פתיחת התפריט הראשי

אברהם יעקב מרק

רקע, ילדותו ולימודיועריכה

מרק נולד בעיירה אושצ'ייצ'קו בגליציה המזרחית באימפריה האוסטרו-הונגרית, (כיום בנפה זלישצ'יצקי במחוז טרנופול שבאוקראינה). לפי מקורות אחרים נולד בעיירה אוסצ'יקי דולנהיידיש איסטריק, גם כן בגליציה המזרחית, כיום בפולין על יד הגבול הדרום מזרחי עם אוקראינה)[1].

בן דודו היה לרב הראשי העתידי של יהודי רומניה, משה רוזן. בילדותו למד תורה אצל סבו, הרב אפרים מיגיילניצה (יגולניצה) שהיה מחסידי קוסוב ואצל הרב מרדכי פוהורילה[2]. בגיל 20 היה לאב בית דין באיסטריק ונסמך על ידי הרב בנימין אריה וייס, אב בית הדין הרבני של צ'רנוביץ[3] ומנהיגו הרוחני של הפלג האורתודוקסי השמרני של היהודים בעיר הזאת. מאוחר יותר נסע לווינה שם למד בבית המדרש לרבנים ובמקביל באוניברסיטת וינה שם הוסמך כרב אורתודוקסי וסיים תואר דוקטור בפילוסופיה.

פעילותו באוסטריה ובגליציהעריכה

אחרי סיום לימודיו, בימי מלחמת העולם הראשונה שהה מרק במחנה פליטים באוסטריה וכיהן כסגנו של הרב הראשי של יהודי לינץ הסמוכה. במסגרת עבודתו נתן סעד רוחני וגייס סיוע חומרי לטובת הפליטים היהודים מגליציה ובוקובינה שנאספו באותו מחנה. אחרי תום המלחמה, בין השנים 1918-1926 שירת כרב של יהודי ביילסקו ביאלה בפולין וכמורה ליהדות בבתי הספר התיכון בעיר.

רב ראשי של יהודי צ'רנוביץ ובוקובינהעריכה

אחרי שהתחתן עם פרלה (מרגלית) לבית סקלר, ילידת פולין ובוגרת הפקולטה לרוקחות של אוניברסיטת צ'רנוביץ, נבחר מרק ב-1926 לרבה הראשי של צ'רנוביץ ובוקובינה שהיו החל משנת 1918 לחלק מממלכת רומניה.

בני הזוג התיישבו והתאזרחו ברומניה ונולדו להם ארבעה ילדים.

בצ'רנוביץ דרש הרב מרק בעיקר בבית הכנסת הגדול, שהיה מוכר ליהודי העיר כ"טמפל", בית כנסת מודרני מפואר. פרט לתפקידיו הדתיים היה פעיל הרב מרק בהרבה תחומים של החיים הציבוריים. הצטיין במיוחד במאמציו להקמתה בשנת 1926 של מדרשה למורים שסיפקה כמאה מורים לגני הילדים ובתי הספר היסודיים היהודים ברחבי רומניה[4].

מרק פעל גם כיושב ראש תנועת המזרחי בצ'רנוביץ וכחבר הנהגת התנועה ברומניה וייצג אותה בקונגרסים ציוניים. מתוך עמדה זו, הרב מרק, שהצטיין כנואם ודרשן מצוין, הגן באחד מנאומיו בשנת 1929 ,בתקופת מאורעות תרפ"ט על זכות היהודים בכותל המערבי בירושלים. נאום זה פורסם בחוברת "קול יעקב" בשפה הגרמנית.

בנובמבר 1926 נאם מרק, יחד עם המנהיג הציוני מאיר אבנר הספד בלווית הסטודנט היהודי דוד פאליק שנורה למוות על ידי הפעיל הימני הקיצוני הרומני ניקולאיֶה טוֹטוּ בבית המשפט בקמפולונג מולדובנסק. באותה לוויה השתתפו כ-25,000 בני אדם. הרצח סימל את התחלת התעצמות המפלגות האנטישמיות הקיצוניות ברומניה.

באפריל אותה השנה התקיימה גם הלוויה של הארכיבישוףמיטרופוליט) האורתודוקסי הנערץ של בוקובינה, ולדימיר דה רפטה, שנאמר עליו כי הסתיר והגן על ספרי תורה של היהודים בימי מלחמת העולם הראשונה. אחת התחנות של התהלוכה הייתה גם בית הכנסת הגדול של צ'רנוביץ שלפניו המשתתפים נעמדו והקשיבו לדברי הניחומים של מרק בשם יהודי העיר[5].

אחרי הנהגת החוקים הראשונים נגד היהודים על ידי ממשלת המיעוט הקיצונית גוגה- קוזה בחורף 19371938 עמד מרק בראש אחת המשלחות של יהודי בוקובינה בבוקרשט הבירה כחלק מניסיון לא מוצלח להסיר את רוע הגזירה.

אחרית ימיועריכה

 
בית הכנסת הכוראלי המפואר- ה"טמפל" - היהודי של צ'רנאוץ. נחנך בשנת 1877 ונשרף על ידי הנאצים ב-9 ביולי 1941

גם אחרי איחוד בוקובינה עם ממלכת רומניה המשיך האזור להיות תחת השפעה חזקה של התרבות האוסטרית-גרמנית. בבירת בוקובינה חיו בשנות ה-30 של המאה ה-20 כ-45,000 יהודים שמספרם עלה בשנת 1941 ל-60,000 ויותר. היהודים היוו את הקבוצה האתנית העיקרית בעיר. רבים מהם ידעו יידיש, רובם היו דוברי גרמנית ודבקו בתרבות ובשפה הגרמנית.

