מגילות ים המלח

קטעים מהמגילות הגנוזות - תצוגה במוזיאון הארכאולוגי בעמאן

מגילות המוצגות במוזיאון ישראל

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור, בחפירות שנערכו במקום בין השנים 1947 - 1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה ולפיכך מלבד קטע בודד של ברכת כהנים מכסף הן המקור המקראי העברי הקדום ביותר שנמצא. למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, ומיעוטן בארמית וביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי.‏^[1]

גילוי המגילות

המערות שבהן התגלו המגילות

שרידי בתי מגורים בקומרן

את המגילות גילה מוחמד א-דיב, רועה צאן בדואי, שזרק אבן לתוך מערה בניסיון להוציא ממנה עז שהתחבאה בה. האבן פגעה בכד חרס שנמצא במערה והכיל שלוש מגילות. המגילות נלקחו למאהלו, חלקן שימשו כחומר בערה והיתר נמכרו לאיברהים איג'חה, סוחר עתיקות מבית לחם - אולם הוא השיב את המגילות לבדואי לאחר שחשד שהם נגנבו מבית כנסת. הבדואי מכר את המגילות לחליל אסקנדר שאהין, אשר ביקש לבקר באתר גילוי המגילות וגילה מגילה נוספת. המגילות נמכרו לגאורג ישעיה, כומר סיריאני, וזה מכרם לבישוף מאר סמואל (בין המגילות שנמכרו לו היו מגילת ישעיהו, סרך היחד, פשר חבקוק והמגילה החיצונית לבראשית). בעקבות מכירת המגילות הגיע שמעם לפרופסור אליעזר ליפא סוקניק מהאוניברסיטה העברית אשר רכש בעצמו את מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, מגילת ההודיות והעתק נוסף של ספר ישעיהו. סוקניק ביקש לרכוש ממאר סמואל את המגילות שבידיו, אולם זה הראה אותם ב-21 בפברואר 1948 לד"ר ג'ון טרוור מבית הספר האמריקאי לחקר המזרח אשר צילם את המגילות והשווה את מגילת ישעיהו לפפירוס נאש. בעקבות פרוץ מלחמת העצמאות העביר סמואל את המגילות לביירות.

מגילות ים המלח נמצאו ב-11 מערות מוסתרות בסמוך לשרידי היישוב קומראן. בקירות חלק מהמערות חצובים מעין מדפים, מה שמחזק את ההשערה שהן שימשו ספריות-קבע לחכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן המרד הגדול.

בעקבות גילוי המערה הראשונה (לעיל), החלו בדואים שהתגוררו באזור לחקור מערות נוספות. במערה השנייה התגלו 300 מקטעי מגילות ובהם ספר היובלות וספר בן סירא; במערה השלישית התגלתה בשנת 1952 "מגילת הנחושת"; במערה הרביעית התגלו כ-90% מהמגילות הידועות כיום - המערה הכילה 15,000 קטעי מגילות מ-500 ספרים שונים. במערות 5 - 10 התגלו מקטעים מועטים שחלקם בשפה היוונית; במערה ה-11 התגלתה "מגילת המקדש" (הארוכה שבין המגילות - אורכה 8.15 מטרים).

ב-13 בפברואר 1955 רכשה מדינת ישראל ארבע מגילות נוספות. רוב המגילות נותרו במוזיאון רוקפלר בירושלים ועברו לידי מדינת ישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967.

בעקבות הממצאים מסביבות קומראן, הרחיבו הארכאולוגים את חיפושיהם באזור מדבר יהודה. במהלכם התגלו ממצאים, תעודות וקטעי מגילות לרוב. במערות מורבעת התגלו מגילות שונות, בהם התגלו לראשונה מגילות הנושאות במפורש את שמו של "שמעון בן כוסבה". משלחות ארכאולוגיות ישראליות שהחלו לחקור את האזור בעקבות המשלחות הזרות, חפרו את המערה בנחל צאלים, שם נמצאו קטעי פפירוסים וקלף תפילין עתיק. בנחל משמר התגלה על ידם מטמון כלי נחושת מן התקופה הכלקוליתית. בנחל חבר נתגלו במערת האימה ממצאים ושלדים מתקופת מרד בר כוכבא, ובמערת האגרות נחשף הארכיון של בבתא בת שמעון, ויחד עמם תעודות של בר כוכבא וממצאים נוספים. ובמצדה נתגלו קטעי מגילות מהמקרא ומהספרים החיצוניים, ובהם חלקים מספרי בראשית, ויקרא, דברים, יחזקאל, תהילים, ספר בן סירא, ספר היובלות, וספר שירות עולות השבת.

תוכן המגילות וחשיבותן

קטע מהמגילה

באמצעות בדיקת תיארוך פחמן וניתוח טקסטואלי של המגילות ניתן לתארך את כתיבת המגילות למאה השנייה והראשונה לפני הספירה.
המגילות הן מקטעים של כ-800 "ספרים" מתקופת הבית השני. 30% מהמגילות מהווים מקטעים של כל ספרי המקרא, למעט מגילת אסתר. כרבע מהמגילות הן ספרים חיצוניים, כגון ספר חנוך א'. 30% מהמגילות הן פרשנויות רבניות והנחיות רבניות של אנשי כת מדבר יהודה.

מספר העותקים שהשתמרו מכל ספר (עבור 16 המגילות הנפוצות ביותר)
הספר	מספר העותקים
תהילים	36
דברים	26
ספר חנוך א'	25
בראשית	24
ישעיהו	21
ספר היובלים	21
שמות	18
ויקרא	17
במדבר	11
תרי עשר	10
דניאל	8
ירמיהו	6
יחזקאל	6
איוב	6
שמואל	4

אחד הטקסטים החשובים שנמצאו הוא הטקסט השלם של ספר ישעיהו, שהתגלה בשנת 1947. טקסט מרכזי נוסף הוא מגילת הנחושת שהתגלתה בשנת 1952 ומפרטת את תוכנו של אוצר שהוחבא באדמה (אך לא את מיקומו).

ספרות ה"פשרים"

סוגה מרכזית בספרות של כת מדבר יהודה היא ספרות ה"פשרים". במגילות אלה מובאים פתרונות לנבואות קדומות של ספרי המקרא המפרשים את הנאמר בהן על תקופת הכותבים, הנתפסת בעיני הכותבים כתקופת אחרית הימים. היו שאמרו שספרות הפשרים היא הפירוש למקרא הקדום ביותר שנמצא, ועם זאת, זה אינו פירוש רגיל אלא שימוש בשיטות דרשניות ואחרות כדי "לפצח" את הצופן של הנביא, לפי אמונת הכותבים. חלק משיטות אלה מזכיר את הדרש של חז"ל, אך יש גם שיטות שונות שאינן מוכרות אצלם. בין הפשרים שנמצאו: פשר חבקוק, פשר נחום, פשר ישעיהו, ועוד.

המחלוקת בשאלת זיהוי כותבי המגילות

התאוריה האיסיית

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הדעה המקובלת הייתה שהמגילות נכתבו בידי אנשי כת האיסיים שהתגוררו באזור קומראן, והחביאו את המגילות במערות הקרובות לקומראן בזמן המרד הגדול. הראשון שהציג השערה זו, עם הפרסום הראשון של המגילות בשנת תש"ח, היה סוקניק עצמו. הוא העלה השערה זו זמן קצר לאחר קריאת קטעי המגילות הראשונים שכללו מספר פסקאות ממגילת סרך היחד, והזכירו לו תאורים של יוסף בן מתתיהו^[2]. ההשערה הפכה במהרה לנפוצה ביותר בציבור החוקרים ומעבר לו. תמכו בדעתו בין השאר האב רולאן דה וו, כומר דומיניקני שהיה אחראי על הצוות הראשון של חוקרי המגילות, וכן האפיגרפים ז'וזף מיליק, פרנק מור קרוס, חוקר בית שני דוד פלוסר, ואחרים. תאוריה זו נתמכת בכמה טענות:

קיים דמיון רב בין תיאור טקסי החניכה לחברים חדשים בקהילה בסרך היחד, ובין התיאור של יוסף בן מתתיהו לטקסי חניכה של האיסיים.
בן מתתיהו מציין כי לאיסיים היה רכוש משותף, וגם סרך היחד מדבר על כך (אמנם, ישנם הבדלים בנושא זה בין המגילות לבין התיאור של בן מתתיהו).
בזמן החפירות בקומראן נמצאו שתי קסתות דיו, דבר מחזק את התאוריה שהמגילות נכתבו שם.
פליניוס (גאוגרף רומי שכתב לאחר כישלון המרד) מתאר קבוצה של איסיים שחיה בקהילה במדבר ליד עין גדי. יש הרואים בכך תמיכה לטענה שח'רבת קומראן אכן הייתה יישוב איסיי.
מחקרים חדשים מוכיחים כי הדיו שבה השתמשו לכתיבת חלק מהמגילות, מכיל מים מים המלח.

