Plectrumelectrum
Plectrumelectrum (מבוטא: פְּלֵקטרוּם אֶלֶקטרוּם) הוא אלבום האולפן ה־36 של המוזיקאי האמריקאי פרינס, והראשון (והיחיד) בשיתוף להקת הליווי שלו, 3rdeyegirl (אנ')[4]. הוא יצא לאור ב־26 בספטמבר 2014 על ידי NPG Records (אנ') ברישיון הפצה בלעדי לוורנר רקורדס (אנ')[3].
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת פרינס ו־3rdeyegirl(אנ') | ||||||
| יצא לאור |
26 בספטמבר 2014 (גרמניה ומדינות רבות באירופה)[1] 29 בספטמבר 2014 (בריטניה)[2][1] 30 בספטמבר 2014 (ארצות הברית)[3][1] | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 2013–2014 (פייזלי פארק) (אנ') | |||||
| סוגה | רוק פאנק[א] (אנ') | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 44:00 | |||||
| חברת תקליטים | NPG(אנ') • וורנר רקורדס[ב] (אנ') | |||||
| הפקה | פרינס • 3rdeyegirl(אנ') | |||||
| ||||||
|
| ||||||
פרינס הוציא לאור בו זמנית את "Plectrumelectrum" ואת "Art Official Age"[2].
רקע עריכה
שם האלבום מתייחס לכך שהמוזיקה שבו מבוססת על גיטרות חשמליות: "Plectrum" בתרגום לעברית הוא מפרט (במקרה זה: של גיטרה). "Electrum", בהקשר זה, מתבסס על המילה האנגלית "Electricity" (בעברית: חשמל. שוּנה לצורך חריזה), ומתייחס לגיטרה החשמלית.
"3rdeyegirl", להקת הליווי של פרינס, ליוותה אותו מאז שהקים אותה בסוף 2012[ג], עד מותו ב־2016. היא הורכבה מהמתופפת האמריקאית חנה וולטון־פורד (אנ'), הגיטריסטית הקנדית דונה גרנטיס (אנ') והבסיסטית הדנית אידה קריסטן נילסן (אנ'). לפחות שתיים מבין חברות הלהקה הוזמנו לאודישנים לאחר שפרינס צפה בסרטוני יוטיוב שלהן.
הגיטריסטית דונה גרנטיס סיפרה שהן גילו לראשונה על השם של הלהקה בהופעה בתוכניתו של ג'ימי פאלון:
היה הרבה מסתורין סביב השם. הבנות ואני לא היינו בטוחות אם אנחנו "3rdEyeGirl", או פרינס הוא "3rdEyeGirl", או שזו יצירת אמנות או מה קורה. זה לא היה עד התוכנית של ג'ימי פאלון, שהוא אמר "גבירותי ורבותי, '3rdEyeGirl'", שידענו. כשירדנו מהבמה, כולנו הסתכלנו אחת על השנייה והתחבקנו והיינו כאילו, אנחנו "3rdEyeGirl"!
חברות הלהקה השתתפו בכמה מהופעות סיבוב ההופעות "Hit and Run" (בעברית: "פגע וברח"), שנקרא כך משום ההתרעות הקצרות ביותר – לעיתים של יום אחד – להופעות. ההתרעות הועברו בין המעריצים בטוויטר. לעיתים גם חברות הלהקה למדו באותו אמצעי על הופעות שבהן היו צריכות להשתתף:
ניגנו בכמה הופעות של "Hit and Run" באירופה שהיו בהתרעה סופר קצרה. למעשה גילינו על כמה מהן בטוויטר מהמעריצים ואמרנו בסדר, יש לנו הופעה מחר
פרינס כתב את השירים, אך נתן לחברות הלהקה חופש יחסי בנגינה. עד שהגיעו לשלב השירה הן לא ידעו שאלבום מתוכנן לצאת. בהופעות פרינס שינה את רשימת השירים בהתרעות קצרות וברמזים, וחברות הלהקה היו צריכות להיות דרוכות לשינויים המהירים[5][6].
האלבום (יחד עם Art Official Age) ציין את חזרתו של פרינס לעבודה עם "Warner Records" לאחר הסכסוך ביניהם בשנות ה־90. הצדדים הגיעו להסכם שפרינס יקבל את הזכויות על המאסטרים של להיטיו הגדולים שיצאו דרך החברה, תמורת הסכמתו להוציא לאור מהדורת דלוקס של "Purple Rain". ההסכם אמנם כלל את קבלת הזכויות של פרינס על המאסטרים שלו, אך המשיך להבטיח ל"וורנר רקורדס" הפצה בלעדית בכל הנפקה עתידית של האלבומים[7].
למרות התקפתו על האינטרנט בעת הקידום של אלבומו הקודם 20Ten (אז אמר ש"האינטרנט גמור" ושלא יעבוד עם "אייטונס") שינה פרינס את דעתו והתיר הורדה של האלבום (גם דרך "אייטונס")[8].
אופי המוזיקה והמילים עריכה
האלבום תואר על ידי פרינס כ"אלבום להקה קלאסי"[3].
רנדל רוברטס מ"לוס אנג'לס טיימס" תיאר את האלבום כאלבום רוק, הכולל מילים ואפקטים של סאונד עם "מוזרות אצילית" ו"חוש הומור" אופייניים לפרינס[9]. אביגיל קובינגטון מ־"The A.V. Club" (אנ') כתבה שהוא "נוקט בגישה בלתי־שטותית לפאנק", וש"במרביתו הוא מנגן ליד החופים הרדודים של המים העצומים של הרוק"[10]. ג'ון דולן מ"רולינג סטון" תיאר את האלבום כסדרה של "קטעי רוק פאנק (אנ') ניסיוניים מחקריים"[11].
יחס הביקורת והקהל עריכה
| דירוגים מקצועיים | |
|---|---|
| ציוני ביקורות | |
| מקור | ציון |
| AllMusic |   [12]
|
| The A.V. Club (אנ') | -A[10] |
| שיקגו טריביון | [13]
|
| הדיילי טלגרף | [14]
|
| הגרדיאן | [15]
|
| לוס אנג'לס טיימס | [9]
|
| קיו(אנ') |
|
| פיצ'פורק | 3.8/10[16] |
| רולינג סטון | [11]
|
| אנטרטיינמנט ויקלי | +B[17] |
האלבום נכנס בהשקתו למקום השמיני במצעד בילבורד 200, תוך שהוא מוכר 26,000 עותקים במשך השבוע הראשון[18]. בשבוע השני צנח האלבום למקום ה־47 במצעד, תוך שהוא מוכר 7000 עותקים – סך הכל כ־33,000 עותקים בשבועיים הראשונים להשקתו[19].
עם יציאתו לאור, קיבל "Plectrumelectrum" ביקורות חיוביות באופן כללי ממבקרי המוזיקה. במדד מטקריטיק, קיבל האלבום ציון ממוצע משוקלל של 61, בהתבסס על 20 ביקורות[20].
מבקר "AllMusic", סטיבן תומאס ארלוויין, מציין את העובדה שבאלבום לא רק פרינס שר כמוביל בשירים, אלא גם בנות ההרכב, וטוען שהדבר "הולם את סגנון הקרנבל של האלבום הווירטואוזי מפעם לפעם, כשהוא גולש משירי רוק סמיכים לשירים איטיים – לפני שהוא מחזיר את עצמו לחיים בסדרה של דיסטורשנים". ארלוויין מתייחס גם לאלבום שיצא במקביל, "Art Official Age" וכותב שיש "הבחנה ברורה" ביניהם בכך שב־"Plectrumelectrum" יש "אלסטיות למקצבים שמנוגדת לדיוק של הביטים (של "Art Official Age")". הוא טוען ש"אם תיקחו מהאלבום את ההסתמכות על הגיטרות הרוקיסטיות שלו, הוא יונק מאותם מקורות של מוזיקת נשמה איטית חלקה, פופ וראפ מוגזם שמרגיש שהוא במתכוון מנתק את עצמו מההיפ הופ". ארלוויין מסכם בכך ש"יותר מכל, האלבום מרגיש כאילו הוא שייך ליקום פרטי קטן משלו, שחוגג לא רק את הצלילים האהובים על פרינס, אלא גם את הסטיות והשיגעונות שלו", וש"גם אם אותם שיגעונות לא מרגישים מוזרים או מקפיצים כבעבר... זה עדיין די מלהיב לשמוע את פרינס מתנצח עם שותפים ראויים, כפי שהוא עושה לאורך כל האלבום".
מבקרת "The A.V. Club", אביגיל קובינגטון, מתארת את האלבום כ"חכם אבל לא מבריק, שניתן להקשיב לו, אבל בסופו של דבר ניתן לשכוח אותו" – אם כי ישנם גם "רגעים מבריקים" באלבום, כדוגמת התיפוף "המהפנט" של האנה ולטון־פורד ב־"whitecaps", כמו גם זִמרתה ב־"Stopthistrain"[10].
רשימת השירים עריכה
כל השירים נכתבו על ידי פרינס[5] למעט "Plectrumelectrum", שנכתב על ידי הגיטריסטית דונה גרנטיס (אנ') ועובד על ידי פרינס.
| Plectrumelectrum | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Wow |
4:28 | |||||||
| 2. | Pretzelbodylogic |
3:26 | |||||||
| 3. | Aintturninround |
3:02 | |||||||
| 4. | Plectrumelectrum(קטע כלי) |
4:51 | |||||||
| 5. | Whitecaps |
3:43 | |||||||
| 6. | Fixurlifeup |
3:12 | |||||||
| 7. | Boytrouble(בהשתתפות ליזו וסופיה ארטיס) |
3:53 | |||||||
| 8. | Stopthistrain |
3:41 | |||||||
| 9. | Anotherlove(הותאם מהשיר המקורי על ידי אליס סמית (אנ'), רבקה ג'ורדן ורג'ינלד פרי) |
4:16 | |||||||
| 10. | Tictactoe |
3:38 | |||||||
| 11. | Marz |
1:48 | |||||||
| 12. | Funknroll |
4:12 | |||||||
משך כולל: |
44:00 | ||||||||
הערה
- כל שמות השירים מסוגננים באותיות רישיות בלבד.
משתתפים עריכה
מוזיקאים עריכה
- פרינס – כל הביצועים הקוליים והכליים, למעט היכן שצוין
- חנה וולטון־פורד (אנ') – תופים, זִמרה מובילה ב־"Aintturninround", "Whitecaps" ו־"Stopthistrain", זמרה ב־"Pretzelbodylogic", זִמרת רקע ב־"Fixurlifeup", "Boytrouble", "Wow", "Tictactoe", "Funknroll" ו־"Anotherlove"
- אידה נילסן (אנ') – בס, זמרה ב־"Pretzelbodylogic", זמרת רקע ב־"Whitecaps", "Wow", "Funknroll" ו־"Anotherlove"
- דונה גרנטיס (אנ') – גיטרה, זמרה ב־"Pretzelbodylogic", זמרת רקע ב־"Whitecaps", "Wow", "Funknroll" ו־"Anotherlove"
- ליזו – ראפ ב־"Boytrouble"
- סופיה ארטיס – ראפ ב־"Boytrouble"
- ג'ושוע וולטון – זִמרת רקע ב־"Stopthistrain"
הפקה עריכה
מצעדים עריכה
 | ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 אוסטרליה
|
מצעד האלבומים האוסטרלי | 33[22] |
 איטליה
|
מצעד האלבומים האיטלקי | 21[29] |
 ארצות הברית
|
בילבורד 200 | 8[35] |
| אלבומי הרוק הנמכרים ביותר (בילבורד) | 1[36] | |
 בריטניה
|
מצעד האלבומים הבריטי | 11[34] |
 גרמניה
|
GfK – טופ 100 | 31[21] |
 דנמרק
|
היטליסטן | 8[25] |
 הולנד
|
מצעד 100 האלבומים ההולנדיים | 9[26] |
 הונגריה
|
Mahasz | 6[28] |
 ולוניה
|
אולטראטופ 40 | 29[24] |
 נורווגיה
|
VG-lista | 8[31] |
 ניו זילנד
|
המצעד הניו זילנדי הרשמי | 31[30] |
 סקוטלנד
|
מצעד האלבומים הסקוטי | 15[32] |
 פלנדריה
|
אולטראטופ 50 | 11[23] |
 צרפת
|
SNEP | 13[27] |
 שווייץ
|
המצעד השווייצרי | 8[33] |
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
.svg){kind=logo}
ביאורים עריכה
- ^ סוגת פיוז'ן המשלבת אלמנטים של פאנק ורוק.
