ויקיפדיה

Purple Rain

אלבום מאת פרינס והרבולושן

Purple Rain (בעברית: גשם סגול) הוא אלבום האולפן השישי של המוזיקאי האמריקאי פרינס, ופסקול סרט הנושא את אותו שם. הוא יצא לאור ב־25 ביוני 1984 על ידי "וורנר ברדרס רקורדס". זהו האלבום הראשון שנשא באופן ציבורי ורשמי[א] את שם להקתו של פרינס, "הרבולושן" (אנ'), כשותפה בקרדיט לאלבום[1]. "Purple Rain" היה דחוס יותר מוזיקלית מהאלבומים שקדמו לו, בשימת דגש על ביצועים של הלהקה בהרכב המלא, ותוך שימוש בשכבות מרובות של גיטרות, קלידים, אפקטים אלקטרוניים של סינתיסייזרים, מכונות תופים וכלים אחרים.

Purple Rain
אלבום אולפן מאת פרינס והרבולושן
יצא לאור 25 ביוני 1984
הוקלט אוגוסט 1983 — מרץ 1984
First Avenue (אנ') (מיניאפוליס)
The Warehouse (סנט לואיס פארק (אנ'), מינסוטה)
אולפני רקורד פלנט (אנ') (ניו יורק)
אולפני סאנסט סאונד (אנ') (הוליווד)
סוגה פופ • רוק • R&B • מוזיקה פסיכדלית
שפה אנגלית
אורך 43:51
חברת תקליטים וורנר ברדרס רקורדס
הפקה פרינס והרבולושן
כרונולוגיית אלבומים של פרינס והרבולושן
1999
(1982) 		Purple Rain
(1984) 		Around the World in a Day
(1985)
סינגלים מ-Purple Rain
  1. "When Doves Cry"
    תאריך יציאה: 16 במאי 1984
  2. "Let's Go Crazy"
    תאריך יציאה: 18 ביולי 1984
  3. "Purple Rain"
    תאריך יציאה: 26 בספטמבר 1984
  4. "I Would Die 4 U"
    תאריך יציאה: 28 בנובמבר 1984
  5. "Take Me with U"
    תאריך יציאה: 25 בינואר 1985

חלק גדול מהפקת האלבום והביצועים בו מתאפיינים בברק גרנדיוזי ומסונתז. באופן כללי, המוזיקה של "גשם סגול" נחשבת מהמוכוונות פופ ביותר בקריירה של פרינס, אף על פי שכמה מהמרכיבים מצביעים לכיוון האלבומים הניסיוניים יותר שיצאו לאחר מכן. הווידאו קליפ לסינגל המוביל מהאלבום, "When Doves Cry", עורר ויכוח בקרב בכירים בתעשייה, שסברו שהאופי המיני שלו בוטה מדי להצגה בטלוויזיה. המילים הבוטות של "Darling Nikki" גררו תלונות מצד רעיית סגן נשיא ארצות הברית טיפר גור ומצד "ארגון הבקרה ההורית" (אנ'), ותרמו ליצירת תוויות "אזהרה הורית" (אנ') שהוצמדו לעטיפות אלבומים.

"Purple Rain" הוא האלבום הראשון של פרינס שהגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200. האלבום נשאר בראש המצעד 24 שבועות רצופים, ובסך הכל שהה במצעד במשך 122 שבועות. "When Doves Cry" ו־"Let's Go Crazy" הגיעו למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100, בעוד "Purple Rain" הגיע למקום השני במצעד, ו־"I Would Die 4 U" הגיע למקום השמיני. במאי 1996 הגיע האלבום למעמד פלטינה x ‏13 בהסמכה של איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). סך המכירות שלו עומד על 25 מיליון עותקים ברחבי העולם, דבר שמעמיד אותו כאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים[2]. פרינס והרבולושן זכו בפרסי גראמי בקטגוריות "הופעת הרוק הטובה ביותר של צמד או קבוצה הכוללת זמרה" ו"הפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית", ופרינס זכה גם בפרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר עבור הסרט "Purple Rain" (אנ') (הקטגוריה הייתה מפוצלת באותה שנה).

מבקרי מוזיקה ציינו את ההיבטים החדשניים והניסיוניים במוזיקה של הפסקול, שהמפורסם שבהם הוא הסרת הבס מ־"When Doves Cry"[3]. מבקרים זיהו גם היבטים מוזיקליים אחרים, ובמיוחד הסינתיזה בין מרכיבים אלקטרוניים, תזמורים אורגניים וביצועים עם הלהקה, וכן את המיזוג בין רוק ורית'ם אנד בלוז, כמאפיינים ייחודיים, ואף ניסיוניים. "Purple Rain" מדורג באופן קבוע כאחד מהאלבומים הגדולים בכל הזמנים. ב־2020, דירג אותו מגזין "רולינג סטון" במקום השמיני ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים[4] (לאחר שהיה מדורג במקום ה־76 ברשימה הקודמת שפרסם המגזין ב־2012[5]). הוא הוכנס להיכל התהילה של גראמי (אנ'), ונוסף לרשימת ההקלטות של "רישום ההקלטות הלאומי" (אנ') בספריית הקונגרס, רישום בו נשמרות הקלטות "חשובות מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית"[6][ב].

רקע

עריכה

בעוד ההקלטות לאלבומיו הקודמים של פרינס היו בעיקר הקלטות סולו שלו, הקרדיטים ל"גשם סגול" היו, לראשונה, ”הופק, עובד, הולחן ובוצע על ידי פרינס והרבולושן”[8] (אם כי המילים "and the Revolution" – "והרבולושן" – הופיעו כבר על עטיפת אלבומו הקודם, "1999", אך באופן חבוי[ג]). "גשם סגול" הוקלט רובו ככולו בין אוגוסט 1983 למרץ 1984, למעט "Baby I'm a Star", שהוקלט כדמו ב־1981.

מארק בראון, הבסיסט של "הרבולושן", הסביר מדוע העדיף פרינס לעבוד עם להקה, אף על פי שידע לנגן בכל הכלים (כפי שעשה באלבומיו הראשונים): ”הוא תמיד היה מקליט [את החזרות עם הלהקה] והיה חוזר לאולפן, והוא ידע איך לקחת את האנרגיה הזאת ואז לבנות עליה. זאת הייתה המטרה של החזקת להקה. הוא רצה את האנרגיה החיה, רבת העוצמה מאוד שאתה לא יכול לקבל כמוזיקאי יחיד באולפן”‏[9].

"Purple Rain" הוא האלבום הראשון של פרינס שכלל רצועות חיות: שלוש הרצועות האחרונות באלבום, ‏"I Would Die 4 U", ‏"Baby I'm a Star" ושיר הנושא הוקלטו בהופעה חיה שנערכה ב־3 באוגוסט 1983 במועדון "First Avenue" (אנ') במיניאפוליס[ד].

צירוף המילים "Purple Rain" הופיע, יותר מעשור לפני אלבומו של פרינס, בשירהּ של להקת אמריקה "Ventura Highway" (אנ') (יצא ב־1972)[11]. העיתונאים מייקל טוּמבס מסן דייגו יוניון טריביון (אנ') ובוב קוסטנזאק מ"פוסט טריביון" (אנ') (בבעלות "שיקגו טריביון") כתבו שפרינס לקח את צירוף המילים ישירות משיר זה. כשג'רי בקלי מלהקת "אמריקה" נשאל על משמעות הביטוי "גשם סגול", הוא השיב: "תפסת אותי" ("You got me")[12]. פרינס, לעומת זאת, הסביר:

מתי שיש דם בשמיים – אדום וכחול – סגול... גשם סגול מתייחס לסוף העולם ולהיות עם האחד שאתה אוהב ולתת לאמונה/אלוהים להדריך אותך דרך הגשם הסגול.

— לוסי ג'ונס, 20 דברים שלא ידעתם על "גשם סגול", באתר NME ‏, 10 בדצמבר 2012

שיר הנושא, "Purple Rain", נכתב באופן מקורי כשיר קאנטרי, וכשיתוף פעולה עם הזמרת סטיבי ניקס[13]. לדברי ניקס, היא קיבלה מפרינס גרסה כלית בת 10 דקות של השיר, עם בקשה לכתוב לו מילים, אך היא הגיבה בהלם: ”הקשבתי לזה ופשוט נבהלתי. התקשרתי אליו בחזרה ואמרתי לו: 'אני לא יכולה לעשות את זה. הלוואי ויכולתי. זה יותר מדי בשבילי'”[14]. במהלך חזרה עם הלהקה, ביקש פרינס את החברים לנסות את השיר: ”אני רוצה לנסות משהו לפני שאנחנו הולכים הביתה. זה רגוע”. לדברי חברת הלהקה ליסה קולמן, העיבוד לשיר שונה לאחר שחברת הלהקה וונדי מלווין (אנ')[ה] החלה לנגן אקורדים בגיטרה כדי ללוות את השיר:

הוא התרגש לשמוע את זה נשמע אחרת. זה הוציא מהשיר את תחושת הקאנטרי הזאת. ואז כולנו התחלנו לנגן יותר חזק ולקחת את זה יותר ברצינות. ניגנו במשך שש שעות רצופות ולקראת סוף היום היה לנו את זה ברובו כתוב ומעובד.

השיר "Take Me with U" נכתב בתחילה לאלבום "Apollonia 6" (אנ') של שלישיית הבנות הנושאת את אותו שם (אנ') (אחד מהפרויקטים הצדדיים של פרינס), אך לבסוף פרינס הכניס אותו ל־"Purple Rain". הכנסת השיר הצריכה קיצוץ בגרסה המקורית של "Computer Blue", גרסה שהייתה נרחבת יותר ובסגנון סוויטה[15]. גרסה מקורית זו לא יצאה לאור באופן רשמי, אם כי אפשר לשמוע את החלק השני שלה בסרט "Purple Rain" (אנ'). המילים הבוטות של "Darling Nikki" תרמו ליצירת תוויות "אזהרה הורית" (אנ') שהוצמדו לעטיפות אלבומים. התוויות היו תגובה של חברת התקליטים לתלונותיהם של אשת סגן נשיא ארצות הברית טיפר גור ושל "המרכז לבקרה הורית על מוזיקה"(אנ')[16][17].

פרינס כתב והלחין את הסינגל המוביל "When Doves Cry" לאחר שכל שאר שירי האלבום היו מוכנים. בנוסף לזמרה, הוא ניגן בכל הכלים בשיר. בשיר אין קו בס (אנ'), דבר שגורם להפקה שלו להשמע "רזה" יחסית להפקות של שירי הפופ של שנות ה־80. פרינס סיפר שבהתחלה היה תפקיד בס מוקלט, אך הוא החליט להסיר אותו לאחר שיחה עם הזמרת ג'יל ג'ונס (אנ'), שיחה בה שוכנע שהשיר יישמע שגרתי מדי עם תפקיד הבס.

כתיבה

עריכה

בדומה לאלבומיו הקודמים של פרינס, גם באלבום זה הוא כתב את כל השירים. "Purple Rain" היה דחוס יותר מוזיקלית מהאלבומים שקדמו לו, בשימת דגש על ביצועים של הלהקה בהרכב המלא, ותוך שימוש בשכבות מרובות של גיטרות, קלידים, אפקטים אלקטרוניים של סינתיסייזרים, מכונות תופים וכלים אחרים.

חלק גדול מהפקת האלבום והביצועים בו מתאפיינים בברק גרנדיוזי, מסונתז, ולפי ביקורות מסוימות – גם פסיכדלי. באופן כללי, המוזיקה של "גשם סגול" נחשבת מהמוכוונות פופ ביותר בקריירה של פרינס, אף על פי שכמה מהמרכיבים מצביעים לכיוון האלבומים הניסיוניים יותר שיצאו לאחר מכן.

כמה מחברי "הרבולושן" סיפרו על תרומת הלהקה לאלבום: דוקטור פינק (אנ') אמר ב־2009 למגזין PopMatters (אנ') שהקלטת האלבום הייתה, ”זמן מאוד יצירתי [...] היו הרבה השפעה והזנה מחברי הלהקה למה ש[פרינס] עשה [...] הוא תמיד היה פתוח לכל מי שניסה לתרום מבחינה יצירתית לתהליך הכתיבה [...] אבל פרינס היה כותב המילים והמלחין העיקרי לכל השירים”[18].

וונדי מלווין אמרה ב־1997 למגזין "מוג'ו" (אנ') שחברי הלהקה היו ”לחלוטין שווים מוזיקלית במובן שפרינס כיבד אותנו, והרשה לנו לתרום למוזיקה ללא כל הפרעה [...] אני חושבת שהסוד ליחסי העבודה שלנו הוא שהיינו מאוד לא רכושניים בקשר לרעיונות שלנו”[18][19].

חברי "הרבולושן" פינק, קולמן ומלווין סייעו בכתיבת הרצועה הרביעית, "Computer Blue". דוקטור פינק, שכתב את קו הבס לרצועה, אמר:

התחלתי לנגן את גרוב הבס העיקרי שלאחר מכן הפך ל־"Computer Blue". אז הלהקה התחילה לעשות עליו גרובינג, ופרינס הביא איזה חומר, אז הקלטנו גרסה ראשונית, והוא לקח אותה לאולפן ופשוט שילב את הכל וגרם לזה לטוס. וונדי [מלווין] וליסה [קולמן] עשו כמה מהדברים שם. פרינס שאל את הגשר/קטע הפתיחה משיר, שאז עדיין לא יצא לאור, של אבא שלו[ו], שנתן לו במשך השנים חומר מוזיקלי להשתעשע בו. כך שהשיר הוא באמת תערובת מאנשים שונים והשפעות שונות.

הלהקה בהרכבהּ המלא מופיעה בחמש רצועות: "Let's Go Crazy", ‏"Computer Blue", ‏"I Would Die 4 U", ‏"Baby I'm A Star" ו־"Purple Rain". אפולוניה (פטרישיה אפולוניה קוטרו (אנ')) שרה במשותף עם פרינס ב־"Take Me With U". שאר השירים הם ביצועי סולו של פרינס. שלושה מהשירים כוללים חטיבת כלי קשת, בעיבודם של קולמן ופרינס ובניצוח קולמן ומלווין: "Take Me With U", ‏"Baby I'm A Star" ו־"Purple Rain"[8]. נגני כלי הקשת היו נובי נובוג (אנ') בכינור ובויולה, והצ'לנים דייוויד קולמן וסוזי קאטאיאמה[10][20].

עטיפת האלבום

עריכה

על עטיפת האלבום מופיע צילום של כרזת הסרט, Purple Rain (אנ'), שהתלווה להוצאת האלבום. מעצבת העטיפה, לאורה ליפומה נאש (שהיה זה הפרויקט הגדול הראשון שלה), סיפרה שהייתה צריכה להשתמש בצבע הסגול לשם עיצוב העטיפה. נוסף על כך סיפרה על האתגר העיצובי שבהעברת כרזת סרט לעטיפת אלבום, ועל הפתרון שמצאה: ”[אתה צריך להתאים צורה] אנכית גדולה לתוך ריבוע [...] לכן שמתי את הפרחים שנוצרו עבור השוליים. אתה לא יכול באמת לנקז את כל התמונה כי אתה צריך לראות את כל הכרזה”.

במהלך יצירת העטיפה, ליפומה השתמשה בזכוכית מגדלת שנקראת "Loupe" (אנ') (זכוכית מגדלת ללא ידית, שבה העדשה נמצאת בתוך גליל אטום) כדי לסרוק את השקופיות של כרזת הסרט. באחת הפעמים מצאה על מכל הדלק של האופנוע של פרינס סמל המשלב בין סמל הזכר לסמל הנקבה, מצויר באדום. היא עשתה את "הפרשנות שלה" לסמל, והגדילה אותו. הסמל שימש לקידום המכירות של הסרט, וב־1993 פרינס שינה את שמו לסמל, במהלך המחלוקת עם חברת התקליטים שלו (ראו בערך הזמר). עם זאת, ליפומה נאש אומרת שהיא לא יכולה לקחת קרדיט על הסמל, מכיוון ש"הוא היה שם"[21].

קידום והנפקה מחדש

עריכה

החזרות

עריכה

החזרות לסיבוב ההופעות Purple Rain Tour (אנ') התנהלו במשך חודשים, שישה ימים בשבוע, משעות אחר הצהריים המוקדמות עד שעה שש, לפעמים תשע או עשר בלילה. היו ימים שפרינס היה עורך חזרה אחת, לפעמים שתיים או שלוש. אלן לידס (אנ'), שהיה מנהל סיבוב ההופעות Purple Rain Tour (אנ'), אמר:

פרינס רצה שהמופע יהיה מוטמע אצל הנגנים, כך שלא יצטרכו לחשוב מה לנגן לשיר הבא. לפעמים הוא היה משקיע את כל אחר הצהריים בשיר אחד. או שהוא היה מגיע עם שיר חדש. אף פעם לא ידעת למה לצפות, אף פעם לא קיבלת התראה. כל החזרות הוקלטו מתחילתן ועד סופן, היו לו שעות על גבי שעות של הקלטות, והוא היה יושב כל הלילה ומאזין וחושב עליהן.

סיבוב ההופעות

עריכה

סיבוב ההופעות "Purple Rain" (אנ') נפתח בהופעה בג'ו לואיס ארנה בדטרויט בנובמבר 1984. לפרינס ולהקתו הצטרפו גם "Appolonia 6", ושילה אי (אנ') ולהקתה. סיבוב ההופעות נפתח עם השיר הפותח את האלבום, "Let's Go Crazy". שלושה סינגלים מ־1999 באו בעקבותיו: "Delirious", ‏"1999" ו־"Little Red Corvette". גרסה כלית של יאנקי דודל שימשה בדרך כלל כהקדמה לשיר אחר מ־"1999", ‏"Free". לרוב בוצע גם הבי סייד "God", כשהוא מלווה ברצף הרגיל של "Computer Blue", ‏"Darling Nikki", ‏"The Beautiful Ones" ו־"When Doves Cry" שבאו בעקבותיו. שאר שירי "גשם סגול" בוצעו כהדרנים שסגרו את ההופעה: "I Would Die 4 U", ‏"Baby I'm a Star" ו־"Purple Rain"‏[22]. סיבוב ההופעות, שהסתיים באפריל 1985, כלל 98 הופעות שאליהן נמכרו 1.7 מיליון כרטיסים[23]. פרינס ו"הרבולושן" הופיעו במופע האחרון של סיבוב ההופעות באצטדיון אורנג' בול (אנ') בדרום פלורידה. בסיום המופע אמר פרינס לקהל 55,000 המבקרים במופע: ”אני צריך ללכת עכשיו. אני לא יודע מתי אשוב. אני רוצה שתדעו שאלוהים אוהב אתכם. הוא אוהב את כולנו”. שבועיים לאחר סיום סיבוב ההופעות יצא לאור האלבום "Around the World in a Day", אלבום בעל אופי שונה לחלוטין שסימן באופן רשמי את סוף תקופת "Purple Rain" אצל פרינס[23]. ב"רולינג סטון" נכתב שסיבוב ההופעות הזה היה "פורץ דרך" במובנים רבים, משום שהוא כלל את הסטים הכי "משוכללים" של פרינס וכלל הופעות קמע מזדמנות של ברוס ספרינגסטין ומדונה, שאישרו את מעמדו של פרינס כ"כוכב הפיקודי ביותר בפופ" במשך תקופת ‏"Purple Rain"‏[24].

ההנפקה מחדש ומהדורות הדלוקס

עריכה

האלבום הונפק מחדש ב־23 ביוני 2017. זהו האלבום הראשון של פרינס שעבר רימסטר והנפקה מחדש והונפק בכמה פורמטים, ביניהם מהדורת 20 רצועות, הכוללות כבונוס רצועות שלא יצאו לאור בעבר, ומהדורת דלוקס מורחבת בת 35 רצועות עם בי־סיידים, שירים נדירים ו־DVD עם צילום הופעה שנערכה ב־1985, כחלק ממסע ההופעות של האלבום. האלבום המחודש נכנס בהופעת הבכורה שלו ב"בילבורד 200" למקום הרביעי, תוך שהוא מוכר 52,000 עותקים (כולל הורדות והזרמות מדיה) במשך השבוע הראשון. בהופעת הבכורה שלו במצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ הוא נכנס למקום השלישי, מיקום השיא הגבוה שלו במצעד זה מזה 32 שנים, לאחר ששהה בראש המצעד במשך 19 שבועות ב־1984. הוא אף הגיע למקום הראשון במצעד "Top R&B Albums"‏[25], ובמצעד אלבומי הוויניל[26].

הצלחה

עריכה

בארצות הברית, האלבום נכנס עם יציאתו לאור למקום ה־11 בהופעת הבכורה שלו במצעד בילבורד 200, בשבוע של ה־14 ביולי 1984[27][28]. לאחר ארבעה שבועות במצעד, הוא הגיע למקום הראשון ב־4 באוגוסט 1984[29] (תוך שהוא מדיח ממנו את ‏".Born in the U.S.A" (אנ') של ברוס ספרינגסטין[30]), ומאז נשאר עוד 23 שבועות רצופים נוספים במקום הראשון (סך הכל 24), עד 18 בינואר 1985 (אז הדיח אותו ".Born in the U.S.A" של ספרינגסטין, שחזר שוב למקום הראשון), ובסך הכל מעל 32 שבועות בצמרת עשרת הגדולים במצעד, דבר שהופך אותו לאחד הפסקולים המצליחים בכל הזמנים. פרינס אף הצטרף לאלביס פרסלי וללהקת "הביטלס" כהרכבים היחידים שהיה להם אלבום, סינגל וסרט בו זמנית במקום הראשון במצעדים בארצות הברית[31]. בסך הכל שהה האלבום ב"בילבורד 200" במשך 122 שבועות. מאז פרסום איסוף נתוני המכירות על ידי חברת MRC Data ב־1991, נמכרו מהאלבום עוד 3 מיליון עותקים. עד 1996, נמכרו 13 מיליון עותקים בארצות הברית, ובכך הוסמך לפלטינה x ‏13 על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA)[32].

בהממלכה המאוחדת, האלבום נכנס עם יציאתו לאור למקום ה־21 במצעד האלבומים הבריטי, ב־21 ביולי 1984. לאחר 35 שבועות במצעד הוא הגיע למקום השביעי – מיקום השיא שלו במצעד, למשך שבוע אחד, של ה־16 במרץ 1985. בשבוע שלאחריו הוא צנח למקום ה־12[33]. האלבום שהה במצעד במשך 86 שבועות. הוא קיבל הסמכת פלטינה x‏ 2 מאיגוד תעשיית ההקלטות הבריטי ב־1 במאי 1990, ובכך ציין מכירת[ז] 600,000 עותקים בבריטניה[34].

עד 1988, "Purple Rain" מכר 17 מיליון עותקים ברחבי העולם, נתון שהופך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בשנות ה־80‏[35]. נכון ל־2017 סך המכירות שלו עומד על 25 מיליון עותקים ברחבי העולם[2].

סינגלים

עריכה

הסינגל המוביל מן האלבום, ‏"When Doves Cry", היה הסינגל הראשון של פרינס שהגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100, תוך שהוא נשאר חמישה שבועות במקום זה, וכן היה להיט בינלאומי. הוא דורג במקום הראשון במצעד הסינגלים השנתי של בילבורד הוט 100 לשנת 1984 (אנ')[36]. הווידאו קליפ, בבימויו של פרינס, ערך את הצגת הבכורה שלו ביוני 1984 ב־MTV. הקליפ הצית ויכוח בקרב בכירים בתעשייה, שסברו שהאופי המיני שלו בוטה מדי להצגה בטלוויזיה. "Let's Go Crazy" היה לסינגל השני של פרינס שהגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100. הבלדה "Purple Rain" – שילוב בין רוק, גוספל, R&B ומוזיקה תזמורתית, הגיעה למקום השני. "I Would Die 4 U" הגיע למקום השמיני, ובכך היה לסינגל הרביעי והאחרון מתוך האלבום שהגיע ל"עשרת הגדולים" במצעד זה[37]. הסינגל האחרון מתוך האלבום, "Take Me with U" יצא לאור ב־25 בינואר 1985.

פרסים

עריכה

פרינס ו"הרבולושן" זכו ב־1984 בפרס גראמי עבור האלבום "Purple Rain", בקטגוריית "ביצוע הרוק הקולי הטוב ביותר של צמד או קבוצה"[38]. ארבעת המלחינים (נלסון, קולמן, פרינס ומלווין) זכו בפרס בקטגוריית "הפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית"[39], והאלבום היה מועמד בקטגוריית "אלבום השנה". פרינס זכה בגראמי שלישי באותה שנה בקטגוריית "שיר ה־R&B הטוב ביותר" עבור גרסת הכיסוי שעשתה צ'אקה חאן לשירו "I Feel for You" (ככותב השיר, שמתוך אלבומו השני, "Prince"). הסרט "Purple Rain" זכה גם בפרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר ב־1985 (הקטגוריה הייתה מפוצלת באותה שנה)[40]. ב־1985, האלבום זכה גם בפרס המוזיקה הבריטית (BRIT) בקטגוריית "הפסקול הטוב ביותר", ופרינס זכה בקטגוריית "אמן הסולו הבינלאומי הטוב ביותר"[41]. באותה שנה היו לאלבום שלוש זכיות בפרס המוזיקה האמריקאית: האלבום זכה בקטגוריות "אלבום הפופ/רוק המועדף" ו"אלבום הסול/R&B המועדף", והסינגל "When Doves Cry" זכה בקטגוריית "סינגל הסול/R&B המועדף"[42]. ב־2011 צורף האלבום ל"היכל התהילה של גראמי"[43]. ב־2016, לאחר מותו של פרינס, זכה האלבום בפרס המוזיקה האמריקאית ל־"Top Soundtrack"‏[44].

הכרה תקשורתית

עריכה

מגזין "רולינג סטון" דירג את "Purple Rain" במקום השני ברשימת "100 האלבומים הגדולים של האייטיז"[45]. ב־2020, דירג המגזין את האלבום במקום השמיני ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים[4], לאחר שהיה מדורג במקום ה־76 ברשימה הקודמת שפרסם המגזין ב־2012[5]. המגזין אף דירג את האלבום במקום השני ברשימת "25 הפסקולים הגדולים", אחרי ‏"!Help" של הביטלס[46]. מגזין טיים כלל אותו ברשימת "100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שלו[47][48]. ערוץ VH1 דירג אותו במקום ה־18 ברשימת "100 אלבומי הרוק אנד רול הגדולים בכל הזמנים"[49]. הטיימס דירג אותו במקום ה־15 ברשימת "100 אלבומי הרוק אנד רול הגדולים בכל הזמנים"[50]. עורכי מגזין ואניטי פייר הכתירו אותו כפסקול הטוב בכל הזמנים[51][52][53]. ב־2008 דירג אותו EW במקום הראשון ברשימת "50 האלבומים הטובים ב־25 השנים האחרונות"[54]. הוא נכלל בספר "1001 אלבומים שאתה צריך להאזין להם לפני שאתה מת" (אנ')[55]. ב־2009, הוא נכלל בספרו של כריס סמית' "101 אלבומים ששינו את פני המוזיקה הפופולרית" (אנ')[56]. ב־2012, מגזין סלנט דירג אותו במקום השני ברשימת האלבומים הטובים ביותר בשנות ה־80‏[57]. ב־2013, ברשימה נוספת שהרכיב "אנטרטיינמנט ויקלי", דורג האלבום במקום השני ברשימת "100 האלבומים הטובים בכל הזמנים" של המגזין[58]. פיצ'פורק דירגו את האלבום במקום הראשון ברשימת 200 האלבומים הטובים של שנות ה־80‏[59]. מגזין בילבורד דירג את האלבום במקום הראשון ברשימה של "92 אלבומי יהלום מדורגים מהפחות טוב לטוב: עמדת המבקרים"[60].

על פי האתר Acclaimed Music (אנ'), המשקלל מאות דירוגים עיתונאיים[ח] מעין אלה, האלבום מדורג במקום ה־47 ברשימת האלבומים ה"נחגגים ביותר" בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית (כלומר המדורגים במיקום כללי גבוה בדירוגים ששימשו בניתוח), במקום השביעי מבין אלבומי שנות ה־80, והאלבום הטוב ביותר של 1984[61].

ביקורת

עריכה
דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic      [62]
בלנדר (אנ')      [63]
שיקגו סאן-טיימס     [64]
מדריך האלבומים של קריסטיגו (אנ') -A‏[65]
אנטרטיינמנט ויקלי ‏B[66]
הגרדיאן      [67]
פיצ'פורק 10/10[68]
רולינג סטון      [69]
מדריך האלבומים של רולינג סטון (אנ')      [70]
מדריך ספין לאלבומים אלטרנטיביים (אנ') 9/10[71]


סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר AllMusic, כתב:

פרינס עיצב את 'Purple Rain' כפרויקט שיהפוך אותו לסופרסטאר, ולמרבה ההפתעה, זה בדיוק מה שקרה. כשהוא בעת ובעונה אחת ממוקד יותר ושאפתני יותר מכל אחד מתקליטיו הקודמים, 'Purple Rain' מוצא את פרינס מגבש את שורשי הפאנק [Funk] והרית'ם אנד בלוז, תוך שהוא נע באופן נועז לפופ, רוק והאבי מטאל, עם תשעה שירים מעוצבים במיומנות נהדרת. [...] אף על פי שהכתיבה של פרינס בשיאה, הנוכחות של "הרבולושן" מושכת את המוזיקה למיקוד חד יותר, תוך שהיא נותנת לה חיספוס קשוח, אגרסיבי יותר. [...] כל הניסיונות המסוגננים מצטברים להצהרת כוונות מרשימה שנשארת כאחד מאלבומי הרוק המלהיבים שהוקלטו אי פעם.

המבקר רוברט קריסטיגו כתב:

[...] מסמן אמן במלוא לבלובו הרשמי, ויש לו משהו לומר. [...] אבל ככל שהמסרים שלו הם אותם מסרים שערורייתיים ישנים, הם איבדו את הזרם: "1999"[ט] הוא יותר שיעור דאנס שלא ניתן לעמוד בפניו בקצה של האפוקליפסה מאשר "Let's Go Crazy", ‏"Head"[י] ו־‏"Jack U Off"[י"א] יותר תאוותניים מאשר הבוטן "Darling Nikki". אולי הוא הרוויח בגרות, אבל כמו מבוגרים רבים לפניו, הוא קצת נחסם כשהוא מוציא ממנה רוק מרדני.

דייוויד בראון, מבקר אנטרטיינמנט ויקלי, כתב:

האלבום והפסקול שהפך אותו לסנסציה תקשורתית, הוא אחד הקודרים שלו. עיבודי "רוק" ספוגיים ורצועת הנושא המופרזת תוקעים אותו, אף על פי שכמה אבני חן, דהיינו "When Doves Cry" והבלדה "Take Me With U", מנצנצות.

הביקורת שכתב בראון ל"אנטרטיינמנט ויקלי" נכתבה ב־1990, אך ב־2008 דירג המגזין את "Purple Rain" במקום הראשון ברשימה שהרכיב ל־50 האלבומים הטובים ב־25 השנים האחרונות[54], וב־2013, דורג האלבום במקום השני ברשימת "100 האלבומים הטובים בכל הזמנים" של המגזין[58]. בנימוקים שניתנו ברשימה של 2008 נכתב:

[...] המגנום אופוס של פרינס הוא יהלום בונה פידה [אותנטי, מקורי, מהימן] – ואחד ההישגים האמנותיים יוצאי הדופן בהיסטוריה של הפופ. מהלהט החשמלי [...] של השיר הפותח 'Let's Go Crazy' עד הצלילים האחרונים של רצועת הנושא היפה באופן בומבסטי, אין רגעים חלשים. אפילו השירים ה'מינוריים' של 'גשם' ‏("Darling Nikki", ‏"The Beutiful Ones") הם מז'וריים [...] הוא נשאר הביטוי הטהור ביותר של הגאונות המוזיקלית שלו.

סיימון פרייס, מבקר "הגרדיאן", כתב:

מובן מאליו מדי? כמו לקרוא בשם של זיגי סטארדאסט כאלבום בואי המועדף עליך? למי אכפת. ארון תצוגה תמציתי לסחורה של פרינס, ממיידית לניסיונית לאפית. שלמות על־פופית.

סקירת "פיצ'פורק"

עריכה

קארוול ואלס, מבקר פיצ'פורק, בחן את משמעות האלבום בקריירה של פרינס ואת מקומו בתרבות האמריקאית:

לפני 'Purple Rain', סיפור הרקע שפרינס יצר לעצמו היה של כוכב גרוב R&B אובססיבי לסקס, נגן בכלים רבים ותופעה מוזיקלית שעלתה לגדולה, המשתמשת בכישרונות הניכרים שלה לתכלית הבלעדית של להדליק את המועדון. הוא הציג את עצמו כחייזר לא מעודן [...] לא ידעת מי הוא היה ומאיפה בא [...] הוא בהחלט לא היה כמונו. [...]

אבל כפי שהיצירתיים בפראות רוצים לעשות, פרינס של 1983 חיפש להדליק את כל העניין. על אף כישרונו החריף, הוא עדיין נתפס על ידי התעשייה, בגדול, רק כקצת יותר מאשר תופעה עירונית חדשנית אולטרא פאנקית. [...] השיר הכי מצליח שלו עד אז, "Little Red Corvette"[י"ב], הגיע למקום השישי בבילבורד הוט 100, מה שפשוט לא היה טוב מספיק [...] פרינס כבר נשא איתו מחברת סגולה באוטובוס ההופעות, בו שירבט רעיונות, הערות ודימויים של מה יהיה הצעד הבא שלו.

ה"משהו החדש" הזה היה "Purple Rain", התנסות חזותית וקולית, שיצרה סדקים בקליפת פרסונת החייזר הסקס מתבודד כדי לומר משהו על סיפור שורשים, סיפור שהוא קצת יותר מאשר ביסוס רופף על חייו האמיתיים של פרינס.

[הסרט] הפך הצלחה ענקית ומתמשכת נגד כל הסיכויים המכריעים. [...] אבל בואו לא נשלה את עצמנו, הסרט מצולם בקושי באופן סביר, מבוים באופן כשיר בלבד ולא משוחק אפילו באופן מניח את הדעת. הסיבה האמיתית שהוא עובד היא משום המגנטיזם שנוסע יחד עם המנהיג שלו, והמוזיקה שהוא יכול להציע.

[...] האלבום מצליח במיומנות להשתחל בתפירה שבין מערך מסחרר של סוגות: סינת'פופ מנוכר, מטאל שיער פוער פיות, R&B אפל ומוזיקת נשמה מפצירה. התוצאה היא משהו שהוא לא שילוב מוצלח בין סוגות כמו שהוא התעלות חסרת מאמץ, שהופכת לכמעט שולית את עצם הרעיון של סוגה עצמה. [...]

עם "Purple Rain", פרינס פורץ החוצה מהגטו שנוצר על ידי רדיו המיינסטרים, ומשגר את עצמו אל הר ראשמור של המוזיקה האמריקאית. הוא מנגן רוק טוב יותר ממוזיקאי רוק, מלחין טוב יותר מאנשי ג'אז, ומבצע יותר טוב מכולם, כל זאת מבלי לזנוח את שורשיו כאיש פאנק (Funk), מנהיג מסיבה, MC אמיתי.

[...] אבל ל־24 השבועות בהם "Purple Rain" היה בראש המצעדים ב־1984, הילד השחור מהמערב התיכון הצליח להיות הביטוי המדויק ביותר לעודף שיש באמריקה הצעירה לחרדה, אהבה, חרמנות, פזיזות, אידיאליזם ותקווה. לפחות ל־24 שבועות האלה, פרינס היה אחד מאיתנו.

רשימת השירים

עריכה

האלבום המקורי

עריכה

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי פרינס (למעט היכן שמצוין אחרת). 

צד א'
מס' שם משך
1. Let's Go Crazy 4:39
2. Take Me with U 3:54
3. The Beautiful Ones 5:13
4. Computer Blue (פרינס • ג'ון ל. נלסון (אנ') • וונדי וליסה (אנ') • דוקטור פינק (אנ') (ללא קרדיט)) 3:59
5. Darling Nikki 4:14
צד ב'
מס' שם משך
1. When Doves Cry 5:54
2. I Would Die 4 U 2:49
3. Baby I'm a Star 4:24
4. Purple Rain 8:41
משך כולל:
 43:51

מהדורת הדלוקס ומהדורת הדלוקס המורחבת

עריכה

מהדורת הדלוקס שיצאה ב־2017 כללה שני תקליטורים: גרסה מחודשת (רימסטר) לאלבום המקורי שנעשתה בפיקוחו של פרינס ב־2015, ותקליטור בונוס עם שירים שלא יצאו עד אז לאור בשם ‏"From the Vault & Previously Unreleased" ("מהכספת ושלא יצאו בעבר"). את המאסטרינג לכל החומר עשה ברני גרונדמן, שעשה את המאסטרינג גם באלבום המקורי.

מהדורת הדלוקס המורחבת כללה שני תקליטורים נוספים: תקליטור עם כל עריכות הסינגלים, המקסי סינגלים והבי סיידים מתקופת "Purple Rain", ו־DVD הכולל צילום הופעה מסיבוב ההופעות "Purple Rain Tour" (אנ'), שהתקיימה באצטדיון (Carrier Dome) בסירקיוז, ניו יורק ב־30 במרץ 1985. השֵׁמַע והווידאו שוחזרו מטייפ המאסטר המקורי[72].


תקליטור 1: רימסטר 2015
מס' שם משך
1. Let's Go Crazy (פרינס והרבולושן) 4:39
2. Take Me with U (פרינס והרבולושן) 3:54
3. The Beautiful Ones (פרינס) 5:13
4. Computer Blue (פרינס והרבולושן) 3:59
5. Darling Nikki (פרינס) 4:14
6. When Doves Cry (פרינס) 5:54
7. I Would Die 4 U (פרינס והרבולושן) 2:49
8. Baby I'm a Star (פרינס והרבולושן) 4:24
9. Purple Rain (פרינס והרבולושן) 8:41


תקליטור 2: מהכספת, ושירים שלא פורסמו בעבר
מס' שם משך
1. The Dance Electric 11:29
2. Love and Sex 5:00
3. Computer Blue (גרסת "Hallway Speech") 12:18
4. Electric Intercourse (גרסת אולפן) 4:57
5. Our Destiny/Roadhouse Garden 6:25
6. Possessed (גרסת 1984) 7:56
7. Wonderful Ass 6:24
8. Velvet Kitty Cat 2:42
9. Katrina's Paper Dolls 3:30
10. We Can Fuck 10:17
11. Father's Song 5:30


תקליטור 3: עריכות סינגלים וצדדי ב'
מס' שםמידע נוסף משך
1. When Doves Cry עריכת סינגל "7 3:48
2. 17 Days עריכת צד ב' 3:55
3. Let's Go Crazy עריכת סינגל "7 3:50
4. Let's Go Crazy מיקס דאנס מיוחד 7:35
5. Erotic City עריכת צד ב' "7 3:55
6. Erotic City ("Make Love Not War Erotic City Come Alive")   7:24
7. Purple Rain עריכת סינגל "7 4:05
8. God עריכת צד ב' "7 4:03
9. God קטע כלי (נעימת אהבה מ־"Purple Rain") 7:54
10. Another Lonely Christmas עריכת צד ב' "7 4:54
11. Another Lonely Christmas גרסה מורחבת 6:47
12. I Would Die 4 U עריכת סינגל "7 2:58
13. I Would Die 4 U גרסה מורחבת 10:15
14. Baby I'm a Star עריכת צד ב' "7 2:55
15. Take Me with U עריכת צד ב' "7 3:44


DVD: חי באצטדיון "Carrier Dome" בסירקיוז, ניו יורק ב־30 במרץ 1985 (אנ')
מס' שם משך
1. Let's Go Crazy 5:30
2. Delirious 2:45
3. 1999 4:15
4. Little Red Corvette 5:10
5. Take Me with U 4:15
6. Do Me, Baby 4:40
7. Irresistible Bitch 2:00
8. Possessed 4:24
9. How Come U Don't Call Me Anymore? 5:05
10. Let's Pretend We're Married 4:15
11. International Lover 1:00
12. God 8:30
13. Computer Blue 4:30
14. Darling Nikki 4:00
15. The Beautiful Ones 7:30
16. When Doves Cry 8:15
17. I Would Die 4 U 3:50
18. Baby I'm a Star 10:00
19. Purple Rain 18:24
משך כולל:
 1:48:18

תצורות מוקדמות

עריכה

פרינס עיצב לפחות שתי רשימות שירים של "Purple Rain" לפני שקבע את רשימת השירים שיצאה בסופו של דבר[73]. התצורות של 7 בנובמבר 1983 ושל 23 במרץ 1984 מפורטות להלן. התצורות המוקדמות כללו את "Wednesday" (שיר מאת פרינס וג'יל ג'ונס) ו־"Father's Song". האחרון הוחלף בתצורה הסופית ל־"When Doves Cry". בוצעו עריכות ל־"Let's Go Crazy" ו־"Computer Blue", כדי לכלול את "Take Me with U" בתצורה הסופית. הגרסה המלאה של "Let's Go Crazy" (כפי שניתן לצפות בה בסרט) יצאה לאור לימים בשם "Special Dance Mix", כסינגל מקסי 12".

תצורת 7 בנובמבר 1983

  • צד א'
  1. ‏"Let's Go Crazy" (גרסה מלאה) – 7:37
  2. ‏"The Beautiful Ones"
  3. ‏"Computer Blue" (עריכה ארוכה) – 7:23
  4. ‏"Darling Nikki"
  5. ‏"Wednesday"
  • צד ב'
  1. ‏"Purple Rain"
  2. ‏"I Would Die 4 U"
  3. ‏"Baby I'm a Star"
  4. ‏"Father's Song"

תצורת 23 במרץ 1984

  • צד א'
  1. ‏"Let's Go Crazy" (גרסה מלאה) – 7:37
  2. ‏"The Beautiful Ones" ‏ – 5:15
  3. ‏"Computer Blue" (עריכה ארוכה)‏ – 7:23
  4. ‏"Darling Nikki"‏ – 4:15
  • צד ב'
  1. ‏"When Doves Cry" ‏ – 5:52
  2. ‏"I Would Die 4 U"‏ – 2:51
  3. ‏"Baby I'm a Star"‏ – 4:20
  4. ‏ Purple Rain"‏ – 8:45

משתתפים

עריכה

המידע נלקח מהערות האלבום[8] ומאתר princevault.com‏[10]

הפקה

עריכה
  • הפקה ועיבוד – פרינס והרבולושן
  • מאסטרינג LP מקורי — ברני גרונדמן
  • קדם מאסטרינג CDD – ‏WCI record Group
  • ארט דיירקטור LP – פרינס
  • עיצוב – לאורה ליפומה
  • צילום חזית העטיפה – אד ת'ראשר ועמיתים/רון סלנזק
  • צילום נוסף – לארי ויליאמס
  • צילומים – לארי ויליאמס ורון סלנזק
  • ציור – דאג הנדרס
  • ספר – ארל ג'ונס
  • איפור – ג'ייסון ג'פריס
  • ביגוד – Louis & Vaughan, ‏Marie France[74] ופרינס

פרסים ומועמדויות

עריכה
שנה טקס קטגוריה תוצאה מקור
1984 פרס גראמי ביצוע הרוק הטוב ביותר של צמד או קבוצה הכולל זמרה זכייה

[75]

הפסקול הטוב ביותר שנכתב לסרט או לסדרת טלוויזיה זכייה
אלבום השנה מועמדות
מפיק השנה מועמדות
1985 פרסי המוזיקה הבריטית הפסקול הטוב ביותר זכייה [41]
אמן הסולו הבינלאומי הטוב ביותר (פרינס) זכייה
פרס המוזיקה האמריקאית אלבום הפופ/רוק המועדף זכייה [42]
אלבום הסול/R&B המועדף זכייה
סינגל הסול/R&B המועדף ("When Doves Cry") זכייה
פרסי הווידאו קליפים של MTV הכוריאוגרפיה הטובה ביותר לקליפ ("When Doves Cry") מועמדות [76]
פרס אוסקר (עבור הסרט (אנ')) הפסקול הטוב ביותר (קטגוריה מפוצלת) זכייה [40]
2011 פרס גראמי היכל התהילה של גראמי זכייה [43]
2016 פרס המוזיקה האמריקאית Top Soundtrack זכייה [44]
  • פרינס זכה בגראמי שלישי ב־1984 בקטגוריית "שיר ה־R&B הטוב ביותר" על גרסת הכיסוי שעשתה צ'אקה חאן (וזכתה בגראמי עבורה) לשירו "I Feel for You" (ככותב השיר, שמתוך אלבומו השני, ‏"Prince")

סינגלים

עריכה
סינגל מצעד מיקום שיא
When Doves Cry בילבורד הוט 100[77] 1
מצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ[78] 1
מצעד הסינגלים הבריטי[79] 4
מצעד הסינגלים האוסטרלי[80] (בסוגריים: ב־2016, לאחר מות פרינס[81]) (11) 1
Let's Go Crazy בילבורד הוט 100[77] 1
מצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ[78] 1
מצעד שירי הדאנס קלאב[82] 1
מצעד הסינגלים הבריטי[79] 7
מצעד הסינגלים האוסטרלי[80] 10
Purple Rain בילבורד הוט 100[77] 2
מצעד הסינגלים הבריטי[79] 6
מצעד הסינגלים האוסטרלי[80] (בסוגריים: ב־2016, לאחר מות פרינס[81]) (3) 41
I Would Die 4 U בילבורד הוט 100[77] 8
מצעד הסינגלים הבריטי[79] 58
מצעד הסינגלים האוסטרלי[80] 96
Take Me with U בילבורד הוט 100[77] 25
מצעד הסינגלים הבריטי[79] 7
  • בבריטניה, "Let's Go Crazy" ו־"Take Me with U" יצאו כסינגל צד א' כפול ב־1985.

מיקומי שיא במצעדים

עריכה

מצעדים שבועיים

עריכה
 ‏
‏‏  מצעדים שבועיים (1984-5)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 8[94]
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 1[80]
  ארצות הברית בילבורד 200 1[85]
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ-הופ 1[84]
  גרמניה GfK – טופ 100 5[90]
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 1[92]
  הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 7[33]
  יפן אוריקון 12[89]
  נורווגיה VG-lista 4[88]
  ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 2[83]
  צרפת SNEP 8[91]
  קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1[93]
  שוודיה סוורייטופליסטן 3[87]
  שווייץ המצעד השווייצרי 7[86]
  • האלבום צעד מחדש אחרי מות פרינס ב־2016, ואחרי צאת המהדורה המחודשת לאור ב־2017
 ‏
‏‏  מצעדים שבועיים (2016)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 5[95]
  איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 42[97]
  ארצות הברית בילבורד 200 2[99]
  הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 4[98]
  פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 36[96]
 ‏
‏‏  מצעדים שבועיים (2017)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 9
  איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 13[104]
  ארצות הברית בילבורד 200 4[108]
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 3[102]
  הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 7[107]
  ולוניה אולטראטופ 40 13[101]
  ספרד PROMUSICAE 13[106]
  פורטוגל מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) 22[105]
  פלנדריה אולטראטופ 50 4[100]
  צרפת SNEP 10[103]

מצעדים שנתיים

עריכה
 ‏
‏‏  מצעדים שנתיים (1984)
מדינה מצעד מיקום שיא
  אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 13[80]
  ארצות הברית בילבורד 200 24[112]
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 5[109]
  הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 43[111]
  צרפת SNEP 53[110]
  קנדה מצעד האלבומים הקנדי 2
 ‏
‏‏  מצעדים שנתיים (1985)
מדינה מצעד מיקום שיא
  ארצות הברית בילבורד 200 9[115]
  הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 48[114]
  הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 60[111]
  קנדה מצעד האלבומים הקנדי 41[113]
 ‏
‏‏  מצעדים שנתיים (2016)
מדינה מצעד מיקום שיא
  ארצות הברית בילבורד 200 55[116]
 ‏
‏‏  מצעדים שנתיים (2023)
מדינה מצעד מיקום שיא
  ארצות הברית בילבורד 200 –
מצעד האלבומים המסחריים 78[117]

נתוני מכירות

עריכה
מדינה הסמכה יחידות מאושרות / מכירות
אוסטריה (IFPI אוסטריה)[118] זהב 25,000*
אוסטרליה (ARIA)[119] פלטינה ×3 210,000^
איטליה[120] – 60,000
ארצות הברית (RIAA)[32] פלטינה ×13 13,000,000^
הממלכה המאוחדת (BPI)[34] פלטינה ×2 600,000^
גרמניה (BVMI)[121] זהב ×3 750,000^
הולנד (NVPI)[122] פלטינה 100,000^
יפן – 197,000[89]
ניו זילנד (RMNZ)[123] פלטינה ×5 75,000^
ספרד (PROMUSICAE)[124] זהב 50,000^
צרפת (SNEP)[125] פלטינה 338,600[125]
קנדה (Music Canada)[126] פלטינה ×6 600,000^
שווייץ (IFPI שווייץ)[127] פלטינה 50,000^
סיכום
בכל העולם — 25,000,000[2]
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד
*אומדן המכירות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ על עטיפת אלבומו שמ־1982, 1999, מופיעות המילים "and the Revolution" ("והרבולושן") במהופך על האות "I" של השם "Prince", אך פרינס עדיין לא הציג את הלהקה בשם הזה באופן ציבורי.
  2. ^ הסרט "גשם סגול" נכנס גם הוא לרישום הסרטים הלאומי של ספריית הקונגרס[7].
  3. ^ הפוכות וקטנות בתוך האות "I" של השם ‏"Prince".
  4. ^ הרצועות עברו עריכה ואובר־דאבינג בספטמבר 1983[10].
  5. ^ וונדי מלווין וליסה קולמן, שגם היו בנות זוג באותה תקופה, היוו את הצמד "וונדי וליסה" (אנ')[13].
  6. ^ מוזיקאי הג'אז ג'ון ל. נלסון (אנ').
  7. ^ משלוחים לנקודות מכירה.
  8. ^ דירוגי קוראים לא נכללים.
  9. ^ שיר הנושא של 1999.
  10. ^ מ־"Dirty Mind".
  11. ^ מ־"Controversy".
  12. ^ מ־1999.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מארק ביץ', מכמתים את ההשפעה המוזיקלית של פרינס: מבט על מספרי המכירות, באתר פורבס, ‏21 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 3 בנובמבר 2020
  2. ^ 1 2 3 צ'ייס האנט, "גשם סגול" של פרינס נכנס מחדש ל"בילבורד 200" במקום הרביעי, באתר ארכיון האינטרנט, ‏3 ביולי 2017, אורכב מה מקור ב־15 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה 21 בפברואר 2021
  3. ^ ‏25 שירי פרינס הכרחיים, באתר "רולינג סטון", ‏21 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  4. ^ 1 2 המקום השמיני ברשימת "500 האלבומים הגדולים" שמ־2020, באתר רולינג סטון, ‏22 בספטמבר 2020, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  5. ^ 1 2 המקום ה־76 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" שמ־2012, באתר רולינג סטון, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  6. ^ אריק תומפסון, "גשם סגול" של פרינס נשמר ברישום ההקלטות הלאומי, באתר citypages.com ‏(אנ'), ‏23 במאי 2012, בדיקה אחרונה 5 בנובמבר 2020
  7. ^ כריסטי קאראס, פרינס ו"גשם סגול" הם עכשיו חלק מרישום הסרטים הלאומי, באתר לוס אנג'לס טיימס, ‏11 בדצמבר 2019, בדיקה אחרונה 5 בנובמבר 2020
  8. ^ 1 2 3 הערות אלבום "Purple Rain", באתר albumlinernotes.com, בדיקה אחרונה 6 בדצמבר 2020
  9. ^ גרהאם תומפסון, איך פרינס יצר את הקלאסיקה הפסיכדלית שלו, מסביב לעולם ביום, באתר Uncut (אנ'), ‏17 באפריל 2020, בדיקה אחרונה 19 בפברואר 2021
  10. ^ 1 2 3 על האלבום באתר ‏princevault, באתר princevault.com, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  11. ^ איתמר זהר, הרבה לפני פרינס הם שרו על גשם סגול - חדר ניתוח, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2012
  12. ^ שאלות ותשובות עם זמר 'אמריקה' ג'רי בקלי, באתר patch.com, ‏12 בדצמבר 2012, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  13. ^ 1 2 מייקל האן, איך עשינו את "גשם סגול" של פרינס (ריאיון עם ליסה קולמן), באתר הגרדיאן, ‏24 ביולי 2017, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  14. ^ סטיבי ניקס: דחיתי את הצעת פרינס לכתוב את המילים של "גשם סגול", באתר NME, ‏16 בספטמבר 2011, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  15. ^ ניר ממון, הפסקול שהתחיל הכל, באתר ynet, 31 ביולי 2009
  16. ^ PRMC, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  17. ^ גילברט קרוז, ‏100 האלבומים הגדולים של כל הזמנים – "גשם סגול", באתר טיים, ‏2 בנובמבר 2006, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  18. ^ 1 2 ‏Prince’s Purple Rain: The epic story of how it was made, באתר loudersound.com, ‏25 ביוני 2019, בדיקה אחרונה ב־12 במרץ 2022
  19. ^ Duane Tudahl, Prince and the Purple Rain Era Studio Sessions: 1983 and 1984, Rowman & Littlefield, 2018, עמ' 275, ISBN 978-1538114629
  20. ^ על השיר "Computer Blue", באתר princevault.com, בדיקה אחרונה 11 בנובמבר 2020
  21. ^ לידיה מורן, המעצבת לאורה ליפומה נאש מספרת על עיצוב עטיפות האלבומים של פרינס מ־"Purple Rain" עד "Lovesexy", באתר KCMP (אנ'), ‏30 ביולי 2019, בדיקה אחרונה 17 בפברואר 2021
  22. ^ Alex Hann, Possessed: The Rise And Fall Of Prince, בילבורד, 2003, ISBN 9780823077489
  23. ^ 1 2 אלן לייט, כש'גשם סגול' התחיל להתפרק, ‏23 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  24. ^ ד. בראון,מסע ההופעות האפי של "גשם סגול" של פרינס: תיעוד בעל פה, באתר רולינג סטון, ‏22 ביוני 2017, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  25. ^ היסטוריית פרינס במצעד ‏"Top R&B Albums", באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 14 בנובמבר 2020
  26. ^ היסטוריית פרינס במצעד אלבומי הוויניל, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 14 בנובמבר 2020
  27. ^ בילבורד 200 בשבוע של ה־14 ביולי 1984, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  28. ^ רוברט פאלמר, פרינס יוצר ווינר עם 'גשם סגול', באתר הניו יורק טיימס, ‏22 ביולי 1984, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  29. ^ "גשם סגול" במקום הראשון בבילבורד 200 ב־4 באוגוסט 1984, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  30. ^ בן גרינמן, המבול הסגול של פרינס: ביקורת המהדורה המורחבת של "גשם סגול", באתר הניו יורקר, ‏25 ביוני 2017, בדיקה אחרונה 14 בנובמבר 2020
  31. ^ Jemes E. Perone, The Album: A Guide to Pop Music's Most Provocative, Influential, and Important Creations [4 volumes], ABC-CLIO, ISBN 978-0-313-37907-9
  32. ^ 1 2 מכירות בארצות הברית, באתר RIAA, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  33. ^ 1 2 פרינס בחברת המצעדים הרשמית, כדי לראות את האלבום יש להקליק על הקישור הראשון, "Prince", ואז על לשונית "Albums" (שצמודה לרשימה), באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  34. ^ 1 2 מכירות בבריטניה, באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, ב־"Format" יש לבחור "Albums". ב־"Search BPI awards" יש לכתוב "Purple Rain", בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  35. ^ ריצ'רד הרינגטון, פרינס מייקל ג'קסון שני נתיבים לצמרת הפופ, באתר וושינגטון פוסט, ‏9 באוקטובר 1988, בדיקה אחרונה 14 בנובמבר 2020
  36. ^ שנתון כישרונות 1985: צמרת הסינגלים של הפופ, באתר גוגל ספרים, ‏22 בדצמבר 1984, "בילבורד", כרך 96 גיליון 51 עמ' TA-19, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  37. ^ היסטוריית פרינס בבילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 12 בנובמבר 2020
  38. ^ גראמי בקטגוריית ביצוע הרוק הקולי הטוב ביותר של צמד או קבוצה, באתר פרס גראמי, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  39. ^ גראמי בקטגוריית הפסקול הטוב ביותר למדיה ויזואלית, באתר פרס גראמי, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  40. ^ 1 2 טקס פרסי האקדמיה ה־57, 1985, באתר פרס אוסקר, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  41. ^ 1 2 זוכי פרסי המוזיקה הבריטית (BRIT) לשנת 1985, באתר פרסי המוזיקה הבריטית, בדיקה אחרונה 19 בנובמבר 2020
  42. ^ 1 2 זוכי פרסי המוזיקה האמריקאית לשנת 1985, באתר rockonthenet.com, בדיקה אחרונה 19 בנובמבר 2020
  43. ^ 1 2 אנה מונרוי יגלסיאס, יצירת המופת של פרינס 'Purple Rain' | למען הפרוטוקול, באתר גראמי, ‏6 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה 20 בנובמבר 2020
  44. ^ 1 2 ג'וי מארי מקנזי, פרס המוזיקה האמריקאית 2016: פרינס זוכה בפרס לאחר מותו, סלינה גומז חוזרת ועוד, באתר ABC, ‏21 בנובמבר 2016, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  45. ^ רשימת "100 האלבומים הגדולים של האייטיז", באתר רולינג סטון, ‏16 בנובמבר 1989, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  46. ^ ג'וו דולן, ויל הרמס, כריסטיאן הווארד, רוב שפילד, ‏25 הפסקולים הגדולים בכל הזמנים, באתר רולינג סטון, ‏29 באוגוסט 2013, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  47. ^ גילברט קרוז, ‏100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, באתר טיים, ‏22 בפברואר 2011, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  48. ^ מכסחי המצעדים האלו, באתר ארכיון האינטרנט (מקור: hindustantimes.com), ‏9 בדצמבר 2008, בדיקה אחרונה 14 בנובמבר 2020
  49. ^ ‏100 אלבומי הרוק אנד רול הגדולים בכל הזמנים, באתר librarything.com (אנ'), בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  50. ^ ‏אלבומי הרוק אנד רול הגדולים בכל הזמנים, באתר rocklistmusic.co.uk, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  51. ^ "גשם סגול" הפסקול הטוב בכל הזמנים, באתר רויטרס, ‏25 באוקטובר 2007, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  52. ^ "גשם סגול" הפסקול הטוב בכל הזמנים, באתר הוליווד ריפורטר, ‏25 באוקטובר 2007, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  53. ^ הפסקול הטוב בכל הזמנים, באתר cbc.ca, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  54. ^ 1 2 רשימת 50 האלבומים הטובים ב־25 השנים האחרונות, באתר EW, ‏20 ביוני 2008, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  55. ^ ‏1001 אלבומים שאתה צריך להאזין להם לפני שאתה הולך לעולמך, באתר rocklistmusic.co.uk, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  56. ^ ‏101 אלבומים ששינו את פני המוזיקה הפופולרית, באתר rateyourmusic.com, ‏, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  57. ^ רשימת האלבומים הטובים ביותר בשנות ה־80, באתר סלנט, ‏5 במרץ 2012, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  58. ^ 1 2 ‏100 האלבומים הטובים בכל הזמנים של "אנטרטיינמנט ויקלי", באתר stereogum.com, ‏יוני 2013, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  59. ^ ‏200 האלבומים הטובים של שנות ה־80, באתר פיצ'פורק, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  60. ^ אנדרו אונטרברגר, ‏92 אלבומי יהלום מדורגים מהפחות טוב לטוב: עמדת המבקרים, באתר בילבורד,‏29 בספטמבר 2016, בדיקה אחרונה 16 בנובמבר 2020
