אבראהים האשם
אבראהים האשם (ערבית: ابراهيم هاشم, 1888-1958) היה פוליטיקאי ירדני ממוצא פלסטיני ששימש חמש פעמים כראש ממשלת ירדן. כהונתו הראשונה, בשנים 1933–1938, הייתה כאשר עבר הירדן הייתה חלק מהמנדט הבריטי. בזמן כהונתו השנייה, בשנים 1945–1947, זכתה ממלכת ירדן בעצמאותה. שלוש כהונותיו האחרונות היו תחת שלטון המלך חוסיין, בשנים 1955–1958. נרצח כראש ממשלה בזמן ההפיכה הסוציאליסטית בעיראק.
לידה |
1888 שכם, האימפריה העות'מאנית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1958 (בגיל 70 בערך) בגדאד, עיראק | ||||
מדינה | ממלכת ירדן | ||||
השכלה | הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת איסטנבול | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ביוגרפיה
עריכהאבראהים האשם נולד בשכם בשנת 1888. למד משפטים באיסטנבול ולאחר מכן לימד בדמשק. בימי שלטונו של פייסל בסוריה היה נשיא בית המשפט הגבוה בדמשק[1]. עם ראשיתו של המנדט הצרפתי בשנת 1920 עבר לירדן. הוא היה שר הכספים של ירדן וכן היה שר המשפטים בממשלת ירדן מספר פעמים[1], בשנות ה-20[2]. במחצית השנייה של שנת 1932 עלה שמו כמועמד לראשות הממשלה[3].
האשם היה חבר בוועידת השייכים שהייתה ידועה כמפלגת העם הירדני[4]. התמנה לראשות ממשלת עבר הירדן המנדטורית בידי האמיר עבדאללה באוקטובר 1933[5], וסיים את כהונתו הראשונה באוקטובר 1938. נמנה עם האליטה המשכילה ממוצא פלסטיני ששלטה בפוליטיקה הירדנית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20[6]. כהונתו השנייה של האשם החלה עם תום מלחמת העולם השנייה, ב-19 במאי 1945. במהלך כהונה זו קיבלה ירדן את עצמאותה מידי בריטניה, ובכך נעשה האשם לראש הממשלה הראשון של ממלכת ירדן ההאשמית. את כהונתו השנייה סיים בפברואר 1947.
בשנת 1951 היה האשם יושב ראש הסנאט הירדני ולאחר רצח המלך עבדאללה ביולי 1951, האשם היה מהחברים בוועדה שמינתה את נאיף (בנו השני של עבדאללה) לעוצר. האשם אף תמך במינויו של נאיף למלך, אך לבסוף גבר הפלג שתמך בטלאל, והוא התמנה למלך בספטמבר 1951[7]. האשם התמנה בנובמבר 1951 למועצת העוצרים שכיהנה בעת העדרו של טלאל לרגל נסיעותיו אל מחוץ לירדן[8].
האשם התמנה בפעם השלישית לראש ממשלה בזמן מלכותו של חוסיין בעקבות משבר ברית בגדאד בשנת 1955. ראש הממשלה היזאע אל-מג'אלי רצה לצרף את ירדן לברית שיזמה בריטניה, אך הדבר גרר מהומות מצד האופוזיציה הסוציאליסטית בממלכה. בעקבות זאת התפטר אל-מג'אלי והאשם מונה במקומו ב-21 בדצמבר 1955[9], אולם מינויו לא הרגיע את הרוחות והוא נאלץ להתפטר בראשית ינואר 1956[10]. החליפו סמיר א-ריפאעי, שהכריז סופית על אי-הצטרפותה של ירדן לברית בגדאד. בממשלתו, כיהן האשם כסגן ראש הממשלה. בפברואר 1956 הוא מונה ליושב ראש הסנאט ועזב את הממשלה[11].
בהמשך אותה שנה התמנה האשם בפעם הרביעית לתפקיד ראש הממשלה, הפעם כראש ממשלת מעבר לאחר נפילת ממשלתו עולת-הימים של סעיד אל-מופתי. הוא כיהן בתפקיד מיולי עד אוקטובר של 1956. ב-29 באוקטובר נערכו בחירות בהן זכה ראש המפלגה הלאומית הסוציאליסטית סולימאן א-נאבולסי[12]. ממשלתו של נאבולסי נקלעה למשבר ביחסיה עם המלך חוסיין, ששיאו בקשר צבאי להפילו באפריל 1957 ("קשר זרקא"). לאחר כישלון הקשר, חוסיין קטע את מדיניותו הליברלית, פיטר את נאבולסי, והוציא את כל המפלגות אל מחוץ לחוק. ב-24 באפריל מינה את האשם לעמוד בראש ממשלה שהייתה פרו-האשמית באופן מובהק[13].
בעקבות הקמת קע"ם האנטי-מלוכנית, כאיחוד של מצרים וסוריה, בפברואר 1958, הגיעו עיראק וירדן להסכם על איחוד פדראטיבי ביניהן, במאי 1958. האשם התפטר מתפקיד ראש ממשלת ירדן ומונה לסגן ראש ממשלת האיחוד[14]. ב-14 ביולי 1958, בזמן שהותו בבגדאד בתפקיד זה, פרצה בעיראק המהפכה של עבד אל כרים קאסם, שבמהלכה נרצח מלך עיראק פייסל השני. באותו יום האשם נתפס בשדה התעופה של בגדאד יחד עם שר ההגנה הירדני[15], ושניהם נרצחו בידי בלינץ' של תומכי המהפכנים[16][17][18], יחד עם שר שלישי, כלוצי אל כיירי[19].
לקריאה נוספת
עריכה- יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמודים 13–90.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 המועצה המחוקקת בעבר הירדן, דבר, 30 בדצמבר 1929
- ^ ממשלת עבר הירדן מתפטרת ושוב נמנית, דואר היום, 11 באוקטובר 1929
- ^ שנויים בממשלת עבר הירדן, דבר, 11 באוגוסט 1932
לקראת חילופי גברא בוזרת עבה"י, דואר היום, 19 בספטמבר 1932 - ^ השבוע תורכב הממשלה החדשה בעבה"י, דואר היום, 13 בנובמבר 1933
- ^ לשינויים בממשלת עבה"י, דואר היום, 23 באוקטובר 1933
הורכבה ממשלה חדשה בעבר הירדן, דואר היום, 20 בנובמבר 1933 - ^ נבו, עמ' 15, 25
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 60
- ^ מתמנו עוצרים לזמן העדרו, שערים, 8 בנובמבר 1951
- ^ האשם הקים ממשלת־מעבר בירדן, הַבֹּקֶר, 22 בדצמבר 1955
- ^ נבו, עמ' 70–71
- ^ סגן ראש ממשלת ירדן מונה יו"ר הסנט הירדני, למרחב, 27 בפברואר 1956
- ^ נבו, עמ' 76
- ^ נבו, עמ' 84
- ^ ירדן ועיראק התאחדו רשמית, דבר, 14 במאי 1958
הורכבה ממשלת הפדראציה ההאשמית, דבר, 19 במאי 1958 - ^ יקימו ממשלה עיראקית בגולה, הַבֹּקֶר, 18 ביולי 1958
- ^ האשם וטוקאן נרצחו, למרחב, 23 ביולי 1958
- ^ כך נרצחו השרים הירדנים, למרחב, 27 ביולי 1958
- ^ נבו, עמ' 85
- ^ שר ירדני שלישי נרצח בעיראק, למרחב, 24 ביולי 1958