פרס נובל לשלום
פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום.
בניגוד לשאר פרסי הנובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שבדיה, מוענק פרס נובל לשלום באוסלו, בירת נורבגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורבגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורבגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשבדיה לא הייתה לנורבגיה מסורת מלחמתית[1].
מועמדות לפרס
מועמדים לפרס יכולים להציע אנשים שהוגדרו על־פי תקנות הוועדה, כגון: זוכי פרס נובל לשעבר, חברי פרלמנט, פרופסורים (בתחומים מסוימים), שופטים בינלאומיים ועוד. הוועדה שומרת את רשימת המועמדים בסוד ואף מבקשת מהמועמדים עצמם שלא לפרסם זאת.
עם זאת, כן פורסמו רשימות המועמדים לפרס בשנים 1901 - 1955.[2]
עם פרסום רשימות המועמדים התברר כי גם אדולף היטלר היה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939 על ידי אריק ברנדט, חבר פרלמנט שבדי. ברנדט ביטל את הגשת המועמדות של היטלר כעבור מספר ימים. מועמדים ידועים לשמצה נוספים לפרס נובל לשלום היו יוסיף סטלין ובניטו מוסוליני.
הסכסוך הישראלי ערבי והפרס
מספר פעמים הוענק הפרס על מעשים הקשורים לסכסוך הישראלי ערבי. הדבר קרה לראשונה ב-1950 כשהפרס הוענק לראלף באנץ' על ניהול את המשא ומתן בין נציגי ישראל לנציגי מדינות ערב ברודוס שהתנהל בין ינואר ליולי 1949, שהביאו לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק בין המדינות המעורבות במלחמת העצמאות. פרס נובל לשלום לשנת 1978 הוענק למנחם בגין ואנואר סאדאת על הסכם קמפ דייויד (הפרס ניתן עוד לפני הסכם השלום). פרס נובל לשלום לשנת 1994 הוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת על הסכם אוסלו. זוכה נוסף שהפרס שלו קשור לסכסוך הוא ג'ימי קרטר שהיה המתווך בין ישראל למצרים בעת שיחות השלום וזכה בפרס נובל בשנת 2002 על מפעל חייו.
חתני פרס נובל לשלום
| שנה | מקבלי הפרס | מדינה | פרטים |
|---|---|---|---|
| 1901 | ז'אן אנרי דינן |
|
מייסד הצלב האדום. |
| פרדריק פאסי |
|
מייסד החברה הצרפתית לשלום | |
| 1902 |
אלי דוקומון שארל אלבר גובאט |
|
מזכיר כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ. מזכ"ל האיגוד הבין-פרלמנטרי |
| 1903 | רנדל קרמר |
|
חבר הפרלמנט הבריטי ומזכיר הליגה הבינלאומית לבוררות |
| 1904 | המוסד לחוק בינלאומי |
|
|
| 1905 | ברטה פון זוטנר |
|
נשיאת כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ |
| 1906 | תאודור רוזוולט |
|
נשיא ארצות הברית, על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה-יפן |
| 1907 | ארנסטו תאודורו מונטה |
|
נשיא הליגה הלומברדית לשלום |
| לואי רנו |
|
פרופסור לחוק בינלאומי מאוניברסיטת סורבון, פריז | |
| 1908 | קלאס פונטוס ארנולדסון |
|
חבר הפרלמנט השבדי ומייסד הליגה השבדית לשלום ובוררות |
| פרדריק באייר |
|
חבר הפרלמנט הדני ונשיא כבוד של לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ | |
| 1909 | אוגוסט ברנארט |
|
ראש ממשלת בלגיה וחבר הפרלמנט, חבר בית הדין הבינלאומי בהאג |
| פול אנרי ד'אטורנל דה קונסטן |
|
סנטור צרפתי, הקבוצה הפרלמנטרית הצרפתית לבוררות התנדבותית, ומייסד הוועדה להגנה על אינטרסים לאומיים ופשרה בינלאומית | |
| 1910 | לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ |
|
|
| 1911 | טוביאס אסר |
|
מייסד הוועידות הבינלאומיות לחוק הפרטי בהאג |
| אלפרד הרמן פריד |
|
עיתונאי ומייסד הפרסום Die Friedenswarte. | |
| 1912 | אליהוא רוט |
|
מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחראי על מספר הסכמי בוררות |
| 1913 | הנרי לה פונטן |
|
סנטור בלגי ונשיא לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ |
| 1914 | לא הוענק. | ||
| 1915 | לא הוענק. | ||
| 1916 | לא הוענק. | ||
| 1917 | הצלב האדום הבינלאומי |
|
|
| 1918 | לא הוענק. | ||
| 1919 | וודרו וילסון |
|
נשיא ארצות הברית, על הקמת חבר הלאומים |
| 1920 | ליאון בורז'ואה |
|
מזכיר המדינה הצרפתי, נשיא הפרלמנט ונשיא מועצת חבר הלאומים |
| 1921 | היאלמר ברנטינג |
|
ראש ממשלת שבדיה ונציג שבדיה במועצת חבר הלאומים |
| כריסטיאן לאנגה |
|
מזכ"ל הארגון הבין-פרלמנטרי | |
| 1922 | פריטיוף ננסן |
|
מדען וחוקר, ונציג נורבגיה לחבר הלאומים. מייסד "דרכוני ננסן" לפליטים |
| 1923 | לא הוענק. | ||
| 1924 | לא הוענק. | ||
| 1925 | סר אוסטן צ'מברליין |
|
מזכיר החוץ הבריטי ואחד ממייסדי הסכמי לוקרנו |
| צ'ארלס דוז |
|
סגן נשיא ארצות הברית ויו"ר ועדת הפיוס של בעלות הברית | |
| 1926 | אריסטיד בריאן |
|
שר החוץ הצרפתי, אחד ממנסחי הסכמי לוקרנו והסכמי בריאנד-קלוג |
| גוסטב שטרזמן |
|
קנצלר גרמניה, שר החוץ ואחד ממנסחי הסכמי לוקרנו | |
| 1927 | פרדיננד ביוסון |
|
פרופסור באוניברסיטת סורבון ומייסד הליגה לזכויות האדם |
| לודוויג קווידה |
|
פרופסור באוניברסיטת ברלין, חבר הפרלמנט הגרמני ומשתתף במספר ועידות שלום | |
| 1928 | לא הוענק. | ||
| 1929 | פרנק קלוג |
|
מזכיר המדינה של ארצות הברית ואחד ממייסדי הסכמי בריאנד-קלוג |
| 1930 | נתן סודרבלום |
|
ארכיבישוף שבדי ומנהיג התנועה האקומנית לאיחוד כל הכנסיות הנוצריות |
| 1931 | ג'יין אדמס |
|
סוציולוגית אמריקאית והנשיאה הבינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש |
| ניקולס באטלר |
|
נשיא אוניברסיטת קולומביה ומקדם הסכמי בריאנד-קלוג | |
| 1932 | לא הוענק. | ||
| 1933 | נורמן אנג'ל |
|
סופר בריטי וחבר המועצה המבצעת של חבר הלאומים ושל מועצת השלום הלאומית |
| 1934 | ארתור הנדרסון |
|
מזכיר החוץ הבריטי ונשיא ועידת פירוק הנשק של 1932 |
| 1935 | קרל פון אוסייצקי |
|
עיתונאי ופציפיסט גרמני |
| 1936 | קרלוס לאמאס |
|
מזכיר המדינה הארגנטיני, נשיא חבר הלאומים, ומתווך בסכסוך בין פרגוואי ובוליביה |
| 1937 | רוברט ססיל |
|
סופר בריטי, נשיא ומייסד הקמפיין הבינלאומי לשלום |
| 1938 | המשרד הבינלאומי של ננסן לפליטים |
|
|
| 1939 | לא הוענק. | ||
| 1940 | לא הוענק. | ||
| 1941 | לא הוענק. | ||
| 1942 | לא הוענק. | ||
| 1943 | לא הוענק. | ||
| 1944 | הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום |
|
הוענק רטרואקטיבית בשנת 1945. |
| 1945 | קורדל הול |
|
מזכיר המדינה של ארצות הברית ומשתתף בכיר בייסוד האומות המאוחדות |
| 1946 | אמילי באלץ' |
|
פרופסור אמריקאית להיסטוריה וסוציולוגיה ונשיאת כבוד בינלאומית של הליגה הנשית הבינלאומית לשלום וחופש |
| ג'ון מוט |
|
יו"ר המועצה המיסיונרית הבינלאומית ונשיא הברית העולמית של האגודות הנוצריות של צעירים | |
| 1947 |
מועצת שירות הידידים הבריטית אגודה אמריקאית לשירותי הידידים |
|
בשם אגודת הידידים הידועה יותר בשם "קווייקרים" |
| 1948 | לא הוענק | ||
| 1949 | לורד בויד אור |
|
רופא בריטי אחד המארגנים הראשיים ומנהל ארגון המזון והחקלאות הכללי, נשיא מועצת השלום הלאומית והארגון הבינלאומי של ארגוני שלום |
| 1950 | ראלף באנץ' |
|
פרופסור באוניברסיטת הרוורד, מתווך בארץ ישראל, 1948 |
| 1951 | לאון ז'ואו |
|
נשיא המועצה הבינלאומית של האיחוד האירופי, חבר המועצה של ארגון העובדים הבינלאומי |
| 1952 | אלברט שוויצר |
|
על ייסודו של בית חולים בגאבון |
| 1953 | ג'ורג' מרשל |
|
מזכיר המדינה ומזכיר ההגנה של ארצות הברית, נשיא הצלב האדום האמריקאי, מייסד תוכנית מרשל |
| 1954 | נציבות האו"ם לפליטים |
|
|
| 1955 | לא הוענק. | ||
| 1956 | לא הוענק. | ||
| 1957 | לסטר פירסון |
|
שר החוץ הקנדי, נשיא המושב השביעי של העצרת הכללית של האומות המאוחדות |
| 1958 | דומיניק פיר |
|
אב המסדר הדומיניקני, מנהיג ארגון הסיוע לפליטים "l'Europe du Coeur au Service du Monde". |
| 1959 | פיליפ נואל-בייקר |
|
חבר הפרלמנט הבריטי, פעל כל חייו לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי. |
| 1960 | אלברט לוטולי |
|
נשיא הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בדרום אפריקה |
| 1961 | דאג המרשלד |
|
המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (הפרס הוענק לאחר מותו) |
| 1962 | לינוס פאולינג |
|
מדען מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, על מאבקו להפסקת הניסויים בנשק גרעיני |
| 1963 | הצלב האדום והליגה של אגודות הצלב האדום |
|
|
| 1964 | מרטין לותר קינג |
|
על מאבקו למען זכויות האזרח |
| 1965 | יוניסף |
|
קרן הילדים של האומות המאוחדות |
| 1966 | לא הוענק. | ||
| 1967 | לא הוענק. | ||
| 1968 | רנה קאסן |
|
נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם |
| 1969 | ארגון העבודה הבינלאומי |
|
|
| 1970 | נורמן בורלוג |
|
על מחקרו במרכז הבינלאומי לשיפור התירס והחיטה, מקסיקו סיטי |
| 1971 | וילי ברנדט |
|
על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית שהביאה להתקרבות לגוש המזרחי (אוסטפוליטיק) |
| 1972 | לא הוענק. | ||
| 1973 |
הנרי קיסינג'ר לה דק טהו (שסירב לקבל את הפרס) |
|
על הפסקת האש שהייתה אמורה לסיים את מלחמת וייטנאם |
| 1974 |
שון מקברייד אייסאקו סטו |
|
נשיא לשכת השלום הבינלאומית, ונשיא וועדת האומות המאוחדות לענייני נמיביה |
| 1975 | אנדריי סאחרוב |
|
על פעילותו למען זכויות אדם |
| 1976 |
בטי ויליאמס מייריד קוריגן |
|
מייסדות תנועת השלום של צפון אירלנד |
| 1977 | ארגון "אמנסטי" |
|
על פעילותו למניעת עינויים |
| 1978 |
מנחם בגין אנואר סאדאת |
|
על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים |
| 1979 | אמא תרזה |
|
מנהיגת מסדר המיסיונרים של צדקה |
| 1980 | אדולפו פרז אסקיבל |
|
על פעילותו למען זכויות אדם |
| 1981 | נציבות האו"ם לפליטים |
|
(פעם שנייה) |
| 1982 |
אלווה מירדאל אלפונסו גרסיה רובלס |
|
נציגים בוועדת האומות המאוחדות לפירוק החימוש |
| 1983 | לך ולנסה |
|
מייסד תנועת סולידריות ולימים נשיא פולין |
| 1984 | הבישוף דזמונד טוטו |
|
על פעילותו נגד האפרטהייד |
| 1985 | האגודה הבינלאומית של פיזיקאים למניעת מלחמה גרעינית |
|
על הפצת מידע ויצירת מודעות בנושא לוחמה אטומית |