יתרון ידיעת השפה הגרמנית לא תמיד סייע בקשרים עם המיעוט הגרמני השכן ולא הועיל מול האנטישמיות של גרמניה הנאצית ובני בריתם הרומנים בשנים 1945-1941.

ב-6 ביולי 1941 אחרי נסיגת הסובייטים וכניסת הצבאות הגרמני והרומני לעיר, נרצחו תוך 24 שעות מעל 2,000 יהודים תושבי העיר. מבצעי הטבח היו חיילים רומנים, פטרולים גרמנים, תושבים וז'נדרמים רומנים. בבית העלמין היהודי נחפרו שני קברים המוניים, כל אחד ל-250 גופות וקבר שלישי למספר קטן יותר. ב-9 ביולי 1941 האינזאצקומנדו 10ב, שסופח לצבא ה-11 הגרמני, והורכב בעיקר מכוחות גסטפו, הוציאו להורג ביריות, אחרי עינויים והתעללויות, כ-400 יהודים, ביניהם מראשי הקהילה והציתו בעזרת רימונים את ה"טמפל" של היהודים.

מעצרי יהודים אלו התחילו ב-7 ביולי. בשעה 10 בבוקר 4 אנשי אס אס, מלווים על ידי שני חיילים, עצרו את הרב בביתו, הביאו אותו לבית הכנסת ומשם למלון "שוורצר אדלר" ("הנשר השחור") שנהפך לבניין הגסטפו בעיר. אנשי האס אס עינו אותו על מנת שימסור להם היכן נמצאים "אוצרות" היהודים וכתובות של יהודים עשירים. הרב סירב להיענות לדרישותיהם. בתגובה החזיקו אותו בצינוק מאולתר במשך 48 שעות. המסר היחיד שהעבירו לו היה "מרק, בית הכנסת שלכם עולה באש!". הרב נגרר על גג המלון, מול בית הכנסת הקורס בלהבות, על מנת שיראה בעיניו את חורבנו. אנשי הגסטפו מנעו את הניסיונות להציל את 63 ספרי התורה שנמצאו בבניין. מאות אזרחים רומנים וחיילים גרמנים נכחו במראה. מכל הבניין המפואר של ה"טמפל" נותרו רק הקירות ושלד המתכת של הכיפה.

בזמן שהוצת בית הכנסת אנשי גסטפו בפיקודו של הקפטן פינגר פשטו על בתי היהודים ברחובות מסביב, עצרו גברים יהודים ולקחו אותם לבניין "בית התרבות הרומנית" שם העמידו אותם ב"חקירה" קצרה ולאחר מכן הוליכו אותם אל אתר המטווח שעל גדת הנהר פרוט. שם אחדים מהם נדרשו לחפור קברות המוניים. לאחר מכן כולם נורו למוות על ידי החיילים הגרמנים. בין הקרבנות נמצאו הרב אברהם יעקב מרק, החזן הראשי גורמן ומנהל מקהלת בית הכנסת הגדול.

כעבור חדשים אחדים, באוקטובר 1941, נשלחו כל יהודי העיר צ'רנוביץ לגטו שכלל שני רחובות בלבד. לאחר זמן קצר החלו המשלוחים המיועדים לכליונם - לטרנסניסטריה.

אלמנת הרב מרק, פרלה, שרדה את השואה יחד עם שלושה מבין ארבעת ילדיה שתודות להתערבותו של ראש העיר טראיאן פופוביץ' הושארה בגטו יחד עם עוד כעשרת אלפים יהודים. היא עלתה לישראל בשנת 1944 והעידה במשפטו של אדולף אייכמן בירושלים ב 23 במאי 1961, כ20 שנה אחרי אותם האירועים ורצח בעלה[6].

אחד מבניהם של הרב מרק ואשתו פרלה, פרידריך מרק, שלמד רפואה בפראג נספה גם הוא בשואה. הוא גורש למחנה טרזין ומשם לאושוויץ. ידוע כי ניגן בצ'לו בתזמורת שאורגנה על ידי מפקדת מחנה ההשמדה.

אותות וכיבודיםעריכה

  • העיטור הלאומי "כוכב רומניה" - 1930

לקריאה נוספתעריכה

Revista Cultului Mozaic

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ד"ר פנינה מיזליש, רבנים שנספו בשואה, ירושלים, 2006
  2. ^ הרב מאיר וונדר (1986) עמ' 968.
  3. ^ הרב מאיר וונדר - שם
  4. ^ Florence Heymann Le Crépuscule des lieux -Identités juives de Czernowitz Stock, Paris,2003 (seria „Un ordre d'idées”) (פלוראנס היימן "דמדומי המקומות - זהויות יהודיות של צ'רנוביץ ",בצרפתית, הוצאה לאור סטוק, פריז, 2003)
  5. ^ תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה, עורכים: פרופ' ניקולאה קאז'אל, ד"ר הרי קולר, הוצאה לאור הספר,בוקרשט, 2004, יהודי בוקובינה, מתוך פרק 7, עמ' 133 Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie
  6. ^ ראו תמליל עדותה.