Stories of Our Lives

סרט משנת 2014

Stories of Our Livesעברית: סיפורי חיינו) הוא סרט דרמה להט"בי-קנייתי בשחור-לבן שיצא ב-2014.[1] הסרט נוצר על ידי חברי "The Nest Collective" (אנ'). הסרט הוא אנתולוגיה של 5 סרטים קצרים הממחיזים סיפורים אמיתיים מחיי הקהילה הלהט"בית בקניה.[2][3]

Stories of Our Lives
Stories of Our Lives.jpg
בימוי ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'ים צ'וצ'ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קניהקניה  קניה
הקרנת בכורה 2014 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 62 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, סווהילי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
www.storiesofourlives.org
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עלילהעריכה

5 הסרטים הקצרים המרכיבים את הסרט הם כדלקמן:

תשאלי אותי יפה (Ask Me Nicely)עריכה

קייט, תלמידת תיכון צעירה ומרדנית נתקלת בפיית', תלמידה אחרת בבית הספר התיכון במסדרונות בית הספר. הן פותחות במערכת יחסים רומנטית סודית, עד שמנהל בית הספר נוקט בפעולה להפרדת השתיים על ידי השעיית קייט מבית הספר. כשהיא רחוקה מבית הספר, קייט מקיימת באימפולסיביות יחסי מין עם נער מהשכונה שלה. כשחזרה לבית הספר, קייט מספרת לפיית' על המפגש המזדמן עם הנער. זה מכעיס את פיית ומוביל לסיום היחסים ביניהן.

רוץ (Run)עריכה

לאחר שניהל עסקה עם משכפל דיסקים, פטריק נתקל בגיי בר מקומי תוך כדי שהלך בדרכים עם חברו הטוב, קמה. קמה מביע רגשות שליליים לגבי הגיי בר בזמן שהם חולפים על פניו. בהמשך, חוזר פטריק למועדון כדי לבלות בו, בתקווה שאיש לא יגלה זאת. קמה רואה את פטריק עוזב את הבר, ומתחיל עם פטריק עימות אלים בעניין. פטריק בורח מהקטטה.

אתמן (Athman)עריכה

עובדי החווה החקלאית, ריי ואתמן הם חברים קרובים למשך שנים. כשריי נפגע ממערכת היחסים הפלרטטנית של אתמן עם פיונה, ריי מנהל שיחה מביכה עם אתמן על מערכת היחסים ביניהם. אתמן חוזר ומדגיש שהוא לא מעוניין בקשר מיני עם ריי. הם מתיישבים, ואז ריי שואל את אתמן אם הוא יכול לנשק אותו. אתמן נדהם מהשאלה ועוזב מאי-נוחות. למחרת, השניים מתפייסים, אולם ריי מחליט לעזוב את החווה החקלאית.

דואט (Duet)עריכה

ג'ף, חוקר שביקר בבריטניה לוועידה מבקש מהמלווה שלו, רומן, שיבוא לשעה לחדרו במלון. רומן מגיע לחדר, ומרגיש את חרדתו של ג'ף והוא מנסה להרגיע אותו. ג'ף שואל אם הם יכולים לדבר קצת לפני שהוא עוסק בפעילות מינית כלשהי. השניים יושבים ומנהלים שיחה על יחסים בין גזעיים (אנ'). לאחר מכן, רומן מציע לתת לג'ף עיסוי, מה שגורם לג'ף להיות פחות חרד. השניים ממשיכים במעשיהם ואז מתמזמזים.

כל לילה אני חולמת (Each Night I Dream)עריכה

ליז מדמיינת לעצמה ולבת זוגתה, אצ'י, תוכניות בריחה דרמטיות כאשר המחוקקים המקומיים מאיימים לאכוף חוקים נגד הומוסקסואליות.

הפקהעריכה

הסרט החלק כפרויקט תיעוד של קבוצת האמנים The Nest Collective. קבוצת האמנים טיילה ברחבי קניה והקליטה ריאיונות אודיו עם אנשים המזוהים כלהט"בים. הקלטות אלו היוו את הבסיס לתחילתו של הסרט.[4] תקציב של הסרט היה 15,000 דולר, והוא הגיע מ-Uhai/EASHRI, הקרן לזכויות מיניות של מזרח אפריקה שמקורה בניירובי שבקניה. הסרט צולם על ידי קבוצת האמנים במהלך 8 חודשים באמצעות מצלמת וידאו DSLR בודדת של החברה היפנית המתמחה בצילום ובמוצרי אופטיקה, קנון.[2][5]

יציאת הסרט להקרניםעריכה

מאחר שהמצב החוקי של ההומוסקסואליות בקניה מאפשר לעצור את חברי קבוצת האמנים, מספר חברי קבוצת אמנים נותרו אנונימיים בקרדיטי הסרט.[4] כשעלה הסרט לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-5 בספטמבר 2014, שלושה מחברי קבוצת האמנים, ג'ים צ'וצ'ו, ג'ורג' גצ'ארה ונג'וקי נגומי, בחרו לחשוף את שמם בראיון לעיתון Daily Xtra (אנ') הקנדי.[5]

מחלוקתעריכה

ב-2014, הסרט נאסר לצפייה בקניה על ידי המועצה לסיווג הקולנוע בקניה בטענה שהסרט מראה "הרבה גסות, וסצנות מפורשות של פעילויות מיניות, ו[גם] מקדם הומוסקסואליות, המנוגד לנורמות ולערכים לאומיים [של קניה]".[6] המפיק הבכיר ג'ורג' גצ'ארה נעצר לאחר מכן באשמה של הפרת חוק הסרטים והמחזות של המדינה על ידי צילום כביכול בסרט ללא רישיון של המחלקה לשירותי הקולנוע בקניה.[7] במרץ 2015, ההאשמות נגד ג'ורג' גצ'ארה השמטו, אם כי הסרט עצמו עדיין נאסר לצפייה בקניה.

ביקורתעריכה

הסרט זכה לביקורות חיוביות. ביקורות מההפינגטון פוסט תיארו את הסרט כ"תיאור אינטימי ואדוני של קהילת הלהט"ב בקניה, [וגם כ]אחד הסרטים המנצחים והמדהימים של השנה".[2][8] ביקורות מ-IndieWire (אנ') תיארו את הסרט גם כ"סרט קטן ויפה על אהבה, על אנושיות ועל אחד מההיבטים הרבים של המשמעות של להיות אפריקני".[2]

הסרט זכה בפרס חבר השופטים של פרס טדי בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-65 בברלין והגיע למקום השני בפרס פנורמת הקהל.[2][9][10]

פסקול הסרטעריכה

חלק מהשירים של פסקול הסרט המקורי הולחנו והופקו על ידי במאי הסרט, ג'ים צ'וצ'ו. מה-24 בספטמבר 2014, פסקול הסרט המקורי ניתן להורדה בחינם בבנדקמפ.[10][11]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה