פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

אבנר זיו (1930 - נובמבר 2011) היה פרופסור אמריטוס בפקולטה לפסיכולוגיה ובבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, מאבות חקר ההומור בפסיכולוגיה.

תוכן עניינים

חייו ופועלועריכה

עשה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת סורבון שבפריז. למד באותו בית חולים שפרויד למד בו משארקו, אחד ממוריו היה ז'אן פיאז'ה. בד בבד למד ב"מכון הפסיכולוגי".

בשובו ארצה החל לעבוד במרכז לפסיכולוגיה חינוכית בראשון לציון. אחר כך נעשה מנהל המרכז לפסיכולוגיה חינוכית בתל אביב. ב-1969 החל ללמד פסיכולוגיה חברתית בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת תל אביב. נבחר לנשיא התאחדות הפסיכולוגים החינוכיים הישראלים, מנהל תוכנית לתואר שני בייעוץ, ויושב ראש החוג למדעי החינוך.

אבנר זיו היה חבר מייסד של "החברה הבינלאומית לחקר הקבוצות". הארגון מנהל קבוצות תרפיה רבות כמו גם תהליכי דינמיקה קבוצתית. כיהן כיושב ראש משותף של הקבוצה ביחד עם דוקטור ז'אק דניו בפריז למשך חמש שנים.

הוא היה יושב ראש משותף, יחד עם פרופסור נח מילגרם, של הקונגרס הבינלאומי הראשון ללחץ במהלך מלחמה ושלום, שנערך באוניברסיטת תל אביב ב-1981

היה יושב ראש הכנס הבינלאומי הרביעי להומור שנערך בשנת 1984 בתל אביב, ויושב ראש שלושה כנסים בינלאומיים להומור יהודי: ב-1984 באוניברסיטת תל אביב, ב-1986 בבית הספר החדש למחקר החברה בניו יורק וב-1989 באוניברסיטת תל אביב.

שימש כחבר מערכת בכתבי העת: "כתב עת בינלאומי לפיתוח הייעוץ", "הומור: כתב עת בינלאומי לחקר ההומור", ו"כתב העת הבינלאומי של תורת הפסיכולוגיה".

ספריו תורגמו למספר שפות ביניהן איטלקית, ספרדית, פורטוגזית ויפנית.

בשנת 1988 קיבל פרס בינלאומי ראשון על תרומתו למחקר ההומור ושימוש בתרפיה מטעם החברה האמריקאית להומור ופסיכותרפיה.

נפטר בנובמבר[1] 2011.

חקר ההומורעריכה

לפני מלחמת ששת הימים כשהסורים הפגיזו את הקיבוצים והמושבים בגליל, נהפכו במקומות רבים המקלטים למקומות מגורים וכן שימשו כחדרי לימודים עבור הילדים. באותה תקופה נושאי מחקרו של אבנר זיו היו חרדה וסטרס והוא נשלח כחלק מצוות של פסיכולוגים על מנת למצוא דרך להקל על המתח בו היו שרויים הילדים. הם שוחחו עם ההורים, המורים, הילדים, העבירו מבחנים פסיכולוגיים וערכו תוכניות לטיפול במצבי החרדה. במהלך ניתוח ממצאי מחקרם הם הבחינו בכך שהיו שני קיבוצים בהם רמת החרדה הייתה נמוכה באופן משמעותי משל המקומות האחרים אותם בדקו. ניתוח התוצאות לא הניב כל ממצא.

כשחזרו לאותם קיבוצים הם הבחינו בתופעה שאחד האסיסטנטים כינה אותה מגנט. מגנט זה ילד בגיל שתים עשרה או שלוש עשרה שבכל פעם שהיה מצב של מתח או הפגזה הוא פעל כמגנט, כלומר הוא משך כעשרים ילדים במעגל סגור סביבו כשהוא במרכז. הילד לא הצחיק את הילדים על ידי סיפור בדיחות, כי אם באמצעות הומור. לבדיחות קורא אבנר זיו הומור בקונסרבים: דבר ישן שישנו ומדי פעם מישהו מוציא את זה. כל אחד שמספר בדיחה מוציא מהקופסה של הקונסרבים שלו בדיחה. הומור לעומת זאת, הוא משהו אחר, הומור זה לראות את מה שכולם רואים ולהתבונן בזה מזווית אחרת, בלתי צפויה ומצחיקה. המגנט סיפר דברים ששייכים להווי של אותו הקיבוץ בצורה אחרת, הפסיכולוגים שלא היו מחוברים לאותו הווי והדבר לא הצחיק אותם, כששאלו את הילדים אמרו להם הללו שכשמישהו מצחיק אותם הם פחות פוחדים.

כששב אבנר זיו לספריית האוניברסיטה גילה שלא הייתה שום ספרות מחקרית על הקשר בין הומור לחרדה, מי שכתב בנושא היו פילוסופים. ואז החל במחקר ההומור. ישנם שני סוגים של הומור: האחד זה הנאה מהומור והשני זה יצירת הומור. יש אנשים שנהנים מהומור במידה זו או אחרת, אבל לא יוצרים הומור; הם משתמשים לעיתים בהומור בקונסרבים, דהיינו מספרים בדיחות. אבל אילו שיוצרים הומור רואים ויוצרים קשרים חדשים מהאלמנטים הקיימים. שזו גם ההגדרה של יצירתיות. אבנר זיו בנה כלים והרכיב ושאלונים למדידת הומור. ובחן את הקשרים בין הומור לחרדה, הומור ולמידה, הומור וטיפול ועוד.