אך ישנן גם ראיות הסותרות השערה זו: ח'רבת קומראן היא יישוב קטן מאד, שבו יכלו לגור לא יותר מ-150 איש בזמן נתון. מאחר שעל פי כתבי היד במגילות זוהו כמה מאות סופרים שונים, אין האוכלוסייה האפשרית גדולה דיה כדי להסביר את מגוון הסגנונות בכתבי היד. קשה לקשור באופן ברור בין תיאורו של פליניוס לבין קומראן; התיאורים של בן מתתיהו אינם מתאימים לחלוטין למתואר בסרך היחד, ועוד. בשל בעיות אלה, פותחו תאוריות מתקנות, הטוענות כי אלה שכתבו את המגילות לא היו האיסיים שמתאר בן מתתיהו, אלא קבוצה שהתפצלה מהם.

התאוריה הכהנית: בני-צדוק

לפי תאוריה אחרת, המגילות נכתבו בידי כוהנים צדוקיים. תאוריה זו מסתמכת על מגילת "מקצת מעשי התורה" (שמספרה: MMT, 4Q394-4Q397), שבה מפורטים חוקי טומאה וטהרה הזהים בהשקפותיהם לאלה של הצדוקים. במגילה זו אף מופיע לוח שנה הקובע את מועדי החגים בהתאם להשקפות הצדוקים. בשנת 1951 פרסם חוקר הלשונות השמיות משה גושן-גוטשטיין את דעתו כי אין שום הוכחות לקשר בין האיסיים לבין המגילות, וכי למגילות זיקה הדוקה לכהנים בני צדוק. לדעתו היה שותף גם חוקר לשון המקרא חיים רבין. בשנת 1963 הציע פרופסור קרל היינריך רנגסטורף מאוניברסיטת מינסטר שבגרמניה תאוריה ולפיה המגילות האלה הן חלק מספריית בית המקדש השני בירושלים. חוקרים אחרים באותה עת דחו את התאוריה, אולם בשנות ה-80 של המאה העשרים הציגו חוקרים אחרים (ביניהם נורמן גולב, יזהר הירשפלד, יצחק מגן ויובל פלג, וכן החוקרת רחל אליאור) עדויות חדשות התומכות בתאוריה זו. הראיות של גולב ואחרים לתאוריה זאת הן:

מגילת הנחושת שנמצאה במערה 3, כוללת רשימה של אוצרות. החוקרים טוענים שמגילה זו יכלה להיכתב רק בירושלים, בשל אופי המקומות והאוצרות הרשומים בה.
במגילות יש מגוון רב של רעיונות סותרים, מה שמראה שהן לא נכתבו כולן בידי אותה הכת.
מלבד מגילת הנחושת אין כל מסמכים היסטוריים או מכתבים בין המגילות, אלא רק העתקי סופרים של טקסטים דתיים שונים, דבר המעיד על כך שמדובר בשאריות מספריות, ושהן לא נכתבו קרוב למקום שנמצאו בו.

גולב טוען כי מגוון כזה של מגילות יכול היה להגיע רק מהמרכז האינטלקטואלי והדתי הראשי בתקופה זו - ירושלים, וכי מדובר בהעתקים שהוחבאו כהכנה למרד הגדול או במהלכו. הוא דוחה את דעותיו של רנגסטורף, שכן לדעתו גיוון רב של דעות, כפי שרואים במגילות, לא יכול היה להגיע כולו מהמקדש. הירשפלד טוען כי קומראן הייתה אחוזה של עשיר ירושלמי. גולב עצמו טוען שהמקום היה מבצר צבאי, חלק משורה של מבצרים שהגנו על ירושלים.

פרופסור יחזקאל קוטשר הצביע על כך שמגילת ישעיהו א' (מגילת ישעיהו השלמה), אשר יש בה שינויים רבים מנוסח המסורה, אינה נוסח עתיק יותר (על אף שנוסח המסורה התקבע רק סביב המאה השמינית), אלא להפך - נוסח "עממי" יותר של דברי הנביא, שנועד לשימוש הציבור הרחב, שהתרחק בינתיים מלשון הנביא. קוטשר מסתמך בקביעתו על ההידלדלות במספר המילים היחידאיות, כתיבה בכתיב מלא, ושימוש נרחב בארמיזמים (צורות לשון ארמיות החודרות לשפה אחרת) כתופעות המאפיינות טפסים עממיים מאוחרים לעומת הכתבים המקוריים. אפשר לראות זאת גם בהשוואה לנוסח מגילת ישעיהו ב', הזהה בעיקרה לנוסח המסורה. בכך הופרכה אמונתם של כמה חוקרים כי נוסח המסורה נקבע בידי רבי עקיבא או אחרים בתקופתו. ההזדקקות לנוסח עממי נבעה מכך שעם הארץ בתקופה המדוברת איבד את היכולת לקרוא בעברית מקראית לאחר שכבר חדלו לדבר בה.