  61. ^ פרינס – "Purple Rain", באתר Acclaimed Music (אנ'), בדיקה אחרונה 28 באפריל 2021
  62. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת ‏"AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  63. ^ קית' האריס, ביקורת "בלנדר", באתר ארכיון האינטרנט, ‏יוני–יולי 2001, אורכב מהמקור (blender.com) ב־20 באוגוסט 2004, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  64. ^ מרטין קלר, ביקורת שיקגו סאן־טיימס (הדיסקוגרפיה של פרינס), באתר ארכיון האינטרנט, ‏4 באפריל 1993, אורכב מהמקור ב־8 באפריל 2017, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  65. ^ רוברט קריסטיגאו, Christgau's Record Guide: The '80s, Pantheon Books, 1990, ISBN 0-679-73015-X, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  66. ^ דייוויד בראון, ביקורת "אנטרטיינמנט ויקלי", באתר אנטרטיינמנט ויקלי, #32, ISSN 1049-0434, ‏21 בספטמבר 1990, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  67. ^ סימון פרייס, ביקורת "הגרדיאן" לאלבומי פרינס, באתר הגרדיאן, ‏22 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  68. ^ קארוול ואלס, ביקורת "פיצ'פורק", באתר פיצ'פורק, ‏29 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  69. ^ קורט לודר, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, ‏13 באפריל 2000, בדיקה אחרונה 15 בנובמבר 2020
  70. ^ מאתוס מיכלאנג'לו, בתוך ספרם של דייוויד הווארד ונתן ברקט, The New Rolling Stone Album Guide, מהדורה רביעית מעודכנת, סיימון ושוסטר, 2004, עמ' 654-7, ISBN 978-0-7432-0169-8, בדיקה אחרונה 22 בפברואר 2021
  71. ^ אריק ויסברד, קרייג מרקס, Spin Alternative Record Guide, ניו יורק: Vintage Books, 1995, ISBN 0679755748
  72. ^ גיל קאופמן, הגרסה המורחבת של "גשם סגול" של פרינס מגיעה ב־‏23 ביוני עם רצועות שלא יצאו בעבר, באתר בילבורד, ‏28 באפריל 2027, בדיקה אחרונה 8 בנובמבר 2020
  73. ^ Per Nilsen, DanceMusicSexRomance: Prince– The First Decade, Firefly, 2003, עמ' 263, ISBN 978-0-946719-64-8
  74. ^ קריסטל לור, פרינס והאופנה של "גשם סגול", באתר PopMatters, ‏1 ביוני 2009, בדיקה אחרונה ב־28 ביולי 2021
  75. ^ היסטוריית גראמי של פרינס, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 13 בנובמבר 2020
  76. ^ ג'קטינה הווארד, כשפרינס עלה לבמה בטקס פרסי הקליפים של MTV, באתר ultimateprince.com, ‏11 בספטמבר 2019, בדיקה אחרונה 19 בנובמבר 2020
  77. ^ 1 2 3 4 5 היסטוריית פרינס במצעד בילבורד הוט 100, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  78. ^ 1 2 היסטוריית פרינס במצעד רית'ם אנד בלוז/היפ הופ, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  79. ^ 1 2 3 4 5 היסטוריית פרינס במצעד הבריטי, יש לבחור בלשונית המתאימה: ‏Albums/Singles, באתר OCC, בדיקה אחרונה 13 בנובמבר 2020
  80. ^ 1 2 3 4 5 6 דייוויד קנט, Australian Chart Book: 1970-1992, Kent Music Report, ISBN 0-646-11917-6
  81. ^ 1 2 פרינס במצעדים באוסטרליה (חלקם מלאחר מותו), באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה 13 בנובמבר 2020
  82. ^ היסטוריית פרינס במצעד בילבורד דאנס קלאב, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  83. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  84. ^ היסטוריית פרינס במצעד ‏R&B של בילבורד, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  85. ^ היסטוריית פרינס בבילבורד 200, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021
  86. ^ המצעד השווייצרי, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  87. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  88. ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  89. ^ 1 2 Oricon Album Chart Book: Complete Edition 1970–2005, Roppongi, Tokyo: Oricon Entertainment, 2006, ISBN 4-87131-077-9
  90. ^ המצעד הגרמני, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  91. ^ המצעד הצרפתי, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  92. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  93. ^ המצעד הקנדי, באתר הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  94. ^ המצעד האוסטרי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  95. ^ המצעד האוסטרלי (2016), באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  96. ^ המצעד הפיני (2016), באתר finnishcharts.com, ‏, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  97. ^ המצעד האיטלקי (2016), ‏WK 17 (dal 2016-04-22 al 2016-04-28), באתר fimi.it, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  98. ^ המצעד הבריטי (2016), ‏29 באפריל 2016 – 5 במאי 2016, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  99. ^ קית' קולפילד, פרינס שולט במקומות 1 & 2 במצעד האלבומים בילבורד 200 עם ‏'The Very Best Of' & 'Purple Rain' ‏(2016), באתר בילבורד, ‏24 באפריל 2016, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  100. ^ המצעד הבלגי – פלנדריה (2017), באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  101. ^ המצעד הבלגי – ולוניה (2017), באתר ultratop.be, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  102. ^ המצעד ההולנדי (2017), באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  103. ^ המצעד הצרפתי (2017), באתר lescharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  104. ^ המצעד האיטלקי (2017), באתר italiancharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  105. ^ המצעד הפורטוגזי (2017), באתר portuguesecharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  106. ^ המצעד הספרדי (2017), באתר spanishcharts.com, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  107. ^ המצעד הבריטי (2017), ‏30 ביוני 2017 – 6 ביולי 2017, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  108. ^ מצעד האלבומים האמריקאי בילבורד 200 (2017), יש להגיע לשבוע ה־15 ביולי 2017, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  109. ^ המצעד ההולנדי השנתי (1984), באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  110. ^ המצעד הצרפתי השנתי (1984), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  111. ^ 1 2 מצעדים בריטיים שנתיים 1964–1994 (1984), באתר archive.vn, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  112. ^ המצעד האמריקאי ‏TOP POP ALBUMS, באתר billboard.biz, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  113. ^ המצעד הקנדי השנתי (1985), באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  114. ^ המצעד ההולנדי השנתי (1985), באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  115. ^ מצעד בילבורד 200 השנתי (1985), באתר archive.vn, בדיקה אחרונה ב־20 בנובמבר 2021
  116. ^ מצעד בילבורד 200 השנתי (2016), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה 9 בנובמבר 2020
  117. ^ Catalog Albums, Billboard, ‏2023 (באנגלית אמריקאית)
  118. ^ הסמכות זהב ופלטינה, באתר Music & Media (אנ'), ‏26 בדצמבר 1987, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  119. ^ Ryan Gavin, Australia's Music Charts 1988–2010, Mt. Martha, VIC, Australia: Moonlight Publishing, 2011
  120. ^ אצטדיונים צפופים ופטיפונים ריקים? (מכירות באיטליה), באתר לה סטמפה, ‏1 באוגוסט 1987, בדיקה אחרונה 21 בפברואר 2021
  121. ^ מכירות בגרמניה, באתר musikindustrie.de, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  122. ^ מכירות בהולנד, באתר nvpi.nl, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  123. ^ מכירות בניו זילנד, באתר nztop40.co.nz, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  124. ^ Fernando Salaverri, Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, ספרד: Fundación Autor-SGAE, 2005, עמ' 949, ISBN 8480486392
  125. ^ 1 2 פלטינה בצרפת, באתר infodisc.fr, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  126. ^ הסמכות אלבומים בקנדה –פרינס – גשם סגול, באתר, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020
  127. ^ מכירות בשווייץ, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה 10 בנובמבר 2020


הקודם:
1984: אמנים שונים - Flashdance 		פרס גראמי לפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית
1985: פרינס, דה רבולושן - Purple Rain 		הבא:
1986: אמנים שונים - Beverly Hills Cop
הקודם:
1984: הפוליס – Synchronicity 		פרס גראמי לביצוע הרוק הווקאלי הטוב ביותר של צמד או להקה
1985: פרינס אנד דה רבלושן – Purple Rain 		הבא:
1986: דייר סטרייטס – "Money for Nothing"
הקודם:
2015: Pitch Perfect 2 		פרס המוזיקה האמריקאית לפסקול הטוב ביותר
2016: Music from the Motion Picture Purple Rain 		הבא:
2017: Moana: Original Motion Picture Soundtrack
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Purple_Rain&oldid=39940369"