- ^ חברת בת של וורנר מיוזיק גרופ (אין לבלבל עם האחים וורנר).
- ^ עם חפיפה עם להקת הליווי הקודמת שלו, "New Power Generation" (אנ'), שחברות "3rdeyegirl" שולבו בתוכה כנגניות, והחלו להופיע עם פרינס כהרכב החל מ־2013[1].
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 תאריכי יציאה לאור של האלבום, באתר princevault.com, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 ג'ס דנהאם, פרינס מוציא את "Plectrumelectrum" ואת "Art Official Age" באותו יום, באתר האינדפנדנט, 26 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 3 קורי גרו, פרינס מגביר פאנק וסול בשני אלבומים חדשים הסתיו הזה, באתר רולינג סטון, 25 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ פרינס: צפו בווידאו החדש ל־"Marz", באתר הגרדיאן, 19 בינואר 2015, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 דריל סטרדן, ריאיון עם הגיטריסטית דונה גרנטיס, באתר טורונטו סאן (אנ'), 31 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 10 באוגוסט 2020
- ^ ג'ורג' ורגה, הלהקה החדשה של פרינס מדברת פרינס, באתר סן דייגו יוניון-טריביון(אנ'), 1 במאי 2013, בדיקה אחרונה 10 באוגוסט 2020
- ^ פול סינקלייר, מהדורת דלוקס של "גשם סגול", באתר superdeluxeedition.com, 18 באפריל 2014, בדיקה אחרונה 10 באוגוסט 2020
- ^ דף הבית של האתר הרשמי של האלבום, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 רנדל רוברטס, פרינס מקסים ומבלבל עם הוצאה לאור של שני אלבומים חדשים, באתר לוס אנג'לס טיימס, 29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 3 אביגיל קובינגטון, פרינס שם קץ לתקופה הלא אחידה באיכותה שלו אחת ולתמיד, באתר The A.V. Club, 1 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ 1 2 ג'ון דולן, ביקורת אלבום, באתר רולינג סטון, 7 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת "AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 5 באוגוסט 2020
- ^ גרג קוט, ביקורת "שיקגו טריביון", באתר שיקגו טריביון, 29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 5 באוגוסט 2020
- ^
Neil Mccormick, Prince & 3rdEyeGirl, Plectrumelectrum, first review: 'a whiff of Hendrix', The Telegraph, 26 September 2014
- ^ אלקסיס פטרידיס, ביקורת "הגרדיאן", באתר הגרדיאן, 29 בספטמבר 2014, בדיקה אחרונה 5 באוגוסט 2020
- ^ סטפן מ. דיוזנר, ביקורת "פיצ'פורק", באתר פיצ'פורק, 3 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 5 באוגוסט 2020
- ^ קייל אנדרסון, ביקורת "אנטרטיינמנט ויקלי", באתר אנטרטיינמנט ויקלי, 1 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 5 באוגוסט 2020
- ^ מכירות אלבומי היפ הופ: פרינס, כריס בראון, צ'יילדיש גמבינו, באתר HipHopDX(אנ'), 8 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ מכירות אלבומי היפ הופ: קיישה קול, צ'יילדיש גמבינו, טינשה, פלייניג לוטוס, באתר hipHopDX (אנ'), 15 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ ציון 61 במטקריטיק, באתר מטקריטיק, בדיקה אחרונה 4 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הגרמני, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 21 באוגוסט 2020
- ^ המצעד האוסטרלי, באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הבלגי – פלנדריה (בהולנדית), באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הבלגי – ולוניה (בצרפתית), באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הדני, באתר danishcharts.dk, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד ההולנדי (בהולנדית), באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הצרפתי, באתר lescharts.com, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד ההונגרי (בהונגרית), באתר slagerlistak.hu, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד האיטלקי (באיטלקית), באתר italiancharts.com, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הסקוטי, באתר OCC, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד השווייצרי, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ המצעד הבריטי, באתר OCC, בדיקה אחרונה 7 באוגוסט 2020
- ^ היסטוריית פרינס במצעד בילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
- ^ היסטוריית פרינס במצעד אלבומי הרוק, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
