פרס נובל לשלום

מרכז נובל לשלום, באוסלו

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום.

בניגוד לשאר פרסי הנובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שבדיה, מוענק פרס נובל לשלום באוסלו, בירת נורבגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורבגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורבגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשבדיה לא הייתה לנורבגיה מסורת מלחמתית‏‏^[1].

מועמדות לפרס

מועמדים לפרס יכולים להציע אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי פרלמנט, פרופסורים (בתחומים מסוימים), שופטים בינלאומיים ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.

עם זאת, כן פורסמו רשימות המועמדים לפרס בשנים 1901 - 1955.‏^[2]

עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי גם אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שבדי. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים. מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.

הסכסוך הישראלי ערבי והפרס

מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול את המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכם אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בעת שיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.

חתני פרס נובל לשלום

שנה	מקבלי הפרס	מדינה	פרטים
1901	ז'אן אנרי דינן	שווייץ	מייסד הצלב האדום.
1901	פרדריק פאסי	צרפת	מייסד החברה הצרפתית לשלום
1902	אלי דוקומון שארל אלבר גובאט	שווייץ	מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ. מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי
1903	רנדל קרמר	הממלכה המאוחדת	חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות
1904	המוסד לחוק בינלאומי	בלגיה
1905	ברטה פון זוטנר	אוסטרו-הונגריה	נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1906	תאודור רוזוולט	ארצות הברית	נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה-יפן
1907	ארנסטו תאודורו מונטה	איטליה	נשיא הליגה הלומברדית לשלום
1907	לואי רנו	צרפת	פרופסור לחוק בינלאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז
1908	קלאס פונטוס ארנולדסון	שבדיה	חבר הפרלמנט השבדי ומייסד הליגה השבדית לשלום ובוררות
1908	פרדריק באייר	דנמרק	חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1909	אוגוסט ברנארט	בלגיה	ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג
1909	פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן	צרפת	סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית
1910	לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ	שווייץ
1911	טוביאס אסר	הולנד	מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג
1911	אלפרד הרמן פריד	אוסטרו-הונגריה	עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte.
1912	אליהוא רוט	ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות
1913	הנרי לה פונטן	בלגיה	סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ
1914	לא הוענק.
1915	לא הוענק.
1916	לא הוענק.
1917	הצלב האדום הבינלאומי	שווייץ
1918	לא הוענק.
1919	וודרו וילסון	ארצות הברית	נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים
1920	ליאון בורז'ואה	צרפת	מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים
1921	היאלמר ברנטינג	שבדיה	ראש ממשלת שבדיה ונציג שבדיה במועצת חבר הלאומים
1921	כריסטיאן לאנגה	נורבגיה	מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי
1922	פריטיוף ננסן	נורבגיה	מדען וחוקר, ונציג נורבגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים
1923	לא הוענק.
1924	לא הוענק.
1925	סר אוסטן צ'מברליין	הממלכה המאוחדת	מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו
1925	צ'ארלס דוז	ארצות הברית	סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית
1926	אריסטיד בריאן	צרפת	שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו והסכמי בריאנד-קלוג
1926	גוסטב שטרזמן	גרמניה	קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו
1927	פרדיננד ביוסון	צרפת	פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם
1927	לודוויג קווידה	גרמניה	פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום
1928	לא הוענק.
1929	פרנק קלוג	ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכמי בריאנד-קלוג
1930	נתן סודרבלום	שבדיה	ארכיבישוף שבדי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות
1931	ג'יין אדמס	ארצות הברית	סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
1931	ניקולס באטלר	ארצות הברית	נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכמי בריאנד-קלוג
1932	לא הוענק.
1933	נורמן אנג'ל	הממלכה המאוחדת	סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית
1934	ארתור הנדרסון	הממלכה המאוחדת	מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932
1935	קרל פון אוסייצקי	גרמניה	עיתונאי ופציפיסט גרמני
1936	קרלוס לאמאס	ארגנטינה	מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה
1937	רוברט ססיל	הממלכה המאוחדת	סופר בריטי, נשיא ומייסד הקמפיין הבינלאומי לשלום
1938	המשרד הבינלאומי של ננסן לפליטים	שווייץ
1939	לא הוענק.
1940	לא הוענק.
1941	לא הוענק.
1942	לא הוענק.
1943	לא הוענק.
1944	הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום	שווייץ	הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945.
1945	קורדל הול	ארצות הברית	מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות
1946	אמילי באלץ'	ארצות הברית	פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש
1946	ג'ון מוט	ארצות הברית	יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים
1947	מועצת שירות הידידים הבריטית אגודה אמריקאית לשירותי הידידים	הממלכה המאוחדת ארצות הברית	בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים"
1948	לא הוענק
1949	לורד בויד אור	הממלכה המאוחדת	רופא בריטי אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום
1950	ראלף באנץ'	ארצות הברית	פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948
1951	לאון ז'ואו	האיחוד האירופי	נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי
1952	אלברט שוויצר	גרמניה	על ייסודו של בית חולים בגאבון
1953	ג'ורג' מרשל	ארצות הברית	מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל
1954	נציבות האו"ם לפליטים	האו"ם
1955	לא הוענק.
1956	לא הוענק.
1957	לסטר פירסון	קנדה	שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות
1958	דומיניק פיר	בלגיה	אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde".
1959	פיליפ נואל-בייקר	הממלכה המאוחדת	חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי.
1960	אלברט לוטולי	דרום אפריקה	נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה
1961	דאג המרשלד	שבדיה	המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו)
1962	לינוס פאולינג	ארצות הברית	מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני
1963	הצלב האדום והליגה של אגודות הצלב האדום	שווייץ
1964	מרטין לותר קינג	ארצות הברית	על מאבקו למען זכויות האזרח
1965	יוניסף	האומות המאוחדות	קרן הילדים של האומות המאוחדות
1966	לא הוענק.
1967	לא הוענק.
1968	רנה קאסן	צרפת	נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם
1969	ארגון העבודה הבינלאומי	שווייץ
1970	נורמן בורלוג	ארצות הברית	על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי
1971	וילי ברנדט	גרמניה המערבית	על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק)
1972	לא הוענק.
1973	הנרי קיסינג'ר לה דק טהו (שסירב לקבל את הפרס)	ארצות הברית וייטנאם	על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם
1974	שון מקברייד אייסאקו סטו	אירלנד יפן	נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא וועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה
1975	אנדריי סאחרוב	ברית המועצות	על פעילותו למען זכויות אדם
1976	בטי ויליאמס מייריד קוריגן	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד
1977	ארגון "אמנסטי"	הממלכה המאוחדת	על פעילותו למניעת עינויים
1978	מנחם בגין אנואר סאדאת	ישראל מצרים	על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים
1979	אמא תרזה	אלבניה, הודו	מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה
1980	אדולפו פרז אסקיבל	ארגנטינה	על פעילותו למען זכויות אדם
1981	נציבות האו"ם לפליטים	האומות המאוחדות	(פעם שנייה)
1982	אלווה מירדאל אלפונסו גרסיה רובלס	שבדיה מקסיקו	נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש
1983	לך ולנסה	פולין	מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין
1984	הבישוף דזמונד טוטו	דרום אפריקה	על פעילותו נגד האפרטהייד
1985	האגודה הבינלאומית של פיזיקאים למניעת מלחמה גרעינית	ארצות הברית	על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית
1986	אלי ויזל	ארצות הברית רומניה	סופר וניצול שואה
1987	אוסקר אריאס סנצ'ס	קוסטה ריקה	נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה
1988	כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות	האומות המאוחדות
1989	טנזין גיאטסו	טיבט	הדלאי לאמה ה-14
1990	מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב	ברית המועצות	נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה
1991	אאונג סן סו צ'י	בורמה (כיום מיאנמר)	על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם
1992	ריגוברטה מנצ'ו	גוואטמלה	כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים
1993	נלסון מנדלה פרדריק וילם דה קלרק	דרום אפריקה דרום אפריקה	על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה
1994	יצחק רבין שמעון פרס יאסר ערפאת	ישראל ישראל הרשות הפלסטינית	על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו
1995	ג'וזף רוטבלט קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים	פולין הממלכה המאוחדת, קנדה	על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל
1996	קרלוס פליפה חימנז בלו חוזה רמוס הורטה	מזרח טימור מזרח טימור	על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור
1997	המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים ג'ודי ויליאמס	ארצות הברית ארצות הברית	על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם
1998	ג'ון יום דייוויד טרימבל	אירלנד הממלכה המאוחדת	על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד
1999	ארגון רופאים ללא גבולות	צרפת שווייץ	על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות
2000	קים דה-ג'ונג	קוריאה הדרומית	על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט
2001	האומות המאוחדות קופי אנאן	האו"ם גאנה	על עבודתם לארגון עולם שליו יותר
2002	ג'ימי קרטר	ארצות הברית	על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית
2003	שירין עבאדי	איראן	על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם
2004	ואנגרי מאטאיי	קניה	על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום
2005	הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל-בראדעי	סבא"א מצרים	על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים
2006	מוחמד יונוס בנק גרמין	בנגלדש	על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש
2007	אל גור הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים	ארצות הברית האומות המאוחדות	על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית
2008	מרטי אהטיסארי	פינלנד	על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים
2009	ברק אובמה	ארצות הברית	על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים
2010	לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ	סין	על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין
2011	אלן ג'ונסון-סירליף לימה בואי תוואכול כרמאן	ליבריה ליבריה תימן	על מאבקן הבלתי-אלים למען בטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום