פתיחת התפריט הראשי

אברהם בן-ארצי

איש צבא ישראלי

אברהם בן-ארצי (8 באוקטובר 19471 ביולי 2010) היה איש צבא ישראלי בדרגת אלוף-משנה, סופר ומשורר. במהלך שירותו הצליח להשתקם מפציעה קשה שעבר, לחזור לשירות צבאי ולהתקדם בסולם הדרגות חרף נכות קשה. בן-ארצי כתב ספר אוטוביוגרפי שתיעד את תהליך שיקומו. כמו כן, כתב שירה ופרסם מאמרים כתובים. לאחר שחרורו עסק בכתיבת עבודת דוקטורט בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון.

אברהם בן-ארצי
אברהם בן-ארצי, כחודש לפני מותו
אברהם בן-ארצי, כחודש לפני מותו
לידה 8 באוקטובר 1947
כפר מעש
פטירה 1 ביולי 2010 (בגיל 62)
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

ביוגרפיהעריכה

אברהם בן-ארצי נולד בכפר מעש, על-יד פתח-תקווה, הילד השני לחיים ודובית (לבית בר). למד בבית הספר העממי הס שבפתח-תקווה ובתיכון ע"ש א. שיין. בנעוריו היה מדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" וכתב בעיתון התנועה, "במעלה". בסיום הלימודים בתיכון החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעי הרוח, ולאחר כשנה של לימודים התגייס לצה"ל. הוא למד לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות בשנת 1974. בשנת 1994 סיים את הלימודים לתואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון, אף הוא באוניברסיטת תל אביב.

תקופת השירות הצבאיעריכה

עם גיוסו לצה"ל התנדב לסיירת מטכ"ל. עבר טירונות צנחנים ולאחר מכן מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. לאחר תום המסלול השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות.[1] והשתתף בפעילויות מבצעיות רבות, כלוחם וכקצין. בין המבצעים בהם השתתף היה מבצע תשורה – מבצע פיצוץ המטוסים בביירות. בן ארצי כתב את המנון היחידה, אותו הלחין דובי זלצר.[2] במאי 1972 נישא לדליה רבין, בתו של יצחק רבין. באותה שנה חזר לשירות קרבי תוך הסבה למפקד בשריון. ערב מלחמת יום הכיפורים היה בהסבה לקציני שריון במה שכונה ה"קק"ש שלא נגמר". בהמשך שירותו הצבאי שירת בתפקידים שונים בחיל השריון עד אשר התמנה למפקד גדוד 79 בחטיבה 14 בשנת 1975. בשנת 1976 מונה למפקד גדוד 532, בו הוכשרו חניכי קורס מפקדי טנקים.

 
בן-ארצי בימיו בסיירת מטכ"ל. סיני, 1967

ערב מלחמת יום הכיפורים, היה בן-ארצי בבית חותנו בתל אביב בעת הסעודה המפסקת. עם הידיעות על מלחמה, יצא בטרמפים לכיוון בסיס רפידים. בדרכו פגש צוער מבה"ד 1 בשם עודד מאירון[3]. בן-ארצי הקים פלוגה ממספר טנקי מגח שמצאו בסככות בבסיס רפידים ומאירון היה לסגנו. בהמשך המלחמה חברו בן-ארצי ומאירון לגדוד 195 של חטיבה 401. באחד מימי הלחימה קפץ חייל מצרי על הטנק של בן-ארצי. בן-ארצי הרג אותו באקדח והודיע על כך בקשר: "סודאני בתמסורות". הצירוף הפך לביטוי שגור בחיל השריון לאחר מכן.[דרוש מקור]

 
בן-ארצי בתקופת שירותו בשריון כמפקד גדוד, סיני, 1976

במהלך שירותו כמפקד גדוד טנקים, ב-20 בנובמבר 1976, בהיותו בן 29, נפצע קשה בתאונה בסיני, כשהג'יפ בו נסע התהפך במהלך אימון. הוא היה שרוי בתרדמת במשך כחודש, וכשהתעורר נאלץ לשקם יכולות גופניות בסיסיות כמו אכילה ודיבור. הוא שיקם גם יכולות קוגניטיביות כמו גישה אל זיכרונו והתמודד נפשית עם מצבו החדש. ב-1979 עבר גירושים מאשתו, דליה רבין. בן-ארצי המשיך בשירותו הצבאי ומילא תפקידים מגוונים: סגן-מפקד חטיבה, ראש מטה אוגדה, קצין תודעת אויב בחיל המודיעין וקצין ביחידת מבקר מערכת הביטחון.

אמו, דובית בן-ארצי, כתבה ספר על פציעתו ועל היחסים המורכבים עם דליה רבין והוריה.[4]

בימיו המאוחריםעריכה

בן-ארצי נישא מחדש לאסתר בשנת 1985 וב-1994, השתחרר כאלוף-משנה לאחר שבתפקידו האחרון שירת כעוזר קצין שריון ראשי לענייני כשירות. בן ארצי פרסם שני ספרים פרי-עטו, האחד, "אקלים צבאי"- ספר משיריו שחיבר טרם הפציעה, ו"נפילה מצוק גבוה", המגולל את סיפור הפציעה והשיקום שלאחריה. כמו כן, פרסם ספר לזכרו של חברו מסיירת מטכ"ל, אביתר כהן- "נחשול הוכה בסלע".

בן-ארצי נפטר כתוצאה מאירוע מוחי בגיל 62, בשנת 2010, והותיר שישה ילדים – יונתן בן ארצי ונעה רוטמן מנישואיו הראשונים לדליה רבין, וארבעה נוספים מנישואיו השניים.

ספריועריכה

  • נפילה מצוק גבוה, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ד, 1983
  • אקלים צבאי, הוצאת "טרקלין", תשל"ח, 1978
  • נחשול הוכה בסלע, הוצאת "צוות", תשל"א, 1971

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב ארז, "להיות ציוני בסיני", כתבה בעיתון מעריב, 24.9.1976
  • דורית לנדס, "הקרב הממושך על הזהות האבודה", מוסף סופשבוע של מעריב, 1983
  • ניצן היימן, "הוא היה אדם של אהבה", ידיעות אחרונות (מקומונים), 9.7.2010

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרב לונדנר ועינת טורס, גם האבל במשפ' בן ארצי לא מקהה את כאב הגירושים מדליה רבין, באתר nrg‏, 11 ביולי 2010.
  2. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 12.
  3. ^ עודד מאירון
  4. ^ דובית בן ארצי: מגירות מספרות, הוצאת המחברת
 
 
נחמיה רבין
1886–1971
 
 
 
רוזה כהן
1890–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל רבין יעקב
 
 
 
יצחק רבין
1922–1995
 
 
 
לאה רבין
1928–2000
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם בן-ארצי
1947–2010
 
דליה רבין
 
אבי פילוסוף
 
יובל רבין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן בן-ארצי
 
נעה רוטמן
 
אלדד רוטמן