דני קרמן

מאייר ישראלי

דני קֶרמן (נולד ב-11 בינואר 1940) הוא מאייר, סאטיריקן ומעצב ישראלי.

דני קרמן
דני קרמן, 2012
דני קרמן, 2012
לידה 11 בינואר 1940 (בן 84)
כרכור, פלשתינה (א"י)
לאום ישראלישראל ישראלי
פרסים והוקרה פרס סוקולוב (1993)
פרס עיפרון הזהב (2019)
פרס נחום גוטמן לאיור עריכת הנתון בוויקינתונים
dannykerman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין ורעייתו מבקרים בתערוכה המציגה 60 שנות יצירה של דני קרמן ברעננה, יולי 2015

קורות חיים עריכה

דני קרמן נולד בשנת 1940 במושבה כרכור. אביו, יעקב (1908–1991), יליד פינסק, עלה לארץ ישראל, היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" וסיים את לימודיו בבית הספר מקוה ישראל. עם נישואיו ללאה (1908–1992) התיישבו בני הזוג בכרכור, שם נולדו הבנים אמנון ודני. האב, שמנעוריו ביקש להיות חקלאי, ניהל פרדסים, אולם בימי מלחמת העולם השנייה נאלץ לנטוש את החקלאות ופתח במושבה חנות מכולת, שממנה התפרנסה מאז המשפחה. קרמן למד בבית הספר היסודי בכרכור ולאחר מכן בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. בגיל 16 התקבל לבצלאל, שם למד במגמה לעיצוב גרפי וסיים ב-1959. בצה"ל שירת ביחידת נ"ט מוצנחת.[1]

לאחר סיום שירותו הצבאי ב-1962, הקים יחד עם דודנו אריק קרמן סטודיו לעיצוב שפעל במשך 14 שנים ובמסגרתו עסק בעיצוב, איור ותכנון תערוכות ומוזאונים.

החל משנות ה-60 עיצב קרמן את כל העדלאידות הגדולות בחג הפורים בעיר תל אביב. כמו כן עיצב מספר תפאורות לתיאטראות בארץ.

בשנת 1974 התפרק הסטודיו ודני קרמן החליט להתרכז בעיקר באיור, בשנים הללו אייר בקביעות בכל העיתונים החשובים ושיתף פעולה באופן קבוע עם בעלי הטורים: רות בונדי, אדם ברוך, חיים באר, אהרון בכר ואחרים. עבודותיו בעיתונות רוכזו בשני ספרים "בפירוש קרמן/קרמן" ו "זה מה שיש".

בשנת 1982 נמנה עם צוות המקימים של מדור הסאטירה "דבר אחר".

בשנת 1984 הציג קרמן סדרת פסלים "ראשי צפרים" בתערוכה משותפת עם חברו יוסל ברגנר.

קרמן אייר כ-450 ספרים, מרביתם ספרי ילדים, ושיתף פעולה עם בולטי הכותבים לילדים בארץ ביניהם: יהודה אטלס, יורם טהרלב, אפרים סידון, אפרים קישון, בנימין תמוז, נורית זרחי ונירה הראל.

כמו כן, יזם את הופעתם בעברית של ספרים קלאסיים ואייר אותם. ביניהם: "ציד הסנרק" של לואיס קרול וסיפורי "דווקא ככה" של רודיארד קיפלינג.

קרמן כתב יזם והוציא לאור ספרים רבים, חלקם עם שותפים לכתיבה: אהרון שמי ובניו של דני, תומר ואורי קרמן. בין הספרים: "על המפה", "מסביב למפה", "ביידיש זה מצלצל יותר טוב", "ספר המשלים", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "מיהו יהודי", "שם חם", "מילימשוגעות", "ספר המפלצות השלם", "סופר ספר" ו"ספר הבדיחות האדום".

בנוסף, כתב מספר מדריכי נסיעות, ביניהם: "הולך איתך בלונדון - מדריך אישי למתקדמים" ו"שעה מלונדון" ושלושה מדריכי נסיעות לילדים: "לונדון לילד המטייל", "רומא לילד המטייל" ו"פריז לילד המטייל". בשנת 2002 יצא לאור תרגום חדש שכתב קרמן לספר "שלושה בסירה אחת" עם הערות ומסלולי טיול בנהר התמזה.

קרמן לימד איור במשך 30 שנה במוסדות שונים בארץ, ביניהם בית הספר "בצלאל" בירושלים ומכללת ויצו חיפה. הציג כ-16 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות רבות של תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה, ובשונה ממרבית המאיירים בארץ, המאופיינים בסגנון מוגדר, הוא מקפיד להימנע מיצירת דפוס קבוע של איורים, ושומר על מגוון רחב של דרכי הבעה חזותיות.

 
דני קרמן, דיוקן עצמי

בשנת 2009 זכה בתואר יקיר הפסטיבל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה.

בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור[2] (בנו, תומר קרמן, נמצא במקום ה-12 ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת ה-18).

ב-2012 ראה אור ספרו "שלושה בברלין" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן), ב-2017 ראה אור ספר ילדים פרי עטו, "רודולף התנין מכרכור".

ב-2023 מוצגות עבודותיו במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון בתערוכה ״דני קרמן – רטרוספקטיבה״[3]

חיים אישיים עריכה

לקרמן שלושה ילדים – שני בנים: תומר קרמן, אורי קרמן, ובת זקונים, מאיה קרמן. כיום חי ועובד בתל אביב.

פרסים עריכה

בין הספרים שאייר עריכה

 
הספר "ישראל בחמשירים" הוענק לנשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ירושלים, 3 במרץ 2021 מימין : דוד בן אשר, הנשיא, ד"ר לאה צבעוני, דני קרמן
  • ספר המפלצות השלם.
  • אורי גורי ושורי (כתב: משה טבנקין), הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • אורי והארנבת (כתב: משה טבנקין), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
  • על הדברים החשובים באמת (כתב: חיים שפירא, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009).
  • דברים שנשארים - מאת טלי בן-ענת (הוצאת ארגז-חול/טפר), 2013.
  • דוד בן-אשר, ישראל בחמשירים, איורים : דני קרמן, צבעונים הוצאה לאור, 2020.
  • גם הילד הזה הוא אני (הוצאת כתר).
  • אני רוצה שפתאום.
  • הילדה שאני אוהב.
  • ספרי אהרן שמי
  • דוק מחפש בית (מסדה, 1980)
  • א.ב. של אותיות וחיות לפי סדר האלף בית (מודן, 1980).
  • א. ב. של אנשים גדולים : ומה עוד אפשר לעשות כשמתחילים מאלף (שבא, 1981)
  • כמו שאיש אחד חכם אמר פעם (כיוונים, 1983)
  • מה? מי? למה? (מסדה, 1987)
  • מה הם עושים? (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דני קרמן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו רות בונדי, דיוקנו של אמן כאיש צעיר, דבר, 27 במרץ 1981; גילי מצא, כתבת הצבע: מסע זכרונות בכרכור עם דני קרמן, באתר ynet, 14 ביוני 2011; הקבר של יעקב ולאה קרמן בבית העלמין בכרכור, באתר BillionGraves.
  2. ^ ההנהגה הרעיונית והנהלת אור, באתר המפלגה
  3. ^ דני קרמן - רטרוספקטיבה • המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
  4. ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, pp.16-17.