פתיחת התפריט הראשי
חברות סיאט"ו, בכחול

SEATO (ראשי תיבות של: South East Asia Treaty Organization, מילולית: ארגון ברית דרום-מזרח אסיה) היא ברית הגנה שנחתמה בשנת 1954 בין אוסטרליה, צרפת, בריטניה, ניו זילנד, פקיסטן, הפיליפינים, תאילנד וארצות הברית. הסכם זה כונן תחת חסות מערבית לאחר שצרפת נסוגה מאזור הודו-סין. ברית זו נחתמה במטרה לבלום התפשטות קומוניסטית עתידית במזרח אסיה. במסגרת הסכם זה, במקרה של התקפה על אחד הצדדים להסכם, שאר החתומים על ההסכם יתמודדו מול האיום יחדיו. דרום וייטנאם הייתה צד להסכם באמצעות נספח לפרוטוקול. ארצות הברית כאחד הצדדים להסכם הסתמכה עליו לצורך התערבותה במלחמת וייטנאם. מטה הארגון נוסד בבנגקוק שבתיאלנד, בעת פגישת נציגי הארגון בפברואר 1955. הארגון פורק באופן רשמי ב-30 ביוני 1977.

היסטוריהעריכה

בינואר 1953 הסכימו צרפת, בריטניה וארצות הברית לדון במדיניות מתואמת בדרום מזרח אסיה ולהקים ברית להגנת האזור שתכלול את אוסטרליה וניו זילנד[1]. ב-13 באפריל 1954, בפגישה בין שרי החוץ ג'ון פוסטר דאלס ואנתוני אידן, הוחלט על הקמת הברית על ידי חמש המדינות המערביות עם הזמנה לצירוף מדינות אסיה המעוניינות בכך[2]. למחרת הביעה צרפת את תמיכתה בהקמת הברית, ופורסם שיצטרפו לברית הפיליפינים, תאילנד, וייטנאם, לאוס וקמבודיה[3]. בריטניה נהלה שיחות עם הודו, פקיסטן וציילון על הצטרפות לברית[4], אך הודו הודיעה שלא תצטרף לברית[5]. בעקבות ההסכמות בסיום ועידת ז'נבה ביולי 1954, בהן הוסכם שמדינות וייטנאם, לאוס וקמבודיה תהיינה נייטרליות, פרשו מדינות אלו מהסכמתן להצטרף לברית[6]. ב-9 באוגוסט 1954 הודיעו ארצות הברית ובריטניה על הסכמות לגבי קווי היסוד של הברית, כאשר פרטי הברית יעובדו בוועידת יסוד שתתקיים בספטמבר 1954 במזרח אסיה[7]. הסכם על הקמת הברית נחתמה ב-8 בספטמבר 1954 במנילה ובוועידה שהחלה ב-6 בספטמבר 1954. שמונה המשתתפות בברית היו ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ניו זילנד, אוסטרליה, תאילנד, הפיליפינים ופקיסטן[8].

הארגון נוצר כחלק מדוקטרינת טרומן לשם בלימת ההתפשטות הקומוניסטית בדרום מזרח אסיה. על פי התכנון ה-SEATO היה אמור להיות הגרסה הדרום-אסיאתית לנאט"ו, אשר בה הכוחות הצבאיים של כל מדינה-חברה בארגון היו אמורים לתאם פעילויות צבאיות משותפות וכך לסייע ביצירת ההגנה המשותפת מפני כל איום. הארגון אכן תיאם פעולות צבאיות משותפות אשר התבטאו בתמרונים צבאיים שנתיים.

הסיבה לכך שפקיסטן נכללה בברית היא שמזרח פקיסטן (שבעתיד יהיה בנגלדש) היה קרוב מבחינה גאוגרפית לדרום מזרח אסיה, אלא בגלל העובדה שפקיסטן הייתה חברה בברית הפרו-מערבית CENTO הידועה בשם 'ברית בגדד'. לכן הבריתות הפרו-מערביות והאנטי-קומוניסטיות של אמצע דרום אסיה ומזרח אסיה (ובכללן גם SEATO) היו מחוברות על ידי החברות הפקיסטנית בהם.

למרות ניסיונו לספק הגנה קולקטיבית ה-SEATO לא יכול היה להתערב בקונפליקטים בקמבודיה, לאוס ווייטנאם מפני שלא יכול היה לגבש אחדות דעים לשם ביצוע פעולה כלשהי. כמו כן ניסינות מאוחרים יותר להתערב בקונפליקט הווייטנאמי לא צלחו כיוון שצרפת ופקיסטן עיכבו את סיועם. כתוצאה מכך כל מדינה חברה בארגון הייתה יכולה לחסום (באופן אפקטיבי) כל החלטה אשר התקבלה. ולכן בלהתחשב באינטרס הצרפתי שהלך ופחת (לאחר 1954) וכן האינטרס של הממלכה המאוחדת (לאחר סיום הקונפליקט האינדונזי-מלזיאני ב-1966) נכשל SEATO בתפקידו להיות ארגון ביטחון קולקטיבי יעיל.

בעקבות חתימת ההסכם המסיים את מלחמת אינדונזיה הראשונה (בשנת 1954), דרום וייטנאם, קמבודיה וכן לאוס לא היו חברי הארגון. ארצות הברית ניסתה לגרום למלחמת וייטנאם להיות גם כן הבעיה של SEATO אך נכשלה בכך. בעקבות כך השאלות אם לפרק את הארגון כבר הועלו בשנת 1973. פקיסטן פרשה כבר ב-7 בנובמבר 1973 וצרפת פרשה ב-30 ביוני 1974.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא SEATO בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה