אברהם שמואל יוריס

אברהם שמואל יוּרִיס (לרוב בראשי תיבות: א. ש. יוריס; בעיתונות של תקופתו מופיע פעמים רבות כ"ד"ר יוריס"; 8 במרץ 1890 – 21 באפריל 1971) היה פעיל ציוני סוציאליסטי, סופר, פובליציסט ומבקר אמנות, מבכירי המבקרים הארצישראלים בזמנו,^[1] כתב בעיתוני ארץ ישראל והעולם, בעיקר ביידיש ובעברית.

ביוגרפיה עריכה

נולד בקולומיאה שבמזרח גליציה (בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית) בשנת 1890, למרים קופרמן ולאשר, סוחר ותלמיד חכם. למד בבית ספר עממי יהודי מיסודו של הברון הירש ובגימנסיה ממשלתית פולנית, אז החל לתמוך ב"פועלי ציון", היה ממייסדי חוג של אוהדי המפלגה בקרב התלמידים וכתב חוברת הסברה בפולנית. כמו כן חיבר שירים ביידיש, בפולנית ובגרמנית (שחלקם התפרסמו בכתבי עת). לאחר מכן המשיך ללימודים גבוהים: למד פילוסופיה ומשפטים באוניברסיטת וינה, וקיבל בה תואר דוקטור. בשנות לימודיו היה פעיל במועדון "חרות" של הסטודנטים חברי "פועלי ציון", ופרסם מאמרים בביטאון המפלגה, "דער יידישער ארבייטער" (בעריכת יעקב זרובבל וברל לוקר בלבוב).

במלחמת העולם הראשונה עבד כמגויס לצבא האוסטרו-הונגרי במפעל לנשק בוולרסדורף. לאחר המלחמה פעל במסגרת "פועלי ציון" בפולין, מטעמה היה מועמד לסיים (הפרלמנט הפולני),^[2] הִרצה בפולין ובמערב אירופה ובאמריקה וכתב בכתבי עת, בעיקר ביידיש וגם בעברית. יוריס היה פוליגלוט, ששלט בנוסף ללשונות אלה גם בגרמנית, פולנית, אוקראינית, אנגלית, ספרדית ופורטוגזית; בזכות שליטתו בשתי האחרונות נשלח להסברה באמריקה הלטינית.

בשנת 1924, כששהה בשליחות בארגנטינה מטעם האיחוד "פועלי ציון – צ"ס", נישא ללידיה לבית שוסטר (בת לאחת המשפחות הראשונות מפינסק שהיגרו לארגנטינה ועלו לקרקע במושבה היהודית הראשונה מיסודו של הברון הירש). באותה שנה עלה לארץ ישראל, לאחר שביקר בה ב-1922. גם בארץ הרצה וכתב בענייני אקטואליה וביקורת ספרות, תיאטרון, מוזיקה ומחול בעיתוני הארץ, בעיקר בעיתונים "דבר" (שהוא היה מראשוניו^[3]), "הארץ", "הפועל הצעיר", "קוּנטרס" ולאחר קום המדינה גם ב"לעצטע נייעס". בנוסף כתב, גם לאחר עלייתו ארצה, בעיתונים יהודיים (מפלגתיים וכלליים) בעולם, בהם "פריינט" (לודז'), "היינט" (ורשה), "ווארט" (ורשה, מונטריאול, פריז), "פרימארגען" (ריגה), "טאג" (ניו יורק), "דער אידישער קעמפפער" (ניו יורק), "אידישע פרעסע" (ריו דה ז'ניירו), "אידישע צייטונג" ו"אונזער צייט" (בואנוס איירס), "קענעדער אדלער" (מונטריאול), "ניו-יארקער ליטערארישע צייטונג" (בואנוס איירס) ו"אידישע קולטור" (ניו יורק).

בארץ ישראל השתקע בתל אביב, עסק בפעילות תרבותית במועצת פועלי תל אביב ויפו ולאחר מכן ניהל את ועדת התרבות המרכזית והמרכז לתרבות של ההסתדרות. הִרבה להרצות ברחבי הארץ, פעמים רבות לקהלי עולים. מעלייתו ועד 1950 יצא לשליחויות רבות מטעם "פועלי ציון", קק"ל, ההסתדרות וקרן היסוד באירופה ובארצות אמריקה הלטינית, מהן כמה ממושכות. כן השתתף בכמה קונגרסים ציוניים. במלחמת העולם השנייה יצא לדרום אמריקה בשליחות קרן היסוד והקונגרס היהודי העולמי לאיסוף תרומות, לעשיית נפשות בקרב היהודים למען הציונות ולתמיכה במפעל הציוני בקרב מנהיגי המדינות הלא-יהודים.

מלבד ספריו שנתפרסמו, הותיר יוריס בפולין כתבי יד של שלושה ספרים, שאבדו בשואה: "אין פיבער פון אויפצוי" ('בקדחת הבניין') ו-"אין פייער פון פערטיידיקונג" ('באש ההגנה') שעמדו להופיע מטעם הקה"ק ו"בלומען אדער קינדזשאלען" ('פרחים או פגיונות') (ספר נגד הרוויזיוניסטים, שעמד להופיע מטעם "פועלי ציון").

אברהם שמואל יוריס נפטר בתל אביב ב-21 באפריל 1971, בגיל 81, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.^[4] היה אב לבת, קיסריה.

ארכיונו האישי של יוריס שמור בארכיון מפלגת העבודה.^[5]

ספריו עריכה

פון שפראך-בבל צו שפראך-איינהייט, בואנוס איירס: ביאליק צענטר, 1928.
סאציאל-פאליטישע עטיודען / געזאמעלט און רעדאקטירט דורך א' בערגמאן, ריו דה ז'ניירו: פועלי-ציון, 1929. (על ארץ ישראל והמהפכה הסוציאליסטית. חלק א: סאציאלע רעוואלוציע; חלק ב: קרים; חלק ג: בירא-בידזשאן; חלק ד: וואלסטריט, יעווסעק און די ראובן-ברייניניאדע; חלק ה: ארץ ישראל)
קעמפער און דיכטער; פארווארט פון וו’ לאצקי-בערטאלדי, ריגה: ביכער פאר אלעמען, 1931.
וועלט און היים, בואנוס איירס: עבודה, 1937. (מסות ומאמרים, מפרשת מסעיו בעולם)