בשנת 1980 קבוצת חוקרים אמריקאים, בריטים ואבנר זיו ארגנו בוושינגטון את הכנס הראשון בעולם על הומור ויסדו כתב עת מדעי שנקרא International Journal of Humour Research. זהו כתב העת האינטרדיסצפלינרי היחידי העוסק בנושא.

רוב מחקריו שעשה על הומור ולמידה ועל הומור וחרדה מכונסים בספרו הפסיכולוגיה של ההומור.

בספר אחר הומור ואישיות הוא בחן איזה סוג של אישיות אוהב איזה סוג של הומור.

ספרים שכתבעריכה

  • Ziv A., Ziv N. Humour et creative en Education, Paris, Creaxion, 2004.
  • פסיכולוגיה בחינוך/ א. זיו, נ. זיו. תל אביב: יחדיו, 2001.
  • הומור ואישיות/ אבנר זיו; איורים פרנסוא לבל. מהדורה חדשה; תל אביב: פפירוס, תשנ"ו, 1996.
  • פסיכולוגיה: מדע הבנת האדם/ אבנר זיו; עריכה: אילנה שמיר. תל אביב: עם עובד, תשנ"ג, 1993.
  • מחוננים/ אבנר זיו; עורכת: אילנה שמיר. ירושלים: כתר, 1990.
  • Ziv A., Diem J.M. Le Sens de L'Humour, Paris, Dunod, 1987.
  • תחומי התעניינות, ומאפיינים אישיותיים בקרב תלמידי היחידה לנוער שוחר מדע/ אבנר זיו, טובה שיילובסקי. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לחינוך, היחידה לנוער שוחר מדע, 1987.
  • Personality and Sense of Humour, New York, Springer, 1984.
  • התבגרות/ אבנר זיו; עריכה: אילנה שמיר. רמת-גן: מסדה, 1984.
  • אינטליגנציה, תל אביב, דורון.
  • פסיכולוגיה של ההומור/ אבנר זיו; איורים: פרנסוא לאבל. תל אביב: יחדיו, תשמ"א, 1981.
  • L'humour en Education: Approche Psychologique, Paris, Editions Sociales Francais, 1979.
  • Counseling the Intellectually Gifted Child, Toronto, Toronto University Press, 1977.
  • הכיתה כקבוצה חברתית/ אבנר זיו, שושנה שילה, עריכה: עמי שמיר. תל אביב: מט"ל, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב, תשל"ז, 1977.
  • Ziv A., Diem J.M. Psychopedgogie Experimentale, Paris, Editions Sociales Francais, 1975.
  • Dien J. M., Hoffman J., Ziv A. Vers de Nouvelle Formes de Placements D'Enfants, Nancy, CAF, 1975.
  • פסיכולוגיה בחינוך/ אבנר זיו; עריכה: חנן רותם. תל אביב, יחדיו, 1975.
  • מבחן קבוצתי למדידת אספקטים שונים של מוסריות אצל ילדים (ממו"ל)/ אבנר זיו, ש. נבנהויז, ש. שולמן. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח, בית הספר לחינוך, תשל"ה, 1974.
  • גורמי הנשירה מהמחלקה לפידאגוגיה/ א. זיו, ז. כפיר. תל אביב: תשל"ב, 1972.
  • האינטליגנציה. תל אביב: מכון ישראלי להשכלה, המרכז לתרבות ולחינוך. תל אביב: תשל"א, 1971.
  • Ziv, Avner. A Vie des Enfants en Collectivite, Paris, C.A.F., 1965.

ספרים שערךעריכה

  • חשיבותה של אי-רצינות: קובץ מאמרים רב-תחומי בחקר ההומור, אבנר זיו ואריה סובר, הוצאת כרמל, ירושלים, תשע"ב 2012.
  • מחוננים לקויי למידה: מדריך למידה ומקראה/ כותבת המדריך - איריס מנור-בנימיני; עורכי המקראה: אבנר זיו, איריס מנור-בנימיני, דורית אולניק שמש; תרגום: עדי הירש, יורם שדה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה, 2005.
  • פסיכולוגיה בחינוך/ צוות הפיתוח: עורך מדעי: אבנר זיו, רות קלדרון. רמת אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג, 2003.
  • פסיכולוגיה בחינוך: מקראה/ בעריכת אבנר זיו; תרגום המאמרים: יורם שדה. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג, 2003.
  • פסיכולוגיה בחינוך: מדריך למידה/ אבנר זיו, רות קלדרון. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג, 2003.
  • מחוננים וכישרונות מיוחדים/ ערך: אבנר זיו; תרגום מאמרים: אביבה גורן. רמת-אביב, תל אביב: אוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ט, 1998.
  • Ziv A., Editor. Jewish Humor, with a new introduction by Avner Ziv, London, Transaction Publisheers, 1997.
  • הגיל הלא רגיל/ בעריכת אבנר זיו. תל אביב: פפירוס, 1994.
  • Ziv A. & Zejdam, A. (Editors) Semites and Stereotypes, N.Y.:Greenwood Press, 1993.
  • Ziv A. (Editor), National Styles of Humour, N.Y.: Greenwood Press, 1988.
  • הומור יהודי/ בעריכת אבנר זיו. תרגום: ראובן אנוך; איורים ועטיפה: דני קרמן. תל אביב: פפירוס, 1986.
  • פסיכולוגיה בחינוך/ צוות הקורס: אבנר זיו ראש הצוות. רמת אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תש"ם, 1980.
  • פסיכולוגיה וייעוץ בחינוך/ עורך אבנר זיו. תל אביב: 1972.
  • פרקי קריאה בפסיכולוגיה חברתית: הקבוצה הקטנה/ בעריכת אבנר זיו; תרגום: א. ספקטור. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח, החוג לחינוך, תשכ"ז 1966/7.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה