אביה אלף

עורכת דין ישראלית

אביה אלף (נולדה בשנת 1959) היא עורכת דין ישראלית. מרצה בתחום עבירות צווארון לבן באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. ניהלה את המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה[1]. נודעה בשל הביקורת הציבורית החריפה שהעבירה על החלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין שלא להגיש כתב אישום נגד אביגדור ליברמן בפרשת "חברות הקש"[2]. עמדותיה פורסמו בספרה "תיק ליברמן - כתב האישום שלא הוגש".

אביה אלף
ALEF AVIA.jpg
לידה 1959 (בת 62 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אביה אלף נולדה באוקטובר 1959 בתל אביב להוריה, שרה (לבית רכס), מורה ומנהלת בית ספר ואליעזר הולצר, מהנדס חשמל. עו"ד אלף הייתה חלק מגרעין נח"ל שהקים את הקיבוץ מצפה שלם בצפון ים המלח. בקיבוץ הייתה אלף גזברית, חברת ועדת קליטה ומדריכת גרעיני נח"ל המיועדים לקיבוץ.

אלף היא בעלת תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות במשפטים מהאוניברסיטה העברית. במהלך לימודיה הייתה חברת מערכת כתב העת "משפטים". בשנת 1994 עבודת המחקר בנושא "פיצויים לנפגעי פעולות שלטוניות" שכתבה, זכתה בפרס נציב שירות המדינה לעבודות מחקר בתחום המינהל הציבורי. בין השנים 19841985 התמחתה בבית המשפט העליון בהנחייתו ובפיקוחו של ד"ר משה בייסקי, גם בתקופת מינויו כיו"ר ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים וכן בין השנים 1985–1986 במשרדו של עו"ד ד"ר מישאל חשין, לימים משנה לנשיא בית המשפט העליון.

ב-1987 החלה את דרכה בפרקליטות מחוז ירושלים[3].ב-1992 עברה לפרקליטות המדינה והופיעה בבית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי כארבע שנים במסגרת המחלקה הפיסקלית ובמסגרת המחלקה הפלילית כשנה נוספת. ב-1998 החלה לכהן כסגנית בכירה במחלקה הכלכלית וממונה על העבירות הכלכליות. ב-2004 מונתה למנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, תפקיד שמילאה תשע שנים, כל תקופת הכהונה הקצובה לו[1].

עו"ד אלף היא בוגרת קרן וקסנר, לעידוד מנהיגות ומצוינות בשירות הציבורי ובעלת תואר שני נוסף במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד[1]. היא בוגרת קורס דירקטורים וקורס ניתוח דוחות כספיים בלהב, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל אביב. פרשה מפרקליטות המדינה ב 2013 עם סיום קדנציה כחוק. כיום 2016, מרצה עו"ד אלף בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב על עבירות צווארון לבן ובפורומים מגוונים ומרואיינת רבות בתקשורת. היא מכהנת כיו"ר (משותף) בוועדת איסור הלבנת הון מחוז מרכז וחברה בוועדת איסור הלבנת הון ארצית של לשכת עורכי הדין[1].

במרץ 2019 נבחרה לכהן כיו"ר התנועה לטוהר המידות (תל"מ)[4].

עו"ד אלף נשואה לאיל, מורה דרך, ואם לשלוש בנות.

עבודתה בפרקליטותעריכה

אלף החלה את עבודתה בפרקליטות בשנת 1987 וניהלה בין השנים 20042013, את המחלקה הכלכלית, לטיפול בעבירות צווארון לבן, בפרקליטות המדינה. במהלך שנותיה בפרקליטות מילאה שורה של תפקידים במחלקות שונות: המחלקה הפיסקלית, המחלקה הפלילית, והמחלקה הכלכלית והייתה שותפה לפסקי דין עקרוניים בתחומים אלה. היא טיפלה בפרשות פליליות-כלכליות ובשחיתות שלטונית וליוותה חקירות רחבות היקף, כגון: פרשת אביגדור ליברמן, הנשיא עזר ויצמן, פרשת המינויים ברשות המיסים, ארגון הפנסיה הגרמנית, ראש הממשלה אהוד אולמרט, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים דני דנקנר, ראש עיריית רמת גן צבי בר, חברת "לה נסיונל" ומנהליה. המחלקה בראשותה הובילה את הטיפול בתיקי הלבנת הון, שידור פיראטי, הימורים באינטרנט, קניין רוחני ועוד.

ב-1995 ייצגה אלף את המדינה בפרשת ויסות מניות הבנקים בשלב הערעור. בשנים 19982006 הובילה את התביעה בתיק חברת הביטוח לה נסיונל, שבה הורשע מנכ"ל החברה משה פרג בניפוח שווי החברה ובהונאת המשקיעים, ונידון לחמש שנות מאסר[5]. בדצמבר 2001 אלף והצוות בראשותה זכו בפרסי הצטיינות מנציב שירות המדינה ומשרד המשפטים על הטיפול בפרשה זו. זו הייתה פעם ראשונה שפרקליטים זכו בפרסים אלה. אלף המליצה בעת ניהול המשפט להגיש כתב אישום גם נגד הדירקטורים בחברה, ובהם בר כוכבא בן גרא שהיה מנכ"ל "הפניקס חברה לביטוח" ופרופ' חיים בן שחר[3].

בשנת 2011, בהתאם להמלצתה של אלף, החליט פרקליט המדינה משה לדור להגיש כתב האישום נגד יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים ומנכ"ל אריסון השקעות לשעבר, דני דנקנר, על עבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בתאגיד[6]. באוקטובר 2013 הורשע דנקנר בעבירות הפרת אמונים בתאגיד וקבלת דבר בתחבולה. ב-19 בדצמבר 2013 נגזר דינו לשמונה חודשי מאסר בפועל ועוד שנת מאסר על תנאי ולקנס של מיליון ש"ח[7].

כמנהלת המחלקה הכלכלית, הייתה מעורבת בהתוויית מדיניות ויישומה בפועל, בעיקר בתחומי המאבק בשחיתות שלטונית, עבריינות כלכלית מתוחכמת, הלבנת הון. הייתה גם שותפה לתהליכי חקיקה בתחומים אלה. שימשה כפרקליט המחוז של רשות ההגבלים העסקיים וגורם מייעץ לבנק ישראל ולרגולטורים שונים. הייתה חברת הוועדה המתמדת הבינמשרדית למלחמה בתוצרים הכלכליים של ארגוני פשיעה וראש הצוות המשפטי ואחריות על התיקוף המשפטי של מוקד המודיעין המשולב.

הייתה חברה בוועדת שוק ההון של לשכת עורכי הדין 20082014; חברה בצוות שמטרתו בחינה מקפת של נושא אחריות פלילית של תאגידים במשרד המשפטים 2014–2010; יו"ר ועדת הכופר לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים 19902004; חברה בוועדת השופטת רוטלוי לבחינת זכויות הילד ויישומן בחקיקה, ובוועדות שונות לטיפול בקטין וההליך הפלילי; יו"ר הוועדה להערכה תקציבית בעניין מעורבות קטינים בהליכים פליליים; יו"ר ועדה פסיכיאטרית על פי החוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א–1991.

עו"ד אלף הייתה אחראית להחלטות עקרוניות בתחום המיסים, המשפט הכלכלי ועברות צווארון לבן. ארגנה עשרות השתלמויות וימי עיון לגופים שונים במגוון נושאים: פלילי, כלכלי, פיננסי, איסור הלבנת הון, הילד וההליך הפלילי, תקיפה מינית, מדיניות התביעה בנושאים שונים, ועוד. אלף מפרסמת מאמרים בכתבי עת אקדמיים, ביטאונים מקצועיים ובתקשורת. היא מרצה בפורומים מגוונים בנושאי שחיתות שלטונית, הלבנת הון, עבירות כלכליות, אחריות התאגיד ונושאי משרה בתאגיד, אתיקה של רואי חשבון.

מעורבותה בפרשת חברות הקשעריכה

באוגוסט 2009 העבירה המשטרה את תיק החקירה בפרשה למחלקה הכלכלית בפרקליטות. אלף הורתה לאנשי המחלקה להכין טיוטת כתב אישום, וזו הונחה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בשלהי הקדנציה שלו בנובמבר 2009. לדבריה של אלף, "מזוז מחליט שלא להחליט... התחלף היועץ המשפטי ואז מתחילה הסאגה האין-סופית. משכו ומשכו, מסמסו ומסמסו. עד דצמבר 2012 כשוינשטיין החליט לא להגיש כתב אישום"[8].

אלף כינתה את התנהלות ויינשטיין בפרשה "כרוניקה של סגירת תיק ידועה מראש"[8]. בשנת 2015 פרסמה את הספר "תיק ליברמן - כתב האישום שלא הוגש" ובו היא שוטחת את נקודת מבטה על האירועים החל מהתוודעותה לתיק ב-2005 ועד סגירתו הסופית על ידי היועץ המשפטי וינשטיין[1]. לאחר שעזבה את הפרקליטות הרחיבה אלף את ביקורתה על היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין כמי שעבודתו מאופיינת ב"דחיינות ו'הנחות סלב'"[9], ואף ציינה שעצם המינוי של סנגור פלילי לראש התביעה "זה כמו למנות כומר לרבנות"[10].

לקריאה נוספתעריכה

  • אביה אלף, תיק ליברמן: כתב האישום שלא הוגש. כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2015

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביה:

על ספרה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 נעמה לנסקי, ‏החורף של אביה, באתר ישראל היום, 11 בדצמבר 2015
  2. ^ עידו באום, בכירה בפרקליטות: "תיק חברות הקש של ליברמן היה צריך להגיע למשפט", באתר הארץ, 12 במאי 2013
  3. ^ 1 2 עידו באום, "ליברמן? היה צריך להגיש כתב אישום חמור בהרבה; אולמרט - זיכוי תמוה", באתר TheMarker‏, 18 במאי 2013
  4. ^ התנועה לטוהר המידות, www.facebook.com
  5. ^ עומר נובינסקי, עונשו של משה פרג הופחת ל-5 שנים, באתר ynet, 10 במרץ 2008
  6. ^ יובל יועז, ‏לדור החליט להעמיד לדין את דני דנקנר בגין לקיחת שוחד, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2011
  7. ^ יסמין גואטה, דני דנקנר נכנס לכלא: ירצה שמונה חודשי מאסר, באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2014
  8. ^ 1 2 אמנון לורד, הגיבנת של ויינשטיין: מדוע נסגר תיק ליברמן?, באתר מידה, 4 בפברואר 2016.
  9. ^ אביה אלף, וינשטיין: דחיינות "והנחות סלב", באתר הארץ, 28 בינואר 2016
  10. ^ העין השביעית, החלטה לא סבירה, באתר העין השביעית, 5 בינואר 2016