Global Broadcast, Variety, 21 November 2014.