תאוריות נוצריות

לפי סברה של החוקרים האמריקנים מייקל באיג'נט וריצ'רד לי, מדובר במגילות שנכתבו בידי הנוצרים הראשונים.

הנזיר הישועי הספרדי, גוזה אוקלהאן, טען שקטע מגילה המסומן 7Q5 הוא פסקה מהבשורה על פי מרקוס מתוך הברית החדשה. אם עובדה זו תוכח כנכונה, מדובר בטקסט הקדום ביותר של הברית החדשה שהתגלה, והוא נכתב כנראה בין השנים 30 עד 60 לספירה. קטע זה, הכתוב ביוונית, הוא זעיר ומקוטע (המילה היחידה המופיעה בשלמותה היא המילה היוונית "קאי" שמשמעה ו' החיבור), ועל כן קשה להבין את הכתוב בו.

המגילות שנתגלו

כתבי יד שלא נודע עליהם דבר בטרם גילויים

(רשימה חלקית)

אפוקריפון דוד
אפוקריפון יהושע
אפוקריפון לוי
דברי המאורות
לוי הארמי או צוואת לוי הארמי
מגילת הברכות
מגילת המזמורים
מגילות המשמרות
מגילת תהילים
מגילת מלכי צדק
המגילה החיצונית לבראשית
אפוקריפון של ירמיה

מגילת ההודיות
מגילת המקדש
מגילת הנחושת
מגילת הסרכים: סרך היחד, סרך העדה, סרך הברכות
מזמורי ישוע
מלחמת בני אור בבני חושך
סיפור המבול נוסח קומראן
ספר המלחמה
ספר נוח
ספר מהלך המאורות
פסידו יחזקאל
מגילת ירושלים החדשה

סרך שירות המלאכים
פלורילגיום
דברי המאורות
מגילת הרזים
מקצת מעשי תורה
ספר הענקים
צוואת משה
צוואת עמרם
צוואת קהת
שירות עולת השבת
שירת שלושת לשונות האש
תפילת אנוש

תפילת לוי
תרגום לארמית של ספר איוב
ספרות הפשרים
- פשר הושע - פשר על ספר הושע
- פשר חבקוק - פשר על ספר חבקוק
- פשר ישעיה - פשר על ספר ישעיהו
- פשר מיכה - פשר על ספר מיכה
- פשר לבראשית מט 10
- פשר לשמואל ב' פרק ז
- פשר תהילים - פשר על ספר תהילים

כתבי יד שלראשונה נחשף המקור העברי או הארמי שלהם

כתבי יד שהיו מוכרים ממקורות אחרים

מגילת ישעיהו א'
מגילת ישעיהו ב'
ספר ברית דמשק
ספר בן סירא
צוואת לוי

חלוקת המגילות על פי נושאים

החוקרת רחל אליאור מחלקת את המגילות על פי נושא המגילה:

ספרות מקראית. כאמור לעיל, נמצאו קטעים מכל ספרי התנ"ך, פרט למגילת אסתר. המגילות מתוארכות לתקופה שבין המאה השלישית לפנ"ס ועד 70 לפנה"ס. רוב המגילות קרובות בנוסחיהן לנוסח המסורה, אם כי ישנם שינויים רבים. נראה כי המגילות הן משלבים שקדמו להתקבעות נוסח המסורה.
מגילות פסאודו-מקראיות השונות מנוסח המסורה. בין מגילות אלו ניתן למצוא את המגילות החיצוניות לבראשית, אפוקריפון יהושע, מזמורי תהלים, מגילת המזמורים, ועוד.
מגילות ובהן סיפורים המרחיבים את המקרא. במגילות אלו מופיעות דמויות הידועות לנו מן המקרא, המשולבות בסיפורים ובמסורות שלא נודעו עד כה. בין דמויות אלו - לוי, חנוך בן ירד, למך, מתושלח, נח, עמרם, קהת, פנחס ובניו, ועוד. המשותף לרבים מקטעים אלו הוא הפירוט הניתן לשרשרת הכהונה העוברת מחנוך בן ירד, דרך האבות, ועד לכהנים בני צדוק.
מגילות ליטורגיות ומיסטיות. מגילות אלו מתארות את עבודת הכוהנים כנציגי המלאכים שבשמיים. בין מגילות אלו כוללת אליאור את מגילת ההודיות, מגילות המזמורים, עולת השבת, מגילת הברכות, וכן שירים מתוך מגילות אחרות.
מגילות פולמוסיות. כאן ניתן למצוא את סרך היחד, סרך המלחמה, מגילת המלחמה, רוב ספרות הפשרים, ועוד.

מסקנתה של אליאור מתוך ניתוח החלוקה לעיל היא שכותבי המגילות התעניינו בשלושה נושאים עיקריים:

המקום המקודש - מבנהו, תבניתו הארצית והשמיימית, המרכבה וגן העדן, ועוד. על נושאים אלו ניתן לקרוא בעיקר מתוך מגילת המקדש, שירות עולת השבת, סרך הברכות, ספר היובלים, ספר חנוך-א, אפוקריפון יהושע, פסידו-יחזקאל, ועוד.
הזמן המקודש - הוא לוח השנה השמשי שעמד בבסיס עבודת הכהנים במקדש. על הלוח ניתן ללמוד מתוך ספר היובלים, מגילת משמרות הכהונה, מגילת המקדש, מקצת מעשי תורה, ועוד.
השתלשלות מסורת הכהונה - כותבי המגילות פירטו במגילות רבות את מסורת הכהונה העוברת מחנוך בן ירד דרך האבות אל הכהנים בני צדוק וכ"ד משמרות הכהונה, ועד ל"מורה הצדק" או "כהן הצדק", שהם ראו כממשיך המסורת.

לוח השנה של כת קומראן

חברי "עדת היחד" השתמשו בלוח שנה משלהם - שתיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש והתעלם ממחזור הירח^[3]. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן - שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה - וכללה 364 ימים (מספר המתחלק ב-7). השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי ולכל חג היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים השלימו, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה כשהצטברו שבעה ימים מלאים. המועדים של לוח האיסיים חלו בהפרשים של שבעה שבועות (יובל) ובהם כמה שאינם זכורים לנו כיום: מועד ביכורי התירוש ומועד ביכורי היצהר. הלוח מתואר בפירוט רב בספר היובלים ובמגילת המקדש.

היסטוריה של גילויים קודמים באזור

מספר ידיעות של גילויים קודמים נקשרו לשמו של האזור. אוריגינס, שערך את ההכסאפלה במאה השלישית לספירה, בו הוא השווה ארבעה נוסחים ביוונית עם נוסח עברי, מספר על התחקותו אחר נוסח עברי מהימן. וכך הוא מתאר על נוסח לספר תהילים ש"נמצא ליד יריחו בתוך כד חרס, יחד עם ספרים עבריים ויוונים אחרים, מימיו של אנטוניוס בן סורוס.

ידיעה נוספת מתקופה מאוחרת יותר מתוארת במכתבו של טימותיאוס הראשון, הפטריארך של סלובקיה (819 - 726 לספירה), בו הוא מספר ששמע מפי יהודים שהמירו את דתם לנצרות על ספרים שנתגלו בתוך מבנה חצוב בסלע סמוך ליריחו, ובהם ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בעברית.

בשנת 1883 פרסם סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא כי בידיו 15 מגילות קלף קדומות שרכש מבדואים שמצאום במערה באזור ים המלח. הוא תיארך את המגילות למאה השביעית לפנה"ס. במגילות הופיעה גרסה שונה במקצת מזו המוכרת לנו של ספר דברים, שכללה את עשרת הדיברות בשינויים קלים. שפירא הציע למכור את המגילות תמורת מליון לי"שט. החוקר הצרפתי שארל קלרמון גנו פרסם כי המגילות הינן זיוף, בעיקר בשל העובדה כי לא היו כתובות כתב עברי עתיק, אלא כתב מרובע או כתב אשורי, שהיה נפוץ רק לאחר שיבת ציון. העסקה נפלה, שפירא התאבד כעבור חודשים מעטים, והמגילות נמכרו במכירה פומבית ואבדו. לאור גילוי מגילות ים המלח יש יסוד להאמין כי מדובר במגילות אותנטיות.

ראו גם

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

ביקורת נוסח המקרא

לקריאה נוספת

פרסומים של המגילות

אלישע קימרון, מגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים, סדרת "בין מקרא למשנה", הוצאת יד יצחק בן צבי, תש"ע 2010. (xlv + 267 עמודים) ISBN 9789652173058

Discoveries in the Judaean Desert (DJD)^[4] ‏
Florentino García Martínez, Eibert J.C. Tigchelaar, The Dead Sea Scrolls, Volume 1 (1Q1-4Q273); Volume 2 (4Q274-11Q31), Wm. B Eerdmans Publishing, 2000.

מחקרים