| 1986 | אלי ויזל |
|
סופר וניצול שואה |
| 1987 | אוסקר אריאס סנצ'ס |
|
נשיא קוסטה ריקה, על יוזמתו לשיחות שלום במרכז אמריקה |
| 1988 | כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות |
|
|
| 1989 | טנזין גיאטסו |
|
הדלאי לאמה ה-14 |
| 1990 | מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב |
|
נשיא ברית המועצות, על תרומתו לסיום המלחמה הקרה |
| 1991 | אאונג סן סו צ'י |
|
על מאבקה הלא אלים של מנהיגת האופוזיציה הבורמזית למען דמוקרטיה וזכויות אדם |
| 1992 | ריגוברטה מנצ'ו |
|
כאות הוקרה לעבודתה לצדק חברתי ופיוס אתנו-תרבותי על בסיס כבוד לזכויות עמים ילידים |
| 1993 |
נלסון מנדלה פרדריק וילם דה קלרק |
|
על עבודתם לסיומו של שלטון האפרטהייד, ועל הנחת היסודות להקמת משטר דמוקרטי בדרום אפריקה |
| 1994 |
יצחק רבין שמעון פרס יאסר ערפאת |
|
על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו |
| 1995 |
ג'וזף רוטבלט קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים |
|
על מאמציהם להקטין את תפקידו של הנשק הגרעיני בפוליטיקה הבינלאומית, ובטווח הארוך, לחסלו כליל |
| 1996 |
קרלוס פליפה חימנז בלו חוזה רמוס הורטה |
|
על פעילותם לקראת פתרון של שלום לסכסוך במזרח טימור |
| 1997 |
המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים ג'ודי ויליאמס |
|
על מאמציהם לאיסור שימוש וניקוי שטחים ממוקשים נגד אדם |
| 1998 |
ג'ון יום דייוויד טרימבל |
|
על מאמציהם למצוא פתרון שלום לסכסוך בצפון אירלנד |
| 1999 | ארגון רופאים ללא גבולות |
|
על תרומתם ההומניטרית במספר יבשות |
| 2000 | קים דה-ג'ונג |
|
על עבודתו למען דמוקרטיה וזכויות אדם בקוריאה הדרומית ובמזרח אסיה בכלל, והפיוס עם קוריאה הצפונית בפרט |
| 2001 |
האומות המאוחדות קופי אנאן |
|
על עבודתם לארגון עולם שליו יותר |
| 2002 | ג'ימי קרטר |
|
על מאמציו למצוא פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, קידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, וקידום של התפתחות כלכלית וסוציאלית |
| 2003 | שירין עבאדי |
|
על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם |
| 2004 | ואנגרי מאטאיי |
|
על תרומתה לפיתוח בר-קיימא, דמוקרטיה, ושלום |
| 2005 |
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל-בראדעי |
|
על תרומתם למניעת הפצת נשק גרעיני לצרכים צבאיים |
| 2006 |
מוחמד יונוס בנק גרמין |
|
על הקמת בנק להלוואות קטנות לעניי בנגלדש |
| 2007 |
אל גור הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים |
|
על הגברת המודעות לשינוי האקלים ולהתחממות העולמית |
| 2008 | מרטי אהטיסארי |
|
על פעילותו למען השלום במספר מקומות בעולם במשך למעלה משלושה עשורים |
| 2009 | ברק אובמה |
|
על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים |
| 2010 | לְיוּ שְיַאוֹבּוֹ |
|
על מאבקו הארוך והבלתי אלים למען זכויות אדם בסיסיות בסין |
| 2011 |
אלן ג'ונסון-סירליף לימה בואי תוואכול כרמאן |
|
על מאבקן הבלתי-אלים למען בטחון לנשים וזכויות הנשים לשותפות מלאה בבניית שלום |
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פרס נובל, האתר הרשמי
- פרס נובל לשלום, האתר הרשמי
- חתני פרס נובל לשלום, באתר פרס נובל
הערות שוליים
| פרס נובל | ||
|---|---|---|
|